מחנה אפרים - א קעא

שאין המלמד יכול ללמוד פ"ש בחלה הבן דלהוי פסידא דבע"ה כיון דהמלמד קאי ועומד לקיים תנאו ואי משום טענת אונס אתה פוטרו לבע"ה מליתן אם כן כי חלה המלמד נמי להוי פטור הבע"ה מהאי טעמא. והיה נראה לחלק ולומר דס"ל לר"מ ז"ל דמלמד גופו קנוי לבע"ה כמ"ש הוא ז"ל בתשו' אחרת ולכך כי חלה המלמד הוי פסידא דבע"ה דהוי כלוקח שדה מחברו ושטפה נהר דנסתחפה שדהו וכמו כן בחלה המלמד כיון דגופו קנוי לבע"ה נסתחפה שדהו של בע"ה קאמרינן ומזליה גרם ותו לא מצי טעין טענה ולומר אדעתא דהכי לא קניתי ותדע מדאמרינן בפרק המקבל שדה ההוא גברא דקביל ארעא אגודא דנהר מלכא ואסתכר נהר מלכא אתא לקמיה דרבא אמר ליה נהר מלכא לא עביד דמסתכר מכת מדינה היא זיל נכי ליה ע"כ משמע מהכא דאי לא הוה מכת מדינה לא הוה מנכי ליה לשוכר ואע"ג דהוי אונס דלא שכיח ולא מצי טעין אדעתא דהכי לא שכרתי כיון דמזליה גרם ועליו נגזרה גזירה שיפסיד ממונו. משא"כ בחלה הבן ומחמת זה אין המלמד יכול ללמוד לא שייך לומר נסתחפה שדהו דבע"ה כיון שלא נולד שום ריעותא בקנינו שהוא המלמד. ולפי זה היה נראה לע"ד ליישב מה שהקשו התוס' בפ' הגוזל קמא גבי יבמה שנפלה לפני מוכה שחין תיפוק בלא חליצה דאדעתא דהכי לא קדשה נפשה והקשו התוספות א"כ אדם הלוקח פרה ונטרפה יאמר לו אדעתא דהכי לא לקחתי וכו' יע"ש ולפי מ"ש ל"ד כלל דלוקח פרה ונטרפה שנולדה ריעותא בגוף קנינו הרי זה נסתחפה שדה הלוקח ומזלי' גרם ולכך לא מצי טעין אדעתא דהכי לא לקחתי משא"כ גבי יבמה שנפלה לפני מוכה שחין דלא שייך לומר נסתחפה שדה דידה דאשה הוי שדה של בעל ובעל אינו שדה של אשה וכמ"ש התוספות רפ"ק דכתובות משום הכי הוי ס"ד לומר דנימא אדעתא דהכי לא קדשה נפשה. והשתא מתיישב מה שהקשה המרדכי במסכת יבמות לר"מ שהביא ראי' לסברת הגאונים דאמרו דיבמה שנפלה לפני משומד דאינה זקוקה ליבם מההיא דפ' הגוזל והקשה המרדכי עליו דה"ט לא סגי אלא ביבמה מן האירוסין משום דלא איכפת ליה לבעל וכמ"ש התוספות שם ליישב קושיא שהקשו מלוקח פרה אבל ביבמה מן הנשואין הא ודאי איכפת ליה כי היכי דלא ליהוו כל בעילותיו זנות למפרע אבל לפי מ"ש א"ש דס"ל לר"ס ז"ל דההיא דפרק הגוזל מיירי אפי' ביבמה מן הנשואין ולא איכפת לן לדעתה דידיה משום דאנן סהדי דאי הוה מסיק אדעתא לא הוה מקדשא נפשה ול"ד ללוקח פרה ונטרפה דלא מצי למיטען הכי משום דמזלו גרם ונסתחפ' שדהו וכ"נ שהוא דעת הרא"ש ז"ל בתשוב' כלל ל"ד שכתב במי ששידך אשה ואח"כ יצאת אחותה מן הכלל שהוא פטור מן הקנס דאיכא אומדנא דאדעתא דהכי לא שידך אותה וסיים בה וכ"ז בשלא קידשה אבל אם קידשה אשתו היא ונסתחפה שדהו ע"כ אלמא דכל היכא דנסתחפה שדהו ליכא טענה למימר אדעתא דהכי לא עשיתי כיון דמזלו גרם

