מחנה אפרים - א עד

נתן כולם ע"כ יראה מתוך דבריו דבמכר קנה ואפי' חזר המוכר ולא נתרצה וה"ט דגבי מכר קי"ל דבמקצת מעות קנה כמבואר בפ' הזהב גבי ערבון ובקדושין דוקא הוא דבעינן לרצוי דידה משום דאין מקצת מעות קונות וזה נראה דלא כמ"ש הר"ן שהבאתי לעיל (א"ה אפשר לצדד דהר"ן ס"ל דכל שאמר דינר החסר יהא עלי מלוה פליגי בה דמ"ס דאפ"ה כסיפא לה מלתא למתבעא ומ"ס דלא כסיפא לה מלתא למתבעא כיון שבפי' א"ל דינר החסר יהא עלי מלוה אבל כשנתן לה מנה חסר דינר ולא א"ל מידי כ"ע מודו דאינה מקודשת מטעם דבכה"ג כסיפא לה מלתא למתבעיה ולפ"ז במכר ודאי דלא כסיפא למתבע קנה ואפי' דלא אמר לו דינר החסר יהא עלי מלוה)

ונראה דהר"ן ס"ל דכי אמרינן מקצת מעות קונות ה"ד כשלא היה טעות דאז גמר ומקני מעכשיו אבל היכא דנמצאו חסר לא גמר ומקני אפי' במכר עד שיאמר לו דינר חסר הרי עלי במלוה וקודם זה יכול לחזור בו ודעת הרא"ש בפסקיו נוטה לסברת הר"ן יע"ש. אבל דעת הרמב"ם ז"ל בה' אישות נר' דבמנה סתם ונמצא חסר דינר דמקודשת ואע"פ שלא א"ל דינר החסר הרי עלי במלוה שכת' דדוקא במנה זה הוא דנמצא חסר דאינ' מקודשת משמע הא במנה סתם מקודשת והיה אפשר לומר דבמנה זה כל שנמצא שחסר דינר לא חלו הקדושין כלל אבל במנה סתם ונמצא חסר דינר חלו הקדושין כל זמן שלא חזרו ואם א"ל דינר החסר יהא עלי במלוה ושתקה שוב אינה יכולה לחזור בה דכיון דשתקה ודאי נתרצית דלא מכספא ולפ"ז במנה זה ונמצא חסר דינר לא חלו הקדושין כלל ואפי' א"ל בתר הכי דינר החסר יהא עלי במלוה וזה נראה דלא כהטור ז"ל בא"ה סי' כ"ט שכתב וז"ל אבל אם א"ל במנה זו או אפי' במנה סתם והיה מונה והולך אינה מקודשת עד שישלים לה כל המנה ואם חסר דינר אינה מקודשת ואם א"ל דינר החסר יהא עלי במלו' מקודשת עכ"ל ולכאורה נראה דקאי למנה זה או למונה והולך ואעפ"כ כל שאמ"ל דינר החסר יהא עלי במלוה מקודשת הן אמת דזה אינו נלע"ד דבמנה זה או מונה והולך בכל המנה קדשה ומה מהני מה שא"ל דינר החסר יהא עלי במלוה

