מחנה אפרים - א כח

כל היכא דבשעה שנזכר מהמודעא קיימה בלבו ה"ז מועיל ועוד דבנ"ד אפשר דאפילו אותם המורים יודו דמועיל דהא כל טעם סברת המורים דבעינן שיזכור בשעה שנדר מהמודעא הוי כמ"ש הבכ"מ שם משום דלא מסתבר דלאחר שיחול הנדר יעקר כשזכר התנאי ובנ"ד לא שייך לומר הכי דכיון שנדר ע"ת כל כמה דלא עבר על תנאו עדיין לא חל הנדר ואפי' תימא דאפילו בנ"ד פליגי אותם המורים נראה לע"ד דכל ספק כה"ג בנזירות אזלינן להקל דכיון דמספקא לן אי חל עליו נזירות או לאו מוקמינן גברא אחזקתיה בחזקת שלא נדר וכה"ג אמרינן בפרק בכל מערבין גבי האומר ככר זה היום חול ולמחר קדש מערבין לו בו מ"ט בין השמשות ספקא הוי ומספק לא נחתא ליה קדושה והטור בא"ח כתב דין זה אפילו בנודר יע"ש. וכ"ת א"כ אמאי סתם נדרים להחמיר ולא מוקמינן גברא אחזקת שלא נדר כבר כתב הרא"ש שם דמסתמא לנדר נתכוון דאם לא כן לישתוק ועוד דהתם כיון שהוא מודה שנדר איתרע חזקתו וכמ"ש התוס' בפ"ב דכתובות גבי ע"א אומר נתקדשה וע"א אומר לא נתקדשה יע"ש וכל זה שייך לומר בנדר שחל בשעת הנדר אבל כה"ג דנ"ד שאין הנדר חל בשעת הנדר אלא לאחר זמן הוא שיחול כל היכא דמספקא לן אי חל אי לא חל מוקמינן גברא אחזקתיה ובפ"ט דנזירות כתב הרמז"ל דב' אומרים נזרת וב' אומרים לא נזרת אין זה נזיר כ"נ מדבריו יע"ש אלמא דמוקמינן גברא אחזקת שלא נדר וכמ"ש בפ"ך מהא"ב ולפ"ז ע"כ צ"ל דהא דאמרינן סתם נ"ש להחמיר כל היכא דלא שייך לומר ספקו חמור מודאי ה"ט משום דכיון שהוא מודה שנדר איתרע חזקתו ולפ"ז היה נ"ל היכא דמספקא ליה אי הוציא נדר מפיו אי לא מוקמינן ליה אחזקת היתרא שלא נדר

סימן יג הא דפסק הרמב"ם ספק נדרים להחמיר וספק נזירות להקל כתב מהרי"ט בח"א סימן פ"ט דהיינו טעמא דגבי נדרים דספיקן אינו חמור מודאן מעייל איניש נפשיה לספיקא אבל גבי נזירות דחמירא ספקא מודאן לא מעייל איניש נפשיה לספיקא עכ"ד. ולדבריו צ"ע הא דפסק הרמב"ם ז"ל בפ"ה דנזיר גבי האומר הריני נזיר ביום שבן דוד בה אם בשבת נדר הרי זה מותר באותו שבת מפני שהדבר ספק וספק נזירות להקל עכ"ל והתם ספיקו אינו חמור מודאי. וראיתי להרא"ם בסי' נ' בתוך התשובה וז"ל והרמב"ם שכתב סתם נדרים להחמיר ובספק נזירות להקל אינו אלא מפני שהוא מפרש דברי רב אשי שאמר ההיא ר"י משום ר' טרפון היא אברייתא דקתני ר' יהודה מתיר ואמתניתין דטהרות דקתני בה ספק נזירות להקל עד והשתא מתני' דנדרים ומתני' דטהרות תרוייהו אליבא דר' טרפון הן ובס' נזירות הוא מיקל משום דכתיב בה כי יפליא ובסתם נדרים מחמיר משום דנדרים הוקשו לשבועות עכ"ד. הנה מדבריו נראה דטעמו של הרמב"ם שפסק דספק נזירות להקל הוא משום דכתיב כי יפליא וכר' טרפון וא"כ הוא צ"ע דבגמרא הקשו אי ר' טרפון מאי איריא נגנב או נאבד ותירצו להודיעך כחו דר' שמעון ואלו הרמב"ם נקט נגנב או נאבד ומוהר"י אדרבי סי' ע"ז כתב דבספקא דדינא לא אמרי' היכא דספקו חמור מודאו לא מעייל נפשיה לספיקא ועיין מ"ש הר"מ ז"ל בפ"י מהלכות אלו גבי נדר עד לפני הפסח מחלוקת ר"מ ור"י אי מעייל נפשיה לספיקא ופסק כר"י דלא מעייל נפשיה לספיקא וצ"ע

