מחנה אפרים - א ס

ועוד יש לי לדקדק בדבריהם דאי טעמו של המכשיר הוי משום דאיירי בדאיכא שינוי שאינו חוזר א"כ אמאי איצטריך לומר משום דאיכא יאוש והלא שינוי קונה בלא יאוש כמ"ש רבינו בהלכות גזילה ריש פ"ב והתוס' ז"ל בכמה מקומות בפשיטות ומהר"ם פרק לולב הגזול ד"ה ולקניי' בשינוי השם והטור בח"מ סימן שס"א ס"ג יע"ש וע"כ צ"ל דגם הנ"י ז"ל ס"ל דמשום דהוי שינוי החוזר איצטריך לומר דאיכא יאוש וס"ל כמ"ש התוס' והרא"ש והטור בסי' שכ"ד דשינוי השם החוזר קונה כל היכא דאיכא בהדי' יאוש וכן הוא סברת הרב בעל המאור בפרק הגוזל בתרא דף מ"ג ע"א. והשתא אפשר לומר דהרמב"ם ז"ל דפסל או איירי בדליכא יאוש כמ"ש הכ"מ או אפשר דס"ל כס' הרמב"ן שם בפרק הגוזל בתרא דשינוי החוזר אפי' כי איכא יאוש בהדי' לא קנה. ולפ"ז נסתפקתי במי שגזל צמר ועשהו חוטין ואח"כ נתייאשו הבעלים ומכרו הגנב לאחר אם יוצא בהם הלוקח ידי חובת ציצית כיון דקנאו ביאוש ושינוי רשות או דילמא אפ"ה לענין ציצית ה"ז פסול שהרי בשעת הטוי' הי' גזול ובפ"ק דסוכה דף ט' ס"ל לשמואל דהלכתא כותי' דקרא דכתיב גדילים תעשה לך איירי גם על שעת הטוי' דבעינן תעשה לך לשם חובך ופריך עלה ודילמא דקרא אתא למעוטי גזול ומשני הא כתיב קרא אחרינא ועשו להם משלהם ע"כ משמע לכאורה דבשעת הטוי' בעינן שלא יהא גזול

כאן הבן שואל ראיתי למורי הרב הגדול זלה"ה שהביא דברי הבעל ט"ז ודחאם ולכאורה דברי הבעט"ז במ"ש על ב"י ז"ל צועקים ואינם נענים ומה שנראה לע"ד הוא דרבינו זלה"ה סמך על המעיין כי עיניו יראה דלא קשה מידי והא דמה שהקש' על תי' הב"י הראשון דאי איירי בלפני יאוש פשיטא ל"ל קרא וכו' לק"מ מתרי טעמי הראשון הוא על פי מ"ש התוס' בריש פרק לולב הגזול ד"ה כי יקריב מכם אמר רחמנא וכו' עד וי"ל דהא דקאמר במרובה לפני יאוש ל"ל קרא משום דלפני יאוש אין יכול להקדיש והרי הוא חולין כדאמרינן גזל ולא נתייאשו הבעלים שניהם אינם יכולים להקדיש דאיש כי יקדיש כתיב וכו' עכ"ל ודוק ועוד דהתם אי קרא איירי בלפני יאוש הוי פשיטא משום דליכא לא יאוש ולא שינוי מעשה לא כן הכא גבי ציצית דעשאו חוטין דאיכא שינוי מעשה ואף שחוזר לברייתו מכל מקום איצטריך קרא לאשמעינן דלא מהני דהא איכא מאן דאמר דקני כמ"ש התוס' בפרק מרובה דף ס"ה ע"ב ד"ה הן ולא שינוייהם יע"ש. גם מה שהקשה על תי' ב' דליבון הוי שינוי שאינו חוזר לק"מ מתרי טעמי חדא דאפשר דהב"י איירי בגזל צמר מלובן ועוד דרבינו ס"ל דליבון לא הוי שינוי כמ"ש בהלכות בכורים פ"י גבי ראשית הגז יע"ש ועיין בש"ך בח"מ סי' ש"ס סק"ב אך מה שעומד לנגד עיני הוא דנראה דכל דעשה חוטין הוי שינוי שאינו חוזר וראי' לדבר מדמוקי אביי למתני' דפרק הגוזל קמא בגזל צמר טווי ויכול הי' לאוקמ' בגזל צמר מלובן וטוואו וארגו אי ס"ל דטווי הוי חוזר לברייתו ועוד מתניתין אמאי לא קתני צמר ועשהו חוטין ועוד דברייתא קתני גבי ראשית הגז טוואו וארגו וצ"ע לכאורה

סימן ל כתב הר"מ ז"ל בפ"ד מהלכות גזילה הי' שם לקיטו או שכירו אינן נשבעים ונוטלים וכו' וכתב ה"ה בעיא דלא אפשיטא ולפיכך אם תפס הנגזל מוציאין מידו לפי שכל זה הוא מן התקנה ובמה שלא התקינו בפירוש אפי' תפס מוציאין מידו ע"כ וק"ל דבפ"ח מה' חובל דין ז' כתב מי שיש עליו עדים שמסר ממון חבירו ולא ידעו כמה הפסידו אם תפס הנמסר אין מוציאין מידו וכו' והא התם בעיא דלא איפשטא אי עשו תקנת נגזל במסור ואפ"ה אם תפס אין מוציאין מידו וראיתי לה"ב פ"מ סי' נ"ד שהקשה על ר"י דכתב גבי בת יבמה שסלקה בתיקו אי תקינו לה מזונות ואפ"ה כתב ר"י שאם תפסו בנות שאין מוציאי' מידם ותי' דשאני התם דתלמודא מסתפק בה יע"ש ותמהני עליו דהא שכירו ולקיטו ג"כ תלמודא גופא מסתפק בה ולע"ד נראה ליישב כ"ז דהא דאמרי' דספק תקנה מוציאין מידו היינו היכא דהתקינו ופירשו התקנה כגון גבי נגזל דהתקינו דהנגזל יהי' נאמן והספק הוא אם שכירו ולקיטו היא בכלל התקנה אי לא אז ודאי אמרינן כיון שלא פי' אין לך בו אלא חידושו אבל כשהספק הוא אי אעיקרא דדינא או עשו תקנה כגון מסור ובת יבמה דהספק הוא' אי עשו תקנה או לא אז לא שייך לומר אין לך בו אלא חידושו והוי ככל ספק דעלמא ועיין במהרי"ט סי' י"ב בגנב מפורסם אי עשו בו ת"ה אי לא דלא אתי עלה מספק תקנה

