מחנה אפרים - א נה

לו מים צרופים ואחר שגמר מלאכתו רצה ראובן להוליך היורה עמו כדי לעשות מלאכה במקום אחר ולא הניחו שמעון וסגר הדלת בעדו וע"י זה הפסיד ראובן מלהרויח

לכאורה נראה דאם לא נשתמש בה שמעון פטור מלשלם דמצינו שנחלקו רבותינו הראשו' ז"ל בדר בחצר חברו דקיימא לאגרא ואין זה הדר בה עביד למיגר דהרי"ף והרמב"ם ז"ל ס"ל דחייב להעלות לו שכר דהא חסריה ממונא ור"י ס"ל דפטור ואפילו אם גירש את חברו מביתו ודר בו זה דאין זה אלא גרמא בעלמא כההיא דהמבטל כיסו של חברו וכו' וכתב הרא"ש ז"ל דנראה לו כסברת הרי"ף ז"ל ולא מטעמא דחסריה לבד אלא מטעם דאכל חסרונו של זה אע"פ שלא נהנה ע"כ. ולכאורה נראה דלא דמי לההיא דהמבטל כיסו דהתם לאו ברי היזקא דאפשר שלא ירויח ועוד דבאותה שעה עדיין לא היה שם מי שהיה לוקח בריוח לא כן בדר בחצר חברו דע"י שזה נכנס ודר בה אינה נשכרת לאחרים נמצא שע"י מפסיד לחברו וברי היזקא ונראה דכל כה"ג חייב מדינא דגרעי ודמי למ"ש התוס' בהאומנין דף ע"ו גבי מאי דקאמר תלמודא התם השוכר את האומנין והטעו את בע"ה או בע"ה הטעה אותם אין להם זה על זה אלא תרעומת. והקשו התוספות על זה דהא קי"ל כר"מ דדאין דינא דגרמי א"כ אמאי לא יתן להם כפועל בטל כיון שע"י נתבטלו אותו היום ותירצו בכשחוזר בו עוד ימצאו להשתכר ע"כ וכ"כ הרא"ש שם. אלמא די"ל היכא שזה היה מוצא להשכיר עצמו ובא חברו ומנעו ולא שהיחו להשכיר הרי זה חייב מדינא דגרמי ואפשר לחלק דהתם גבי פועלים היינו טעמא דמשלם מה שנתבטלו ע"י משום דאשכחן פכמ באדם שמחוייב לשלם מה שהי' מרויח באותן הימים שנתבטל ודוקא גבי אדם הוא דמחויב בשבת אבל אם בטל ממונו או בהמתו מלהרויח בזה לא אשכחן שבת ואדרבה אמרינן המבטל כיסו של חבירו פטור מדיני אדם עיין בטור סי' ש"ז ס"ו. וכ"ת הלא התם בפרק האומנין קתני דחמרין שנתבטלו ע"י בע"ה דמשלם להו בע"ה מדינא דגרמי דמי מה שנתבטלו הבהמות ג"כ ע"י ואע"ג דאינו אלא שבת איכא למימר דהתם שבת אדם קא חשיב כולו כיון שזהו אומנותו של זה ודמי לאומן שע"י כלי' מתקן מלאכתו וה"ה נמי זה הפועל על ידי הבהמה מתקן מלאכתו והכל שכר אדם קא חשיב. ולפ"ז נראה לפשוט מכאן דמי שנשכר עם סוסו למלאכתו של חברו דאין להם אונאה כלל דהכל שכר אדם קא חשיב ועיין בת"ה סי' שי"ח. הן אמת דעדיין יש להבין דנראה דס"ל דאפילו גירש את חברו מביתו ומחמת זה הפסיד שהוצרך לשכור בית לדור בה דאפ"ה פטור והביאו ראיה מהמקבל שדה והובירה דאינו חייב אלא משום דדרשינן לשון הדיוט משום דלא הוי אלא גרמא בנזיקין ויש להבין בדבריהם דהיכי קרו ליה