מחנה אפרים - א סו

מאי קאמר היינו כסף דא"כ המקדש בכסף וכתב לה שטר עליו תהא מקודשת דשטרא דכתיב עליה היינו כסף. וי"ל דהשתא הוא דקאמרינן הכי משום דאכתי לא ידעינן דגופו קנוי ואינו אלא כחוב וצ"ע עכ"ל. וכן כתב בדף ה' ע' גבי מאי דאמרינן התם מה לכסף שכן פודין בו הקדשו' ומעשרות אבל שטר אין פודין וכן פירש בסוגיא דמנה אין כאן משכון אין כאן יע"ש. והריטב"א ז"ל פירש שם סוגיין לפי שיטתו יע"ש ודחה פירוש הרשב"א יע"ש. ומתוך דברי הר"ן ז"ל גבי מנה אין כאן משכון אין כאן נראה קצת דדוקא בקדושין הוא דאמרינן דאין האשה מתקדשת בשעבוד משום דקדושין דאגוד גבי בעל לאו קדושין הוו ואפשר דה"ט משום דמקשינן הויה ליציאה לענין זה אבל לענין מכר אפשר דמודה דיועיל. ובפרק האומנין גבי מאי דאמרינן התם מלמדין שלא יחזרו כתב הריטב"א ז"ל וז"ל פי' דכיון דזקפן במלוה הרי הוא כאלו קבלום וחזר והלוום ובדין הוא דאפי' לא נתן לו כלום אלא שזקף כל האלף זוז במלוה הי' קונה מדין כסף דאע"ג דמלוה אינה קונה בקרקעות התם הוא במלוה שעמו מקודם לכן אבל זה שזוקף עליו הכסף במלוה ואומר הריני כאלו התקבלתי זה כפרעון גמור חשוב עכ"ל. שמענו מכל האמור דרש"י והריטב"א והר"ן ז"ל ס"ל בנ"ד דקנה ואף הרשב"א נראה דרפיא בידיה שסיים וכ' וצ"ע כנז"ל וע' בהרא"ש פ' השולח גבי אקנייה לבנו קטן במה שפי' ר"ת ז"ל וע' מ"ש ה"ה בפ"ה מה' אישות דין כ"ג

סימן ו והיכא דנתן דמים על המקח ועדיין לא משך ואחר כך אמר לו המוכר ללוי שהיה המקח בידו החפצים שהם בידך מכרתים לשמעון תנם לו וקבל לוי ליתנם לשמעון אף ע"פ שלא היה שמעון באותו מעמד זכה שמעון ואפי' למ"ד תן לאו כזכי הכא שכבר קיבל המוכר הדמים ואסור לחזור בו תן דקאמר ליה כזכי דמי והכי מבואר בספר המקח לרב האיי גאון ז"ל וז"ל בשער י"ג ראובן זבין חפץ לשמעון ואותו חפץ אצל לוי כיון שאמר לו ראובן ללוי אותו חפץ שיש לי אצלך תנהו לשמעון במעמד שלשתן קנה שמעון אבל אם הוא פקדון ביד שליש ונתברר לשליש ידיע' ברור' שקנאה זה המומחה עליו בממון שנתן למפקיד כגון זביניה כיון שקבל עליו השליש קנה מיד עכ"ל. ודמי זה לההיא דאמרו בירושלמי כתבו הטור בסי' קכ"ה דאם המקבל היה עני דכיון שאינו יכול לחזור בו משום דנעשה נד' הולך דידי' כזכי דמי ומתוך מ"ש נראה דלא דק מרן ב"י במ"ש בסי' ר' על דברי הרמב"ן ז"ל וז"ל נראה לי דלאו למימרא שצריך שיאמר לו זכי לפלוני אלא כיון שאמר לו פירות שברשותך תנם לפ' וקבל עליו לתתם לו קנה הלוקח ע"כ עוד כתב שם הגאון דאם לא נפל עינו של לוקח על המקח נהי דמוכר לא מצי הדר ביה מ"מ לוקח יכול לחזור בו כל שלא נראה בעיניו ע"כ ומשמע דאם כבר ראה לוקח המקח ואח"כ זיכה אות' ע"י אחר אף לוקח אינו יכול לחזור בו

