מחנה אפרים - א כט

ז"ל דאפי' במשנה דוקא בנדר שהותר ע"י פתח וכו' עד סוף הלשון)

סימן יז מי שקיבל להתענות שני תעניות מיד ואח"כ התשיל אחד מהם אי הותר השני. ראיתי להתוס' בפ"ג דשבועות דף כ"ז גבי מי שנדר שני נזירות ומנה את הראשונה ואח"כ נשאל על הראשונה עלתה לו שניה שהקשו כשנשאל על הראשונה אמאי לא נשריה בשניה מ"ש מקונם שאיני נהנה לכולכם דהותר אחד מהם הותרו כולם ותירצו דיש לחלק דהכא כיון דסליק למנין שני נזירות כקיבל כל אחד בפני עצמו דמי עכ"ד אבל בירושלמי דפ"ג דנזיר הקשו זאת הקושיא בעצמה ומוקי לה באומר הריני נזיר

סימן יח כשמשמעות הלשון בלתי שום הוכחה מורה על דבר אחד דוקא אם איכא הוכחה שכוונתו על עניין אחר מהו הדין. גרסינן בפ"ז דנדרים גבי מתניתין דקונם צמר עולה עלי מותר להתכסות בגיזי צמר ר"י אומר הכל לפי הנודר טען והזיע אומר קונם צמר עולה עלי מותר להתכסות ואסור להפשיל לאחוריו תני כיצד אר"י הכל לפי הנודר היה לבוש צמר והצר ואמר קונם צמר עולה עלי אסור ללבוש וכו' וכתב הר"ן והרא"ש דכל היכא דליכא הוכח' לבישה משמע ולא טעינה ור"י מודה לזה ור"י דברייתא משמע דס"ל דכל היכא דליכא הוכחה אסור אפי' בטעינה עכ"ד וק"ל על פי' דאי לשון עולה עלי משמעותו ללבישה ולא לטעינה אם כן היכי קאמר ר"י עלה טען והזיע אמר קונם עולה עלי מותר להתכסות ואסור להפשיל לאחוריו נהי דההוכחה מהני למשרי ללבוש אבל להפשיל לאחוריו אמאי אסור משום הוכחה כיון דאין במשמעות הלשון שאמר עולה עלי אלא ללבישה בלחוד ולא לטעינה וגבי היה מסרב בחבירו שיאכל אצלו ואמר קונם לביתך שאיני נכנס טיפת צונן שאני טועם לך מותר ליכנס לביתו ולשתות ממנו טיפת צונן שלא נתכוון זה אלא לשם אכילה ושתייה מרובה וכתבו הר"ן והרא"ש ז"ל דגם באכילה ושתייה מרובה מותר כיון שלא הוציאם מפיו ובנדר בעינן שיוציא בשפתיו ול"ד להיה מסרב שישא בת אחותו ואמר קונם שהיא נהנית לי הרי אלו מותרות ליהנות שלא נתכוין זה אלא לשם אישות דהתם אישות בכלל הנאות איתיה עכ"ד

איברא דבכרפ"ג תנן קונם שאני פוחת לך מן הסלע והלה אומר קונם שאני מוסיף לך על השקל שניהן רוצים בג' דינרים וכתב הר"ן ז"ל ומיהו אין המוכר רשאי ליתנו בשקל ולא הלוקח רשאי ליתן בו סלע שהרי עיקר משמעות נדרים אינו אלא לכך יע"ש והשתא צריך להבין מ"ש מהאומר טיפת צונן שאני טועם לך דעיקר משמעות נדרים אינו אלא לשתייה מרובה ואפי' הכי מותר בשתי' מרובה אלמא דאע"ג דהאומר טיפת צונן שאני טועם איתיה בכלל שתיה מרובה ודמי לאומר שאיני אוכל אחד דאסור לאכול שנים דכיון דאחד אינו אוכל שנים נמי אינו אוכל ואפ"ה כיון דאמר לשון פרטי שאיני אוכל אחד ובאחד שרי שאין כוונתו אלא לשנים לשנים נמי שרי וה"ט דכיון דבא' דקאמ' שרי אין סברא לאוסרו בב' במה שלא הוציא מפיו. האמנם ראיתי להרמב"ם ז"ל דבאכילה ושתיה מרובה אסור וכן פי' רש"י והכי איתא בתוספתא ולפי דבריהם אתו שפיר דברי הר"ן. ומ"מ אין ראיה מכאן לסברת הר"ן ז"ל דהכא היינו טעמא משום דדרך לשון בני אדם לקרות לאכילה מרובה מועטת

ועוד קשה לפי' הרא"ש והר"ן דסתמא לבישה משמע אם כן אמאי קאמר ומותר לכסות בגיזי צמר אפילו בבגדי צמר יהא מותר דאין זה דרך לבישה ונראה דהיינו טעמ' דמתני' דלשון עולה עלי משמעותו הוי אפי' עולה למשא והכי אמרו גבי כלאים לא טלה יכול אפי' למשא וכו' אלא דכשאומרים אותו בני אדם משמעותו הוי ללבישה ומ"ה כל היכא דאיכא הוכחה דלטעינה קאמר אסור בטעינה דטעינה איתיה בכלל עליה ומ"ש הטור היה לבוש וכו' נראה דלאו דוקא תדע דהא מתני' לא איירי בלבוש והב"ח כתב דאם אינו לבוש אסור בשניהם ללבוש ולמטען עד שיפרש דלבישה דווקא קאמר ע"כ. וזה אינו דכל לשון שמשמעותו כלל אפי' אם לא היה בלבו כן אסור בכל כמ"ש הר"ן והרא"ש בפרק ג' דשבועות גבי היה בלבו להוציא פת חטים ודלא כמ"ש הש"ך ריש סימן רל"ו ס"ק א'

