מחנה אפרים - א קפ

הכבד בביתך ואני אחלק עמך בכל מה שארויח נעשה זה כמגביה מציאה לחברו דנראה דכיון דלא היה ביניהם אלא דברים בלחוד מצי זה למהדר ולומר לא כונתי להרויח אלא לעצמי דדוקא גבי פועל הוא דלא נאמן לומר חזרתי בי ולעצמי הרוחתי ועיין מש"ל בהלכות שלוחין סי' ח"י

סימן יט מי ששכר בהמה מחברו בי' והשכירה לאחר בט"ו אם הריוח לשני או לבעלים

תשובה כתב הרב בעל נימוקי יוסף בפ' כיצד הרגל ז"ל היכא דהמשכיר שכרה בזול והוא שכרה לאחר ביוקר אם לא היה רשאי לשכרה לאחר כגון שהיו מרובים בני ביתו של זה האחר הדין נותן שיהא מותר השכירות לבעלים דאיך יעשה זה סחורה בביתו של חברו כדאמרינן בפרק המפקיד אליבא דר"י והוא הדין הכא אבל אם הי' רשאי לשוכרה כגון שהתנה עמו או שלא היו בני ביתו של זה השוכר השני מרובים מן הראשון נראה שהריוח למשכיר דזה נהנה וזה אינו חסר ול"ד לפרה דר"י שאין השוכר רשאי להשאיל ולהשכיר עכ"ל ולפ"ז בנ"ד דהוי מטלטלין דאינו רשאי להשכיר או להשאיל כדאמרינן משום דמצי א"ל אין רצוני שיהא פקדוני ביד אחר הריוח לבעלים

איברא דראיתי להרשב"א בתשו' סימן אלף וקמ"ה שכתב דמה שאמרו אין השוכר רשאי להשכיר ואין השואל רשאי להשאיל אלא במטלטלין ובמטלטלין שאין דרכן של בעלים להשתכר ולהשאיל עמהם מפני שיכול להבריחם ואין אדם רוצה שיהו מטלטליו אצל אחרים אבל מטלטלין שעשוים להשאיל ולהשתכר בהם הרי זה משאיל ומשכיר לאחרים וראיה מהשוכר את הספינה ופירקה בחצי הדרך נותן לו שכרו של חצי הדרך ואוקמוה דפרק' בגוה ומאי תרעומת משום שינוי דעתא ולא בשכירות בלבד אמרו אלא אפי' בשאלה שלא תאמר מי שהשאיל לא היה בדעתו להשאיל ולעשות חסד אלא לזה דגרסינן בפרק אלו נערות הניח להם אביהם פרה שאולה משתמשין בה כל ימי שאלתם עכ"ד והנה דברים אלו נראה דכל שעשוי להשכירם ולהרויח בהם לא פיי לומר אין רצוני שיהא פקדוני ביד אחר ובנדון דידן נמי כיון שהבעלים עשוים להרויח בשכירות בהמתם שכן הוא אומנותו אם הריוח זה השני שהשכירה ביותר ממה ששכרה הוי הריוח לנפשיה כמ"ש הנ"י. אבל דברי הנ"י מעיקרא צ"ע במ"ש דההוא דר"י היינו טעמא משום שאין השוכר רשאי להשאיל דהלא התם בגמרא בפרק המפקיד אוקמוה למתני' בשנתן לו רשות להשאיל ואפי' הכי פליג ר"י ואמר היאך יעשה סחורה בפרתו של חברו ועל דברי הרשב"א נמי יש לדקדק דנראה מתוך דבריו דבהמה סתמא עומדת להשאילה ולהשכירה לאחרים דמייתי ראיה מההיא דפרק אלו נערות דמשתמשין בה כל ימי שאלתה ואם הדבר כן תיקשי עליו מההיא דפרק המפקיד ואם נאמר דכוונת הרשב"א במאי דמייתי מההיא דמשתמשין בה כל ימי שאלתה לא לענין דהשוכר רשאי להשכיר קא מייתי דלזה טעמא אחרינא איתיה וכמ"ש בהגהת מרדכי דיתומים שאני משום דכל המפקיד על דעת אשתו ובניו הוא מפקיד אלא מייתי משם שלא תאמר מי שהשאיל לא היה בדעתו לעשות חסד אלא לזה ולא ליורשיו והוי כמי שהתנה בפירוש שלא יהא רשאי להשאיל ולהשכיר לאחרים מ"מ עדיין קשה דנראה דאין ראיה משום דנימא דהתם שאני משום דכל המשאיל על דעת אשתו ובניו הוא משאיל ועל דברי הגהת מרדכי ז"ל גם כן יש לדקדק במ"ש דההיא דיתומים משתמשים בה כל ימי שאלתה היינו טעם משום דכל המפקיד על דעת אשתו ובניו הוא מפקיד דהתינח היכא דהניח בנים אחריו דשייך להאי טעמא אבל אם מת בלא בנים וירשו אחרים דלא שייך להאי טעמא יראה דלא יזכה לאישתמושי בה. וכ"ת ה"נ זה תימה דלא הוה להו לפוסקים לאישתמוטי ולומר דיורשים שאמרו היינו בניו ובני ביתו ולולי דמסתפינא הייתי רוצה לומר דמה שאמרו אין השואל רשאי להשאיל ואין השוכר רשאי להשכיר היינו לכתחלה אבל אם עבר והשאיל והשכיר מה שעשה עשוי דאין זה הטעם דאין זה רצוני קפידא גמורה כדי להוציא מיד השני כדמוכח מההיא דפ' האומנין גבי נתן לעני כדי שיקח בו טלית דאע"ג דלכתחלה לא מצי לשנות אפ"ה אם עבר ועשה לא חשוב גזל בידו דלא קי"ל כר"מ דאמר כל המעביר ע"ד בעל הבית נקרא גזלן. והרי"ף ז"ל כתב בפ' המפקיד דהא דאין השוכר רשאי להשכיר אינו אלא לכתחילה דלא קי"ל כר"מ וזכורני שכך ראיתי להרב בעל העיטור בהדיא דאם עבר והשכיר לאחרים מה שעשה עשוי ובמ"א הארכתי (א"ה עיין לעיל בה' שאלה סי' ו')

