מחנה אפרים - א עב

בביתו של שמעון שלא ברשות שמעון לא קנו ליה כליו דכליו של אדם אינם קונות לו אלא במקום שיש לו רשות להניחם ושמעון נמי לא קנה לו חצרו כיון דעומדים בכלים שאינם שלו ודמי לכליו של מוכר ברשות לוקח דלא קנה. איברא דמדברי הרב המגיד בפ"א מהלכות זכי' נראה דזכה בעל החצר שכתב שם בדין הפורש מצודה בשדה חבירו וצד בו חיה או עוף דאם הי' עומד בעל השדה בתוך שדהו ואמר זכתה לי שדי קנה בעל השדה כו' דה"ט דכליו של אדם ברשות חבירו לא קנה וק"ו הוא מכליו של לוקח ברשות מוכר שאע"פ שיש שם דעת אחרת מקנה לא קנה ומשום הכי בפורש מצודה שלא ברשות אפי' יש למצודה תוך קנה בעל הקרקע ואם היא חצר המשתמרת קנה לאלתר ואם אינה משתמרת העומד בתוך שדהו ואמר זכתה שדי קנה עכ"ד. ולפי מה שכתבנו לעיל לדעת הרמב"ם ז"ל לכאורה קשה אמאי קנה הכא בעל החצר כיון שאין הכלים שלו ומ"ש מכליו של מוכר ברשות לוקח דלא קנה הלוקח ואף דאיכא דעת אחרת מקנה וכ"ש הכא ואפשר לתרוצי דבריו והיינו דס"ל דהכלי בטל אגב הרשות ומשום הכי כליו של לוקח ברשות מוכר לא קנה וגבי כליו של מוכר ברשות לוקח דלא קנה הלוקח ה"ט משום דהלוקח בעי לאפוקי מרשות מוכר הלכך צריך שיוציאם מרשותו לגמרי ועודנו בכליו של מוכר עדיין לא יצאו מרשותו לגמרי ומשום הכי בדבר של הפקר זכה לו רשותו ואפי' אם הוא בתוך כלי של אחרים כיון דאינו בא להוציא מרשות אחרים אבל לפי דעת שאר המפר' נראה דספיק' הוי אם הכלי בטל אגב הרשות או אם הרשות בטל אגב הכלי ולפי זה היה נראה דהכא זכה זה שהוא בעל הכלי מספיקא דשמא הרשות בטל אגב הכלי או שמא הכלי בטל אגב הרשות וזכה בעל החצר והוי ספק בין בעל הכלי עם בעל הרשות

