מחנה אפרים - א מג

שאר המעות משנין אלא כל המעות עד שלא באו ליד גבאי רשאי אתה לשנותן משבאו ליד גבאי אי אתה רשאי ע"כ. מוכח מהתם דאפילו לדבר מצוה אינו רשאי לשנותן דומיא דמעות פורים דאינן משנין אפילו לדבר מצוה

וראיתי להרב מהריט"ץ שפירש דר' חייא בר אבא לא הוה גבאי של יתומים כדי שנאמר שיזכה בעד היתומים ומה שאמרו משבאו ליד גבאי אי אתה רשאי לשנותן היינו דוקא במי שהוא גבאי קבוע עכ"ד. ואני אומר איברא דפשט לשון הירושלמי הכי מוכח דר"ח בר אבא לאו גבאי של יתמי הוה אבל עדיין צריכים אנו לומר עוד דהני יתמי וארמלאן לא הוו ידועים מי הם שיזכה בהם דאי הוו ידועים כי נמי נימא דרחב"א לא הוה גבאי מכי מטא לידיה על שמייהו זכה הוא בעדם זכי' גמורה ואע"ג דלא אמרו ליה זכי כמ"ש הטור בח"מ סי' קכ"ה וסי' רמ"ה דהולך לעני כזכי דמי אלא ע"כ צ"ל דמיירי בשאינם ידועים. ואפ"ה משמע בירושלמי דטעמא משום דרחב"א לא הוה גבאי דאי הוה גבאי לא הוה רשאי לשנות וכן נראה מתוך דברי מהר"ם שהביא המרדכי פ"ק דבתרא על ראובן שנתן ממונו כדי לשכור רב וכו' דכי אמרינן משבאו ליד גבאי אי אתה רשאי לשנותן מיירי אפי' בשאין הזוכים ידועים ואפ"ה לא מצי לשנותן למצוה אחריתי משום פסידא דעניים וחשיב כגוזל את העניים אפילו בכה"ג כדמוכח מדברי הרשב"א שהביא הב"י סי' רנ"ח וכל זה כתבתי כדי ללמוד במקום אחר דבנ"ד יראה דליכא למיחש להכי כיון שאין הזוכים בישיבה היו מבוררים יכול האפטרופוס לשנותם למקום אחר ומשום שינוי מצוה ליכא שהרי אינו משנה ממצוה למצוה. אבל עדיין יש מקום לבעל דין לחלוק שלא יוכל האפטרופוס לשנות ואפילו ממקום למקום משום דאסור לשנות מדעת המקדיש ומה"ט יראה שכתב הרא"ש ז"ל בחשיבת דהצדקות שהתנדבו לצורך ת"ת לא ישנו אותם לצורך ב"ה דהוי מצוה דפחיתא מינה וע"כ צריך לומר דה"ט משום דאסור לשנות מדעת המתנדבין דמשום הזמנה ליכא למימר דהוי כטוי' לארוג ואף על פי כן כתב דאם גבו לצורך ב"ה אינם יכולים לשנות כי אם ע"י עילוי והכי מוכח מההיא דאמרינן בפרק בני העיר אמתני' דקתני וכן במותריהן אמר רבא לא שנו אלא שמכרו והותיר אבל גבו והותירו לא ע"כ משמע דאם גבו לצורך בית הכנסת אינם יכולים לשנות עיקר הגבייה בלא עילוי וכן כתב הרמב"ם זכרונו לברכה ומרן