מחנה אפרים - א עה

המעות אינו מקח טעות דאיבעי' למיבדק תחלה ואח"כ ליתן הדמים והתוספות בפ"ק דקדושין דף י"א כתבו בשם ר' אליהו ז"ל כמו כן

סימן ד מי שמכר חפץ לחברו ונמצא בו מום ושהא מלהחזירו אחר שידע המום לכאורה נראה מדברי הרמב"ם ז"ל בפט"ו מהלכות מכירה דכל שלא נשתמש במקח אחר שידע המום אפי' שהא כמה ימים ה"ז מחזירו ולא אמרינן כיון דידע ושתק ה"ז נתרצה דחזקה אין אדם מפייס במומין וז"ל המוכר לחברו ונמצא במקח מום שלא ידע בו הלוקח מחזירו אפי' לאחר כמה שנים שזה מקח טעות הוא והוא שלא ישתמש במקח אחר שידע במום ע"כ וכ"כ הטור בסי' רל"ב. אבל מדברי הגאון הביאו הרדב"ז סי' קל"ו נראה דאם אחר שידע הלוקח המום שהא ולא החזירו לבעלים ה"ז מחל יע"ש

סימן ה ואם נמצא מום במקח והודיעו ואח"כ נשתמש בו נראה דלא אמרינן בכה"ג דמחל ואינו יכול להחזיר כ"כ הריטב"א ז"ל בחידושיו גבי ביטול מקח וז"ל ואם נשתמש בו אחר שהכיר באונאה קודם שיודיע למוכר מחל אונאתו שאל"כ לא הוה ליה להשתמש בו כיון דהוי ביטול מקח ואם הכיר אונאתו והודיעו ואח"כ נשתמש בו לא מחל אונאתו אלא שחייב לשלם למוכר מה שנשתמש או מה שהפסיד בתשמישו עכ"ל

סימן ו במכר לו כסף בחזקת שהוא כסף צרוף ונמצא כסף סיגים כתב המרדכי בשם אבי אסף דאין יכולין לחזור מן המקח אלא יחזיר האונאה ומהרשד"ם ז"ל הקשה על זה דמ"ש מיפות ונמצאו רעות דהלוקח יכול לחזור בו והש"ך בסי' רל"ג כ' דראב"ן חלוק על אבי אסף והעיקר כדברי ראב"ן. ואני אומר עם שאיני כדאי דהעיקר כדברי אבי אסף ול"ד ליפות ונמצאו רעות דיכול לוקח לחזור בו דהתם יכול לומר לוקח בפירות יפות אני רוצה אבל הכא בנמצא כסף סיגים לא שייך לומר האי טענ' בכסף צרוף אני רוצה דהלא כל שמחזיר לו זה אונאתו יכול הלוקח להוליכם לצורף ויצרפם ויחזור להיות כסף צרוף וכל זה אינו אלא במוכר שברי כסף או כלים כדי לשוברם אבל במוכר לו כלי כדי לאישתמושי ביה ונמצא כסף סיגים נראה דדמי ליפות ונמצאו רעות דלא היה רוצה זה לאישתמושי בכלי כזה והוי מקח טעות מה שאין כן בלוקח כסף כדי למכרו או לעשות ממנו כלי כל שהמוכר מחזיר לו אונאתו אין כאן מקח טעות לבטל המקח ודמי למ"ש הפוסקים דכל דבר שיש בו טעות אי שייך ביה השלמה או תקון המקח קיים כמ"ש הרא"ש ז"ל בתשו' הביאה הטור סי' ר"ל במכר לו בית ונמצא בו קלקול שלא ידע בו הלוקח וכתב ז"ל רואה אני את דברי המוכר כי בית מכר לו ועדיין נקרא בית ואם אירע בו קלקול מום עובר הוא ובדמים שהוא מנכה יחזיר הבית לקדמותו