סימן יד כתב הרמב"ם בפ"ב האומר לאשתו הרי את עלי כאמי או אומר פירות אלו כבשר חזיר אין כאן נדר ואם היה האומר עם הארץ צריך שאלה לחכם ע"כ והרב בכ"מ הקשה על זה מהא דגרסינן ברפ"ב דנדרים רבינא אמר הכי קתני אלו מותרין כחולין כבשר חזיר ואי לא תני חולין הוה אמינא בעי שאלה ומי איכא לאסוקי הכי והא קתני סיפא האומר הרי את עלי כאמי פותחין לו פתח מכלל דרישא לא בעי שאלה ע"כ. והשתא יש לתמוה על רבינו היאך כתב באומר כבשר חזיר דבעי שאלה וכו' יע"ש. ואפשר ליישב דרבינו אזיל לטעמיה דכתב לעיל בפ"א דהנודר בתורה אם הוא עם הארץ צריך שאלה כדי שלא ינהגו קלות ראש בנדרים ואם כן הוא הדין והוא הטעם האומר פירות אלו עלי כבשר חזיר וכן כתב הרא"ש בשמעתין על הא דתניא הנודר בתורה צריך שאלה וז"ל דגבי נודר בתורה הוי טעמא דתלמיד חכם יודע דכיון דלא אמר במה שכתוב בה בגוילי קא משתבע אבל עם הארץ אינו בקי בכל זה ואתי לזלזולי אפי' כי משתבע במה שכתוב בה אבל במתני' ליכא לפרש שלא יקל ראשו בשאר נדרים דא"כ אפילו בבשר חזיר יהא צריך שאלה יע"ש וא"כ הרמב"ם דפסק כברייתא דהנודר בתורה אם כן אפילו בבשר חזיר צריך שאלה