וראיתי שכתב הרשב"ץ על מי שנשבע שלא יעשה יין למכור מפני שהעלילו עליו שמכר לישמעאלים דאסור למכור יין העשוי כבר משום דאזלינן בתר דעת הנודר וכו' עכ"ד. אינם נראים לי דלא אזלינן בתר אומדנא לאסור מה שלא הוציא מפיו וכמו שכתבתי לעיל ובפ' ואלו נדרים תנן קונם שאני נהנה לבריות אינו יכול להפר ויכולה ליהנות בלקט שכחה ופיאה ודייק עלה בגמרא מכלל דבעל לאו בכלל בריות הוא מיתיבי ונטולה אני מן היהודים יפר חלקו ואי אמרת בעל לאו בכלל בריות הוי ל"ל הפרה כך גריס הרא"ש והר"ן ומשני שאני הכא דמוכחא מילתא דעל התירא קאסרה נפשה אלמא דאע"ג דבעל אינו בכלל משמעות הלשון היהודים מ"מ היכא דאיכא הוכחה אסור ובפ"ק דנדרים גבי מתני' דקונם שאיני אוכל לך כתבו התוס' יש גורסין שאיני ביו"ד וקשה דהא אין נדרים חלים על דבר שאין בו ממש ושמא מיירי במסרבין בו לאכול ואומר שאיני והוי כמי שאמר שאני ובפ"ב דנדרים גבי מתני' דשבועה שלא אוכל לך פריך עלה מכלל דהשבועה שאוכל לך דלא אכילנא משמע ורמינהי וכו' ואמר אביי מתני' במסרבין בו לאכול ואמר לא אכילנא לא אכילנא ואמר שבועה דאכילנא דלא אכילנא משמע (א"ה ע"כ מצאתי ונראה שיש חסרון לשון חבל על דאבדין)

סימן יט תנן בפ"ב דנזיר הריני נזיר כשיהיה לי בן ונזיר מאה יום והתחיל למנות נזירות דנפשיה ונולד לו בן עד שבעים לא הפסיד כלום כיון דשלשים דבנו מובלעים בתוך המאה יום שלו עולים לשל בנו ולשלו ומכאן למד הרב בעל המפה בסי' רל"ט דאם אסר עצמו בשבועה שלא לאכול בשר ך' ימים וחזר ואמר שבועה שלא אוכל בשר כ' וה' ימים אז אינו אסור אלא עשרים וה' ימים אבל אם לא הוסיף בנדר שני אז אסור בבשר ארבעים יום ואפי' במוסיף על נדרו יש אומרים דאינם עולים לו ימים הראשונים רק אם נדר שני הנדרים ביום אחד אבל אם כבר התחיל למנות הימים הראשונים ואח"כ נדר כ' וה' ימים אין מנין הראשון עולה ואסור בבשר מ"ה יום וכתב בד"מ שלמד כן מדברי התוס' יע"ש. ולע"ד אינם נראים לי במ"ש דאם לא נדר ביום א' אלא אחד שהתחיל הנדר הא' עולה דברים אלו לא יש בהם שום רמז לא בתוס' ולא במרדכי דודאי אם אנו אומרים דבנדר השני לא כיון אלא להוסיף ה' ימים יותר על מנין הראשון א"כ מה לי אם נדר) ב' הנדרים ביום אחד או ביום אחר וכ"ת כיון שאין הנדר השני מובלע בראשון אין מנין הראשון עולה כמ"ש התוס' בנזיר זה אינו דאם כן כי נדר ביום אחד נמי אמאי עולה לו המנין הראשון כיון שאינן מובלעים וע"כ היינו טעמא דדוקא בנזירות בעינן שיהו מובלעים זה בזה משום דאם אינם מובלעים הא ודאי אינם עולים כיון דלא מצי לגלח ביום השלמת נדרו ודלא כמ"ש ה"ל שלטי הגבורים בפ"ג דשבועות

סימן כ תנן בפ"ב דנדרים המודר הנאה מחתנו ורוצה לתת לבתו מעות אומר הרי המעות הללו נתונים לך ע"מ שאין לבעליך רשות בהם ואוקמה רב למתניתין באומר לה מה שאת נותנת לתוך פיך דהיא גופה לא קניא אלא בשעה שנותנת לתוך פיה משום דס"ל כר"מ דאין קנין לאשה בלא בעלה ולפי זה גם בשהתנה אין הבעל יכול ליהנות דאין המתנה חלה אלא לכשנותנה לפיה ונמצא זה נהנה מחמיו ואפי' בלא נדר כל שנותן לבתו בתנאי זה אין הבעל יכול ליהנות מאלו המעות דהיא גופא אין בידו לשנות' לד"א דא"כ הוי גזל בידה ואע"ג דלא קי"ל כר"מ דאמר כל המעביר ע"ד בע"ה נקרא גזלן היינו כשלא התנה אבל כל שהתנה עם העני ע"מ שתקח בהם חלוק כל ששינה גזל הוא בידו וכ"ש הכא שלא קנאתם היא קודם שתתן היא לתוך פיה ועדיין ברשות אביה קיימי ולפי זה יצא לנו דאם מתה הבת אין הבעל יורשה וכ"כ הרב בעה"ת אבל לדברי הפוסקים כשמואל דיש קנין לאשה בלא בעלה כל שהתנה ע"מ שאין לבעליך רשות בהם קנאתם היא בלא רשות בעל דיש קנין לאשה בלא בעל' יכול הוא ליהנות ממנה אחר כך דמשל