מחנה אפרים - א נא

הנאה ואפי' לפי סברת הנמוקי יוסף דבנמצאת טריפה כל שהוא בשח מנכה את הדמים נראה לי דאינו מנכה לו אלא בשר טריפה בזול ואפי' אם היה שוה הטריפה באותו יום כדמי הכשרה שלא היה נמצא בשר לעובדי כוכבים כדמי הכשרה מכיון דהלוקח לא נהנה באכילתה כמו שהיה נהנה בכשרה

סימן י כתב הטור סי' קע"ה מכרה לעובדי כוכבים וכו' עד דמקבל עלי' כל אונסא דאתי וכתב הב"י כתב הרא"ש והא דאין כו' עד שיבא וינדוהו עד שיפרע לו משום שהחמירו חכמים לקונסו שיכתוב לו שטר שעבוד ומשמע שאם לא קבל עליו כל אונסא דאתי לי' ובא לו נזק מהעובדי כוכבים שחייב לשלם עכ"ד. ותמהני עליו דבפי' כתב הנ"י בפ' הגוזל בתרא בשם הרא"ש דאם אירע שלא קיבל ונמשך נזק לישראל דפטור דהוי לי' גרמא בנזיקין דלאו ברי היזקא והא דכתב הרא"ש למה כו' הכי פירושו כיון דמן הדין אינו חייב לשלם אלא דמנדין אותו דיקבל, עלי' כל אונסא דאתי לי' למה מנדין אותו עכשיו ימתינו עד שיבא צימק ואח"כ ינדו אותו לשלם ואה"נ דאם אירע שנדו אותו ולא קבל עליו האונס שפטור דמן הדין פטור ולא מחייבינן לשלם דגרמא בנזיקין הוא אלא דמנדין אותו בין בתחילה בין בסוף והא דכתב הר"ן ז"ל דכל היכא דלא קביל וכו' ה"פ דאם נידו אותו לקבל האונס או לשלם ולא קיבל לא מחייבינן אותו לשלם דמן הדין פטור ואינם יורדים לנכסיו אבל אם קיבל עליו אז יורדים לנכסיו כשאר חוב. וראיתי בשלטי הגבורים בפ' המקבל הביא תשובת מהר"ם ז"ל הביאה המרדכי פרק הגוזל בתרא במי שמעמיד את חברו ערב לעובד כוכבים והעובד כוכבים מעליל עליו אחרי שמחמתו שהעמיד לו ערב בא לו הצרה הזאת עלי' דידי' רמי לסלוק' מדינא דגרמא דהאי בר ישראל דזבין ארעא לעובדי כוכבים עד שיקבל עלי' וכו' ואין לחלק בין הכא להתם דלא נתרצה שכנגדו שהרביץ לו הארי להיכא דנתרצה דאטו משום דמצוה עשה וכיון להציל מגרע גרע דנהי דנתרצה לו להרביץ עליו הארי לא נתרצה לסלק הארי משלו ע"ש. וכתב הבש"ה דמכאן יש ללמוד דס"ל למהר"ם דאפי' לא קבל האונס חייב לשלם וחולק עם כל הני רבוותא איברא דקשה לי איך סתם המרדכי דבריו בלא חולק מאחר שהוא בעצמו כתב בפ' הגוזל קמא גבי הזורק מטבע של חבירו דאם לא קבל פטור דגרמא הוי

עוד כתב הבש"ה דיש ללמוד מדבריו דאפי' נתרצה הישראל שירביץ לו הארי למצריו חייב לשלם וכו' ודבריו תמוהים אצלי דמדברי מוהר"ם נראה איפכא דאם איתא אמאי איצטריך מהר"ם לכל הני טעמי משום דמצוה עשה וכו' דמשמע דהחילוק שחילק הוא אמת אלא דהכא לא נתרצה אלא להרביץ ולא לסלק מה שא"כ בההיא דזבין לכותי דלא שייך לומר כל זה דאם נתחייב לו לשלם היזק אם כן לא הרביץ עליו כלום ועיין בתשובת מהר"ם סי' קצ"ח והרא"ש כלל י"ח סי' ט' הסכים לסברת מהר"ם זלה"ה כהלכתיה וכטעמיה ועיין מהריב"ל ח"ב סי' ס"ו ובספר כלי משה ח"ב סי' ל"ו: הלכות גזילה

סימן א כתבו רבותינו הראשונים ז"ל דאסור לגזול אפילו כל שהוא דין תורה ומ"מ אינו מחוייב להשיבו ולכאורה היה נראה דהיינו טעמא משום דמסתמא כל פחות משוה פרוטה ישראל מחלי בתר הכי כדאמרינן בסנהדרין דף נ"ז אמר רב פפא לא נצרכה אלא לפחות משוה פרוטה והקשה תלמודא אי הכי עובדי כוכבים בישראל אסור הא בר מחילה הוא ותי' נהי דבתר הכי מחיל לי' צערא בשעתי' מי לית לי' ופי' רש"י ז"ל הלכך גזל הוא אלא שאין ב"ד נזקקין להשיבו דבתר הכי מחיל לי' ע"כ והכי נמי איתא התם בדף נ"ט גבי מאי דקאמר תלמודא ליכא מידי דלישראל שרי ולעובדי כוכבים אסור דהקשה תלמודא ולא והר' פחות משוה פרוטה ותירצו משום דלאו בני מחילה נינהו ע"כ. ולפ' זה מספקא לן באם גנב פחות משוה פרוטה ולא נודע לבעלי' שגנב מהם מי נימא דחייב להחזיר דהא כיון דלא ידע עדיין לא מחל ואע"ג דלכי ידע בי' מחל מ"מ השתא מיהא לא ידע ולא מחיל ודמי קצת לאותה שאמרו יאוש שלא מדעת לא הוי יאוש ואף ע"ג דלכי ידע ודאי מתייאש מ"מ כל כמה דלא ידע באיסורא אתא לידי'

