מחנה אפרים - א עו

עליהם לא וזה צריך עיון דהרב בעל נימוקי יוסף בסוגיין כתב ז"ל ופירש רש"י ז"ל דכיון דאמר בלשון וכו' נראה מדבריו דחליפין אין בהם אונאה אלא אם כן מקפיד עליהן אבל הרמב"ן ז"ל כתב דאפי' חליפין יש להם אונאה כמכר וכו' יע"ש וזה הפך ממאי דכתב הרב המגיד בשמו

סימן ז כתב הרמב"ם ז"ל בפרק י"ב מה' מכירה הרי שהיה שוה דינר של זהב בעשרים וארבעה וצרפה בעשרים דינר ה"ז מחזיר את האונאה פחות מזה מחילה ע"כ. וצ"ל דלפי מה שפירש רש"י ז"ל בפ"ב דקדושין דטעמא דפחות משתות הוי מחילה מיד משום דאין כל אדם יכול לצמצם הדמים וכונתו מבוארת בדברי הרא"ש בפ' הזהב שאפי' אם יבא המתאנה לערער לא ישומו השמאים בשוה זה יאמר יש בו אונאה וזה יאמר שאין בו הנאה ולכך דרך למחול מיד אם כן בכה"ג שהוא דבר הידוע לכל אדם ועתיד להתברר בודאי אמאי יהא מחול מיד ובהדיא אמרי' בפרק המוכר פירות דף צ"ה דפחות משתות כיון דלא ידיע מחיל אינש דמשמע דבמידי דידיע אפי' פחות משתות לא מחיל אינש. ונראה לע"ד דאפי' לדעת הרמב"ם ז"ל לא איירי אלא בכצרפה בסתם אבל אם שאל הנותן מתחלה לשולחני בכמה מצטרף מטבע זו וא"ל בעשרים ונמצא שהיא מצטרפת בארבעה ועשרים דהרי זה מקח טעות שזה אטעיה בדבורו ודמי לאותה שכתב הרשב"א והביאו הב"י בסי' של"ב שאם אמר בע"ה לפועלים תבואו עמי כמו שנשכרים חבריכם ואמרו לו בכמה ואמר להם בה' ונמצא שנשכרו בי' הרי זה מקח טעות יע"ש

סימן ח המוכר לחבירו ערימה של חטים בכ"כ מעות ולא עמדו על מדתה ונמצא חסר על האומד שהי' בדעתם אם יש בזה דין אונאה

תשובה הרמב"ם ז"ל כתב בפ"א מהל' מכירה מרתף של יין אני מוכר לך בכך וכך אע"פ שאין מדת הערימה ותף ידוע ה"ז קנה אע"פ שנמצא חסר או יתר על האומד בדעתם ויש להם אונאה לפי השער שבשוק והרב מהרי"ט ז"ל בח"מ סי' י"ט הקשה ע"ז דמשמע דאע"פ שנמצא טעות במנין שאמדים אינו יכול לחזור בו ואע"פ שכל דבר שבמדה אפי' בכל שהוא חוזר הכא מאחר שלא דקדקו גמרו ומקנו בין חסר בין יתר א"כ מאי קאמר ויש להם אונאה לפי השער שבשוק לימא ליה מוכר על שער שבשוק עשינו המקח ואלו היו הפירות מרובים לא היתה שם אונאה ומאחר שלא חששת למדוד קבלת עליך בין מרובין בין מועטין ולע"ד איני מכיר קושייתו דהיינו טעמא דיש לו אונאה משום דמצי טעין הייתי סבור באומד דעתי שהיו כך וכך דכל היכא דטעו באומדנא אונאה מיקרי וכמו שפירש רש"י ז"ל בפרק הזהב דף כ"ו ע"ב גבי מאי דבעי תלמודא שם בעי רבא חטין וזרעם בקרקע מהו וכו' וז"ל כדבעי לה כמה שצריך לקרקע דמידי דאומדנא דשכיח דטעו הוי כדין אונאה יע"ש ומכל מקום כל שלא הזכירו במקחן מנין או מדה לא הקפידו על דבר שבמדה ושבמשקל כדי להיות חוזר בכל שהוא והטור בסי' ר"ט הסכים ג"כ בכאן לדעת הרמב"ם ז"ל דיש בו דין אונאה ואע"פ דגבי מכור לי באלו כתב בסי' רכ"ז דאין לו דין אונאה היינו טעמא משום דמכור לי באלו שאין אדם יודע מה שביד חבירו אמרינן קוטרא דחייתא סבר וקביל מה שאין כן במוכר פירות ערימה דכל אחד הי' סומך על האומד שלו דסבר בדעתו שאין בו אונאה וכל זה הוא כשהזכיר לשון מכירה אבל אם לא הזכירו לשון מכירה כתב הבכ"מ בפרק י"ג מהלכות אלו בדין הלוקח בדמי אכסרה שאם לא הזכיר לו לשון מכירה אלא א"ל החלף פרתך באלו אין לו עליו אונאה ע"כ ולפי זה נראה לי דהוא הדין אם א"ל אני נותן לך ערימה זו בכך וכך או אני מחליף ערימה זו בכך וכך כיון שלא הזכיר לשון מכירה אם לא שנחלק בין דמי אכסרה דאז כל שלא הזכיר לשון מכירה קיטרא דחייתא קביל עליה שהרי אין אדם יודע מה שביד חברו מה שאין כן במוכר פירות אכסרה דכל אחד סומך על אומדנתו ולא גמר למחול דסבור בדעתו שאין בו אונאה ולא דמי למחליף פירות בפירות שכתב הבכ"מ דאם לא שמו אותם לא קודם מכירה ולא אחר מכירה אין לו אונאה דהתם שאני דהוי חליפין דפירות בפירות מיקנו בחליפין כמ"ש הרמב"ם ז"ל והכי איתא בתוספתא הביאה הרב המגיד בפ"ב מהלכות שכנים וחליפין אין להם אונאה כל שלא שמו אותם לא קודם מכירה ולא אחר כך כיון דלא קפדי אבל אי קפדי יש בהם אונאה זולת בכלים מטעם שכתב הרמב"ם ז"ל שזה רוצה במחט יותר מן השריון ומה שכתב הרב המגיד דכלים בכלים אפי' מקפיד אין לו אונאה שהרי הזכיר בפירות שומא וזהו שמקפיד עליהם ונראה שכיוצא בזה בכלים אין לו אונאה ע"כ אינו נראה לע"ד שהרי הרמב"ם ז"ל יהיב טעמא משום שזה רוצה במחט יותר מן השריון כלומר ואינם מקפידים על שיוויים ועיין בחי' מהר"ר בצלאל ז"ל בסוגיין דמכור לי באלו יע"ש והי' נראה לע"ד דמ"ש הרמב"ם ז"ל בפירות בין ששמו אח"כ לאו למימרא דשומא דאחר מכירה הוי קפידא אלא הכי קאמר אע"פ שלא שמו אותם קודם מכירה יש להם אונאה דסתמא אדעתא דשיווים נחתו מעיקרא ואפי' למה שהבין ה"ה דבפירות כל שלא שמו אותם ולא אח"כ אין בהם אונאה נראה דהיינו דוקא כשנתאנה בשומא דאיכא למימר מדלא שמו אותם קביל עליה בכל גוונא אבל היכא דאונאה הוי בשיעור המדה כגון שלקח אכסרה של פירות איכא למימר דזה סמך אאומדן דעתי' שיש בו כדי דמיו והותר