ונחזור לנדון דידן דלפי מ"ש הרשב"א דכל שעשויים להשכיר לא מצי לומר אין רצוני שיהא פקדוני ביד אחר ומצי להשכירם לאחרים הוי הריוח של ש' וכמ"ש הנ"י ואע"פ שהקשינו ע"ד דמפרק המפקיד משמע דאפי' בשנתן לו רשות להשאיל אפ"ה הריוח של בעלים התם שאני דמדינא לא היה זה רשאי להשאיל אלא משום דנתנו לו הבעלים רשות להשאיל ומש"ה הוי הריוח של בעלים. אבל בנ"ד דמדינא מצי להשכירה לאחרים הרי זה משתכר בדידיה וסברא זו ראיתיה להרב בס' בני אהרן בסי' ראשון יע"ש אלא שהוא ז"ל ייחס אותה להנ"י אבל לענ"ד אין נראה כן בדעת הנ"י שהנ"י דבריו ברורים דאפי' בהתנה אמרה להיכא דזה השני אנשי ביתו מרובים מן הראשון

ועוד טעם אחר יש בנ"ד שיהא הריוח לשוכר ולא שייך הכא לומר אין אדם עושה סחורה בפרתו של חבירו דע"כ לא אמרינן הכי אלא לזכות בדמי גוף הפרה שאין לשוכר כלום בגוף הפרה אלא שיזכה בדמיה אבל בדמי השכירות שהרויח השוכר לא שייך להאי טעמא דהא ודאי קנין פירות יש לו לשוכר לאישתמושי בה כל ימי שכירותה ומה לו שישתמש בה איהו ומה לי שישכירנה לאחרים וירויח בה אין זה אלא משתכר בדידיה דשכירות ליומיה ממכר הוי ולא מיבעיא כי נ"ד שיש לו רשות להשכירה לאחרים דודאי הריוח לשוכר אלא אפי' אם לא היה לו רשות להשכירה לאחרים ועבר זה והשכירה לאחרים כיון דהשכירות קיים וכמש"ל לדעת מקצת מרבוותא נראה לע"ד דאין אנו יכולים להוציא מידו של שוכר אם כבר בא השכירות לידו ול"ד למה שכתב הנ"י ז"ל דאם לא היה לו לשוכר רשות להשכירה דהריוח לבעל הבית דהתם שאני משום דבע"ה נחסר בהנאתו של זה שהשכירה לאנשים מרובים ובהא ודאי שייך לומר כיצד יעשה סחורה בפרתו של חברו. אבל בנ"ד מיקרי זה נהנה וזה אינו חסר ונראה לע"ד דמה שדימה הנ"י דין זה לההיא דאין אדם עושה סחורה בפרתו של חבירו אינו אלא כששכרה הראשון בזול ור"ל בפחות משוייה דהשתא דומה לההיא דר"י דכי היכי דהתם אין אדם עושה סחורה בפרתו של חברו משום דגוף הפרה אינו שלו הכי נמי הכא נמצא זה עושה סחורה בפרתו של חברו דמה שהשכירה ביותר היינו משום דהבית שוה כ"כ ולהכי כ' הנ"י דכל היכא דאין לו רשות להשכיר לאחרים הויא רווחא דבעלים אבל היכא דשכרה הראשון בשווייה כיון דשכירות ליומיה ממכר הוי תו ליכא לבעלים שום טענה דה"ז נהנה וזה אינו חסר

סי' כ מי ששכר בהמה מחברו ופשע בה השוכר וחלתה אי חייב השוכר לשלם מה שנתבטלה ממלאכה

האי מילתא הביאה הרא"ש בפ' השואל דהשוכר בהמה מחבירו ועלה מכה ברגלה בפשיעת השוכר פסקו חכמי צרפת כיון דסופה לחזור מאותה פשיעה פטור מלשלם דמי נזקו ולא הוי אלא שבת וכו' ואדם בשור לא משלם אלא נזק אבל לא שבת ויש מחלקין דגבי אדם לא חשבינן ליה אלא שבת דאינו עומד לימכר הילכך לא חשיב אפחתיה מכספיה אבל גבי שור נקרא נזק דעשוי לימכר ובהגה' מיימון כתב כמו כן משם ר' חיים כהן ז"ל דאפי' בכחישה דהדרה חשיב נזק וכן הסכים הוא ג"כ. אבל לע"ד ק' ע"ז דהא בהדיא אמרו בפ' הגוזל קמא אמתני' דגזל בהמה והזקינה משלם כשעת הגזילה דאיירי בהכחשה דלא הדרא אבל בהכחשה דהדרא א"ל הרי שלך לפניך. אלמא משמע דאפי' בבהמה הכחשה דהדרא לא חשיב נזק דאי חשיב נזק היכי מצי א"ל הר' שלך לפניך והלא אין לך שינוי גדול מזה. והכי אמרו בפ' הניזקין ואי אמרת היזק שאינו ניכר חשיב נזק גזל מטבע ונפסל א"ל הרי שלך לפניך

איברא דראיתי להתוספות שם שכתבו דהמכחיש בהמת