איברא דאיכא לפלוגי ולומר דע"כ לא אמר הרא"ש הכי אלא במוכר בית סתם דאף על פי שהלוקח לא ידע באותו קלקול מ"מ כיון דע"י נכוי יחזיר הבית לקדמותו אין זה מקח טעות אבל היכא דפירש וא"ל שהבית לא יש בו שום קלקול כיון דהתנה כן אף על גב דאפשר לתקוני ע"י נכוי מקח טעות הוי ויעיד על זה סברת הראב"ד ז"ל שהביא הטור ז"ל סמוך לתשובת הרא"ש ז"ל פעמים שהמקח בטל כיצד היה תופס סאה של אגוזים וא"ל הילך שק זה בדינר ויש בו מאה אגוזים והלך ומדדו הרי זה חוזר אע"פ שזה רוצה להשלים וההיא דפרק המוכר פירות דאמרו אם בא לנפות מנפה את כולו אמרי לה דינא וכו' ופירש רשב"ם דסתמא אפירי שפירי יהיב אינש זוזי ומשמע דסגי בנכוי הוי נמי מהאי טעמא דכל שאפשר בניכוי ולא התנה המקח קיים אבל היכא דהתנה בכל גוונא המקח בטל אבל מדברי הרמב"ם ז"ל נראה דאפי' א"ל שק זה אפי' הכי המקח קיים וסגי בהשלמה וה"ט דכל שאפשר בהשלמה האי לישנא לא הוי קפידא וכן מוכח מההיא דפ"ק דיום טוב דההוא דאמר ביעי דפחייא למאן יהבו ליה ביעי דשחוטה אתא לקמיה דרבא א"ל מקח טעות ופריך פשיטא ומשני מהו דתימא האי לאכילה קא בעי והאי דא"ל לפחייא משום דמבושל' יותר ויתן לו דביני ביני אלמא כל היכא דליכא קפידא גמורה סגי בהשלמה ועיין בת"ה סי' שכ"ב ואפי' לאותה גירסא דגריס הר"ן ז"ל אותבינהו וכו' ע"כ לא קאמר הר"ן אלא משום דמצי א"ל בטובים אני רוצה ולא בכפלים רעות ודמי למכר לו פירות יפות ונמצא רעות דאיכא קפידא. (הג"ה מה"ה הרבני המופלג החריף השנון זית רענן כ"ש מוהר"ר שמואל פינחס נ"י מבוברקא בעל המביא הס' הזה לבית הדפוס וז"ל. מדברי המחבר כאן וכן מדברי הר"ן פרק הא"מ מבואר דלהגורסין אותבינהו ולא אפרוח ליכא להוכיח כלל. אמנם לי נראה דאף לגירסא זו שפיר יש להוכיח כנ"ל דהנה עמדתי בזה על שהשמיט הרמב"ם ז"ל הך סוגיא דביעי דפחי' ואמרתי אני שיפה כיון משום שהסוגיא אזלא כרב ואנן קי"ל כשמואל גבי המוכר שור לחבירו ונמצא נגחן דהממע"ה וכן גבי זרעוני גינה הנאכלין קצת כמבואר בטור ח"מ סי' רל"ב וא"כ ה"נ יכול המוכר לומר דלאכילה קנה הלוקח והא דאמר ביעי דפחי' משום דצריבין ואף שהרוב קלא ביעי דפחי' היינו לגדל אפרוחים הא אנן קי"ל כשמואל דאין הולכין בממון אחר הרוב. אולם לפ"ז יקשה על הרא"ש ז"ל שהביא הסוגיא ככתבה וכלשונה. אכן ליישב נאמר דהנה התוס' כתבו ריש המניח דבטוען המוכר ברי גם רב מודה ול"פ רק בטוען שמא יע"ש ובא"ז חי' ב"ב בביאור יותר ולפ"ז צ"ל טעמא דשמואל דאף שטוען המוכר שמא מ"מ אמרינן הממע"ה משום דהוי כא"י אם נתחייבתי ועתה נאמר דהרא"ש ז"ל שהביא בכ"מ מילתא