מחנה אפרים - א קעד

המשרת כל שכרו והביא ראיה מדין ספינה סתם ויין זה וכן נראה מדברי ר"ח הביא דבריו הרב בצלאל בחי' בפרק האומנין דף ק"ע ע"ד וז"ל הצ"ל ובתשו' אחרת מצאתי כי יש מחייבים ליתן לו כל שכרו כמו בספינה סתם ויין זה ומביאין ראיה מפר"ח ז"ל דפי' גבי אגר אגירי לרפקא ואתא מיטרא אי סיירה הוי פסידא דפועלים דיכול ב"ה לומר לפועלים לכו חפרו ולא סיירוה יכול הפועל לומר תן לי שדה אחרת וכו' עד מ"ש משמע לפי' דפסידא דפועלים היינו טעמא כי היכי דאמרינן ביין סתם וספינה זו וכו' יע"ש ולע"ד זו היא סברת הרי"ף והר"מ ז"ל שפסקו בספינה סתם ויין זה שנוטל שכרו כפ"ב ונראה להביא ראיה לסברא זאת מההיא דאמרינן בפרק הזהב דף נ"ח דמוקי תלמודא הברייתא דקתני בני אדם ששלחו את שקליהן ונגנבו או שאבדו דנשבעין לבני העיר דנשבעים ליטול את שכרם יע"ש והשתא בשלמא לס' ר"ח והרשב"א והנלוים עליהם ניחא דנשבעים ליטול את שכרם משום דיכולים לומר אנא הא קאימנא תן לנו אותם שקלים להוליכם ואם נאנסו השקלים הם לא נתחייבו באונסין אבל לסברת ריב"ן וריב"ם והנלוים עליהם קשיא אמאי נשבעים ונוטלים שכרן כיון שנאנס ב"ה וזה ימים ראיתי למהר"ם ז"ל בתשו' שישב זה לפי דרכו דע"כ לא אמרינן כל אונסא פסידא דפועלים כי אם באונס דשכיח אבל באונס דלא שכיח הוי פסידא דב"ה ובפ' הזהב מוקי לה תלמודא בנגנבו בליסטים מזוין דהוי אונס דלא שכיח וכן כתב הב"י בסי' של"ג וז"ל מצאתי כתוב על שוחט ובודק ששכרוהו לכך והקצבים אינם מניחים אותם לבדוק וכו' עד אבל אם מקפידים בדבר שאין טבחי עובדי כוכבים מקפידים כלל ומעולם לא שמע אדם שהקפידו בכך דמי לאונסין ולא מפסיד אגריה עכ"ל ולפי מ"ש נראה דאין מקום למ"ש הגהות מרדכי האחרונות על אותו שליח שהיה נושא אגרות בשכר ומצא תגר וחזר בו דיתן להם שכרם משלם והביא ראיה מההיא דפ' הזהב יע"ש דמשם אין ראיה דהתם יכול לומר אנא הא קאימנא כדכתיבנא לא כן הכא דהאגרות בידו ואינו יכול לילך מפני התגר נמצא דאין יכול לומר אנא הא קאימנא ולפי דברי מהר"ם ז"ל הנז"ל אף אם היה יכול לומר אנא הא קאימנ' לא דמי לההיא דפ' הזהב דכה"ג לא הוי אונס דלא שכיח ודברי הגהות ראשונות שכתבו דכה"ג הוי פסידא דפועל בין היה לשניהם לידע האונס בין לא היה לשניהם לידע ואפי' מחצי הדרך שנטל יחזיר שהרי לא נהנה כלו' וכו' יע"ש שרירים וקיימים