סימן ז והיכא דנתן דמים לחבירו כדי שיתן לו חטים ואח"כ אמר לו המוכר ליתן בעד הדמים יין ונתרצו ביניהם ה"ז קנה לענין מי שפרע ואפילו ליתנהו המעות בעינייהו ולא חשיב מלוה כיון דמעיקרא נתן לו הדמים אדעתא שיתן לו חטים ואם לא נתן החטים צריך להחזיר המעות כמו שהם וכמ"ש הריטב"א בחידושיו בפרק הזהב דאע"פ שיש לו רשות למוכר לאישתמושי במעות מיהו כל שחזר המוכר המעות פקדון הם אצל מוכר וכיון שכן אפי' הוציאם המוכר חשיב כאלו איתנהו בעינייהו לענין שיוכל לומר חטים אין לי קח בעדם יין ונתרצה ה"ז קנה היין דלאו למלוה דמי וכמ"ש התוס' בפרק האשה רבה שהבאתי לעיל ועיין מ"ש בהלכות רבית גבי מתני' דחטים במנה יש אצלי ושוב ראיתי בספר ע"י שהביא משם הר"י ן' מיגאש שכתב כדברי. וכן נראה שהוא דעת הטור בסי' קצ"ט ומ"ש הב"י שם דהיינו טעמא משום דהוי מלתא דלא שכיח אוקמוה אדין תורה דבריו צ"ע דהא מדין תורה מלוה אינה קונה אלא היינו טעמא משום דכה"ג לא חשיב מלוה ועיין מ"ש הרשב"א ז"ל בחדושיו לקדושין דף נ"ט ד"ה אע"פ שנתאכלו המעות יע"ש ועיין מ"ש הרא"ש ז"ל בפ"ק דקדושין גבי ההיא דאמר אביי המקדש במלוה אינה מקודשת

סימן ח וישראל שקנה מטלטלים מהעובדי כוכבים מכי נתן דמים קנאם כיון דנהגו העובדי כוכבים להקנות בדמים כ"כ הרמב"ן ז"ל בתשובה סי' רכ"ה וכ"כ הטור. אבל אם מכר מטלטלין לעובדי כוכבים ועדיין לא משך אע"פ שנתן הדמים עדיין לא קנה לסברת ר"ת ז"ל ודעמיה ויכול הישראל לחזור בו דבתר דינא דאורייתא דיינינן לי' ונפקא מינה להיכא דאזל העובד כוכבים ואקנינהו להנהו מטלטלי לישראל אחר ועיין במהרש"ך ז"ל בח"ב סי' קט"ז דף פ"א ע"ב כנראה שלא ראה דברי הרמב"ן הנז'. ואף שכתב הרמב"ן ז"ל בסוף דבריו ז"ל ומכל מקום אף לכשתמצא לו' דבתר דינא דאורייתא שרינן להו וכו' יע"ש נראה דפשוט ליה מ"ש מעיקרא

סימן ט כתבו הראשונים ז"ל דהרוצה להקנות בהמה לעובד כוכבים כדי לפוטרה מהבכורה יקח ממנו את הדמים וג"כ שימשוך אותה העובד כוכבים לרשותו עכ"ל וצ"ע דל"ל כולי האי הא בשיתנה עם העובד כוכבי' שיקנה במשיכה או בדמים סגי כדמוכח בפרק ב' דבכורות גבי הלוקח גרוטאות מהעובדי כוכבים (א"ה ואפשר ליישב לפי מ"ש הרמב"ן ז"ל בתשו' הנז' וז"ל הצריך לנו ולרבי יוחנן דאמר לעמיתך בכסף ולעובד כוכבי' במשיכה ישראל שנותן לעובד כוכבי' מעות בבהמתו פטורה דהא לא משך ואפילו נהגו לקנות בכסף מכל מקום ברשותיה דישראל לא קאי להתחייב בבכורה שהיא דאורייתא עד דמשיך כדינא דאורייתא עכ"ל)