ובעיקר דינו של מהר"ם ז"ל דמדמי מת הבן לאתא מיטרא דהוי פסידא דפועלים לכאורה נראה דלא דמי דהתם לא מצי פועל לומר אנא הא קאמינא וכו' דבע"ה ג"כ יכול לומר הרי השדה לפניך ונמצא דאין העיכוב בא לא מזה ולא מזה משא"כ במת הבן דיכול לומר תן לי בנך ואלמדנו וזה נראה שהיא דעת ר' יואל ז"ל שאף ע"פ שפסק דחלה הבן הוי פסידא דמלמד במת הבן פסק דהוי פסידא דבע"ה וה"ט משום דיכול לומר המלמד אנא הא קאמינא תן לי בנך ואלמדנו וכ"כ הרשב"א ז"ל בתשו' והביאה הב"י בסי' של"ה שהשיב על בע"ה ששכר פועל שישמשנו ומת בע"ה בחצי הזמן דנוטל הפועל כל שכרו משום דיכול לומר אנא הא קאימנא יבא ואשמשנו דהכי שנינו שם בפרק מי שאחזו הרי זה גיטך ע"מ שתשמשי את אבא שתי שנים ומת האב הרי זה גט דיכולה לומר תן לי אביך ואשמשנו עכ"ל. איברא דלכאור' נראה דליכא ראיה מהתם דהתם שאני משום דס"ל לרשב"ג דמעיקרא האי גברא להרוח' התנה והשתא לא צריך מה שאין כן בשוכר פועל לעשות לו מלאכה דליכא למימר דלהרוח' שכרו וכמ"ש התוס' שם בפרק מי שאחזו דף ע"ב בד"ה רבא אמר הא לא איצטריך וא"ת דהא אמרינן בפ' האומנין שכר את הפועלים ואתא מיטרא הפסד דפועלים ותירצו דשאני התם שאינו אלא שכיר יום שלא שכרו בע"ה אלא לדלות וכיון שלא הוצרך אינו שכירו עכ"ד וכ"כ כל המפרשים. וכבר ראיתי להמרדכי בפ' האומנין שדחה ראיית הרשב"א כמ"ש. אבל כד דייקינן בה יראה דשפיר מייתי הרשב"א ז"ל מהתם מסיפא דקתני ע"מ שתשמשי את אבא שתי שנים דיכולה לומר תן לי את אביך ואשמשנו דכיון דקצב זמן לשימושה ליכא למימר להרוח' התנה ולזמן המצטרך קאמר דכי אמרינן להרוח' התנה והא לא איצטריך היינו בדלא קצב לה זמן דאיכא למימר לזמן המצטרך התנה אבל היכא דקצב לה זמן ליכא למימר לזמן המצטרך התנה וכמ"ש התוס' שם באות' סוגיא דוק ותשכח וכ"כ הרשב"א בחידושיו וטעמא דרשב"ג דאמר ה"ז גט היינו משום דאין העיכוב ממנה ומעיקרא כי התנה אדעתא דהכי התנה אבל עדיין איכא למידחי דאין ראיה משם לדינו של הרשב"א דהתם תנאה הוא דקא מתנה ויהיב לה גיטא על מנת שתשמש לאבא וכל מאן דיהיב מתנה והתנה על מנת שתעשה כך וכך ס"ל לרשב"ג דה"ק ליה על מנת שלא יבא העיכוב ממנה והלכך כי מת האב הוי גט משום דאין העיכוב ממנה אבל בשוכר פועל לעשות לו מלאכה איכא למימר דלא שכרו אלא אדעתא שיעשה לו מלאכה וכי לא הוצרך אינו שכירו

