מחנה אפרים - א מב

מה שכתוב בתורה

סימן י שאלה ראובן שהתנדב סך מה כדי שילמדו עשרה ת"ח בישיב' למנוחת נפשו ונתנם ביד שמעון אפטרופו' שלו והנה ראובן הלך לבית עולמו וחנ"ש ועתה שמעון האפוטרו' שלו לשאול הגיע דבמקום אשר צוה ראובן לקבוע הישיב' ליכא אינשי דידעי בלימוד הגמרא יורנו המורה אם יש לחוש מקום שינוי דעת המתנדב או לא ושכמ"ה

תשובה הגם כי לעת כזאת גולה אני ממקומי וספרי אינם אתי אמרתי אכתוב רובי תורתי תורה שבע"פ ממה שרשום בזכרוני ואען ואומר דהנה בענין שינוי ההקדשות יש לאסור מחדא מתלת. הא' משום דאסור לשנות מדעת הבעלים המתנדבים אותו זולת היכא דבא לשנותו לעלוייא וכמ"ש. הב' דאפי' היכא דשרי לשנותו היינו דליכא אכחושי מצוה אבל אי איכא אכחושי מצוה לא. ויבוא הג' דלפעמים אינם יכולים לשנותו כלל ואפי' למצוה דעדיפא מינה והוא היכא דהוקדש זה הממון לעניים ידועים ומטא ליד גבאי דכיון דמטא ליד גבאי כבר זכו בו אותם העניים ונעשה ממון שלהם ואפי' הסכימו שבעה טובי העיר במעמד כל אנשי העיר לאו כל כמינייהו לאפסודי לעניים וזה מבואר בדברי הרא"ש בפסקיו שכתב במתני' דמותר עניים לעניים איירי כשגבו לשמם של אותם עניים ואפי' במה שהותירו לא ישנו אותם לעניים אחרים ואם במותריהם אמרו דאיכא לאצדודי ולומר מעיקרא לא גבו אלא לכדי צורכם ולא ליות' ואפ"ה אמרו לא ישנו לעניים אחרים מכיון שגבו אותם לשמם של אלו כ"ש בעיקר הגבייה דאינם יכולים לשנות' ואפי' למצוה דעדיפא מינה ומה שסיימו שם בירושלמי ואין ממחין ביד הפרנסים שאם ראו שיש צורך בדבר ובאו לשנות אין ממחין בידם אמותריהם קאי וכ"נ מדברי הרב בנימוקי יוסף משם ר"י ז"ל אבל בעיקר הגבייה נלע"ד דאינם יכולים לשנות' ולהפסיד לאלו ואפי' ז' טובי העיר במעמד אנשי העיר מטעם דמכי מטא ליד גבאי זכו אלו שגבו בשבילם. ומאי דמשנין קופה לתמחוי ואע"ג דקופה הוי לעניים ידועים ומכי מטא ליד גבאי זכו בהו אותם העניים שהרי הם מבוררין ומיקן קייץ ולשמור קרינן בהו כדאמרינן ס"פ החובל ה"ט כמ"ש הרא"ש בפסקיו משום דהוי דבר קבוע ואם יחסר להם יגבה פעם אחרת ולא מפסדי עניים מידי הא לאו הכי אינם יכולים לשנות' ואפי' למצוה משום דכבר זהו בה אותם עניים הידועים וע"פ הדברים האלו אין צורך למה שנדחק המאור הגדול מושיע ורב בדברי הר"ן דמ"ש הר"ן דהוי כגוזל את העניים אינו אלא כשהשינוי הוא לדבר הרשות אבל כשהשינוי הוא לדבר מצוה שרי משום דעניים גופייהו ניחא להו למיעבד מצוה בממוני' אלו דבריו. ומלבד דאין בטעם זה טעם כעיקר וכמה דיות משתפכות ע"ז היכא