מחנה אפרים - א קסב

לקחם לפרוע להנכרית ומשום דלא נשאר להם עוד שום מטוה בשותפות כתב מהרי"ק ז"ל לא נשאר להם עוד שותפות יחד כלומר כיון שלא נשאר להם שום דבר בשותפות א"כ לא שייך שמירה בבעלים אבל לעולם עדיין היו שותפין לקנות מטוה אחר להרויח והיו שומרים זה לזה הן אמת כי ממ"ש מור"ם בהגה סימן קע"ו ס"ח נראה שהבין הדברים כפשטן וצ"ע ועיין במהרא"ש ז"ל סימן מ"ו וכל מה שדקדק אפשר ליישבו בדבר אחר דבין אי איירי שנתעסקו יחד או שלא נתעסקו כי אם בזה אחר זה מ"מ כל שמכרו המטוה והביאו המעות לאמצע וחלקו נתבטלה השמירה הראשונה דלא קיבלו לשמור כי אם עד אותה שעה ובאותה שעה שניהם שומרים אותם וכשלקחה אחת מהם פנים חדשות באו לכאן והשתא שלקחם להוליכם לישמעאלי' נעשית שומרת מחדש)

סימן לח ראובן שהפקיד אצל שמעון ושמעון אצל ראובן אי הוי שמירה בבעלים כיון דכשהפקיד שמעון אצל ראובן כבר היה שמעון שומר של ראובן נראה לי דאין זה מיקרי שמירה בבעלים ולא דמי לההיא דתנן בריש פ' השואל שאל הבעלים או שכרן ואח"כ שאל הפרה דפטור משום שאלה בבעלי' דהתם היו הבעלים במלאכתו של שואל בשעת שאלה לעשות מלאכתו אבל נפקד לא מיקרי עומד במלאכתו של מפקיד שאין הש"ח חייב אלא לשומרו במקום הראוי וכיון שנתנו במקום הראוי לשמירה תו לא נשאר עליו שום חיוב שמירה ולא דמי לשמור לי ואשמור לך דהוי שמירה בבעלים דהתם בשעה שהפקידו אצלו שאלו לשמור לו ונמצא כל אחד עומד במלאכתו של חבירו לשמור הפקדון של חבירו אבל כשכבר היה נפקד קודם שמסר לחבירו לשמור לו זה שכבר היה נפקד לא מיקרי עומד במלאכתו של חבירו השתא שנתן לחבירו לשמור דשומר חנם כיון ששמרה שמירה הראויה תו לא נשאר עליו שמירה משא"כ בש"ש ושואל דצריכים להיות עומד ושומר כל היום כדאיתא בירושלמי הביאו הטור סי' ש"ג ומה"ט אין ש"ח יכול להחזיר תוך הזמן שקיבל לשמור כמ"ש ה"ה בהלכ' שאלה ולא דמי לפועל שיכול לחזור תוך זמנו מטעם דפועל במלאכתו דבע"ה קאי ועיין תשו' להר"ם שהביא מהר"ם אלשקר ז"ל סי' ד' ונראה כדברי ומ"מ באומר השאילני ושמור לי אע"פ שאינו אלא ש"ח מיקרי בעלים במלאכתו של שואל שהרי בשעת השאלה צריך להטפל בשמירתה

