מחנה אפרים - א קעו

ראה ראיתי את השאלה ואת אשר נגזר עלי' מאת אחי יפת הגדול החכם השלם הדיין המצויין עצום ורב הי"א ואף כי לאו למודעי הוא צריך אך מרוב ענותנותי' כי רבה רצה לעמוד על דעתי ואען ואומר כי כל דרכיו האמת והצדק דודאי כל שתחילת המשכנת' היתה משכנתא דסור' אלא שלאחר זמן הי' יכול הממשכן לסלקו בממונ' מ"מ משכנתא קנוי' לשוכר עד שיתן לו מעותיו ובדיבורא בעלמא לא מסתלק כאשר הורה גבר עליון למענה גם הטעם השני שכתב המורה נר"ו הוא שריר וקיים ולבלתי סור ממשמעתו באתי על החתום נאם הצעיר יהודה רוזאניש

סימן יא אם שכר בית לזמן ואח"ז עמד השוכר שם בשתיק' אינו נותן לו שכירות אלא כפי השנה הראשונה ואפי' הוקרו הבתים כ"נ מדברי הר"ן והריב"ש ז"ל שהביא הב"י בס' שי"ב אבל מדברי הרשב"א בתשו' הביאה הב"י שם אנ"כ ודוק בדבריו שכ' שכל המשכיר בכל כך לשנה לא לשנה אחת בלבד השכירה לו אלא ה"ק לי' כל זמן שלא אוציאך משם תתן כ"כ לשנה יע"ש ואפשר דהריב"ש ז"ל מודה לזה ובנ"ד שאני שהשכירוהו בשנה שניה ומסתמא ע"ד התנאי הראשון הי' וכ"נ מדברי מור"ם סי' של"ג ודלא כהש"ך שם ובסי' שי"ב

סימן יב השכיר ביתו לג' שנים כל שנה בכך וכך נראה דיכול לתבוע לו השכירות בסוף כל שנה ושנה ומ"ש הר"מ ז"ל בפ"ז וכן אם שכר ממנו ופי' שיתן לו השכר בכל שנה וכו' הא דאיצטריך לפרושי איירי בששכר בכ"כ ליום או לחדש ופי' שיפר' לו שכירותי' בכל שנה הא לאו הכי שלא פי' בכל חדש וחדש הוה זמניה אבל היכא דשכר לג' שנים כל שנה בכך וכך כל שנה ושנה הוי שכירות בפני עצמו ועיין בפ' הספינה גבי כור בל' ועיין במהריט"ץ סי' ח"י ועיין בתוס' בפ' בית כור דף ק"ד בד"ה פרושי קא מפרש שכתבו דה"ק לי' בשנים עשר זהו' לשנה משום דשכירות אינה משתלמת אלא לבסוף הוצרך להתנות שהי' לו ליתן כל חדש דינר עכ"ד ונראה דהתם דוקא הוא דלא אמרי' הכי משום דסוף סוף אינו מתפרש לשונו יפה שהרי בחדש העיבור אין לו לתת כלום ואיהו קאמר דינר זהב לחדש ולכן איכא למימר דמיהדר קא הדר ביה כדי להרויח את חדש העבור אבל בנ"ד דלא שייך לומר הכי שאינו מרויח כלום וגם כן מתפרש שפיר, לישניה כללא דמלתא דהיכא דשכר בית סתם שא"ל השכיר לי בית זה בכך וכך ליום אע"ג דא"ל כל יום כך וכך ה"ז שכורה אצלו לחדש אחד דסתמא דמלתא לא אגר אינש ביתא לפחות משלשים יום כדאמרי' בפ"ק דר"ה והיכא דשכר ואמר השכיר לי בית לג' שנים כל שנה כך וכך או כל חדש וחדש כך וכך נראה דכל חדש וחדש הוי חד שכירות כדמוכח מההיא דפרק הספינה דמדמי השוכר את הפועל לעשות עמו בגורן לאומר כור בל' סאה בסלע והכי פי' לה הטי"ד