ועוד היה נראה להביא ראיה לסברת ר"ת והרשב"א ז"ל מההיא דאמרינן בפ' הגוזל בתרא דף קי"ו גבי ירד להציל ולא הציל אין לו אלא שכרו ופריך תלמודא מהברייתא דקתני השוכר את הפועל להביא כרוב ודורמסקין לחולה והלך והביא ומצאו שמת או שהבריא נותן לו שכרו משלם ומשני התם עביד שליח שליחותיה הכא לא עביד שליח שליחותיה ע"כ והשתא בשלמא לסברת ר"ח והרשב"א ניחא דאף דלא הציל ולא עביד שליחותי' נוטל שכר טורחו משום דיכול פועל לו' אנא הא קאימנא ומה שהיה לי לעשות עשיתי אבל לסברת ריב"ן וריב"ם והנלוים עליהם קשיא אמאי נוטל שכר טורחו והא קי"ל דכל אונסא הוי פסידא דפועלים דכה"ג לא הוי אונסא דלא שכיח וראיתי להרב בעל מאירת עינים שהביא משם מור"ם דאיירי כשהתנו עמו שהגם שלא יציל יתן לו שכרו כפועל אבל זה דוחק דאיירי בסתמא דאי בדפריש מה שאלה ששאל מרב אם יתן לו שכרו משלם וכן כתב הסמ"ע וכן נראה מתשובת הרא"ש שהביא הב"י בהלכות שלוחין סי' קפ"ד יע"ש. ועוד יש להביא ראיה מהתוספתא הביאה הרמב"ם פ"ט מהל' שכירות ז"ל השוכר את הפועל להביא לו שליחות ממקום למקום והלך ולא מצא שם מה יביא נותן לו שכרו משלם שכרו להביא קנים מהכרם והלך ולא מצא ולא הביא נותן לו שכרו משלם עכ"ל ולסברת ר"ח והרשב"א ניחא אבל לס' החולקין קשיא כאמור

אמנם ראיתי בירושלמי פ"ב דע"ז ז"ל השוכר את הפועל להביא יין לחולה אם הביא חייב ליתן לו ואם לאו אין חייב ליתן לו אבל אם א"ל להביא לו ממקום פלו' בין הביא בין לא הביא חייב ליתן לו כאן דמי רגליו הוא נותן בכאן לא דמי רגליו הוא נותן לו עכ"ל למדנו מהירושלמי שיש חילוק בין היכא דא"צ להביא לו יין סתם דאז אינו נותן לו שכר אלא בשביל שימציא יין וכל שלא מצא אין לו כלום אבל היכא דשכרו להביא לו יין ממקום פ' שהיין הוא מצוי שם אין נותן לו שכר אלא בשביל פסיעותיו וכל שהלך שם הרי עשה שליחותו ולפ"ז מ"ש הטור סי' של"ה ז"ל השוכר את הפועל להביא קנים והלך ולא מצא נותן לו שכרו ע"כ ט"ס הוא וצריך להגיה ולומר להביא קנים מהכרם. ולמדנו מכל זה דע"כ לא אמרי' כל אונסא דאירע פסידא דפועלים אלא היכא דלא עביד שליחותי' וכגון ששכרו לעשות לו מלאכה ואירע לו אונס ולא עשאה אבל היכא דשכרו להביא לו שליחות ממקום למקום כל שהלך שם הרי עשה שליחותו אע"פ שהלך ולא מצא ולפ"ז יש ליישב ההיא דאמרי' בפרק האומנין דף ע"ו דאם הלכו חמרין ולא מצאו תבואה נותן להם שכרן וכו' דלכאורה קשה דהא בע"ה אנוס הוא דאיירי ששכרם להביא לו תבואה ממקום פ' וכ"כ הרא"ש בתשובה כלל ק"ד יע"ש. איברא דראיתי בחי' רב בצלאל שם בסוגיין דפי' טעמא משום דפשע בע"ה שהיה לו לידע אם יש לי שם תבואה כ"כ בשם הראב"ד והרשב"א ז"ל ולפי מ"ש לאו משום פשיעה הוי וכ"כ שם משם המפרשים ואפשר לומר דמשום הכי איצטרך לומר דטעמא דברייתא דקאמר בהלכו חמרין ולא מצאו תבואה