מחנה אפרים - א קעט

יכול להתנות עם הבעלים כמו שכתב הטור ח"מ ואם נאמר דהרמב"ן ז"ל נמי איירי כשהתנה עם החולה א"כ מאי איריא שכר בטלה ושכר טרחו הלא אפילו ביותר מזה יכול להתנות שיטול וכל מה שמפסיד כמ"ש בה"מ. והייתי ר"ל דס"ל להרמב"ן דרופא יכול למשקל שכר מוכח הליכתו ואין זה שכר מצוה כי היכי דשרי שיודע עדות לחברו דאע"פ שמחוייב להעידו בחנם מכל מקום אם צריך לילך למקום רחוק יכול למישקל שכר הטורח דאגר טרחיה קא שקיל ולא הכשר המצוה כמו שפי' רש"י ז"ל פ"ד דבכורות וכן נראה מדברי הריטב"א ז"ל בחי' לס"פ האיש מקדש שכתב בשינויא דכאן בשכר הבאה ומילוי והוא הדין לענין עדות ודין דאגר טירחיה הוא ולא שכר מצוה וכן כתב הרשב"א ז"ל בתשוב' וראיתי להרמב"ן שמפרש כפועל בטל דר"ל כמו שפי' ר"ח מ"ש בתוספות וה"ה (א"ה עיין בפי"ב מה' גזילה ואבידה דין ד') ולפ"ז צ"ל דמ"ש כאן ברופא דנוטל שכר טורחו היינו לומר אפי' אם הוא בטל ממלאכה מכל מקום שכר טורח ההליכה קא שקיל

