מחנה אפרים - א קעג

נראה עיקר כמו שהוכחתי בהלכות פועלים הדרא קושיא לדוכתא דמ"ש פועל שנאחז באנגריא דהוי פסידא דב"ה ואלו בשוכר את החמור ונאחז באנגריא הוי פסידא דשוכר. אבל לפי מ"ש טעם נכון לחלק ביניהם דפועל שאני משום דבהדיא א"ל הב"ה כששכרו ע"מ שיעשה לו מלאכה וכי אינו יכול לעשות אינו שכירו מה שא"כ בשוכר בהמה או כלים דמשעה שמסר המשכיר בידו תו לא נשאר למשכיר לעשות לו ולהשתדל שיוכל השוכר לגמור מלאכתו ולא רמי עליה מידי וכן מצאתי בחידושי מהר"ר בצלאל ז"ל שהביא משם הרמב"ן ז"ל דדוקא בפועלים הוא דאמרינן הכי

סימן ו והשתא איכא למיבעי בשוכר בית לזמן ובתוך הזמן באו עובדי כוכבים ודרו בה למי הוי הפסידא והיכא דנלקחו בתים הרבה לא קא מיבעיא לן דכה"ג הוי ודאי מכת מדינה דהוי פסידא דמשכיר כי קא מיבעי לי היכא דלא נלקחה בית אחרת כי אם זו בלבד מי אמרינן מזליה דשוכר וכר גרם ויתן כל השכירות או דילמא כיון דאין השוכר יכול לדור שם דמי לנפלה דקי"ל דאינו צריך לתת לו שכר ממה שלא דר בו וכ"כ הרב המבי"ט בח"א סי' מ' וכתב דאפילו לדעת הרמב"ם שכתב בשוכר את החמור ונאחז באנגריא דא"ל המשכיר הרי שלך לפניך ויתן לו כל השכירות מ"מ מאחר שהניחוה מעבודת המלך ישלים השוכר שכירותו ועוד דבחמור דמצי אמ"ל הרי שלך לפניך איירי דוקא בנלקחה דרך הליכתו אבל אם היו מחפשים בבתים ולוקחים הוי פסידא דמשכיר וגבי בית לא שייך לומר נלקחה דרך הליכתו עכ"ד ולכאורה נראה דבנ"ד איירי אפי' שלא נלקחו בתים אחרות אלא זו בלבד ואם הדבר כן עדיין יראה דמזליה של שוכר גרם ול"ד לנפלה דלתות הבית בעיניה אבל כל היכא דאיתיה הבית בעיניה כמות שהשכירה יכול לומר הרי הבית לפניך וכן מצאתי להרב בספר פני משה בח"ב סי' ל"ב שחילק בהכי וכתב דהא דמפלגינן גבי חמור בין ניטלה דרך הליכתו וכו' וגבי בית לא שייך לומר הכי מ"מ הרואה יראה בטור דאית ליה דהך סברא דדרך הליכתה ניטלה לא איתמר בגמרא אלא בהשכיר את החמור סתם אבל בא"ל חמור זה אע"פ שאינו בדרך הליכה א"צ להעמיד לו חמור אחר ומינה דלהר"מ ז"ל ג"כ בא"ל חמור זה לא שנא דרך הליכה וחייב ליתן לו כל שכרו עכ"ד והגם כי במ"ש ז"ל דהיכא דא"ל חמור זה אין חילוק בניטלה דרך הליכתו וכו' לע"ד אין נראה כן דכל שמחפשים בבתים ה"ז מכת מדינה וכל היכא דהוי מכת מדינה הוי פסידא דמשכיר שאפי' לא היה שוכרה זה היתה נלקחת שכן מחפשים ולוקחים כל החמורים. אבל בנ"ד דלא נלקחה כי אם בית זו בלבד כיון דלא הוי מכת מדינה איכא למימר דמזליה דשוכר גרם דאפשר שאם לא היתה שכורה אצלו לא היתה נלקחת