אמרינן ניחא לי' לאיניש וכו' ואני בע"ד בלומדי מסכ' נדרים דקדקתי מאותה סוגייא דהתורם משלו על של חבירו דכי אמרינן הכי היינו במצוה דרמי' עליה ובמ"א הארכתי ואעיקרא דמילתא דברי הר"ן ז"ל מיירי בעניים ידועים דשייך לומר כבר זכו בו העניים דאי אינם ידועים מי הוא שזיכה להם וכיון דמיירי בעניים ידועים בודאי אינם יכולים לשנותה למצו' אחריתי כדמוכח מדברי מוהריק"ו בשורש ה' דנמצא זה גוזל את העניים. ולפי זה צ"ל דהא דקתני בברייתא בפ"ק דערכין דהאומר סלע זו לצדקה דמשבאה ליד גבאי אי אתה רשאי לשנות' ופי' שם הרא"ש ז"ל דה"ד לדבר הרשות אבל לדבר מצוה יכול לשנות' אפי' לא יפרענה עוד מיירי בעניים שאינם ידועים דעדיין לא זכו בה עניים כיון שאינו מבורר מי הוא שיזכה בה באות' סלע ולהכי יכול הגבאי לשנותה לגמרי למצוה אחריתי. וכי תימא אי לא זכו ביה עניים עדיין אמאי לא מצי ללוות'. איכא למימר דחיישינן לשמא יזדמנו עניים מיד וזה לא יוכל לפורע' מיד. אבל מדברי הרא"ש בפסקיו ר"פ שור שנגח ד' וה' נראה דטעמא דקתני משבאת ליד גבאי אי אתה רשאי לשנות' היינו משום דכבר זכו בה עניים יע"ש. ולפי"ז ע"כ צריך לפרש דמיירי שענין שהעניים הזוכים. בה כבר הם מבוררים וקייץ להם לכל א' חלקו וכדאמרינן גבי רב יוסף עניי דפומבדיתא מיקץ קייץ להו והדרא קושייא לדוכתא דאי כבר זכו בה עניים היאך מצי הגבאי לשנותה למצוה אחריתי ואף למצוה דעדיפא מינה שלא מדעת כל הקהל וכמ"ש מהריק"ו בשורש ז' והביאו מר"ן בש"ע סי' רנ"ב דהנודר סלע לצדקה אין פדיון שבויים בכלל ואין לפדות בסלע זו רק מדעת בני העיר אבל הגבאי לחוד לא מצי לפדות כדמוכח שם ולכן נלע"ד דמ"ש הרא"ש דמצי הגבאי לשנותו למצוה אחריתי אפי' לא יפרענה עוד מיירי בשכבר קבוע לעניים לכל א' וא' כמה יטול בשבוע ואינם מוסיפין קצבתם אפי' אם. יותיר בכיס ולהכי מצי הגבאי לשנותה שאם יחסר בכיס ישובו הגבאים ויגבו להם כדי ספוקם וכיון דליכא רווחא לעניים ע"י נדבתו של זה דבלאו הכי לא יותירו ולא ימעיטו מצי הגבאי לשנותו למצוה אחריתי ואע"פ שכבר הוקצה לצדקה אבל בזמן שאין הצבור מספיקין צרכי העניים ועמד היחיד והקדיש לעניים להוסיף על קצבתם אינם יכולים לשנות' ואף בהסכמת הצבור משום דהוו גוזלים את העניים וכ"כ הרשב"א בתשוב' והביאה הב"י בסוף ה' צדקה