ודע דהא דכתב הבכ"מ דאי א"ל החלף פרתך באלו אין בו אונאה איירי בשכבר החזיק הלוקח בפרה דאי עדיין לא החזיק בפרה אין כאן קנין כלל דאין מטבע נעשה חליפין זולת כשנתנה בתורת דמי' וכמו שפירש רש"י ז"ל שם

סימן ט חליפין אין להם אונאה. כ"כ הרמב"ם ז"ל וכתבו ת"ר דטעמא משום דממכר אמר רחמנא אבל לא חליפין וכתב מהרדב"ז ז"ל בסי' רס"ט כי אפי' ע"י מום אין החליפין מתבטלין שהרי מחט בשריון אין לך מום גדול מזה עכ"ד. ואיני מבין דבריו דמחט בשריון שאני וכמ"ש הרמב"ם ז"ל משום דזה רוצה במחט יותר מן השריון ונתרצו בזה אבל כי נמצא מום שלא ידע בו מעיקרא לא נתרצה דחזקה אין אדם מתפייס במומין ואי איירי מהרדב"ז ז"ל במום שידע ביה מעיקרא כי נמי אינם חליפין אין לו טענה דסבר וקביל וגם הרב הנז' הסכים כן בסוף דבריו יע"ש

סימן י וכתב עוד הרדב"ז דאפילו הר"מ ז"ל ודעימיה לא אמרו אלא בבעלי בתים וטעמ' שזה רוצה במחט יותר מבזה אבל במחליף סחורה בסחורה כ"ע מודו דיש לו אונאה וזה אינו דבהדיא הביא הרב בצלאל בחידו' משם מהר"י מיגאש ז"ל דאפילו במחליף סחורה בסחורה אמרוה וז"ל מי שהחליף עם חבירו סחורה בסחורה מבלתי שישומו אותם בדמים כלל אין אחד מהם יכול לטעון על חבירו טענת אונאה לפי שהעיקר אצלנו חליפין אין בהם אונאה וכן נראה מתשובת הרי"ף ז"ל שהעתיק שם וז"ל והתורה ג"כ מעידה על זה באמרו וכי תמכרו ממכר בממכר הוא דאזהר רחמנא בבל תונו אבל בחליפין לא ולא איצטריך הרמב"ם לטעמא דזה רוצה בזה יותר מבזה אלא במחליף מחט בשריון

סימן יא ראובן לקח משמעון כ"כ יין והיה רוצה שמעון ליתן לו חביות אחרות ואמר ראובן איני רוצה כי אם חביות אלו אשר ראה וטעמם ואמר ראובן קודם גמר הקנין שיהיו מונחים שם עד שלשה חדשים ובתוך זמן זה נעשה יין זה חומץ וטוען ראובן כי היה מקח טעות

תשובה בפרק המוכר פירות תנן המוכר יין לחברו והחמיץ אינו חייב באחריותו ואתמר עלה אמר ר"י בר חנינא לא שנו אלא בקנקנים דלוקח אבל בקנקנים דמוכר מצי א"ל הא חמרך והא קנקנך ופריך ליה וכי קנקנים דמוכר מאי הוי לימא ליה לא איבעי לך לשהויי ומשני לא צריכא דא"ל למקפה ע"כ סוגיא ההלכה שם ומינה איכא למילף דמוכר יין בסתם דוקא הוא דאינו חייב באחריותו משום דמצי אמר ליה לא איבעי לך לשהויינהו הא כל היכא דלא מצי טעין הכי כגון דגילה דעתו לוקח שרוצה לשתותו לאט לאט אם החמיץ קודם שהספיק לשתותו הרי הוא באחריות דמוכר וה"ט כמו שפירש רשב"ם ואיתיה בפרק איזהו