מחנה אפרים - א מ

חיים כהן ז"ל משום שלא כתב לה אלא ע"מ לכונסה וראבי"ה ז"ל חייבו משום דבעני נעשה נדר וזכו בו היורשים וקי"ל מותר המת ליורשיו עכ"ד. ולכאורה נראה דאפי' ר"ח כהן לא פטרו אלא משום שנדר להשיאה וכה"ג גבי הדיוט אפילו אם נתחייב בקנין פטור משום דאיכא אומדנא שלא כתב לה אלא על מנת לכונסה אבל אם נדר סתם מתנה לעני אם מת העני הנודר צריך ליתן ליורשיו משום דכבר זכה בו העני באמירה שא"ל והשתא מייתי שפיר ראבי"ה מההיא דמותר המת ליורשיו דלכאורה הוה קשה דאיכא למימר דהתם ה"ט משום דזכה המת משעת גוביינא שבאו ליד גבאי הילכך ינתן ליורשיו שזכו מכח המת אבל בנודר ליתן לעני נהי דחייב הוא ליתן לעני כדי לקיומי נדריה מ"מ כיון דאין העני זכה באותו ממון עדיין זכיה גמורה היאך יורשיו ירתי מכח המת אלא נראה דסובר דכל הנודר מתנה לעני זכה בו העני מיד באמירה דאמירתו לעני כאמירתו לגבוה. וכן הוא ג"כ דעת הש"ך

וראיתי שם בהגה' מרדכי משלטי הגבורים שהביא משם הר"י מווינ' ז"ל שכתב דאומדן דעת הוא שזה לא הפריש מעותיו אלא לצורך מצוה אבל לא לדבר הרשות שיאכלום היורשים ויעשו בהם צרכיהם והירושלמי שהביא ראבי"ה אבל בעני נעשה נדר אינה ראיה דודאי נדר הוא ולא מצי הדר ביה אבל אם מת העני קודם שנתן לו אין לבאים מכחו כלום עכ"ד ומדבריו אתה למד דס"ל אפילו נדר סתם מתנה לעני אם מת אינו נותן ליורשיו ונראה דס"ל דאין העני זכה בו מחיים באמירה אלא נדרא הוא דאיכא גבי נודר שחייב לקיים נדרו והילכך כל שמת העני פטור מלתת ליורשיו משום דאיכא אומדנא שלא נדר אלא לדבר מצוה אבל לא לדבר הרשות שיאכלו היורשים וישתו. אבל עדיין איכא למידק דאי ס"ל להר"י מווינה דאין העני זוכה באמירה אלא נדרא לחוד הוא דאיכא גבי נודר שחייב לקיים נדרו ולא מצי למיהדר א"כ לא היה צריך לפוטרו משום דאיכא אומדנא ובלאו האי טעמא ה"ז פטור לתת ליורשיו דכיון דלא זכה העני בו מה שייכות יש ליורשיו בו אלא נראה דס"ל ג"כ דעני זכה באמירה מיד ומ"מ אינו חייב לתת ליורשיו שאינם נצרכים לצדקה שזה לא הפריש מעותיו וזוכה לעני אלא כדי לעשות מצוה אבל לא לדבר הרשות ומספקא לי בע"ד דאם נדר לעני מתנה וקודם שהספיק ליתנה לו העשיר העני אם חייב עכשיו ליתנה לו מי אמרינן משעת אמירה כבר זכה בו העני ואותה שעה עני היה א"ד זה לא נדר אלא כדי לעשות מצוה בממונו שתהא צדקתו עומדת לעד ועכשיו כיון דהעשיר העני אין כאן צדקה