ולכאורה היה נראה דאינו חייב להחזיר וראי' לדבר מהא דגרסינין בפ' אלו מציאות דף כ"ו גבי מאי דאמר רב נחמן התם ראה סלע שנפל משנים חייב להחזיר משלשה אינו חייב להחזיר ואמר רבא האי דאמרת משלשה אינו חייב להחזיר לא אמרן אלא דלית בי' שוה פרוטה לכל חד וחד ופרש"י והתוס' ז"ל דאפילו אי שותפי נינהו ולא מתייאש מ"מ כיון דאין לכל חד אלא פחות משוה פרוטה אין כאן משום השבת אבידה ע"כ שמעינן הכא דכל פחות משוה פרוטה אפילו שהבעלים לא ידעו ולא נתייאשו או שלא מחלו אינו חייב להחזיר

הן אמת דבפ' הגוזל קמא דף ק"ג אמתני' דמחל לו חוץ מפחות משוה פרוטה בקרן אין צריך להוליכו אחריו פירש רש"י ז"ל אלא יניחנו שם ויבאו הבעלים ויטלו את שלו. וכן כתב הרמב"ם ז"ל בפ"ז יע"ש. משמע מהכא דאפילו פחות משוה פרוטה כל שלא מחלו הבעלים הרי הוא של בעלים במקום שהוא. והטור בסי' שס"ז כתב דאם נתייקרה אח"כ צריך להחזיר לו ובודאי דה"ט דכיון דהוו של בעלים כי נתייקר אח"כ דידי' אייקור ומ"ש בשם ר"י דאין צריך להחזירה אפילו נתייקר לאו למימרא דגזלן זכה בם אלא דאין צריך להחזיר אחריו קאמר. (וכל זה הוא שגזל הרבה אלא דאח"כ מו הבעלים חוץ מפחות משוה פרוטה דהרמ"ה ז"ל ס"ל דכל שנתייקר חייב להחזירה כיון דמעיקרא כשבא לידו תורת גזל הוה עליה אבל אם מתחלה לא היה אלא פחות משוה פרוטה אע"פ שהוקר' אח"כ אינו בתורת השבה ואע"פ שלא מחלו הבעלים משום דפחות מש"פ מעיקרא לא הוי ממון) וכן נראה ג"כ ממ"ש הרמב"ם ז"ל בפ' ה' מה' אישות דין ח' וי"י היכנש חברו ולקח לו כלי או אוכל וכיוצא בהן קדש בו את האשה ובא בע"ה וכו' עד ואם קידשה שה בדבר שאין בע"ה הקפיד עליו היוו תמרה או אגוז ה"ז מקודשת מספק עכ"ל. ונראה דאיירי בשאינו שוה פרוטה ומ"ה כתב דהוי ספק מקודשת דחיישינן שמא ש"פ במדי וכ"כ הר"ש בר צמח ז"ל בתשוב' סימן כ"ג ע"ש ומשמע לי דדוקא בדבר מועט כאגוז או תמרה דכה"ג לר' קפדי אינשי וליכא בי' אפילו איסור כמ"ש הב"י בריש הלכות גזילה יע"ש הא אי הוי מידי דקפדי אינשי אפילו אי הוי פחות משוה פרוטה אינה מקודשת משום שבשעה שקידשה עדיין לא היה שלו כיון דלא ידע בי' בע"ה ומחיל לי'. שמעינן מהכא דכל פחות משוה פרוטה כי לא מחלי בעלים לא קנאו גזלן וברשותי' דבעלים קיימא. וההיא דפ' אלו מציאות דקאמר משלשה אינו חייב להחזיר כיון דליכא שוה פרוטה לכל חד וחד ואע"פ שעדיין לא נתייאשו הבעלים בשעה שמצאה ה"ט משום דכל פחות משוה פרוטה לא חייבו הכתוב להשיבה כדאמרינן שם בדף כ"ז ע"א כיון דלא נתחייב בהשבה חשבינן לה כאלו עדיין מונחת בקרקע ויאוש דבתר הכי מהני לזכותה לזה שמצאה ועיין במלחמות להרמב"ן פ' אלו מציאות גבי נטלה ע"מ לגוזלה ועיין בסמ"ע בסימן שס"ז סק"ז

(אמר יהודה ראיתי אחרי רואי מה שהעתיק אדוני אבי הרב הגדול זלה"ה והנראה מדבריו הוא דס"ל דכל שגזל פחות משוה פרוטה אף שלא ידעו הבעלים או שידעו ולא מחלו מ"מ אינו חייב להחזיר דלא חייבו רחמנא להשיב אלא דבר דמיקרי ממון ופחות משוה פרוטה לאו ממון מיקרי ולע"ד נראה שכן הוא האמת דכן מורה לשון הרמב"ם ז"ל שכתב בפ"ק מהלכות גזילה דהגוזל פחות משוה פרוטה אע"פ שעבר אינו בתורת השבה. וכן נראה ג"כ מדסתם הרמב"ם ז"ל ואומר אינו בתורת השבה וכו' ואם איתא דאינו חייב להשיב מטעמא דמסתמא ישראל מחלי תינח בשגזל מישראל כשגזל מעובדי כוכבי' דלאו בני מחיל' נינהו מאי איכא למימר ופשטן של דברי' משמע דאף כשגוזל מעובדי כוכבי' הוי דינא הכי תדע דלגבי איסורא כתב בראש הפ' אסור לגזול כל שהוא בין מעובדי כוכבים בין מישראל וא"כ אם איתא דלענין השבה יש חילוק לא היה ראוי לסתום הדברים וכן נראה