סימן לט מי שנתן לאשתו חפץ א' לשמרו ופשעה בשמירתו מהו הדין. וראיתי להרמב"ם ז"ל שכתב בפרק כ"א מהלכות אישות האשה ששברה כלים בתוך הבית ה"ז פטורה משום שלום הבית ע"כ והראב"ד ז"ל השיג על זה דמדינא ג"כ פטורה מפני שהוא שכור לה בכל שעה והוי שמירה בבעלים עכ"ל וכתב ה"ה דהעיקר כדברי רבינו דאין האיש שכור לאשה אלא משום תקנה הוא והכי מבואר בירושלמי דפרק הכותב ע"כ ואני תמה על דברי הראב"ד וה"ה גם כן דמה שייך הכא לדין שמירה בבעלים והלא אשה זו ששברה כלים הרי זה דין מזיק יש לה דקיימא לן אדם מועד לעולם בין שוגג בין אנוס ואין שמירה בבעלים פוטרתה לזאת וכמ"ש הבכ"מ בפ"א מהלכות שכירות וזה מבואר. אלא משום תקנה דשלום הבית פטורה ודוקא בששברה אותה בשעה שהיא עוסקת במלאכתה בתוך ביתה הא שלא בשעת מלאכתה הרי זו חייבת והטעם דדוקא בשעה שהיא עושה מלאכותיה היא פטורה כדי שלא תמנע מלעשות מלאכותיה וכמ"ש הר"מ ז"ל

איברא דהירושלמי גופא צריך להבין דקאמר התם שברה כלים בתוך הבית מה את עבד לה כש"ח או כשומר שכר וכו' משמע דלא סברא לחייבה אלא מפני שהיא כש"ש ולפי מה שכ' אפי' לא תיהוי שומר כלל ה"ז תתחייב מדין אדם המזיק. וכדי להבין הדברים צריך להקדים ההיא דתנן בס"פ האומנין המעביר חבית ממקום למקום ונשברה בין ש"ח בין ש"ש ישבע ולפי מה שנר' מהסוגי' שם הוא דאיירי בשנתקל ונשברה ונתקל לאו פושע הוא ומדינא ש"ח ישבע שלא פשע ויפטר אבל ש"ש הוה חייב דדמי לגניבה ואבידה אלא שחכמים תיקנו שאפילו הש"ש ישבע שלא פשע ויפטר מפני התקנה ומשמע שלא עשו תקנה אלא בנתקל אבל אי לא נתקל ונשברה הרי זה חייב ואפילו ש"ח משום דהוי פשיעה ולא עשו תקנה לפושעים וממילא נלמוד דאפילו היו בעלים עמו במלאכתו הרי זה חייב כדין אדם המזיק וכמ"ש התוספות שם דמדין אדם המזיק ליכא לחיובי דנתקל לאו פושע הוא אלא חשיב אונס גמור ודמי לגניבה הא כל היכא דפשע בהם כגון ששברם בלא נתקל ה"ז אדם המזיק. והשתא הירושלמי הכי קאמר אם כש"ח עבדי' לה כל היכא דלא פשעה בשבירתן הרי זו פטורה ואי כש"ש את עביד לה כי נמי לא פשעה ה"ז חייבת דליכא למפטרה מפני התקנה אלא באדם אחר בעלמא שאינו מחוייב לעשות מלאכתו של זה אבל האשה שמחוייבת לעשות מלאכתו וא"א להשמט ממלאכת בעלה אינו בכלל זאת התקנה ולזה קאמר דאפילו פשעה בשבירתן ה"ז פטורה מפני תקנת שלום הבית ולפ"ז צריך לומר דהירושלמי תחלה דהוה בעי אי כש"ח או כש"ש הוה איירי כששברתן באונס כגון דנתקל דאדם המזיק פטור אלא משום ש"ש הוי ס"ד לחיובא והדר א"ל דאפילו בפשעה בהם ה"ז פטורה משום שלום הבית והשתא לפי זה נראה דאם מסר בידה חפץ אחד לשמרו ופשעה בשמירתו ה"ז חייבת דליכא בהא משום שלום הבית אלא בשברה כלים בשעה שהיא עושה מלאכה הוא דתקינו כדי שלא תמנע מלעשות מלאכתו ולכאורה היה נראה דאפילו בגניבה ואבידה חייבת דהכי איתא שם בירושלמי שברה את הכלים מה את עבד לה כש"ח או כש"ש מסתברא מיעבדינה כש"ש אמרין אפילו כש"ח אינה אם אומר אם כן אין שלום בתוך הבית ע"כ אבל איכא למדחי דע"כ לא אמרו שהיא כש"ש אלא במלאכות שהאשה חייבת לעשות לבעלה דה"ז כש"ש דתקינו מזונותיה תחת מעשה ידיה אבל במלאכה שאינה חייבת לבעלה דהיינו לשמור לו כספים וכיוצא אינה אלא כש"ח:

