מחנה אפרים - א סז

לענין איסורא דמעיל' לא הפקיעו וכן כתב הרשב"א בש' ר"ב ז"ל ד"ה נתנה לבלן וז"ל וא"ת כיון דתקינו רבנן משיכ' ואמרו מעות אין קונות מאי קשיא לי' לר"י דמדינא לא מעל כיון דלא קנה וי"ל דלענין מעילה דאורייתא לא תקינו עכ"ל. הן אמת דלפי דברי התוס' ז"ל אין ראיה משם כלל דטעמא דהתם הוא דנהי דהפקיעו חכמים קנינו של לוקח לענין שלא קנה החפץ מ"מ לא הפקיעו קנינו של מוכר בדמים ומ"ה מעל עיין בדבריהם סוף פרק המפקיד ומדברי הרי"ף ז"ל והגאונים שהביא הטור בסי' קצ"ח נראה דהיינו טעמא דמוכר מצי לאישתמושי במעות משום דאדעתא דהכי נתנם לו

ונראה לע"ד דאפי' תימא דרש"י ס"ל דאם קידש לאשה באותו חפץ קודם שמשך מקודשת מ"מ לאו כ"ע מודו בה דכיון דחכמים הפקיעו קניית הדמים כי קידש אשה נמי אינה מקודשת דהאי חפצא לאו דידי' הוי דהפקר ב"ד הפקר כדמשמע בפ' האשה רבה יע"ש ולא דמי לנתנה לסיטון דמעל וכמו שחילקו התוס' בפ"ב דע"ז דף ס"ג ע"א ד"ה והא מחסרא משיכ' דהתם קודם שיהי' אתנן עקרו חכמים הקני' ולא חל עלי' אח"כ איסור אתנן כלל משא"כ במעיל' דכבר היה קודש ומיד שנתן לסיטון מעל וכה"ג אין כח ביד חכמים להפקיע וכפי' הל"מ ז"ל והכא נמי כי יהיב דמים על המקח מקודם שקידש בהם את האשה עקרו חכמים קנייתו וכי יהיב אח"כ לקידושין לאו דידי' קא יהיב וכן כתב הריטב"א ז"ל בסוגין דהזהב על דברי רש"י וז"ל ואינו מחוור דכיון דמדרבנן אינן קונית הפקר ב"ד הפקר ואף לר' יוחנן אינה מקודשת למ"ד דלית לי' רשות להנפוקינהו עכ"ל. וראיתי להר"מ ז"ל בה' מעיל' פ"ו שדחה האי סוגיא דהכא ופסק דנתנה לסיטון לא מעל נראה דס"ל דכיון דחכמים עקרו קנית הדמים אע"ג דמן התור' הי' קונ' מ"מ עכשיו שתיקנו דלא ליקנו' יש בידם לעקור אפי' לענין איסורא וכבר כתבתי לעיל דהכי מוכח מאות' שאמרו בפ' השואל בשואל קורדום של הקדש דמעל חבירו מותר לבקע בו לכתחילה אלמא דהעמידו דבריהם אפי' בדאורייתא מדשרי לבקע בו לכתחל'. איברא דבה' תרומות פ"ט פסק ז"ל דאם לקח פרה מכהן ונתן את הדמים ועדין לא משך דאסור לכהן להאכיל' כרשיני תרומ' דמן התורה מעות קונות ולא אמרינן כבר עקרו חכמים קנין מעות ולישתרי להאכילה תרומ' וי"ל