ובמה שכתבתי יתיישבו שתי תשובו' למהריק"ו ז"ל דאילו בשורש ה' כתב דמעות של צדקה יכול הגבאי לשנותם למצוה אחריתי ואפי' בלא רשות הקהל ויליף לה מדברי הרא"ש שהבאתי ואלו בשורש ז' כתב דהנודר לצדקה לא מצי לפדות שבויים בהם אם לא מדעת כל הקהל וע"כ צריכים אנחנו לפרש ולומר דבשורש ז' מיירי בענין בשכבר זכו בהם עניים מיד ולהכי בעינן הסכמת כל הקהל כדי לשנותה. וכ"ת אי מיירי בשכבר זכו בהם עניים היכי מצו הקהל לשנותה ואף למצוה. איכא למימר כמ"ש הרא"ש דכל המתנדב ע"ד הצבור הוא מתנדב שאם יצטרכו הצבור לשנותו למצוה אחריתי ישנו אותה ונמצא דמעיקרא לא זכו בי' עניים כל זה כתבתי לפי שטת הרא"ש ומהריק"ו שפי' במתני' דשקלים דמותר עניים לעניים איירי כשגבו לעניים ידועים ומכי מטא הגבייה ליד גבאי זכו עניים בה דשליחותייהו דידהו קא עביד אבל אי גבו לעניים סתם שאינם ידועים דעדיין לא זכו בה העניים כיון שלא הובררו יכולים לשנותה למצוה אחריתי. אבל לע"ד אם שאיני כדאי לחלוק עליהם לדידי חזי לי מתוך דברי הרמב"ם בפי' דמתני' דמיירי כשגבו לעניים שאינם ידועים ומאי דקתני מותר עניים לעניים ר"ל שלא ישנו צדקת עניים ליתנה למתים דלא כמו שפי' מהריק"ו דר"ל שלא יתנו לעניים אחרים וכדברי הרמב"ם ז"ל מוכח מפ' נגמר הדין דקתני שם אמתני' דמותר המתי' למתי' מותר המת ליורשיו כיצד מותר המתים למתים גבו למתים סתם זהו מותר המתים למתים גבו למת ידוע זהו מותר המת ליורשיו ע"כ ומינה נלמוד לבבא אחריתי דכוותה וכ"ת אי מיירי בעניים שאינם ידועים כיון שאינ' מבוררי' הזוכים עדיין לא זכו בה ואמאי אינם יכולים לשנותה וי"ל דגבאי שאני דידו כיד עניים ומכי מטו לידיה זכו העניים וכל המשנה הרי זה גוזל מתנות עניים ואע"פ שהוא ממון שאין לו תובעין וכן נראה מתשובת הריב"ש סימן תס"ה דאפי' בעניים שאינם ידועים זכה הגבאי בעד עניים. ומהר"ם כתב בתשובות הארוכות דמעות מעשר שנהגו לתתם לעניים אינו יכול לשנותן למצוה אחרת שכבר זכו בהם עניים. ע"י מנהג ותנן בפ"ב דשקלים מותר עניים לעניי' יע"ש וכן מוכח מהירושלמי בפ' בני העיר דגרסינן התם ר"ח בר אבא אזל לתמן יהבו לי' זוזי למפלגן ליתמי אזל ופלגינהו לרבנן בעו עלה מהו שיהא צריך להפריש אחרים תחתיהן ר"י בר אחא בשם ר"א אמר א"צ להפריש אחרים תחתיהן ר"י בש' ר"א אמר כל המצות עד שלא באו ליד גבאי אתה רשאי לשנותן משבאו ליד גבאי אי אתה רשאי לשנותן ע"כ. ולכאורה יש להבין דא"כ מ"ט דר"א דאמר דאין צריך להפריש אחרים תחתיהן מאחר דהוא בעצמו ס"ל דמשבאו ליד גבאי אי אתה רשאי לשנותן,. וראיתי לחד מן המורי' שפירש דמאי דקאמר משבאו ליד גבאי אי אתה רשאי לשנותן היינו דוקא לדבר הרשות אבל לדבר מצוה רשאי לשנותן ולע"ד אין פירושו עולה יפה דהא בירושלמי פ"ק דמגילה עלה דמעות פורים אינם משנים דייק עלה הא