ולפי מ"ש היה נראה דאם מסר חבית לשמור ופשע בה ונשברה הרי זה חייב ואפילו היו הבעלים עמו במלאכתו כגון שהוא שותף דשותפין חשיב שמירה בבעלים אפ"ה חייב משום דהוי אדם המזיק ואדם המזיק אינו נפטר מדין שמירה בבעלים אבל מדברי הירושלמי לא משמע הכי שהרי גבי שברה כלים אפילו בפשיעה לא הוה מתחייבת אלא משום שהיא ש"ח הא לאו הכי היתה פטורה וכן נראה מדברי הר"מ ז"ל דבפ"ג מהל' שכירות משמע דהמעביר חבית ממקום למקום ונתקל ושברה דאם הוא שומר חנם ה"ז פטור מדינא וטעמו משום דס"ל דנתקל לאו פושע הוא ולא מזיק ואילו בפ"ו מהלכות חובל פסק דנתקל ונפל על הכלי ושברו חייב נזק שלם דלא חלק הכתוב בין שוגג למזיד ע"כ משמע בהדיא דס"ל דנתקל הוי מזיק ולכאורה הדבר קשה דאם כן אמאי ש"ח המעביר חבית פטור מדינא דאף אם אינו פושע מזיק הוא אלא נראה דס"ל דאדם המזיק לא הוי אלא במזיק בגופו כגון שנפל על הכלי ונשבר או בכחו אבל היכא דנפל הכלי מידו ונשבר אין זה אדם המזיק ולא מתחייב אלא כשהוא שומר חנם שקבל עליו לשמור ואם נתקל לאו פושע ליכא לחייבו כל שעושה בחנם וכן מוכח מספר ראב"ן ז"ל דכל שאינו מזיק בכחו לא חשיב אדם המזיק כדי לחייבו בין באונס בין ברצון ומש"ה כתב דאם היו שניהם רצים ברשות הרבים דהוו שלא ברשות והזיקו זה את זה חייבים אבל הוזקו זה בזה פטור כיון דאין הנזק נעשה מכח המזיק אלא מכח הניזק דשני לן בנזקי גופא בין הזיק להוזק ע"כ ולפי זה בנ"ז כל שהוא שמירה בבעלים ה"ז פטור ומה שהקשו התוס' מההיא דפרק הגוזל גבי טבח שקלקל דס"ד דמקשה דאפי' בחנם היה חייב דא"כ מאי קאמר מפני שהוא כנושא שכר דלפי דרכנו מאי דפטור בש"ח הוי משום דההיזק נעשה ג"כ מפני שפירכסה הבהמה ולא נעשה בגופו דוקא וא"כ מאי ס"ד דמקשן לחייבו היה נ"ל לפרש דה"ק דכל כה"ג דעביד מלאכה לחברו שדרכו לעשותו בשכר כי נמי עביד ליה בחנם חשיב כנושא שכר כיון דמחזיק ליה חברו טובת הנאה וגבי יין נסך אשכחן דאי הוה משקה לעובדי כוכבים י"נ שלהם או שהיה עושה בחנם צריך להשליך לים כפי טובת הנאה שמחזיקים לו העובדי כוכבים ולזה אמ"ל דאעפ"כ לא נעשה ש"ש כיון דמעיקרא לא נחית אדעתא דשכר ורש"י ז"ל פירש שם אף זה חייב כנושא שכר ואע"פ שאינו נושא שכר אלמא פשיעה היא ע"כ פ' לפי' וה"ק בנד"ז אין חילוק בין עביד בחנם לעביד בשכר דבכל גוונא