סימן ז במי שנדר ליתן מתנה לעני ידוע אי יכול לשנותו ליתנ' לעני אחר ראיתי חולקים ע"ז דהרב מהרר"ש יפה בתשובה כ"י השיב דיכול לשנותו לעני אחר אבל הרדב"ז ז"ל סובר דאינו יכול לשנותו. ולכאורה היה נראה כסברת מהר"ש יפה ז"ל מדכתב הטור ביו"ד סי' רנ"ט דאם נדר ליתן סלע לצדקה יכול לשנותו למלוה אחריתי והרי דאפי' בנדר ליתן צדקה לעניים חזינן דיכול לשנותו ויוצא ידי נדרו ה"ה נמי באומר אתן סלע לעני פ' כיון דליכא עלי' אלא משום נדרא ועני ודאי אינו קונה באמיר' כל שנותנו לעני אחר יוצא ידי נדרו. אבל ראיתי למרדכי בפ' הגוזל שהביא משם מהרא"ם דאם עני תובע לעשיר נדרת לי כך וכך ה"ז נשבע אם כופר משמע דחייב לתת לאותו עני בדוק' דאל"כ היאך משביעין אותו כיון דאפי' אם יודה לו אינו יכול להוציא מידו דמצי א"ל לעני אחר אני רוצה ליתן וכן נראה מה מהירושלמי דא"ל רב לשמשי' כי אמינא לך הב מתנה אם עני הוא לא תימלך בי משום דנעשה נדר ואינו יכול לחזור בו ומ"ש הטור דהנודר לצדקה יכול לשנותו למצוה אחריתי ויוצא ידי נדרו איירי בנודר לעניים שאינם ידועים וכיון שלא זכו בה עניים עדיין שהרי אינם ידועים ליכא עלי' אלא חיובא דנדרא שנתחייב לעשות מצוה יכול לשנותו למצוה אחריתי אבל בנודר לעני ידוע ה"ז נתחייב לאותו עני באמירתו כמי שנתחייב לחבירו בקנין דאמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט וכ"כ הש"ך בח"מ סי' פ"ז והלכך אינו יכול לשנותו אפי' ליתנו לעני אחר וכן נראה פשט דברי הטור בח"מ סי' קכ"ה שכתב דאם אמר הולך מנה זה לפ' דאם המקבל עני אינו יכול לחזור דאמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט משמע מדבריו שע"פ אמירתו נתחייב לאותו עני בדוקא ואינו יכול לחזור ולומר אתננו לעני אחר משום דזכה בו אותו עני זכי' גמורה דאי אמרת דלא זכה בו העני זכי' גמורה דלא אמרינן גבי עני אמירתו כמסירתו אלא נדרא לחוד הוא דאיכא גבי נותן וכמ"ש הב"י שם, א"כ יראה דעדיין יוכל זה לחזור ולומר אתננה לעני אחר או למצוה אחריתי ואקיים נדרי כמ"ש הטור ז"ל בנודר ליתן צדקה לעניים דיכול לשנותה למצוה אחרינא וכיון שכן היאך זכה זה השליח לאותו עני דאין אדם יכול לזכות לחבירו אלא בדע' הנותן וכמ"ש בהלכות זכי'. וליכא למימר דזה הזוכה נעשה גבאי לאותו עני דמי עשהו גבאי לזה ודוקא בגבאי קבוע הוא דאמרי' ידו כיד עניים ועיין במרדכי פרק אע"פ שמי שנדר להשיא יתומה ותראה כמ"ש. ואפי' באומר הרי עלי ליתן סלע צדקה שכתב הטור דיכול לשנותו למצו' אחרינא יש לדון עליו דנראה דע"כ לא אמר הרא"ש אלא באו' סלע זו לצדקה שסלע זה הוא דנקנה לצדקה וליכא עליה חיוב נדר והלכך כל כמה דלא זכו בו עדיין עניים יכול לשנותו למצוה אחרינ' דזה וזה למצוה נינהו אבל באומר הרי עלי ליתן סלע לעניים שחייב עצמו בנדר ליתן לעניים ירא' דאין זה יוצא ידי נדרו כשיתן סלע למצוה אחרינא עד שיתן סלע לעניים כמו שנדר. ונראה שאין דברי הטור אמורים אלא בנודר צדקה להביאה ליד הגבאי דאז הוא דיכול לשנותה למצוה אחרינא כמו שהגבאי יכול לשנות מעות צדקה למצוה אחרינא אבל בנודר ליתן הוא לעני כ"כ אינו יוצא ידי נדרו, עד שיתן סלע לעניים והטעם שכשנודר להביא ליד הגבאי לא להרויח לעניים יותר מקצבתם שקבוע להם נתכוון שהרי מסתמא אינו נותן להם הגבאי יותר מקצבתן שקבוע להם וכיון שכן יכול הגבאי לשנותן כל שיש בידו לתת לעניים כדי סיפוקם אבל בנודר לתת הוא לעניים ה"ז נתכוון בנדרו כדי להרויח לעניים יותר על מה שקצוב להם ובזה אינו יכול לשנותו למצוה אחרינא דאינו יוצא ידי נדרו ואפי' כי אמר סלע זו לעניים סתם

סימן ח האומר סלע זו לצדקה וחזר בו תוך כ"ד מהו

תנן התם בפ' כיצד מערימין האומר ולדה של זו עולה והיא שלמים דבריו קיימים היא שלמים וולדה עולה ה"ז ולד שלמים דברי ר"מ אמר ר"י אם לכך נתכוון מתחל' הואיל וא"א לקרות ב' שמות כא' דבריו קיימים ואם משאמר שלמים נמלך לא אמר כלום ופריך עלה בגמרא נמלך פשיטא ומשני לא נצרכה אלא שאמר תוך כדי דיבור מהו דתימא תוך כדי דיבור כדיבור והאי עיוני קא מעיין קמ"ל. לכאורה מוכח מהכא דגבי הקדש לא מהני חזרה אפילו תוך כדי דיבור וכן פסק הרמב"ם ז"ל בפרק ט"ו מהלכות מעה"ק וכ"כ התוספות פ' התודה גבי מתני' דהאומר הרי עלי תודה מן החולין ולחמה מן המעשר יביא היא ולחמה מן החולין משום דכי אמר הרי עלי תוד' מן החולין נתחייב בכל מן החולין דכל דבר שבתוב' אינ' באה אלא מן החולין וכי הדר ואמר ולחמ' מן המעשר לא מצי הדר ואפי' תוך כדי דיבור משום דאמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט עכ"ד ובפ"ב די"ט נמי אמרו משם ר"י האומר הרי עלי תודה ואצא בה ידי חגיגה נזיר ואגלח ממעות מ"ש נדור ואינו יוצא נזיר ואינו מגלח ופירש רש"י דהיינו טעמא משום דכי אמר הרי. עלי תודה ואצא בה נתחייב באמירה דאמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט וכי הדר אמר ע"מ לאו מלתא היא וכ"כ התוס' שם משמע דאין חזר' בהקדש אפילו תוך כדי דיבור וכן מוכח בהדיא בפ"ק דזבחים דקאמר התם דר"מ ור"י בהא פליגי דר"מ סבר מדהול"ל תמורת עולה ושלמים וקאמר תמורת עולה ותמורת שלמים ש"מ מיהדר קא הדר בי' ור"י ס"ל אי הוה אמר תמורת עולה ושלמים ה"א פלגא עולה ופלגא שלמים להכי אמר תמורת עולה ותמורת שלמים משמע בהדיא דבין לר"מ בין לר"י חזרה לא מהני דהא רישא דמתני' בתוך כ"ד איירי ואפילו ר"י פליג אלא משום דס"ל דלא