מחנה אפרים - א סח

הרי"ף ז"ל דאי הדר ביה מוכר וקביל מי שפרע תו אינם עומדים ברשותו של מוכר. ועפ"ז נתיישב לי מאי דהוה ק"ל על הרי"ף דמאחר דס"ל דכיון דמעיקרא אדעתא להוציאם קיבלם הוו הלואה גבי' אם כן כי נמי אמר ליה תא שקול זוזך אחר קבלת מי שפרע היאך נפטר מאחריותם עד שיעשה השבה גמורה כדין כל מלוה ולפי מ"ש ניחא דאף על גב דאדעתא דהכי קיבלם כדי לאפוקינהו ומטעם זה חייב באחריותם מ"מ לא נתנם הלוקח מעיקרא אלא ע"מ שישלים לו מקחו וכל שאינו רוצה להשלים לו מקחו ה"ז חייב להחזיר ללוקח מעותיו כמות שהם ולא מצי לומר ליה אפרע לך ממקום אחר וכ"כ הריטב"א בחידושיו שם. וכיון דקניית ישראל בדמים תלוי בקיומו של מקח הרי אלו דמי כוכבי' ומזלו' וכאלו נתן לו הדמים עכשיו דמי וכמ"ש התוס' בפרק האשה רבה דף צ"ג דהא דמקודשת ואפי' נתאכלו המעות משום דחשיב כל שעה כאלו הם בעין ואם לא נעשה הקנין מוטל עליו להחזירם ולפי זה נראה דלא קשה מידי ממה שהקשה דכי הקדים לו דינר מאי הוי כאמור. וכן נראה לי לדקדק משמעתין גופא דנתן לה ואחר כך בא עליה דקאמר אי דאמר לה קני מעכשיו פשיטא דשרי דהא ליתיה בשעת ביאה אלמא דאע"ג דאמר לה קני מעכשיו אפי' הכי אי איתיה בעיניה בשעת ביאה חל עלי' איסור אתנן וה"ט משום דלא נגמרה המתנ' אלא בשעה שבא עליה שהרי על תנאי ביאה נתנו לה ואם תחזור בה צריכה להחזירה בעיניה

ומה שהביא הרב ז"ל ראיה מההיא דאקשינן לרב אשי דאמר משיכה בעובד כוכבים אינה קונה ממתני' דהמוכר יינו לעובדי כוכבים פסק עד שלא מדד דמיו מותרים ופריק בשהקדים לו דינר ג"כ אינה ראיה דהא למ"ד משיכה בעובדי כוכבים אינה קונה ע"כ אית ליה מעות קונות וכיון שקנה העובד כוכבים תו ליכא למיחש מידי ול"ד לנתן טלה ואחר כך בא עליה דבשעה שנתן את הטלה עדיין לא קנה שום דבר. ולפי דברינו נראה דבנ"ד אפילו אמר לו העובד כוכבים המעות יהיו שלך מעכשיו אפ"ה הדמים אסורים דהא אפי' בסתם לאפוקינהו יהבינהו ניהלי' ואפ"ה אסורים. וכן נראה מההיא דנתן לה ואח"כ בא עלי' דמוקי לה תלמודא בדאמר לה מעכשיו וקדמה והקריבתו ועיין מ"ש התוס' בפ"ב דעבודת כוכבי' דף ע"א בדבור הנז"ל

סימן יג פחות מבן עשרים שמכר קרקע מירושת אביו ונתן הקונה המעות כדי לקנות בו הקרקע לאחר שיבא לכלל עשרים ונשבע המוכר לקיים המקח. לכאורה נראה דבכה"ג קנה הלוקח מיד לאחר עשרים ואפי' שנתאכלו המעות מקודם דהרי זה דומה לאומר לאשה התקדשי לי לאחר ל' יום מקודשת ואפילו אם נתאכלו המעות וכ"ת התם שאני משום דבידו לקדשה מעכשיו מה שאין כן בנ"ד הא ליתא דבפ' ב"ש גבי קטנה שנתקדשה וגדלה דאמר רב דגדלי קדושיה עמה כתב הנ"י בשם הרשב"א דמקודשת היא במעות שקבלה בעודה קטנה דהוי כאלו אמר לה התקדשי לי לאחר שתגדלי דמקודשת ואפי' נתאכלו המעות באותה השעבוד שנשתעבדה ע"כ ועדין נראה שאין מכאן ראיה לנ"ד כמבואר. שוב ראיתי שדבר זה היא פלוגתא דרב ושמואל בפרק יש בכור והתוס' ואור זרוע פסקו כשמואל וכתב הבת"ה שכן נראה עיקר לפי הגירסא שלנו דקאמר שם והלכתא כותיה דשמואל והריטב"א ז"ל ג"כ הכי ס"ל בפ"ק דמציעא. ומיהו אפילו לדבריהם בנ"ד כל שנשתמש זה בבית לאחר כ' שנה וראה המוכר ושתק הרי זה קנאו בחזקה ואע"פ שלא אמר לו המוכר לך חזק וקני כאלו אמר ליה דניחא ליה דליקום בהימנותי' ותדע דהא במוכר מירושת אביו אמרו טעמא בפ"ק דמציעא דף ט"ז דה"ט דלא קני משום דלא סמכא דעתיה דלוקח משום שאינו בידו של מוכר דמי יימר שירש מאביו כלום שמא ימכור אביו נכסיו בחייו הא כל היכא דאיהו בידיה דמוכר ודאי סמכא דעתיה וקונה אותו בחזקה שמשתמש השתא וכמ"ש התוספות והריטב"א ז"ל שם גבי ההיא דבעי התם במאי קני ליה בהאי שטרא וכו' והרמב"ם ז"ל בפכ"ט מה' מכירה כתב שנ"ל שאפילו קטן שמכר קרקע ונעשה בן עשרים ולא מיחה אינו יכול לחזור בו שכיון שלקח המעות ונשתמש הלוקח בקרקע זו לפניו כשהוא בן עשרים נתקיימה ביד הלוקח שהרי רצה בממכרו ולע"ד נראה שאפילו החולקים על הרמב"ם ז"ל בנ"ד כ"ע יודו והוא בהקדים מ"ש המפרשים שם בשמעתין דאותיב לי' לרב מההיא דמה שירש מאבא דלא עשה כלום ומאי קושיא ירושה שאני משום דאתיא ממילא ותירצו דהכא שאני כיון דאמר ליה בשעת המכר מה שאירש מאבא מכור לך הרי הבטיחו שיזכה בה לאחר שירשנו והרי מאמינו עכ"ד וכמו כן בנ"ד הרי. הבטיחו שיזכה בה לאחר עשרים שנה והרי האמינו וכל שכן זה שנשבע