סימן יג מי שהשכיר בית לחברו לשנה אחת ובתוך השנה נתפשרו השוכר עם המשכיר שידור שם שנה אחרת ואח"כ חזר המשכיר באמרו שלא הי' קנין בדבר אלא דברים בלבד ראיתי להרב מהרדב"ז ז"ל שכתב בסי' קכ"ב במי שמכר ביתו לשוכר שהי' דר בה שאפי' אי א"ל לך חזק וקנה כל שלא עשה השוכר בה דבר חדש שלא הי' עושה בה תחלה אפי' אם נועל ופותח אין זו חזקה שכך הי' עושה בה מתחלה. ולע"ד אין נראה כן מההיא דאמרי' בפ' איזהו נשך האי משכנתא באתרא דמסלקי ואמר לא מסתלקנ' לא צריך למיקנא מיני' וכ' הריטב"א בחי' כ"י ז"ל דלאחר שירד בה קא מיירי דאי אמר לא מסתלקנ' והודה לו בעל השדה לא מסתלק דעכשיו מחזיק בשדה בתנאי זה כיון שהוא מוחזק בתוך השדה ומחזיק בה כל שעה ר"ל כאלו א"ל לך חזק וקנה וקרקע נקנית בחזקה עכ"ד ואפי' להחולקים שם ופי' דמיירי כשהתנה כן בשעת ההלואה נראה דטעמא דידהו הוי משום דלא א"ל הלוה כלום אלא שהמלוה הוא דקא מתנה והלוה שתק והא קמ"ל דאי א"ל לא מסתלקנא בשעת נתינת הדמים אע"פ שהלוה שתק חשיב כאלו פירש בהדיא אדעתא דהכי וכשאמר המלוה מסתלקנא צריך למיקנא מיניה משום דפטומי מילי בעלמא הוא דקא"ל כמ"ש הראב"ד ז"ל והביאו הנ"י ועיין בתוס' פ"ב דבכורות דף י"ח ע"ש ובתוס' פ"ק דמציעא דף י"ו ד"ה חספא בעלמא הוא ומשמע מדבריהם דאפי' בסתמא שאינו מכוין עכשיו לקנות בהאי נעיל' ה"ז קנה כיון שדעתו של מקנה להקנותו עוד נראה מדברי מהרדב"ז בסי' הנז' דס"ל דשותף שוה לאינש דעלמא דשלא בפניו צ"ל לך חזק וקנה יע"ש ועיין בתוס' דבתרא דף ג' ע"א ד"ה רב אשי וכו' שכתבו דכשהקרקע היא שניהם מועלת חזקה מדעתו שלא בפניו אפי' לא א"ל לך חזק וקנה וכ"כ הרא"ש שם יע"ש