בכה"ג גרמא בעלמא כיון שהוציאו בידים וגרם לו לאפסודי ממון שהוצרך לשכור בית אחר ואי משום דבשעה שהוציאו עדיין לא בא ההפסד אלא אחר כך מכל מקום כיון דבריא היזקא דינא דגרמא מיקרי ואשכחן כה"ג דמיקרי דינא דגרמי דבפרק החובל קאמר תלמודא שבת בלא נזק היכי משכחת לה כגון דהדיקיה בהנדורנא וכתב הרא"ש ז"ל ומסתברא דאיירי שהכניסו לחדר וסגרו בתוכו אבל אם היה כבר בחדר וסגר הפתח לפניו גרמא בנזקין הוי עכ"ל. הרי מבואר דכל שעיכב את חברו בידים וע"י כן הפסיד חברו דינא דגרמי מיקרי ולא גרמא בנזקין ואע"ג דבשעה שסגרו עדיין לא בא ההפסד אפ"ה כיון שע"י מעשיו מפסיד חברו ובריא היזקא חייב לשלומי וה"ה נמי שמוציא את חברו מביתו והוצרך לשכור בית דירה חייב לשלם, ורואה אני דהתוס' והרא"ש ז"ל לשיטתייהו אזלי דפסקי כרבא דאמר השף מטבע חברו והצורם אוזן פרתו פטור אע"ג דנחסר חברו מ"מ כיון שגוף הדבר שהזיק לא נחסר גרמא בנזיקין מיקרי עי' מ"ש המרדכי משם רבינו יקיר בריש פ' הגוזל קמא. אבל הרי"ף והרמב"ם ז"ל פסקו דלא כרבא וס"ל דכל שנחסר חברו ע"י מעשיו הרי זה חייב מדינא דגרמי. ולפ"ז ה"ה כשנועל את ביתו של חברו ואינו מניחו להשכיר או שגירש את חבירו מביתו דבריא היזקא דודאי חייב לשלם כיון דנחסר חברו ע"י והוי מידי דמינכר היזקא שאינו יכול להשכירה או שצריך בית אחר (א"ה ע"כ מצאתי ונראה דס"ל למורינו הרב דנדון דידן במחלוקת שנוי ופטור שמעון מלשלם מטעם הנ"ל. ואפשר לצדד דבנ"ד אף הרמב"ם ז"ל מודה דפטור דשמעון הוי גזלן כיון שסגר הדלת ולא הניח לראובן להוציא כליו ולמדתי כן מתוך מה שיתבאר לקמן בעהי"ת

) סימן יב ואם נשתמש בה שמעון ולא על מנת לגזול אלא להשתמש בחנם לכאורה היה נראה דפטור דהא קי"ל דכל הגזלנים משלמין כשעת הגזילה אבל לא שכר מה שנשתמשו ואף ששמעון לא רצה לגזול גזלן מיקרי ופטור כמ"ש הטור ז"ל בסי' שס"ג ס"ה וז"ל לא נטלה על דעת ליתן שכר דינו כגזלן ומשלם מה שקלקלה וכן הדין אם נטלו על דעת שאלה דשואל שלא מדעת הוי גזלן עכ"ל. הן אמת דהתוספו' לא ס"ל הכי כמבואר בדבריהם בפרק איזהו נשך דף ס"ה גבי עובדא דר' יוסף תקיף עבדא דאינשי וכו' שכתבו ז"ל וא"ת בלאו הכי פטור דהא תנן גזל עבדים והזקינו משלם כשעת הגזלה וכו' וי"ל דיש לחלק בין נחית אדעתא דגזלנותא לנחית אדעתא דמלאכה עכ"ל. מדבריהם אלו מוכח דלא ס"ל כסברת הטור ואף שדברי התוס' בקושייתם נראין תמוהים דר' הוא דקאמר לה ורב ס"ל עבדא כמקרקעי דמי ומש"ה איצטריך לטעמא דלא ניסתריה עבדיה כמבואר בסוגיין דפרק הגוזל דף צ"ז יע"ש מ"מ למדנו מדבריהם דכל דלא נחית