סימן לא מהרש"ך ז"ל בח"א סי' פ"ז נסתפק בהא דהסכימו רבוותא שהגוזל את חבירו בעדים אין צריך להחזיר לו בעדים אם יכול לומר אמת שגזלתיה ממך ואחר כך החזרתיה לך ואחר כך לקחתיה ממך יע"ש. ולא ידעתי מאי מספקא ליה למר דהא בפרק חזקת הבתים גבי מעשה דנסכא דר' אבא דחייבו דהוה ליה מחוייב שבועה ואינו יכול לישבע הקשה שם הרמב"ן ז"ל והנ"י דאמאי לא מהימן לומר דדידיה חטף במיגו דאי בעי אמר החזרתי והעמיד השמועה כשהנסכא יוצאה מתחת ידו ע"כ ואם איתא דיכול לומר חזרתי ולקחתיה ממך עדיין לא תירץ כלום דליהוי נאמן לומר דדידיה חטף במגו דאי בעי אמר חזרתי ולקחתיה ממך אף שהנסכא יוצאה מתחת ידו וכן נראה בתוס' פ' הכותב גבי ההוא בקרא דיתמי דתפס תורא מניה ועיין שם בהר"ן: הלכות מכירה. קנין משיכה

סימן א ראובן שלקח מסוחר אחד מאה אמות של בגד בכל כך אריות ומשך מקצתו וקודם שהספיק למשוך השאר חזר בו המוכר או הלוקח

גרסינן בפרק הספינה דף פ"ו כור בג' אני מוכר לך יכול לחזור בו אפילו בסאה אחרונה. ופירש רשב"ם דצריך היה לו למעות כנגד דמי הכור ולא נתכוין להקנות אלא כור בצמצום הלכך יכול לחזור בו אפי' בסאה אחרונה ואע"פ דמשך הכ"ט סאין משום דכור זה חד מקח הוא ועד דמשיך כוליה לא קני כדאמרינן בפרק הזהב דהיכא דמכר חמור בפרה וטלה ומשך את הפרה ולא משך את הטלה שניהם יכולים לחזור משום דלא הוי משיכה מעלייתא עכ"ד. ונראה מהם דכל זה מיירי בשגילה המוכר דעתו שהיה רוצה למכור כור ביחד דמש"ה אמר ליה כור בל' ולא אמר ליה כל סאה בכך וכך ואז הוא דאמר שיכול לחזור אפילו בסאה אחרונה משום דכוליה כור חד מקח ועד דמשיך כוליה לא נגמר הקנין אבל אם המוכר לא היה מקפיד על זה דזבין להאי וזבין להאי בין רב בין מועט אז אפילו שעשו המקח אחד ואמר כור בל' ראשון ראשון קנה והטעם שכל לוקח ומוכר אפילו בבת א' לאו דוקא מעמידין את דבריהם אלא לפי מנין ולפי משקל וכיוצא לזו כ' ה"ה בפרק כ"ח מהלכות מכירה בדין המוכר בית כור עפר ונמצא חסר וז"ל ואף ע"פ שאמר לו בית כור עפר והוא פחות המקח קיים ומנכה מן הדמים וכ"כ הרשב"א ז"ל ונתן טעם שכל לוקח ומוכר אפילו במקח אחד לאו דוקא מעמידין את דבריהם אלא לפי מנין ולפי משקל עכ"ל. והוא הדין הכא בנדון דידן שהמוכר והקונה הם סוחרים אשר ידוע שמוכרים וקונים באשר ימצאו וגם שהמוכר לא אמר מאה אמות אני מוכר לך עד דנימא מקפיד היה שלא למכור פחות אלא הלוקח הוא שבקש מהמוכר למכור לו כל כך בגד דאע"פ שנעשה המקח בבת אחת מה דמשך מיהא קנה ואין המוכר יכול לחזור בו. איברא דקשה לי קצת על זה דא"כ מאי מקשה תלמודא בפרק בית כור דף ק"ו לשמואל דאמר מקמצין מהאי דהכא דאמר כור בל' יכול לחזור בו אפילו בסאה אחרונה. ואיצטריך לשנויי דהכא עבדו רבנן מלתא דניחא ליה למוכר וניחא ליה ללוקח ולכאורה יראה דמעיקרא קושיא ליתא לפי מה שפי' רשב"ם והרא"ש ז"ל דהכא שאני משום שפי' כור אני מוכר לך שגילה בדעתו שאינו רוצה להקנות שיגמור המקח אלא בבת אחד שהיה צריך לדמי כור שלם ולפי מאי דמשני תלמודא בה עבדו רבנן מלתא דניחא ליה ללוקח וכו' נראה דלאו משום קפידא