מחנה אפרים - א כו

אפילו הכי הוי נזיר והא דאמר שמואל במודרני ממך והוא דאמר שלא אוכל לך משום דהוי ידים שאינם מוכיחות היינו משום דמודרני משמע לאיסור דיבור כמו שכתב הרמב"ם ז"ל בפ"א מהלכות אלו והא דקאמר עלה ש"מ ידים שאינם מוכיחות לא הויין ידים היינו לומר דאפי' אם אומר בלבו היה לאיסור אכילה אינו אסור. עוד אמרו גבי סתם נדרים להחמיר נדר בחרם אם בחרמי כהנים הרי זה מותר ואם בחרמי שמים הרי זה אסור ואם בסתם להחמיר ופירש התוס' והרא"ש ז"ל דבסתם היינו שר"ל כמו שיפרשו חכמים הלשון אבל מדברי הרמב"ם ז"ל שפסק בפ"ו מהלכות ערכין דסתם חרמין לכהנים צריך לומר דהכא כששכח איירי שאינו יודע אם היתה כוונתו לחרמי שמים וכן נראה מדברי הרשב"א ברש"י שהבאתי לעיל גבי האומר כל מה שיגיע לי מפ' יהא הקדש דמספקא לן אם הקדש ממש קאמר או שיאסר עליו כהקדש אלא דחשיב ליה ידים מוכיחות דאדם יודע שאינו מקדיש דבר שאינו שלו וליאסר כהקדש קאמר והשתא אתי שפיר מ"ש התוספות בריש נדרים גבי וחרמים כחרמים יע"ש

סימן ח וגבי מאי דאיבעיא לן אם יש יד לצדקה או לא סלקה בתיקו וכתבו הרמב"ן והרשב"א ז"ל לחומרא והר"ן ז"ל תמה על זה דהא ספקא דממונא הוי ולדעתי הכא משום ספקא דנדרים מטובה דקי"ל בפיך זו צדקה והאומר ליתן דינר לעני אפי' הרמב"ן ורשב"א דכתבו דלא אמרו אמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט אלא בהקדש ב"ה אבל בצדקה לעניים, לא היינו דלא חשבינן אמירה כמסיר' אבל ודאי חייב לקיים דבריו משום נדר ועיין במהרי"ט בח"מ ח"ב

סימן ט במאי דנחלקו הראשונים בנדר שהוציאו בלשון שבועה. כתב הב"י בסי' רל"ט דדעת הרא"ש ז"ל דנדר שהוציאו בלשון שבועה לא הוי כלום מדכתב הרא"ש דאם אמר אני נודר שלא אוכל לך אין כאן נדר יע"ש ולע"ד דכה"ג כ"ע מודו דלא הוי נדר כלל דלשון אני נודר הוי לשון קבלה ולענין תענית בלבד הוא דמהני ואין כאן לשון נדר כלל וע"כ לא אמרו בנדר שהוציאו בלשון שבועה דיד מיהא הוי אלא כשהוציא מפיו נדר אלא שהוציאו בלשון שבועה שאמר קונם שלא אוכל או הרי עלי שלא אוכל דקונם ועלי נדר הם אלא שהוציאו בלשון שבועה שאמר שלא אוכל והוי יד שאנו מפרשים דקונם דקאמר אככר קאי מה שאין כן באומר אני נודר הוי לשון קבלה והרי זה שבועה

עוד כתב הב"י דאם אמר הריני אסור בפירות פ' דלא אמר כלום משום דהוציאו בלשון שבועה. ואין נראה כן לע"ד דהריני אסור נדר גמור הוי והכי כתב הרמב"ם בפ"ה הרי את אסור בהנייתי הרי זה אסור ובפ"ב דנזיר אמרו מזגו לו את הכוס ואמר הריני נזיר ממנו אינו אסור אלא באותו כוס בלבד כל שהי' שיכור ואמרו שם דטעמא דנעשה כאלו אמר הרי עלי קרבן. אלמא דלא אסר בהדיא החפץ והוי כאלו אמר הריני מופרש ממנו נעשה כאלו אמר הרי הוא קרבן. והכי אמרי' בירושלמי אמר לככר פרוש אני ממנו לא אסרו עליו אלא לשם קרבן ומשום הכי כתב הרמב"ם ז"ל דאם אמר לחברו מופרשני ממך שלא אוכל לך הרי זה אסור דמה שאמר מופרשני ממך הוי כאלו עשהו קרבן והדר מפרש דמה שאסרו עליו היינו שלא יאכל עמו ולא דמי לנדר בלשון שבועה דאיכא מאן דאמר דלא הוי נדר דהיינו דוקא באומר קונם שלא אוכל ככר זה דקונם לחוד לא הוי מידי אבל האומר הריני מופרש ממך הרי זה נדר ומה שאומר אח"כ שלא אוכל אינו אלא שמפרש למה הוא אוסר. ועוד נראה לי דבלשון איסור אפילו הוציאה בלשון שבועה הרי זה שבועה והכי אמרו בפ"ג דשבועות איסר הטילו הכתוב בין נדר לשבועה לומר לך הוציאו בלשון נדר נדר הוציאו בלשון שבועה הרי זה שבועה וכשאמרו בלשון נדר שאמר הריני אסור בפירות פ' הרי זה אסר גופו מלאכול אותם פירות וכן כתב הרמב"ם בפ"ה הריני אסור בהנייתך הרי זה אסור נמצא אומר הריני אסור בהנייתך אסר נפשיה בהנייתו ואת אסור בהנייתי אע"פ שאין יכול לאסור גופו של חבירו נעשה כאלו אסר הנייתו עליו