אדעתא דגזלנותא אלא אדעתא דמלאכה חייב לשלם לבעלים וכן כתב בשה"ג בסוגיין דהגוזל יע"ש. וכד דייקינין עוד בנ"ד אפשר דאף הטור ז"ל מודה דחייב שמעון לשלם אף שלא היה רוצה להשתמש אלא בחנם דגזלן ושואל שלא מדעת שאני משום דברשותיה קיימא הגזילה ובדידיה קא משתמש דרחמנא אוקמיה ברשותיה לאונסין משום דכל הנאתו שלנו כמבואר בסנהדרין דף ע"ב אבל מידי דלא מיגזלא כגון קרקע ועבדים אפילו ירד בהו בתורת גזילה צריך להעלות שכר לבעלים על מה שנשתמש בה כמבואר בפרק הגוזל דאמרינן התם ואי עבדא כמקרקעי אמאי אין צריך להעלות לו שכר. וה"ה בנדון דידן דלא מיקרי גזלן כיון דלא משך הכלי אלא עודנו במקומו נשתמש בה עדיין לא קנה הגזילה כדאמרינן בפרק המפקיד גבי שולח יד בפקדון והא לא משך ופירש רש"י ז"ל הא לא משכה בשליחות יד כדי לקנותה ומטלטלין אינן נקנים אלא במשיכ' לא במקח ולא לענין גזל וכדתנן במתני' דהטה את החבית דאינו משלם אלא רביעית אלמא בעינן דלקנייה וכפי' גם כן במתני' דהטה את החבית. וכ"ת דעדיין יש לומר דרשותו של גזלן קונה לו כמו שקונה לענין מקח וכדאמרינן בכופר בפקדון דנעשה גזלן ומוקי לה תלמודא בפ"ק דמציעא כגון דאתו סהדי ואסהידו ביה דההיא שעתא איתיה לפקדון בביתיה ומשמע אף על פי שלא שלח בה יד וההיא דהטה את החבית דמשמע דרשותו לא מהני אפשר דהתם שאני משום דגילה לן הכתוב דבעינן שישלח בו יד ממקום למקום ואין ללמוד משם דשליחות יד חידוש הוא. ועדיין מספקא לי אי נדמייה נ"ד לגזלן או נימא כיון שאין רוצה לגזול הגוף אלא להשתמש בה דמי לשולח יד בפקדון ועיין בפרק האיש מקדש דף נ"ה ד"ה אין מועל אחר מועל ועיין במהרי"ט בח"מ סי' פ"ח דף צ"ט ע"א

סימן יג כתב המרדכי בפרק כיצד הרגל דאם ברח היהודי מן העיר ולקח השר ביתו והשאילה ליהודי אחר ודר שם בחנם שאין הבעלים יכולים לתבוע שכר ממנו דהאי ביתא לא קיימא לאגרא שאם יצא היהודי מהבית ישכירנו השר לעובדי כוכבים ומזלות ונמצא זה נהנה וזה אינו חסר עכ"ד הר"ש. ולכאורה נראה שאין כן דעת התוס' ז"ל בשמעתין שכתבו בדף ך' ע"ב ד"ה הא איתהנית וכו' וא"ת ההוא דתחב לו חבירו בבית הבליעה דריש אלו נערות אמאי חייב האוכל זה נהנה וזה לא חסר הוא דאם הי' מחזיר הית' נמאסת ואין שוה כלום ותירצו דהתם שאני הואיל ונהנה מחמת חסרון שהי' מתחלה עכ"ל אלמא דאע"פ שזה נהנה לא חיסרו כשנהנ' שכבר הי' אבוד אפילו הכי הואיל ומחמת שנאסר ע"י חבירו תחלה נהנה חייב לשלם וכן נראה ג"כ ממה שכתב הרמב"ם פרק ה' מהלכות גזילה ז"ל גזל בית או שדה אסור לעבור בתוכה וכו' ואם דר בתוכה חייב להעלות לו שכר