איברא דראיתי להתוספות בשמעתין שכתבו דהא דקא מיבעיא לן אי כליו של לוקח ברשות מוכר אי קנה וכו' ואע"ג דר"י אמר לעיל כל מקום שיש לו רשות קנה לא אתא למעוטי אלא ר"ה אבל מוכר שמא משאיל לו מקום ללוקח שיקנה מה שהוא מוכר לו עכ"ד. ולפי דבריהם בנדון דידן דלא שייך האי טעמא שהרי הניח הכלי שלא ברשות נראה ודאי דלא קנה כלי שלו האמנם לכאורה דברי התוספות תמוהים אצלי דא"כ מאי קאמר לבתר הכי ואי בכליו דמוכר אמאי קנה לוקח ופירש רשב"ם והתוס' ג"כ דהכי קאמר ליה דכי היכי דכליו של לוקח לא מבטל אגב רשות מוכר ה"נ אית לן למימר דכליו של מוכר לא מבטל אגב רשות לוקח ולפי מ"ש לעיל דשמא המוכר משאיל לו מקום ללוקח כדי שיקנה מה שהוא מוכר לו א"כ אפילו תימא דהכלי בטל אגב הרשות שפיר איכא לומר דכליו של לוקח ברשות מוכר קנה משום דהמוכר משאיל לו מקום. ונראה לע"ד דאפשר לומר דהכי פי' דהא דקא מיבעיא ליה אי כליו של לוקח ברשות מוכר קנה היינו משום דס"ל דאין הלוקח מבטל כלי שלו ברשותו של חברו וכי תימא נהי דאינו מבטל הכלי שלו מכל מקום היאך תקנה לו הכלי כיון שאין לו רשות להניחו שם וכדר"י איכא למימר דהמוכר שמא משאיל לו מקום או דלמא הלוקח מבטל הכלי שלו וזהו כונת הבעיא ולזה א"ל אי אמרת דהכלי של לוקח קונה לו ברשות מוכר משום דס"ל דאין הלוקח מבטל כלי שלו א"כ כליו של מוכר ברשות לוקח אמאי קנה הלא אין המוכר מבטל כלי שלו. ונמצינו למדים לפי זה דבנדון דידן זה שהניח הכלי שלא ברשות פשיטא לן דלא קני ליה כלי וכ"ת מ"מ היאך יקנה בעל הקרקע כיון דאין בעל הכלי מבטל כלי שלו איכא למימר דכיון דאין בעל הכלי קונה שהרי הניחו שלא ברשות נמצא דאין הכלי חשיב כלום ובטל אגב הקרקע ולפ"ז נראה דכליו של מוכר ברשות לוקח דלא קנה לוקח משום דאין הכלי בטל אגב הרשות וכליו של לוקח ברשות מוכר נמי לא קנה דאע"ג דאין הכלי בטל מ"מ אין לו רשות להניח שם כליו

וראיתי להטור שכתב בשם הרמ"ה ז"ל דכליו של לוקח ברשות מוכר אפילו הניחם שם ברשות המוכר לא קנה כל כמה דלא א"ל זיל קני ולפי שיטה זו יתיישב שפיר מה שהקשו התוס' מההיא דר"י דאמר כל מקום שיש לו רשות להניחו דהכא נמי איירי כשהניחו ברשות אלא דמיבעיא ליה אם הכלי בטל אגב הרשות או לא ולפ"ז למדנו ג"כ דבנדון דידן לא זכה בעל הכלי כיון שהניחו שלא ברשות. האמנם מדברי שאר הפוסקים אין נראה כן כמ"ש הטור דס"ל דכל שהניחם ברשות הוי כאלו אמר ליה זיל קני ומכללא משמע קצת דכי קמיבעיא לן אי כליו של לוקח ברשות מוכר קנה הוי אפילו כשהניחם שלא ברשות וכן מוכח בפרק הזורק דכל שהוא ברשות ואינו מקפיד על מקומו פשיטא לן. דקנה ואפילו אליבא דמאן דאמר כליו של לוקח ברשות מוכר לא קנה אבל ממקום אחר משמע כסברת הרמ"ה דאמרינן התם בפרק הרבית האי משכנתא באתרא דמסלקי מסלקי לי' ואפי' מתמרי דעל בודיא ואי אגבהינהו בסנסני קנינהו ולמאן דאמר כליו של לוקח ברשות מוכר קנה אפי' לא אגבהינהו בסנסני קנינהו והא התם שהניח הלוקח הכלים ברשות בעל השדה שהרי משכנה אצלו לאכול פירותיו ואפילו הכי משמע למאן דאמר כליו של לוקח ברשות מוכר לא קנה מסלקינן ליה מתמרי דעל בודיא ומדברי הנ"י נראה דס"ל כסברת הרמ"ה. ובפ' השואל בעי והקלוט מן האויר הרי הוא שלו אמאי אויר חצרו הוא ומשני רבא אויר שסופו לנוח לאו כמונח דמי אין ללמוד משם דכליו של שוכר קונין לו ברשות המשכיר דהתם איירי שאין הכלי מונח בקרקע אלא השוכר אוחזו בידו וכן פירש הרשב"א בחי' לפ' הזורק יע"ש