בש"ע בא"ח סימן קנ"ב ואף על פי דעדיין לא חלה הקדושה על המעות בעי עילוי משום דאסור לשנות מדעת הבעלים. ועל פי הדברים האלו היה נראה לאקשויי על דברי מהר"ם שהביא המרדכי פרק קמא דבתרא שפיר' דהברייתא דקתני ישראל שהתנדב מנורה עד שלא נשתקע שם בעלים ממנה יכולים לשנותה לדבר מצוה דמיירי אפילו לשנותה למצוה דפחיתא מינה דכי בעינן עילוי היינו דוקא בתשמישי קדושה אבל לא בתשמישי מצוה ע"כ ולפי מ"ש נראה דליכא לפלוגי בהו ואיברא דאם תלונותינו תלונה גם על הרא"ש גופי' איכא לאקשויי גם כן שנראה מדבריו דסבירא ליה כמהר"ם רבו שכתב בפסקיו בההוא דמשבאת ליד גבאי אי את רשאי לשנותה דהיינו דוקא לדבר הרשות אבל לדבר מצוה יכול לשנותה אפילו לא יפרענה עוד ומדסתם דבריו ולא פירש משמע דאיירי אפילו בלא עילוי וראיתי להרב מהריק"ו ז"ל שכתב דהא דמצי לשנותה אפילו למצוה דפחיתא מינה מיירי בשכבר יש ספק לקהל במנורה אחריתי וליכא משום אכחושי מצוה וכי בעינן עילוי היינו בדאין ספק לקהל ממקום אחר ואם יתנו המעות לבית הכנסת יתבטל ת"ת אלו דבריו ז"ל ונכונים הם וכיוצא לזה מחלק תלמודא לענין המצות בין מצוה שאפשר להתקיים על ידי אחר ובין מצוה שאי אפשר להתקיים ע"י אחר. ועפ"ז צ"ל ולומר דמ"ש הרא"ש גבי נודר סלע לצדקה דאפילו מכי בא ליד גבאי מצי לשנותו לדבר מצוה דמיירי בשכבר יש לספוקי לעניים ממקום אחר וכמש"ל דליכא פסידא לעניים וכל כי האי גוונא דליכא פסידא לעניים וצריכים לקיומי מצוה אחריתי מינח ניחא להו לבעלים בכך ולית ביה משום שינוי דעת המתנדבים. ולפי מה שכתוב יראה דבנ"ד נמי ליכא למיחש משום שינוי דעת המתנדב כיון דבמקום שצוה הוא לקבוע הישיבה ליכא אינשי דבקיאי בלימוד הגמרא וזה האפטרופוס רוצה לקובעה במקום דבקיאי בלימוד הגמרא דטבא ליה קא עביד לי' וכדאמרי' גמרא אין לך מדה גדולה הימנו ואנן סהדי דאלו הוה ידע המצוה כל כי האי גוונא לא הוה אמר הכי. וכן נראה מתשובה שהביא בהגהת מרדכי דכתובות על ראובן שנדר בעת צרה וכו' יע"ש שנראה כמ"ש ומה גם אם קובע אותם בארץ ישראל דאיכא אומדנא רבה דמינח ניחא ליה דהכי רגילי רובא דאינשי לקבוע בארץ ישראל למנוחת נפשם וכבר ראיתי להמורה שיחי' מושיע ורב שכתב כ"כ וכדבריו נראה לי נאום הצעיר אפרים נבון