וראיתי להתוס' ז"ל במסכת ערכין דף כ"א שהקשו על הבריית' דקתני, חלטו כהן א"ל הרי שלך לפניך והא בית הנחלט אסורה בהנאה וא"כ היכי מצי א"ל הרי שלך לפניך דהוי כמתה או נשברה דחייב להעמיד לו חמור אחר יע"ש ולכאורה היה נראה דזה סותר למ"ש דכל היכא דהבית קיימת אע"פ שלקחוה עובדי כוכבים ואינו יכול לדור בה דהוי פסידא דשוכר ואלו התוספות כתבו דדמי לנפלה. אבל עדיין איכא לפלוגי דבית הנחלט אינה ראויה לדירה לשום אדם ולכך דמי לנפלה מה שאין כן בלקחוה עובדי כוכבים שהבית ראוי לדירה. ועוד דהתם ליכא למימר מזליה דשוכר גרם וכמו שפירש רש"י ז"ל דמשום מזליה דמשכיר הוא שנחשד על הגזל ולפי פירוש הרמב"ם ז"ל דאית ליה דמאי דקתני בברייתא נאחזה באנגריא א"ל הרי שלך לפניך הוי כפשוטו דצריך השוכר לתת כל שכרה מינה נמי למדנו בחלטו כהן דא"ל הרי שלך לפניך דר"ל דצריך לתת לו כל שכרו כיון דהבית קיימת ולא נשתנה מכמות שהיה. ומה שכתב הרב המבי"ט ז"ל דאפי' בנלקחה מחמת השוכ' שאם היה ביד המשכיר לא היתה נלקח' אחר שיצאו העובדי כוכבים משם ישלים השוכר ימי שכירותו אינו נראה כן מדברי הרמב"ם ז"ל ואנגריא שאינה חוזרת יוכיח דאפי' הכי צריך לתת לו כל השכירות כיון דמזליה דשוכר גרם שהרי בדרך הליכתה ניטלה ומ"מ בעיקר הדין היכא דלקחוה עובדי כוכבים אפי' כי לא הוי מכת מדינה דמי לנפלה ומזל שניהם גרם ואינו נותן השוכר שכר דלהבא דמזל שניהם גרם והכי מוכח מפי' רש"י בפרק האומנין שכתב חייב להעמיד חמור או יחזיר לו שכרו

סימן ז והיכא דשכר בית לזמן ואח"כ ברחו מחמת המגפה לכאורה נראה כיון דהוי מכת מדינה יפסיד המשכיר וכ"כ ראב"ן ז"ל בסי' צ"ח אלא שכתב עוד דא"צ להחזיר המשכיר כל השכירות שלקח אלא כל א' יפסיד מחצה מדמי השכירות הזמן אשר ברחו משום דהכא הגזירה היתה על שניהם על הבתים להיות נדודים ועל האנשים להיות גולים עכ"ד. ולפי הירושלמי שהבאתי לעיל מפר' מי שאחזו דהקדים זוזי לאילפא ואח"כ נגב נהרא דפטרו רב נחמן להחזיר השכר איכא למילף דאפי' היכא דהוי מכת מדינה דקי"ל דהוי פסידא דמשכיר מ"מ אם הקדים לו השכר א"צ להחזירו דהא נגב נהרא הוי מכת מדינה והלכתא כרב נחמן כיון דעבד עובדא כמ"ש הרשב"א בחידושיו ואפי' הכי מצי א"ל המשכיר הא אילפא אייתי נהרא. ונראה דה"ט דכיון דהקדים לו השכירות נתרצה השוכר שיהא שלו לאלתר כמו שכתבו התוס' ז"ל בהאומנין גבי ספינה זו ויין זה דאם נטל לא יחזיר ולא דמי לנשרף כל העיר שכתבו בהגהת מיימון דאפי' נטלו השכר יחזיר דנשרף הבית דמי לספינה זו ויין סתם דהשוכר יכול לקיים תנאו והמשכיר אינו יכול לקיים תנאו וכדיהיב טעמא בהגהה שם משום דהשוכר אומר לו אנא הא קאימנא והמשכיר אינו יכול לקיים תנאו אבל הכא אין העיכובא מצד המשכיר שיכול לומ' הא ביתא קמך