סימן גרסינן בפ"ג דשבועות איזהו איסור האמור בתורה האומר הרי עלי שלא אוכל בשר כיום שמת בו אביו כיום שנהרג גדליה בן אחיקם ואמר שמואל והוא שנדור ובא וכו' ופריך כיום שמת בו אביו פשיטא ומשני כיום שנהרג גדליה בן אחיקם איצטריכא ליה סד"א כיון דכי לא נדר אסור כי נדר נמי לא הויא איסור והאי לאו מתפיס בנדר הוא קמ"ל כיון דמדרבנן הוא אסור כי נדר חייל עליה איסורא דאורייתא וכי מתפיס קאי עליה בבל יחל וכתב הרא"ש ז"ל כן כתוב בספרים ורש"י ז"ל לא גריס לי' דאי נמי דאורייתא הא אמרי' לקמן דחלין על דבר מצוה כדבר הרשות ונראה דגרסינן ליה דנהי דנדרים חלים על דבר מצוה כדבר רשות מיהו כי מתפיס ביה.. אעיקרא קא מתפיס ולא מיקרי דבר הנדור ע"כ וכ"כ הטור בסי' רט"ו דאם התפיס בהם דבר אחר אין דעתו אלא בעיקר האיסור יע"ש. וצריך להבין דנראה דכל כי האי גוונא דשני האיסורים עומדים בבת אחת לא מספקא להו לבעלי הגמרא אלא כי מספקא להו היינו במידי דמעיקרא הוה אסור ועכשו שרי דמשמעו' הענין נראה דמתפיס בדהשתא אלא דמספקא לן דילמא במעיקר' קא מתפיס כיון דנדר שמע מינה דעתיה אאיסורא דאם לא כן לישתוק אבל היכא דשני האיסורים עומדים ואסור משתיהן והתפיס בו דבר אחר בהא ודאי ליכא לספוקי אי משום דמשמעות הענין בדהשתא אי משום דאין אדם מוציא דבריו לבטלה תדע דהכי הוא דהא מייתי עלה בגמרא מההיא דהאומר כנותר דאיירי לאחר זריקה דאלמא בעיקרו קא מתפיס ודחי לה בעולה קא מיירי דאיסור עולה עדיין קאי ועומד ולא מיבעיא קאמר לא מיבעי' בשר וכו' אלא אפילו נותר אסור דסד"א באיסור נותר קמתפיס ולא הוי דבר הנדור קמ"ל דבאיסור עולה קא מתפיס אלמא דאפילו למאי דסבר דבדהשתא קא מתפיס ולא במעיקרו פשיטא ליה דכל ששני האיסורים עדיין תלויין ועומדים חד איסור עולה וחד איסור נותר והתפיס בדבר הנדור התפיס ועוד מייתי עלה מההיא דבכור ודחי לה דכ"ע לפני זריק' דמים ומ"ט דמאן דשרי אמר קרא כי ידור עד שידור בדבר הנדור ומאן דאסר בכור נמי מתפיס בנדר הוא שמצוה להקדישו ע"כ בגמרא. והשתא קשה דסוף סוף תפשוט מיניה דנהי דסבירא לי' דבכור נמי מיקרי דבר הנדור כיון דמצוה להקדישו עדיין אמאי אסור נימא בדמעיקרא התפיס באיסור שהוא מקודם שהקדישו אלמא דכל מידי דאיסור ואסרו ג"כ בנדר ואח"כ התפיס בו דבר. אחר דעתו על דבר הנדור הוא. ולע"ד היה נראה לי לפרש פירוש אחר דה"ק בגמרא סד"א כיון דכי לא נדר אסור כי נדר נמי לא הוי מתפיס בנדר דכל כי האי גוונא לא מיקרי דבר הנדור אלא דבר האסור וכסברת ר' יהודה דמתיר בבכור מאי טעמא דלא חשיב דבר הנדור כיון דכי לא נדר נמי אסור ולפי זה אפי' אם אמר הנודר שדעתו היה על הנדור מותר. איברא דלשון הגמרא דקאמר כיון דכי לא נדר נמי אסור כי נדר נמי לא הויא עליה איסור נראה כסברת הרשב"א דסובר דאין הנדרים חלין על האיסורין

סימן יא ראובן שנתכעס עם אשתו ומתוך כעסו אמר ה הרי את אסורה עלי כאימא

תשובה כבר ראיתי מ"ש הרב מהר"ר לוי ן' חביב ז"ל סי' כ"ז דבנדון זה אסורה עליו מדין נדר ומה ששנינו במשנתינו האומר הרי את עלי כאמי לא אמר כלום היינו היכא דלא אמר אסורה וכו' יע"ש. אבל לע"ד אין נראה כן דהלא מפי' רש"י ז"ל שם בשמעתין נראה דמתני' איירי אפי' באמר לה הרי את אסורה עלי כאמי ואפ"ה לא אמר כלום ואע"ג דאילו לא הוה מסיק בדיבוריה לומר כאמי היתה אסורה מכיון דאמר הרי את אסור' עלי מ"מ השתא דאיתפיס בדבר האסור לא אמר כלום וכן נראה מדברי הרא"ש גבי מתני' דכנדרי כשרים עלי לא אמר כלום פי' הרא"ש וז"ל ואפי' אם אמר כנדרי כשרים ככר זה עלי בקונם לא אמר כלום וכ"כ הטור וכן פסק הש"ע יע"ש אלמא דאע"פ שאמר ככר זה עלי בקונם כל שהתפיסו בדבר שאינו נדור לא אמר כלום וכן נראה מדברי הריטב"א ז"ל בהדיא בחי' למסכת קידושין דף ד"ן ז"ל הצ"ל קיימא לן שאין