דרבא בסתם דבדבר שבמשקל ושבמנין חוזר היינו שהמקח בטל אף שאפשר להשלים וא"כ כ"כ בסוגיא דידן אף אם לאכילה בעי להו הוי נמי מק"ט וצריך להחזיר כל דמיהן רק משום דאפסדינהו הלוקח הוי כאלו נפרע וא"כ הוי טענת המוכר כא"י אם פרעתיך דחייב לכ"ע והשתא עולה הסוגיא שפיר כהילכתא ויפה עשה הרא"ש ז"ל שהביא הסוגיא אמנם הרמב"ם ז"ל שהשמיטה סובר דאף בשק זה של אגוזים ונמצא חסר מ"מ המקח קיים היכא שאפשר להשלים ומוכיח כן מסוגיא זו דהנה בס' א"ז הקשה איך שייך להקשות פשיטא על מעשה שהי' ולכן פירש שם דפריך פשיטא על ר"א ל"ל למיהב טעמ' ולומר מק"ט הוא והדר דודאי במקום שיש תימה בדברי הדיין צריך הוא לומר מאיזה טעם דן כגון גבי מרי בר איסק ובפ' א"נ גבי הני תרי כותאי אבל הכא שאין תימה לא הי' לר"א לומר רק חייב אתה ומשני משום שיש לטעות ולומר האי לאכילה כו' וא"צ ליתן לו רק מה דבו"ב ואמר להו ר"א דמק"ט הוי יע"ש ולפ"ז אם נאמר דגם לאכילה הוי מק"ט רק הכא שאני דאפסדינהו וא"כ בין אם לאכילה ובין אם לגדל הוי מק"ט תיקום קושיות הש"ס פשיטא כנ"ל א"ו אם לאכילה לא הוי מק"ט משום דאפשר להשלים והרמב"ם ז"ל יסבור דצריבין היינו ששוקלין יותר אבל יפין הן לגוף כמו הני ולא כמ"ש הר"ן וזה נכון עכ"ס). אבל בנ"ד דלא שייך האי טעמא שע"י ניכוי יחזרו להיות טובים דמי למכר לו פירות יפות ונמצא בהם טינופת הרבה דע"י ניכוי סגי כיון שהפירות עצמן אינן רעות ובסי' רל"ב הביא תשובה להרא"ש ז"ל שמכר לו שמן טוב ונמצא עכור דישומו כמה דמיו פחותים ויחזיר לו הפחת ומשמע דהמקח קיים ע"י ניכוי וראיתי להסמ"ע שכתב דשניהם יכולים לחזור כדין מק"ט והרא"ש ז"ל איירי בשנתרצו שניהם ע"כ ולדידי אינו נראה כן דאי איירי בשנתרצו לא הי' צריך לאמרו והי' אפשר לומר דהרא"ש איירי כשהלוקח היה מוצא למכור השמן העכור תכף ומיד ואין צריך טירחא יותר משהי' רוצה למכור שמן יפה ומדברי הרמב"ם ז"ל שכתב גבי נמצא מום דהוי בטול מקח משום דזה א"ל בחפץ שלם אני רוצה נראה דכל היכא דליכא האי טעמא ה"ז משלים והא דאמרינן בפ"ק דפסחים גבי משכיר בית לחבירו בחזקת בדוק ונמצא שאינו בדוק אי הוי מקח טעות ואע"ג דאפשר בהשלמה איכא למימר דהתם איירי בשהתנה עמו

כתב הרב המגיד ז"ל בפרק י"ג והרמב"ן ז"ל כתב בפרק זה ז"ל חליפין ומקפיד עליהן מאי אף על גב דאסקינן דחליפין נינהו נ"ל שיש לו אונאה וכי אמרי' דאין אונאה לחליפין בחליפין שאינו מקפיד עליהם אבל בחליפין ומקפיד יש לו אונאה עכ"ל. מתוך דברים אלו נראה דבלוקח בדמי אכסדרה דיש לו אונאה משום דבלשון מכר קאמר אבל בלשון חליפין כיון שאינו מקפיד