סימן טו מי שנדר להתענות עשרה תעניות ולא קבע להם זמן אי חייב לקיימם לאלתר או יכול לדחותם לכשירצה. דגבי לוה אדם תעניתו ופורע כתבו מקצת מן המפרשים דאיירי אפילו אמר יום זה ואפ"ה מצי ללותו דכיון דקבלת תענית מנדר דצדקה הוא דאתי הא גבי צדקה קי"ל בפ"ק דערכין דהאומר סלע זו לצדקה יכול ללוותה ולפרוע ולפ"ז יראה דכ"ש בנ"ד שלא קבע זמן להתענות דיכול ללותם ואפילו בלא שום הכרח כיון שלא קבע זמן ואפשר דאפילו החולקים שם בלוה תעניתו ופורע דס"ל דלא איירי ביום זה הכא יודו כיון שלא קבע זמן וכן פסק מרן בש"ע בא"ח סי' תקס"ח. אבל לע"ד יראה דכל שנדר סתם ה"ז מחוייב לעשותם מיד ואמינ' לה מההיא דפ"ק דר"ה דאע"ג דשאר נדרים אינו עובר עליהם אלא לאחר ג' רגלים בצדקה מחוייב עליה לאלתר מטע' דהא קיימי עניים שם וההי' דמסכת ערכים דהאומר סלע זו לצדקה דיכול ללותה ולפרוע איירי כשאין שם עניים וכמו שכתב הרמב"ם בפ"ח מהלכות מתנות עניים וכן מוכח מההיא דתניא בפ"ק דתעניות יחיד שקיבל עליו להתענות ב' וה' של כל השנה ואירעו בהם י"ט הכתוב' במגילת תענית אם נדרו קודם לגזירתינו ידחה גזירתנו מקמי נדרו. והשתא קשה דלמה יבטל נדרו את גזירתינו הלא יכול ללוותם ולפרוע אלא ע"כ צ"ל דההיא דערכין דיכול ללוותם איירי בדליכא עניים עדיין או שאין צריכין לה וההיא דלוה אדם תעניתו ופורע לא איירי כשקבע זמן ואמר יום זה ואפילו בלא קבע זמן אלא שנדר סתמא מחוייב להתענות לאלתר כיון דבידו הוא וקאי קמיה וקאי לאלתר בבל תאחר. אלא איירי בשנדר להתענות כמה ימים באיזה יום שירצה והתחיל להתענות ביום אחד על זה אמרו דיכול ללותו ולפרוע וכך פיר' לה הרמב"ם ז"ל בפ"ד מהלכות נדרים דאיירי כשנדר להתענות באיזה יום שירצה והיינו טעמא דכיון דבשעה שנדר אמר באיזה יום שירצה אינו מחוייב זה אלא לכשירצה וכן משמע בפ"ק דנדרים דבעי שם בל תאחר בנזירות היכי משכחת לה אי דאמר לכשירצה תו ליכא עליה בל תאחר שהרי התנה לכשירצה ומה שכתב המרדכי פ"ק דב"ב דאם נדר לתת צדקה לעניים שירצה עובר עליו לאלתר דהא קיימי עניים דאם אינו עובר משום שיכול לומר איני רוצה לאלו אלא לאחרים אם. כן יפטור עצמו לעולם עכ"ל ולכאורה יראה דההיא דנזירות קשה עליו דאמרינן דאינו עובר בבל תאחר משום שהתנה לכשירצה ושוב מצאתי להמרדכי במסכת מציעא שכתב כמ"ש דאינו יכול לדחותם אלא א"כ נאנס

סימן טז מי שנדר להתענות כ"ב ימים ואחר שהתענה מקצתם נתחרט על השאר אבל מה שהתענה אינו מתחרט אי מהני חרטה כי האי גוונא שאומר הריני מתחרט על מה שקבלתי אותם בלשון נדר אבל על מה שהתענה מקודם אינו מתחרט כדי שלא יפסיד אותם התעניות. יראה מתוך דברי הר"ן ז"ל בנדרים דף כ"ב ע"ב דכי האי גוונא לא מהנייא החרטה שכתב שם שאותו נדר דרב ספרא היה כעין נדר של מצוה כגון שנדר להתענות זמן ידוע והתענה מקצת אותו זמן ואילו היה מתחרט על עיקר הנדר יאבד שכר תעניותיו שנתענה אם היה תוהה על הראשונות ולפיכך לא היה מתחרט עכ"ל. הנה מדבריו אלו יש להוכיח דלא מהני החרטה אלא עד שיאמר שהוא תוהה על הראשונות ולא היה רוצה באותו ענין שנדר ושלא בישוב הדעת הוציאו מפיו מעיקרא ומ"ש בכתבי המוסר זה הנוסח שאמרנו אינו אלא למי שחושב שמא כבר עבר על נדרו ואז מהני חרטה אפילו כי האי גוונא משום דאדעתא שיעבור על נדרו לנדר מעיקרי' כמו שאמרו שם ונמצא דהנדר הותר על ידי פתח (א"ה דברים אלו צל"ע ועיין בהר"ן ז"ל בנדרים דף כ"ז ע"א ז"ל כתב הרמב"ן