סימן יד מי שמכר לחברו שוה מנה קרקע או מטלטלין בדינר לכאורה נראה דכה"ג אין מעות קונות דזה הוי כעין חליפין וכן היה נראה קצת ממ"ש התוס' בפרק הזהב דף מ"ו ע"ב ד"ה ולר' נחמן יע"ש ועיין בתשו' הרשב"א שהביא הב"י בח"מ סי' י"ב ועיין מ"ש התוס' בפ"ב דע"ז דף ע"א סוף ד"ה רב אשי אמר משיכה בעובדי כוכבים אינה קונה יע"ש. (א"ה עיין מ"ש רבינו לקמן בהלכות אונאה

) אם נתן הדמים על דבר שלא בא לעולם ונתחייב המוכר בלשון חיוב לתת לו אותו דבר ה"ז נתחייב בנטילת הדמים. כן נ"ל ממ"ש הרמב"ן בתשו' סי' רכ"ה: שייך לקנין משיכה

סימן טו מי שלקח מקח מחברו והגביה אותם הלוקח ע"י פועלים עובדי כוכבים והניחוה בחא"ן אי קנאה הלוקח מי אמרינן כיון דהפועלים הם עובדי כוכבים אינם יכולים לקנות לישראל ואפילו בפועלי' ישראלים איכא לספוקי מכיון דאין הפועלים מכוונים לזכות ללוקח והוי כאותם שכתב הטור סי' הע"ר דאם היה בונה ע"י פועלים הרי זה לא קנה דאין הפועלים מכוונים לזכות לבע"ה: ואיברא דבנ"ד אם היו הפועלים ישראלים קנה הלוקח מיד שהגביהו הפועלים את השקים אע"פ שלא נתכוונו הם לקנות ללוקח מכיון דאיכא דעת אחרת מקנה לא בעינן דעת קונה וכדכתב הרשב"א בחי' פ"ב דגיטין גבי זקן שאני דידע לאקנויי אבל היכא דהוו הפועלים עובדי כוכבים בהא איכא למיבעי' דכיון דעובדי כוכבים נינהו ואין ידם כיד ישראל הגבהה דידהו נמי לא חשיב כאלו הגביה הישראל או דלמא שאני פועלים דידם כיד בע"ה וכדאמרינן פ"ק דמציעא דף י' דאפילו למאן דאמר המגביה מציאה לחבירו לא קנה חבירו ואפילו עשהו שליח פועל שאני משום דידו כיד בע"ה. וכיוצא לזה ראיתי להרשב"א בחי' למסכת קדושין דף י"ט בההיא דאומר אדם לבתו קטנה צאי וקבלי קדושיך שהקשו הראשונים והיאך היא מתקדשת דזו זוכה לאחרים הוא דהא כסף קדושיה לאביה וקי"ל דאין קטן זוכה לאחרים ותירץ הרשב"א לחד תירוצא דאיכא למימר דידה כיד אביה לזכות לו היכא דאיכא דעת אחרת מקנה דלא גרע מחצרו דקונה לו שלא מדעתו

הן אמת דהרשב"א דקדק בהא משום דהוי חצר המהלכת ולע"ד נתקשתי בדבריו אמאי איצטריך לאתויי לה מדין חצר כדי דתקשי ליה דהוי חצר המהלכת ואמאי לא מייתי לה מדין יד דידה כיד אביה כדאמרי' פ"ב דקדושין דף מ"ד ע"ב וכמו דחצרו של אדם קונה לו שלא מדעתו ה"ה נמי בידו שיזכה לו שלא מדעתו כיון דאיכא דעת אחרת מקנה. וכ"ת הא לא הוי דומיא דידה דמה ידה בסמוכה לה בעינן כדאמרינן בריש פרק הזורק דאיכא למימר כמ"ש הר"ן והביאו הב"י פ"ק דמציעא דכל שהוא משתמר למי שהוא זכות לו כידו הוא ויד אריכתא היא יע"ש אם לא שנאמר דלא אמרינן הכי אלא בנערה דידה כיד אביה וכידא אריכתא דמי אבל קטנה אף דיודעת לשמור לענין זה לא הוי כיד אביה לומר דידה כיד אביה וכידא אריכתא דמי

ולענין נדון דידן עדיין נראה דאף דיד פועלים כיד בע"ה מכל מקום הוי כחצר המהלכת ועיין בפ"ב דגטין דף כ"א ע"א ובפרק הזורק דף ע"ח גבי מאי דאמר רבא התם כתב לה גט ונתנו ביד עבדה יע"ש. אבל עדיין יש לצדד דבמ"א כתבתי דכל