סימן י בשכירות מטלטלין אם נקנה בכסף נחלקו בו הראשונים ז"ל דרש"י והרשב"א ז"ל ס"ל דהוי כמכירה ואינו נקנה אלא במשיכה והרמב"ן והר"ן ז"ל ס"ל דנקנה במעות כיון דלא שייך למימר גזירה שמא יאמר לו נשרפו חטך דהא לנפשיה טרח ומציל כמבואר בשיטת רב בצלאל בפרק השואל דף צ"ט יע"ש ופי' דלא פריך תלמודא אלא דמטלטלי לאו בני שטרא נינהו וה"ט משום דכיון דמטלטלין יכול להטמינם לא שייך בהו שטרא. אבל לפ"ז קשה הא דאמרינן בפ"ב דבכורות דישראל מעובדי כוכבים קונה מטלטלים בכסף מק"ו מגופו ופריך א"כ אפי' בשטר נמי והשתא מק"ל הלא מטלטלי לאו בני שטרא נינהו. וכן קשה מה שפי' רש"י במרובה דף ע"ט ע"ב וז"ל מיהו בשטר לא מיקנו מידי דדברים בעלמא נינהו כדאמרינן בהזהב דברים אין בהם משום מחוסרי אמנה עכ"ל והיינו טעמא דהוי דברים בעלמא כיון שהם עדיין ברשות המוכר

סימן יא מי שלקח חפץ ונתן הדמים ולא משך ואח"כ קידש הלוקח אשה באותו חפץ קודם שמשך. לכאורה נראה דאף דרבנן עקרו קנין מעות מ"מ במקום איסורא לא העמידו את דבריהם ונראה שכן מבואר ממ"ש רש"י ז"ל בסוגיין דהזהב וז"ל ונפקא מינה לענין איסורא כגון אם קידש את האשה לר' יוחנן הוו קידושין עכ"ל ולכאור' המובן מדבריו נרא' דאיירי בשקידש המוכר באותן דמים ולזה אמר דאע"ג דמדרבנן לא קנה מיהו כיון דמן התורה קנה במקום איסורא לא העמידו דבריהם. הן אמת דנרא' לפי זה דרש"י ז"ל ס"ל הפך סברת רוב הפוסקים שכתבו דאפי' דמעות אינם קונות מ"מ קמו זוזי ברשותי' דמוכר שהרי אדעתא דהכי נתנם לו לעשות בהם כל חפצו אלמא דאפי' במקום דליכא למיחש לאיסורא קמו זוזי ברשותיה דמוכר לכל דבר. (א"ה עיין בפריש' בסי' קצ"ח שכתב על דברי הטור ז"ל ואם קידש וכו' נ"ל דמש"ה כתב זה ללמדנו דאף לאחר התקנה אם קידש אשה מקודשת דקנין מעות מהתור' לא זז ממקומו לענין קדושין דאיסור' הוא ולחומרא עכ"ל והטור בפי' כתב בסוף הסימן דיכול להוציאם דלפי זה מדינא מקודשת דשלו הם לכל דבר משעה שלקחם וכונת הטור לע"ד הוא לאפוקי סברת ר"ל). ועוד אפשר להבין דכונת רש"י ז"ל הוא היכא דהלוקח קידש באותו חפץ אשה קודם שמשך דאע"פ דחכמים הפקיעו קנייתו ולאו דידיה נינהו מ"מ כיון דמדאורייתא קנה ודידיה הוי ה"ז מקודשת דלגבי איסורא לא הפקיעו חכמים קנייתו. ונראה שרש"י ז"ל למד זה מההיא דאמרו בסמוך ואף ר' נחמן סבר ד"ת מ"ק וכדקאמר לוי במתני' דנתנ' לסיטון הרי זה מעל אלמא דאע"ג דחכמים הפקיעו קנייתו אפ"ה