סימן יד מי שבקש מחבירו שיעשה לו שדוכין עם פ' ויתן לו חפץ פ' או בית פ' כדי שידור בה אם קנה השדכן אותו החפץ ממש דבפ"ב דע"ז גבי נתן לה ואח"כ בא עלי' מוקי לה באו' התבעלי לי בטלה זה ופריך והא מחסרא משיכה כתבו הרא"ש והר"ן ז"ל מוכח מהכא דהשוכר את הפועל וא"ל עשה עמי מלאכה זו ואתן לך חפץ זה בשכרך יכול ליתן דמי החפץ אבל בגוף החפץ א"א לקנות לו אלא במשיכה והביאה מור"ם בהגה. ולכאור' יש לדקדק במה שכתבו סתם דיכול ליתן הדמים ומשמע דיכול לעשותו לכתחלה ואמאי נהי דלא משך ולא קנה קנין גמור מ"מ ה"ז קנה לענין שאם יחזור בו יקבל מי שפרע כמו כל הנותן מעות על המקח ושכירות נמי דמים קא חשיב והי' נרא' לומר דה"ט דהכא אפי' מי שפרע ליכא משום דישנה לשכירות מתחילה ועד סוף והוי מלוה וקי"ל דמלוה אינה קונה ואפי' לענין מי שפרע כמ"ש הטור בסי' ר"ד בשם הראב"ד והרא"ש והרשב"א והר"ן והכי מפורש בירושלמי ולפ"ז נראה לע"ד דבנ"ד לא מצי לחזור בו דע"כ לא אמרי ישנה לשכירות מתחלה ועד סוף ואינו קונה היינו בפועל שעושה מלאכה דכל פרוטה ופרוטה שנגמרה נתחייב בע"ה לפועל ונעשה מלוה אבל כי נ"ד לא שייך לומר ה' ישנה לשכירות מתחלה ועד סוף שאין זה נתחייב לשדכן אלא כשיביא הדבר לידי גמר דכמה שדכנים טורחים ואינם עושים ודכוותה כתב ר' יונה בפרק הספינה גבי ההיא דהמוכ' פשתן דמוקי לה תלמודא בא"ל יפה לי קרקע כל שהוא וקנה הפשתן כלומר דבשכר היפוי מקנה לו קרקע וכתב ז"ל דלא שייך הכא לומר ישנה לשכירות מתחלה ועד סוף והויא מלוה דשכר היפוי אינו אלא שוה פרוטה וכן כתב המרדכי בפרק איזהו נשך ותוס' רי"ד בשמעתין דקידושין פ' האיש מקדש יע"ש וה"ה בנדון דידן דלא שייך לומר ישנה לשכירות מתחלה ועד סוף ומגופא דשמעתין דפ"ב דע"ז יש ללמוד כי בכל כי האי גוונא לא אמרינן הכי מדאוקמה בזונה בת עובד כוכבים דאינ' צריכ' משיכה וקונה בדמים משמע דאין כאן מלוה ושפיר הוה קונה אפי' ישראל מדינ' אלא כיון דחכמים הפקיעו קנין דמים מש"ה אוקמ' בזונה בת עובד כוכבים וצריך להבין עדיין ההוא דפ' האומר גבי מתני' דהאומר לאשה בשכר שאדבר עליך לשלטון ואעשה עמך כפועל מקודשת מוקי לה בשנתן לה שוה פרוטה אבל בשכר לא פריך עלה מדתניא שב עמי בצוותא ואקדש לך רקוד לפני ואקדש לך אם יש בה שוה פרוטה מקודשת ואם לאו אינה מקודשת ומשני תנא ברא סבר אינה לשכירות אלא לבסוף ותנא דידן סבר ישנה לשכירות מתחלה ועד סוף ע"כ משמע מהכא דאפי' בכה"ג כנ"ד אמרינן ביה ישנה לשכירות מתחלה ועד סוף והויא מלוה שהרי אדבר עליך לשלטון דומה ודאי לנ"ד ואפי' הכי חשיב מלוה

איברא דלא עלי דידי בלבד קשיא אלא גם על ר' יונה והמרדכי גם כן קשה כמו כן דמהכא משמע דאע"פ ששכרו אינו אלא שוה פרוטה אפילו הכי אינה קונה דישנה לשכירות מתחל' ועד סוף והויא מלוה דאם לא כן אמאי לא מוקי מתניתא דרקוד לפני אפילו כתנא דידן וטעמא משום דכל ששכרו אינו אלא שוה פרוטה לא שייך לומר ישנה לשכירות מתחלה ועד סוף ומשום הכי הויא מקודשת. וכ"ת דהא דלא אוקמיה למתניתא כתנא דידן משום דפשטא דברייתא דקתני שמין אם יש בה שוה פרוטה מקודשת משמע דלא בא אלא לאפוקי פחות משוה פרוטה אבל אם שוה פרוטה וכל שכן אם שוה יותר משוה פרוטה וע"כ צ"ל דס"ל אינה לשכירות אלא לבסוף דאל"כ הויא