וראיתי להרב מהר"ר שמחה הכהן ז"ל שכתב דכל היכא דידע ליה עדות חייב להעידו ואפי' אגר טירחא לא שקיל אלו ח"ד וכן משמע מדברי הרא"ש ז"ל במסכת בכורות וכן כתב ר' ירוחם ז"ל. ולכאורה הכי יש ללמוד מפי' רש"י שבפרק האיש מקדש שכתב דהא דשרי ליטול שכר הבאה ומילוי היינו טעמא משום דהתורה לא רמיא עליה למיטרח ולהביא עכ"ל ואיכא למישמע מינה דגבי עדות שכבר יודע לחברו שמחוייב לילך ולהעיד אפי' אגר טירחיה לא שקיל וההיא דבכורות דקתני אם היה זקן מרכיבו על החמור ליכא למילף מינה למשקל אגר טירחא דזקן שאני דכיון שאינו יכול לילך כי אם ע"ג החמור אין זה לוקח אלא מה שמפסיד אבל למשקל אגר טירחא כיון דמחוייב הוא לילך ולהעיד נראה דהוי שכר מצוה ועדיין איכא לצדודי ולומר דשכר טורח ההליכה אינו חשוב שכר המצוה וכמו שפי' רש"י ז"ל במסכת בכורות דהכשר המצוה היא ההבאה והקידוש אבל ההליכה אינו גוף המצוה ומצי למישקל שכר טורח ההליכה וכמ"ש הריטב"א בקידושין כאמור ומה שהוצרך רש"י ז"ל בקדושין לפרש דבשכר הבאה מקודשת משום דלא רמי עליה טירחא הכי קאמר דטעמא משום דלא רמי עליה לאטרוחי ולפיכך מדינא יש לו שכר הא לאו הכי אלא דהוה רמי עליה לאטרוחי כמו לענין עדות שמחוייב לילך ולהעיד לא הוה מקודשת ואע"פ שאינו שכר מצוה והיינו טעמא כיון דמחוייב הוא לילך א"כ לאו מידי מהני לה. וכיוצא לזה אמרו בפ"ק דקדושין גבי היה כלב רץ אחרי' ואמרה לו תנהו לכלב אינה מקודשת משום דמצי א"ל מן התורה חיובי מחויב אתה להצילה יע"ש ובפרק אלו מציאות פריך ואי ס"ד צער ב"ח דאורייתא מה ל' איתי' למרי' בהדי' מה לי אי ליתיה למריה בהדי' ומשני לעולם צער ב"ח דאורייתא ואמר רחמנא כי איתיה למרי' בהדיה עביד גביה בחנם וכי ליתיה למריה בהדי' עביד גביה בשכר וכתב הרא"ש ז"ל ונ"מ שאם נותן לו שכר יכול לקבלו ע"כ משמ' מדבריו דאע"ג דכה"ג לא הוי שכר מצו' ושרי ליטול אם נותן לו אפי' הכי לא מצי להוציא שכרו בע"כ של בעל הבהמה ולכאורה קשה עליו דאמאי לא יטול ממנו שכרו בע"כ כיון דהוי בריא היזקא תו לא חשיב מבריח ארי וכמ"ש התוס' והרא"ש בפרק הכונס וכן נראה ג"כ מפירוש רש"י ז"ל שם בפ' אלו מציאות דה"ז פורק וחוזר ונוטל שכרו בע"כ של בע"ה ואפשר דס"ל להרא"ש ז"ל דפריקה שאני דכיון דמחוייב הוא לפרוק בעל כרחו משום צער בעלי חיים מדינא לית ליה אגרא כיון דמתחלה לא מצי לאתנויי לומר אם תתן לי שכרי לא אפרוק וכמ"ש הסמ"ע יע"ש. והוא הדין בנ"ד כיון שמחוייב הוא על כל פנים להצילו לא מצי לתבוע שכר טרחו כי אם שכר הבטלה דהיינו כפועל בטל ממש שאם היה עוסק במלאכה והניח מלאכתו כדי להציל את חבירו לא יתנו לו אלא כפועל בטל שאומדין אותו כמה היה רוצה זה להניח מלאכתו ולישב בטל לגמרי ואע"פ שעכשיו ג"כ טורח בהצלתו אין נותנין לו שכר על הטורח ולא דמי לאבידה שאם היה עושה במלאכה והניח מלאכתו שאומדין אותו כמה היה רוצה זה להניח מלאכתו ולישב בטל לגמרי ואע"פ שעכשיו ג"כ טורח בהצלתו אין נותנין לו שכר על הטורח ולא דמי לאבידה שאם היה עושה במלאכה והניח מלאכתו שאומדין אותו כמה היה דוצה זה להניח מלאכחו ולטרוח בהשבת' דנמצא שכר טורח ההשב' וכמו שכתב הטור בח"מ דאבידה שאני שלא חייבתו תורה זה להשיב היכא דהוא עסוק במלאכה והלכך אם רצה להשיב נוטל ג"כ שכר טורחו אבל לענין עדות וכ"כ בהצלת חברו שאינו יכול ליפטר עצמו מהן שעכ"פ מחויב הוא לילך להעיד ולהציל לא מצי למשקל כלל שכר טורחו וקרוב לזה כתב הריטב"א ז"ל בשם התוס' בפרק אלו מציאות (א"ה ע"כ מצאתי)

סימן יח ראובן שאמ"ל לשמעון הכבד היום בביתך ואני אתן לך חלק ממה שארויח בסרסרות ועתה חזר בו ראובן מהו דינו

תשובה בפרק הגוזל בתרא אמרו דברייתא דקתני וא"ל טול דינר בשכרך והעבירני נותן לו שכרו משלם מיירי בצייד השולה דגים מן הים דאמ"ל אפסדתני כוורי בזוזא ופירש רש"י ז"ל והיינו בשכרו דקתני טול דינר שאתה מפסיד כאן נראה מדבריו דלא מתחייב זה אלא כשיעור שהפסיד זה באותה מלאכה שהיה מתעסק בה אבל לא יותר וכן פי' התוספות שם בד"ה להביא דורמסקינין לחולה יע"ש וכ"כ המרדכי שם אבל מדברי הרא"ש בפרק אילו מציאות נראה דכל שמפסיד קצת צריך לשלם כל מה שהתנה עמו וכן נראה מדברי הרמב"ם ז"ל בפרק י"ב מהלכות גזילה ואבידה יע"ש מכל מקום למדנו דכל שחברו הפסיד מלהרויח על פי הבטחתו לא שייך לומר משטה הייתי בך ה"ז משלם כל מה שהפסיד על פי דיבורו