(וראיתי בתשובת למהר"ם ז"ל הארוכות סימן שמ"ג שכתב דהא דאמרינן בערכין דהאומר סלע זו לצדקה דיכול לשנותה היינו דוקא ללוותה אבל אינו יכול לשנותה למצוה אחריתי משום דנעשה עליו נדר לתת לעניים. ולפי זה צריך לומר דמה שכתב הרי"ף בפרק ד' וה' דיכול לשנותה למצוה וכן כתב הרא"ש פרק קמא דבתרא היינו בדקייץ להו לעניים וליכא רווחא לעניים בנדרו של זה וכל הנודר נותן ביד הגבאי. ועל פירוש זה יתיישבו שתי תשובות של מהר"ם דאיהו גופי' כתב בסימן תתקמ"ב דכל כמה דלא אתא ליד גבאי יכול לשנותה למצוה אחרת ועיין בתשובת להרשב"א סי' תר"ד ותרי"ז)

סימן יא שאלה ראובן התנדב סך מעות להקדש ת"ת באופן זה דהיינו שמהפירות יספיקו לעשרה ת"ח שילמדו בישיבה בקבע ועוד בנה ראובן הלז בית אחד לקבוע הישיבה באותו הבית וזיכה הממון הנזכר על ידי אחר שיזכה לשם העשרה ת"ח ואחר כך נטל הוא הממון להתעסק בו ולהוציא ממנו פירות להספיקן להת"ח וכשבקש העשרה ת"ח לקובעם בישיבתו לא מצא בכפר עשרה ת"ח שילמדו בקבע ועתה רוצה לחזור בו מהעשרה ת"ח ורוצה שמהפירות יסתפק מלמד אחד שילמוד תינוקות של בית רבן יורנו מורינו אם יכול לחזור בו ראובן הלז ואין בו עון אשר חטא ושכמ"ה

תשובה עיקרא דהאי מלתא איתא בפרק קמא דערכין דגרסינן שם תנו רבנן האומר סלע זו לצדקה עד שלא באתה ליד גבאי מותר לשנותה ע"כ ובפירושה דהאי מלתא נחלקו בה המפר' ז"ל דרבינו ברוך פירש דלשנותה דקאמר היינו לשנותה ממש למצוה אחריתי אבל ה"ר משה מאיברא נחלק עליו ואמר דלישנא דלשנותה לא משמע הכי מדקאמר עלה והא ר' ינאי מוזיף ופרע אלא ללוותה קאמר אבל לשנותה ממש אסור ע"כ בתוספות וטעם מחלקותם נראה לעניית דעתי דבהא פליגי דה"ר משה סבירא ליה דמכי אמר סלע זו לצדקה נעשה עליו נדר לתתו לעניים דוקא ורבינו ברוך סובר דכיון דאפרשיה ואמר סלע זו לצדקה תו לא נשאר גבי נודר מידי אלא שהסלע עצמו נתפס לגבוה וכל דלא זכו ביה עניים עדיין מצי לשנותו בכל מידי דלגבוה. ולכאורה נראה דיש קצת סעד לפירוש זה מדלעיל בשמעתין שקיל וטרי באומר סלע זו לצדקה אי מצי ללוותה ולא קא פשיט לה מהאי ברייתא דקתני בהדיא דמותר לשנותה אם לא שנאמר משום דהוה מצי למדחי ולומר דהברייתא לשנותה לדבר מצוה קאמר וכדאמרן וכיון שכן הוא לפום קושטא דמלתא נמי הברייתא קיימא בכל גוונא דעד שלא באתה ליד גבאי מותר לשנותה בין לעצמו על מנת שיפרענה ובין לדבר מצוה אפי' אם לא יפרענה וכמו כן באיסורא דקתני בכל גוונא מיירי דאסור לשנותה כל עיקר וכלהו מחד טעמא כיון שזכו בי' עניים ולהכי הוה מותיב מדר' ינאי דמוזיף ופרע באופן דעדיין לא מכרעא מלתא איזה מהפירוש עיקר ולא עוד אלא דאפילו נימא דלישנא דלשנותה ללוותה משמע עדיין ליכא ראיה לומר דיהא אסור לשנותה ממש לדבר מצוה דהא איכא למימר דהברייתא לדבר הרשות קא מיירי אבל לדבר מצוה מותר לשנותה לגמרי ואפילו לא יפרענה עוד וכמ"ש הרא"ש בפ"ק דבתרא ולזה הסכים מהר"ם ז"ל כמו שכתב המרדכי שם דכל לדבר מצוה שרי לשנות וראיה מהירוש' דמגילה דקאמר התם דרחב"א יהבי לי' זוזי למיפלגן ליתמי ולארמלתאן אזל ופלגינהו לרבנן ובעו עלה מהו שיהא צריך להפריש אחרים תחתיהם