דנותן להם שכרן משום דפשע בע"ה משום דס"ל דברייתא איירי בפועל יום כמו שפירש"י ז"ל וא"כ כי חזרו פועלים בחצי היום אמאי יתן להם שכרם על חצי היום הנשאר דבשלמא על חצי היום שעבר צריך ליתן להם כיון שטרחו אבל על חצי היום הנשאר שאינם טורחים לא יתן להם ולהכי איצטריכו לההוא טעמא. ועדיין נשאר לנו להבין דבסוגיין דפרק הגוזל בתרא אמרינן דבירד להציל ולא הציל דאין לו אלא שכרו ואף דלא עביד שליח שליחותיה ואלו בתוספתא קתני דאם שכר שליח להביא לו דבר ממקום למקום והלך שם ולא הביא דנותן לו שכרו משלם וכי תימא מההיא דפרק הגוזל כיון דאמר לו ששכר אותו להציל הוי כאומ' שאינו נותן לו שכר אלא בשביל שיציל א"כ דמי' לההיא דאמרו בירושלמי הנז"ל דאם שכרו להביא לו יין סתם דאינו נותן לו שכר אלא בשביל שימציא לו יין וא"כ קשה דבפרק הגוזל בתרא אמרו דאף שלא הציל נותן לו שכרו ואלו מהירושלמי משמע דכה"ג אין חייב ליתן לו כלום ואפשר לומר דהאמת הוא כמ"ש דכי אמרי' כל אונסא פסידא דפועלים היינו דוקא היכא דלא טרח הפועל כגון דאתא מיטרא ולא מצי עביד מלאכתו אבל כל היכא דטרח הפועל במלאכתו אע"פ שלא נעשה המלאכה נותן לו שכר טרחו והלכך בירד להציל ולא הציל נוטל שכרו והא דמשמע בירושלמי דכל שא"ל להביא יין סתם אינו נותן לו כלום ואע"פ שטרח ולא מצא התם אין השכר בשביל טרחו שהרי אפשר שימציא לו יין בלא שום טורח הלכך כל שלא מצא אינו נותן לו כלו' לא כן גבי ירד להציל דהשכר הוא בשביל הטורח גם כן

סימן ט מי ששכר בית והחזיק בה ואח"כ נמלך השוכר ואמ"ל למשכיר איני רוצה בה ומסתלק עצמי ממנה אם נסתלק זכות השוכר בדברים אלו דלכאור' היה נראה דהואיל והשוכר יש לו קנין בגוף הבית לפירות אינו מסתלק בדברים כדאמרינן בפ"ק דקדושין ע"ע גופו קנוי ואדם שמחל על גרעונו אינו מחול וכן ראיתי לריב"ש בסי' תק"י שהשיב והביא ראי' מדאמרי' בא"נ האי משכנת' באתרא דלא מסלקא וא"ל לא מסתלקנ' צריך למיקנא מיניה ומשכנתא אינו אלא שכירות ואפ"ה לשון סילוק לא מהני. אבל לע"ד נראה דכיון דגוף הבית הוא של משכיר כל שסילק השוכר ממנה זכה בה המשכיר וראיה מדאמרינן בפ"ק דקדושין דל' אין לי עסק בך גבי עבד מועיל והקשה הריטב"א ז"ל דל' אין לי עסק בך אינו לשון מועיל כדאמרינן בר"פ הכותב דאין לי עסק בך לא אמר כלום ותירץ דלשון אין לי עסק בך אינו לשון הקנאה אלא ל' סילוק וגבי עבד מועיל דכיון דסלק עצמו ממנו ממילא זוכה העבד בעצמו אם הוא גדול ואם הוא קטן זוכים בו שמים עכ"ד וכ"כ הר"ן ז"ל ג"כ בר"פ הכותב ואפי' למ"ש התוס' בפרק חזקת דל' אין לי עסק בך הוי ל' הקנאה