וראיתי בירושלמי שם פ' מי שאחזו על פלוגתא דרשב"ג ורבנן מייתי כיצד סדר סימפון אנא מקדש לך ע"מ שאבא ביום פלן ואינסוב אירע לו אונס ר"י אמר אונסא כמאן דלא עביד וריש לקיש אמר אונסא כמאן דעבד חד בר נש אקדים זוזי לאילפא ונגב נהרא אמר רב נחמן מצי א"ל הא אילפא אתי נהרא ור' אבא הוה פליג ומסיים שם ר"י ור' אבא סברי דלא כרשב"ג דאמר כל עכבה שאינה ממנה ה"ז גט ור"ל ור' נחמן סברי כרשב"ג כך גריס הרשב"א שם בחי' פ' מי שאחזו וכ' דהלכה כר' נחמן כיון דעבד עובדא יע"ש ולכאורה איכא למילף מהכא דכל אונסא פסידא דשוכר הוי כ"כ דמצי הפועל לומר לו הא קאימנא אבל ראיתי להר"ן בפ' האומר דקידושין דמייתי האי ירושלמי וכתב דהלכה כר"י דאמר אונסא כמאן דלא עבד דמי וכתב עוד דבקידושין דוקא הוא דקאמר ר"י הכי דאונסא כמאן דלא עבד לפי שאין האשה מתקדשת אלא מרצונה ומדעת' ואינה מסכמת לקידושיו אלא א"כ נתקיים התנאי אבל כל שלא נתקיים אפי' באונס אינה נתרצה בקידושיו ודמי למי שנתחייב לחבירו סך מה ע"מ שיעשה לו דבר פלוני ונאנס ולא עשהו וכו' דאע"ג דאנוס רחמנא פטרי' מ"מ זה לא חייב עצמו אלא ע"מ שיקיים אותו דבר עכ"ל ולפי זה יראה דה"ה בשוכר את הפועל ע"מ שילך לירושלים או שישמשנו שתי שנים שכל שלא נתקיים אותו דבר אין לו לפועל כלום דזה לא חייב עצמו בשכירותו אלא כשיקיים אותו דבר אבל אם לא נתקיים לא ואע"פ שאירע אונס למתחייב והמקבל יכול למימר אנא הא קאימנא מדקאמר שם דר"י ורבי אבא סברי דלא כרשב"ג דאמר כל עכבה שאינה ממנה ה"ז גט כפי גרסת הרשב"א ז"ל בירושלמי

איברא דלפי גירסא זו איכא לאקשויי טובא להר"ן דאיך קאמר שם דר"י דלא כרשב"ג דמשמע דרשב"ג ס"ל אונסא כמאן דעבד דמי ואדרבא איפכא איכא למידק מרשב"ג דמדקאמר יכולה היא לומר תן לי אביך ואשמשנו דאנא הא קאימנא ואין העכבה משלי משמע דכל היכא שנאנסה איהי ואינה יכולה לומר הכי אינו גט משום דאונסא כמאן דלא עבד ולכן היה נראה לע"ד לקיים גירסת הספרים דגרסי ר"י כרשב"ג והכי דייק דמדקאמר רשב"ג יכולה היא וכו' שאין העכבה ממנה משמע דכל היכא שעכבה ממנה אינו גט ואע"פ שנאנסה ודלא כר"ל דאמר אונסא כמאן דעבד דמי ודחי ואמר חתכה ידה כמי שעכבה דמי נחתכה ידה כמי שלא עיכבה דמי כלומר דר"ל אמר לך אנא דאמרי אפי' כרשב"ג וכי אמר רשב"ג כל עכבה שאינה ממנה וכו' דמשמע דכ' היכא דהויא עכבה ממנה לא הוי גט ה"ד בשעכבה איהי בידים דה"ז כאומרת איני רוצה לעשות וביטלה התנאי בידים אבל אם נחתכה ידה באונס אין העכבה ממנה קא חשיב דאונסא כמאן דעבד דמי כן נלע"ד בכוונת הירושלמי ולפי זה