ובמה שצדדנו בדעת הרמב"ם ז"ל היותר נראה לע"ד הוא דס"ל דלא צ"ל דינר החסר יהא עלי במלוה כיון דא"ל התקדשי לי במנה סתם דסתמא הכי הוא ותדע מדפריך תלמודא בפרק האיש מקדש ואלא הא דא"ר אלעזר התקדשי לי במנה ונתן לה דינר מקודשת וישלים נימא כתנאי אמרה. ונראה דסתמא דתלמודא לא ס"ל כתירוצא דרב אשי בפ"ק דמונה והולך שאני דדעתה אכולי מנה אלא בכל גוונא דא"ל במנה סתם ואח"כ נמצא שהיה חסר נעשה כאלו מעיקרא א"ל על מנת וכדר"א ואף על גב דהיא לא ידעה כשקבלם שהיה חסר דנמצא לאחר כן משמע וכדכתב ה"ה ז"ל בפ"ז מהלכות אישות יע"ש ואם אתה אומר דכל היכא שלא ידעה אינה מקודשת כל שלא א"ל דינר החסר יהא עלי במלוה א"כ היכי מדמה לה לדר' אלעזר לימא דר' אלעזר שאני משום דמעיקרא אדעתא דהשלמה נחית ולכך לא כסיפא איהי למתבעיה אבל הכא לא על דעת דהשלמה נחית שהיה סבור שהוא שלם ולכך כסיפא למתבעי' אלא משמע דבין ידע' בין לא ידע' כיון דא"ל מנה סתם דעתו הוא שאם הוא חסר ישלים ואין צריך לומר דינר החסר יהא עלי במלוה. ונראה דרש"י והרא"ש ז"ל שפי' לה בדאמר לה דינר החסר יהא עלי במלו' היינו משום דס"ל דשינוייא דרב אשי הלכתא היא וכמ"ש הרא"ש ז"ל דמונה והולך שאני דדעתא אכוליה מנה והכי נמי במקדש במנה סתם ונמצא חסר דינר דדעתם היה אכוליה מנה שהרי לא ידעו מעיקרא שהיה חסר ומשום הכי יכולה היא לחזור אם לא שא"ל דינר החסר יהא עלי במלוה. ונראה שדעת הראב"ד ז"ל בפרק ט"ו מהלכות מכירה כדעת הרי"ף והרמב"ם ז"ל דכל במנה סתם אפילו במונה והולך או שלא ידע שהיה חסר דעתם הוא שאם ימצא חסר ישלים כיון דאפשר להשלים ולא אמרו אלא במנה זה דוקא

ולענין מקח וממכר כשנמצא חסר אם א"ל מנה סתם פשיטא דקנה וישלים השאר לדעת הרי"ף והרמב"ם והראב"ד ז"ל אבל כי א"ל במנה זה ונמצא חסר כיון דהשלמה לא מהניא ואפילו לדידן דקי"ל כיש אומ' דלא כסיפא למתבעא מטעם דבמנה זו א"ל. והיכא דמשך זה המקח לא קא מיבעיא לי דהא ודאי כיון דמשך קנה ואי משום דחסר מה בכך ה"ז חייב להשלים דכל דבר שבמדה ושבמנין לעולם חוזר ולא דמי לקדושין דבמנה זה אינה מקודשת בנמצא חסר דינר דהתם אינו קונה אותם אלא בדמים אלו ובמנה זה קנה אותם ומנה אין כאן ונראה שזהו מ"ש ה"ה בפרק ט"ו מהלכות מכירה וז"ל ומ"מ אין קדושין דומין למקח וממכר בכה"ג ודוק. כי קא מיבעיא לי כשלא החזיק עדין במקח אלא שנתן הדמים בלבד מי אמרינן כיון דבמנה זו קונה הרי אין כאן מנה ואין כאן קנין או דילמא כיון דבמקח וממכר קא יהיב להו ה"ז חייב להשלים מה שחסר ואפי' במקצת המעות קנה וישלים כדין כל המונה את חברו ובקדושין דוקא אינה מקודשת משום דעל דעת קדושין קבלה המנה ולא קדשה עצמה אלא במנה ואין כאן מנה אבל במכר דמקצת מעות קונות ה"נ יקנו וישלים השאר כדין מכור לי באלו דקנה ויחזיר האונאה וה"ט דקדושין משום דלא סמכא דעתה להשלמה שהרי במנה זה א"ל ומצי לדחוייא לא אמרתי לך אלא במנה זו כמו שהיא ואיני מחוייב להשלים לך ושוב מצאתי בתוספות ישן שכתבו הכי בפרק הזהב. (א"ה לע"ד דבר זה במחלוקת שנוי בין הרמב"ם והראב"ד כנראה ממ"ש בפ"ז מהלכות גניבה דין ה' דודאי איירי כשלא משך החפץ דאם משך ליכא מאן דפליג)