סימן יב ראיתי שנחלקו רז"ל בישראל שיש בידו עבודת כוכבי' ומכרה לעובד כוכבי' דה"ר אלחנן ס"ל דאם מכרה לעובד כוכבים בהקפ' שהדמים מותרין ולא הוו חליפי עבודת כוכבי' ור"י ס"ל שאפי' לא מכר' לעובד כוכבי' בהקפ' אלא כיון שמשכ' אצלו קודם שיתן את הדמים דקי"ל משיכ' בעובדי כוכבי' קונה דהוי כמו בא עלי' ואח"כ נתן לה כמבואר בתוספות פ"ב דעבודת כוכבי' דף ס"ג והרמב"ן ז"ל חולק ע"ז ואמר דלא דמי לבא עליה ואח"כ נתן לה דהתם בשע' שנתן לה הטלה ליתי' הביאה בעולם והלכך לא חייל איסורא על הטל' אבל הכא דבשעה שנתן לו הדמים העבודת כוכבי' או י"נ איתי' בעולם ונתפס האיסור בדמים אלו דבריו ז"ל. והר"ן ז"ל השיב עליו דמה בכך ואף כי איתי' העבודת כוכבי' בעולם מ"מ אין ההתפס' תלוי' אלא בשעת יציאת כל דבר מרשות חבירו ובאות' שעה ראוי לחול האיסור על חליפיו אבל כל שקנה כבר העובד כוכבים העבודת כוכבים מקודם שיתן הדמים שוב אינו נתפס האיסור על הדמים עכ"ל. ואני הדיוט אומר איברא ודאי שכך הוא שאין ההתפס' תלוי' אלא בשעת יציאת כל דבר מרשות חבירו וכמ"ש הר"ן וזה אפשר במכר בהקפ' דמשע' שמשך העובד כוכבים קנה והדמים נעשו עליו מלוה דנמצא דאין לו לישראל אלא דמים הלכך כי יהיב ליה דמים אח"כ לאו דמי איסורא נינהו ודמי הלוא' היא דקא פרע ליה אבל במכר בסתם ליקח המעות מיד אע"פ שמשך העובד כוכבי' המקח עדיין לא נגמר הקנין לגמרי כל שלא נתן לו המעות דאי מסרב העובד כוכבי' ליתן הדמים והישראל עייל ונפיק אזוזי המקח בטל דאדעתא דהכי מכר כדי ליקח הדמים מיד לעשות חפציו אישתכח דבשעת נתינת הדמים נגמר המקח ודמים אלו שנתן דמי עבודת כוכבים. וכיוצא לזו כתבו התוס' בפ' האשה רבה דה"ט דמקדש את האשה לאחר ל' יום דהויא מקודשת ואפי' נתאכלו המעות משום דלא גמר גמר הקנין עד שעת קדושין דאי הדר' בה צריכה להחזיר המעות כמות שהם בעינו דאדעתא דקדושין יהיב לה מעיקרא וחשיב כאלו נתן לה השתא ולכאורה הכי נראה למידק משמעתין דלקמן דף ע"א גבי פלוגתא דמשיכה בעובדי כוכבים אי קונה דמיתיב לה מההיא דא"ל רב להנהו סכוותיה, כי כייליתו חמרא לעובדי כוכבים שקילו זוזי מינייהו והדר כייליתו להו ואי לא שקילו זוזי בהדייהו אוזפינהו דכי לא עבדיתו הכי כי קא הוי י"נ ברשותייכו הוי וכי שקליתו דמי י"נ קא שקליתו ואי ס"ד משיכה בגוי קונה מדמשכה עובד כוכבים קניה יין נסך לא הוי עד דנגע ביה ומוקי לה בדכייל ורמי למנא דעובדי כוכבים. והשתא איכא למידק דאי ס"ל משיכה בעובדי כוכבים קונה היכי קא"ל רב אי לא עבדיתו הכי כי שקליתו דמי יין נסך קא שקליתו והלא משעה שמשכו העובד כוכבים קנו וכי שקלי דמים לאו דמי יין נסך הוו וכל הפוסקים ז"ל נראה שהבינו דר"י איירי דלא מכר בהקפ' ונהי דאסור לעשות כן לכתחלה למיהב להו יין נסך כדי ליקח מהם הדמים מ"מ כל שעבר ועשה לאו דמי י"נ הוו לפי סברת ר"י