העולה מכל האמור דבנדון דידן שהניח כליו ראובן בבית שמעון שלא ברשות שמעון דלא קנה כי אם שמעון ולא מיבעיא לדעת הרמב"ם ז"ל כמבואר לעיל אלא אפילו לסברת המפרשים שפי' דמספקא לן אם הכלי בטל אגב הרשות או הרשות בטל אגב הכלי היינו דוקא בכליו של לוקח ברשות מוכר דיש לצדד דמשאיל לו מקום אבל בנדון דידן דעייל בלא רשות אפשר דכולי עלמא מודו דהכלי בטל אגב רשות וקנה בעל החצר ובחלוקה הב' כשהפקיד ראובן כליו בבית שמעון נראה לכאורה דבאנו למחלוקת הרמ"ה ושאר המפרשים דלדעת הרמ"ה ז"ל מספקא לן אם קנה בעל הכלי או בעל הרשות ולדעת שאר המפרשים קנה ודאי ראובן בעל הכלי כיון שיש לו רשות להניח שם כליו ויש לצדד דבכי האי גוונא כולי עלמא מודו לסברת הרמ"ה ז"ל דאף דנתן לו רשות להניח כליו מ"מ אינו רוצה שיהיה לו כח לקנות ושיתבטל רשותו אגב כליו של ראובן

סימן י"א והא דכליו של אדם קונות לו היה נראה דהיינו דוקא בכלי שיש לו תוך אבל כלי שאין לו תוך לא קנה. ולכאורה היה נראה כן מההיא דפרק הנזקין גבי מתני' דמצודות חיה ועופות יש בהם גזל מפני דרכי שלום יע"ש אבל מההיא דפרק הרבית גבי משכנתא הנ"ל מוכח דאפילו כלי שאין לו תוך כגון מחצלאות קונה לו וההיא דהנזקין שאני משום דהוי כדי לקנות בהם בעלי חיים ויש לחלק באופן אחר אבל מ"מ נקטינן דלאו דוקא כלי שיש לו תוך אלא אף מחצלאות קונות לו

סימן י"ב מי שנתן מתנה לחברו כגון שהניחם בחיקו או בידו אי קנאם בעודו ישן. ראיתי במתני' דהזורק נתן לה גיטה והיא ישנה נעור' קורא' והרי היא גיטה אינו גט עד שיאמר לה הא גיטך וכתב הרא"ש ז"ל דה"ט משום דבעינן דעתה וגרעה מחרשת. והרשב"א ז"ל פירש דישנה אין לה יד כלל. וצ"ע לטעמו של הרשב"א דישנה אין לה יד כלל א"כ כי נמי אמר לה בתר הכי הא גיטך אמאי מהני והא חשיב כאלו אמר לה טלי גיטך מע"ג קרקע והכא נמי בשעת נתינה לא היתה לה יד וכ"כ קשה לטעמו של הר"ן שכתב משום דלא הוי ידה משתמרת לדעתה א"כ לא קרינן בשעת נתינה ונתן בידה והרב ב"י בא"ה סי' ק' הביא בשם הרמ"ה בנתן לה גיטה בחצרה והיא לא היתה בצדה אע"פ שבאה אח"כ לשם ואמר לה הא גיטך לא מהני דבעי' בשעת נתינה ממש שתהא עומדת בצדה דאל"כ לא קרינן ונתן בידה וכן הוא דעת הטור ג"כ אבל הרשב"א והר"ן ז"ל חולקים ע"ז יע"ש. ולפי דעת הרמ"ה והטור ז"ל צ"ל דישנה אית לה יד וקרינן בה ונתן בידה אלא דגבי גט בעינן דעתה ולא מהני עד שיאמר לה אחר כך הא גיטך אבל גבי מתנה לא בעינן דעת המקבל כל דאיכא דעת מקנה כמ"ש הראב"ד ז"ל בפרק חזקת והביאו הנ"י והרשב"א ז"ל בחידושיו לפ"ב דגיטין גבי