סימן ב מי שלקח מקח מחברו ונתן לו בדמיו דינר זהב פסול מהו הדין. יראה לע"ד דאי האי דינר. לא נפיק אפילו בשעת הדחק ה"ז מקח טעות והמקח בטל כמי שלא נתן מעות דדברים אינם עושים קנין ואפילו למי שפרע אבל אם הדינר יוצא בשעת הדחק המקח קיים אלא שצריך להחליף הדינר ודבר זה בפ"ק דקדושין דף ח' דקאמר שם גבי מקדש את האשה ונמצא דינר רע מקודשת ויחליף דמיירי ביוצא על ידי הדחק ומשום הכי מקודשת ויחליף אבל אם אינו יוצא אפילו ע"י הדחק אינה מקודשת משום דהוי קדושי טעות וגבי סלע שנפחתה דהמקח. קיים ויחזיר האונאה כתב הרמב"ם ז"ל דמיירי ביוצאה ע"י הדחק אבל אם אינה יוצאה ע"י הדחק לעולם חוזר וכתב ה"ה דס"ל לרבינו דהמשנה איירי ביכול להוציאה ע"י הדחק. ולפי זה צריך לומר דהאי דקאמר שם בגמרא סלע כיון דלא סגי לי' לא מחיל איניש האי דלא סגי דקאמר היינו לומר דלא סגי כי אם ע"י הדחק. ולפ"ז נראה דאין חילוק בין מטבע מזוייף למטבע חסר דזה וזה כל שאינו יוצא אף ע"י הדחק ה"ז מקח טעות וחוזר לעולם וכל היכא דיוצא ע"י הדחק המקח קיים אלא דבחסר מחזיר לו האונאה ובמזוייף מחליף וזה צל"ע בנמצא מזוייף ויוצא ע"י הדחק אי חוזר לעולם או לא אלא כל ששהא בכדי שיראה מחל דלפי מה שהוכחנו מההיא דקדושין דמקודש ולא הוי טעות נראה דשוה לסלע שנחסר דהמקח קיים ויחזיר האונאה ועיין בטור ח"מ סי' כ"ז מ"ש הרב ב"י ז"ל בשם ה"ר יונה ז"ל

סימן ג ובלקח בהמה מחברו ונמצא בה טרפות מחמת סירכא כתבו ר' אפרים וב"ה כיון דטרפות מחמת סירכא משכח שכיח ורמי איניש אדעתי' כיון דלא אתני לוקח ודאי אחולי אחיל ולא הוי מקח טעות והרמב"ן ז"ל כתב דהוי מקח טעות שהרי מוכר שור לחברו ונמצא נגחן אי לאו דמצי א"ל לשחיט' מכרתיו לך הוי מקח טעות ואע"ג דלא אתני לוקח אע"ג דרוב שוורים בחזקת נגחנים כדאמר רוב שיורים לאו בחזקת שימור קיימי ע"כ ולא הבנתי זה דהא קי"ל בפ"ק דנזקין דפלגא ניזקא קנסא משום דסתם שוורים בחזקת שימור קיימי ועוד הביא הרמב"ן ז"ל ראי' ממוכר עבד ונמצא גנב או קובייוסטוס הגיעו משום דכולהו הכי איתנהו אבל אי לאו כולהו הכי איתנהו הוי המקח טעות ואע"ג דרובא הכי איתנהו ואף על גב דלא אתני לוקח ע"כ ולע"ד גם זה לא הבנתי דההיא איירי כשלא נתן עדין הדמים וכיון שהלוקח מוחזק אין צריך להתנות וכה"ג מחלק תלמודא בפ"ב דבכורות גבי לוקח גרוטאות מהעובד כוכבים ומצא בהם ע"ז אם עד שלא נתן המעות הרי זה מקח טעות אם משנתן