וראיתי להרא"ש ז"ל שם בפסקיו שאע"פ שפסק כדברי ר"י דאם משך העובד כוכבים עבודת כוכבים ואחר כך נתן דמים דלא הוו חליפי ע"ז כוכבי' ומזלות כתב דדוקא לאחרי' מותרים הדמים אבל למחליף עצמו אסור ליהנות מהם ולפי זה לא ק"מ. אבל מדברי הר"ן ז"ל נראה דאפילו למחליף עצמו שרי. וכן נראה מפסק הב"י בש"ע בסי' קמ"ד שכתב סתם שאם מכר יין נסך ועבודת כוכבים לעובדי כוכבים ומכרה לאחר קודם שיפרע לזה הישראל הדמים מותרים בדיעבד ע"כ. ונראה דמ"ש מותרים בדיעבד ר"ל דלא שרי ליקח הדמים מיד עובדי כוכבים לכתחלה ואע"פ שאינם דמי עבוד' כוכבים. וכן נראה מדברי הרמב"ם ז"ל בפ"י מהלכות אסורות גבי ישראל ועובדי כוכבים שהיו שותפין בנטיעה אם התנו בתחל' מותר ואם לא התנו אסור משמע מדבריו דבסתמא שאכל העובד כוכבים שני ערלה אסור לישראל לאכול אח"כ שני ההיתר משום דהוי כחליפי ערלה ואע"ג דאיהו גופיה כתב בפ"ח דאם עבר ומכר דברים האסורים בהנאה הדמים מותרים וע"כ צריך לחלק ולומר דהא דשרו הדמים היינו לאחר שבאו לידו אבל אם עדיין לא לקחם אסור ליקח אותם וכ"נ מתשובת הרשב"א ז"ל שהביא הטור בא"ח סי' ת"ן

ואם נתן העובד כוכבי' לישראל את הדמי' ואח"כ משך העובד כוכבי' העבוד' כוכבים או היין נסך לכאור' נראה דבכה"ג הדמים אסורים ול"מ למ"ד דעובד כוכבים קונה בכסף דהא ודאי מכי שקיל ישראל הכסף קנה העובד כוכבים עבודת כוכבים וי"ל והוי חליפי העבודת כוכבים ממש אלא אפילו למ"ד משיכה בעובדי כוכבים קונה נראה דבכה"ג אסור כנראה מדברי ר"י הנז'. וכן כתב הטור בפי' בסי' קל"ב וכן נראה ממ"ש התוס' ז"ל בפ"ב דעבודת כוכבים דף ע"א בד"ה שקולו זוזי מינייהו והדר כיילו להו. איברא דמדברי הרשב"א ז"ל נראה דאף בכה"ג שרי שכתב בספר ת"ה גבי ההיא דאסור לומר לפועליו צאו ושתו י"נ ואני פורע דמוקי לה תלמודא דאיירי כשהקדים דינר לחנוני וז"ל וכי הקדים לו דינר מאי הוי מדיהביה ניהליה קנייה עובד כוכבים דסתמא דמלתא לאפוקי יהביה ניהליה ובשעת נתינת המעות ליכא איסורא דהא לא שקיל יין נסך וכי שקלי פועלים יין נסך ליתיה דינר דישראל ולאו דמי י"נ הוא וה"ל כנתן לה טלה באתננה ואחר כך בא עליה דאתננה מותר ולפיכך תירץ דכל הנותן דינר לחנוני שאינו יודע כמה יטלו פועליו לאו להוציאו הקדימו אלא דליהוי גביה עד שיתן יין לפועליו אבל הנותן על דבר קצוב מדיהביה ניהלי' קנייה עכ"ד. אבל לע"ד אנ"כ דנהי דסתמא דמלתא כל המקדים מעות למוכר אדעתא דהכי הוי שיוכל להוציאם מעכשיו ומטעם זה חייב המוכר באחריותם כמו שכתב הרי"ף ז"ל בפר' הזהב מיהו נראה דאם לא נתקיים המקח והדר ביה מוכר מלמיהב המקח המעות חוזרין בעינייהו וגזל הוא בידם אם לא יחזירם דאדעתא דהכי יהבם לוקח כי היכי דלוקים ליה מקחו ומה"ט כתב