אמנם בנדון דידן אפשר לצדד דלא הפסידו כלום דאפשר דלא היה, מרויח שמעון כלום ואף אם היה מרויח אפשר שלא היה כי אם מעט מזער ואם כן במה נתחייב לו ראובן לתת לו חלקו בכל מה שירויח דמדברי רש"י והתוס' ז"ל נראה דאינו מתחייב כל מה שהתנה כי אם כשהיה עוסק במלאכה שהפסיד לו כל כך אפילו כשהפסידו כל כך עדיין איכא לפלוגי ולומר דהתם שאני דשכירות הוא ובאמירה בעלמא משתעבד בכל מה שהתנה עמו אבל זה שלא עשה עמו שום מלאכה אלא שנתבטל ע"י אע"פ שהפסיד מלהרויח לא יתחייב ודמי למה שכתב הרא"ש בפ' החובל גבי ההיא דאמרינן שב' בלחוד היכא משכחת לה דהדיקי' באדרונא וכתב הרא"ש ז"ל דוקא שהכניסו בחדר אבל אם היה כבר בחדר הוי גרמא בניזקין ופטור מדיני אדם כיון דלא עבד מעשה בגופו והוא הדין נמי בנידון דידן שלא עשה שום מעשה

איברא דהתוספות בפרק האומנין דף ע"ו והרא"ש שם כתבו דהב"ה. חייב לשלם לפועלים מה שנתבטלו על ידו מדינא דגרמי יע"ש וע"כ צריך לחלק ולומר דסבירא ליה להרא"ש ז"ל דהתם שאני משום דכיון דעל פי דיבורו של ב"ה נתבטלו ממלאכתם והפסידו דיבורי' חשיב מעשה וכמו שכתב הרא"ש גבי חכם שטמא את הטהור. עוד ראיתי להמרדכי פ' הגוזל קמא שהביא תשובות ר' יקיר וז"ל הצ"ל וא"ת מ"ש מהא דאמרינן בפרק הרבית האי מאן דיהיב זוזי לחבריה למיזבן ליה חמרא ופשע ולא זבן דמשלם י"ל דהתם כגון שקבל עליו בפירוש אם לא אקנה לך אשלם ומכאן אתה למד. לכל הגרמות אם יקבל עליו בפירוש לשלם או אם יגרום לו הפסד שהוא חייב יע"ש ועיין בתשו' מהר"ם סי' ר"ג שכתב ז"ל ששאלת על ראובן שאמר לשמעון צא מעירך לדור בעיר פלוני ואני אסייעך בכך וכך או אמ"ל קנה חפץ זה ואני אסייעך בכך וכך ואחר שנעקר ממקומו או קנה החפץ חזר בו ראובן נראה דהיכא דמפסיד ליה כ"כ נותן לו כל מה שהתנה עמו יע"ש ילפינן מכל האמור דכל שחברו הפסיד על פי דיבורו אף שלא עשה לו שום מלאכה הרי זה משלם לו כל מה שהתנה עמו אלא דלדעת הרמב"ם והרא"ש ז"ל דס"ל דאפילו דהפסיד קצת משלם לו כל מה שהתנה עמו נראה עדיין לחלק דהיינו דוקא היכא דהנאהו אבל היכא דלא הנאהו כלום אינו משלם לו אלא מה שגרם לו להפסיד ולא יותר

והשתא בנדון דידן שאמר לו ראובן הסרסור שב בביתך ואני אתן לך חלק מה שארויח בסרסרות דאינו ברור מה הפסידו דשמא לא היה מרויח כי אם מעט מזער לא נתחייב ראובן לתת לו חלק מכל מה שירוויח ואין לצדד ולומר דבשא"ל