וראיתי למהרש"ך בח"ב סימן צ"ח שנשאל על ראובן ששכר חנות בשוק הקאזאזים לזמן שתי שנים ובתוך הזמן גזר המלך שלא ישבו קאזאזי' באותו השוק והשיב דה"ז מכת מדינה וא"צ ראובן לתת שכירות מאותו זמן ואילך ומהר"ש יונה הקשה ע"ד דכיון דשכירות ליומיה ממכר הוא מזלו של שוכר גרם והביא ראיה מאותה תשובה של הרשב"א שהבאתי לעיל יע"ש. ולכאורה נראה שאין מזה קושיא עליו דנדון הרב מהרש"ך הוי מכת מדינה והיכא דהוי מכת מדינה בודאי דהוי פסידא דמשכיר. אבל עדיין יראה דבנדון הרש"ך יש להעמיד השכירות ולחייבו לשוכר כיון דלא נשתנה החנות מכמות שהיה וראויה היא לאומנות אחרת אלא שלזה השוכ' אינה ראויה כה"ג לא שייך לומר מזליה דמשכיר גרם ונרא' דמה"ט כתב המרדכי דאם ברחו מחמת הדבר דצריך לתת כל השכירות והביאו הש"ך סי' של"ד משום דס"ל דהמכה לא נגזרה על הבתי' אלא על האנשים והמשכיר א"ל הא ביתא קמך וכן נראה מההיא דאמרי' בפ"ב דנדרים באשת כהן שנאנסה אי יש לה כתובה משום דמצי אמ"ל אנא הא קאימנא וגברא הוא דנסתחפה שדהו ומדאיצטריך לטעם דאנא הא קאימנא ולא סגי ליה לומר גברא הוא דנסתחפה שדהו ואפי' כי לא מצית איהי למיקם וכגון דנתקלקלה וסתה דיש לה כתובה ואפי' דהוחזקה בכך כמו שהוכחתי במ"א יר' דמיירי אפי' היכא שנשבית כל העיר דהוי מכת מדינה דאפ"ה יש לה כתובה דכיון דמצי א"ל אנא הא קאימנא גברא הוא דנסתחפה שדהו וכ"ש בנ"ד דמצי א"ל משכיר לשוכר זיל את והשכירה לאחרים

סי' ח במאי דקי"ל דכל אונסא הוי פסידא דפועלי' נראה מדברי התוס' בהאומנין דף ע"ט גבי ספינה סתם ויין זה דלריב"ן ז"ל אף דיכול הפועל לומר אנא הא קאימנא אינו יכול ליטול שכר על חצי הדרך שלא הלך כי אם כשהפסיד ספינתו ומזומן לקיים תנאו או שהוא מוחזק וטענותיהם שוות ולריב"ם ז"ל אף כשהפסיד ספינתו ומזומן לקיים תנאו אינו יכול על חצי הדרך שלא הלך כי אם כשהוא מוחזק ומזומן לקיים תנאו ומהר"ם ז"ל הביא דבריו המרדכי תפס סברת ריב"ן והרא"ש ז"ל תפס סברת ריב"ם יע"ש. ולע"ד נראה דגדולי הראשונים חולקין על סברת ריב"ן וריב"ם ז"ל וס"ל דכל דהפועל יכול לומר אנא הא קאימנא אף שלא הפסיד ספינתו ואינו מוחזק נוטל כל שכרו כפ"ב והם ר' יואל שפסק שאם מת התינוק דצריך לשלם לו כל שכרו כמבואר במרדכי יע"ש והרשב"א בתשובה הביא דבריו הב"י בסי' של"ה שכתב שאפי' אם מת ב"ה בתוך הזמן שקצב נוטל