מחנה אפרים - א טז

דאין זה כנשבע לבטל את המצוה דלא חיילא דהכא כיון שכללו דברים המותרים עם דברים האסורים חיילא יע"ש

וראיתי למוהראנ"ח בח"ב סי' פ"ט שכתב דמי שנשבע על דברי' רבים מחולפים דלא אמרינן בכה"ג נדר שהותר מקצתו הותר כולו ומייתי דברי הריב"ש הנז"ל וכתב בסוף דבריו ואע"פ שלכאור' משמע דפסיק הרב ז"ל מלתא כהרמב"ם דוקא דסבירא ליה כרבי יוסי ולאידך רבוותא דסבירא להו כרבי שמעון משמע דלא אסיק למלתי' לא כן אנכי עמדי אלא דהרב ז"ל למורה מקו' מייתי דברי הרמב"ם דכי היכי דהרב ז"ל מחלק השבועה בלא ויו אף על פי שהוא על דבר א' ובהיתר האחד לא הותר האחר הכי נמי כשהדברים מחולקין לכ"ע וצריך היתר לכל אחד עכ"ד ולע"ד מלבד מש"ל עוד נ"ל דהרא"ש לא ס"ל כהריב"ש והוא ממ"ש הרא"ש בפ"ג דנדרים וז"ל וצ"ע לרבה אדם שנדר משני דברים בשר ויין שלא היו לפניו והזכיר שניהן בין בשעת הנדר בין כשבא לפני חכם ומצא חרטה על אחד מהם מי אמרינן הכא מודה דהותר כולו כיון דלא שייך כאן החלפה דדוק' במידי דשייך כולם וגם זה וזה בהא קאמר רבה דבעי החלפה וכו' יע"ש. מתוך דבריו אלו מוכח דאף במידי שהפעולות חלוקות אמרינן נדר שהותר מקצתו הותר כולו ולא נסתפק הרא"ש ז"ל אלא משום דאפשר דלא אמרינן הותר כולו אלא היכא שמחליף ונ"מ דלפי דברי הרא"ש אם היו לפניו בשר ויין דאז שייך החלפה שאם נשבע ואמר שבועה שלא אהנה ממה שלפני ומצא פתח לאחד מהם שהותר האחר והרב מהרי"ט בח"א סי' ס"ח הביא דברי הרא"ש ז"ל הנזכ' וכתב ז"ל ומשיחתו של הרב שאמר בשר ויין שלא היו לפניו אתה למד שאלו היו לפניו והזכיר שניהם כשני נדרים דמו וכו' יע"ש ואין נראה כן לע"ד אלא כמ"ש דהא דנקט בשר ויין שלא היו לפניו וכו' היינו משום דאז לא שייך החלפה אבל אם היו לפניו אז שייך החלפה. ובעיקר ספקו של הרא"ש עיין בתוס' פ"ג דשבועות דף כ"ז ע"ב סוף ד"ה הכי השתא וכו' דנראה קצת דכל דלא שייך החלפה הותר כולו. ובפ"ב דנדרים אמרו דלמאן דאמר אין חכם מתיר את הנדר עד שיחול אי אמר קונם שאיני נהנה לפלוני ולמי שאשאל עליו נשאל על הראשון ואח"כ נשאל על השני וכן פסקו כל פוסקי ההלכות ולכאורה קשה דלפי מאי דפסקו הרא"ש והרשב"א והטור כר"ש דכל שלא הזכיר אלא קונם אחד אינו אלא נדר אחד אם כן כי נשאל על הראשון תו אמאי צריך לחזור ולשאל על השני דהא קי"ל נדר שהותר מקצתו הותר כולו. וראיתי להר"ן ז"ל בתשובה סי' י"ז שכתב דהתם לא נחית בפלוגתא דר"י ור"ש ואה"נ דלר"ש דקי"ל כותי' ע"כ צריך לאוקומי' כשהזכיר שתי קונמות אלו דבריו יע"ש. אבל מדברי הטור וש"ע אינו נראה כן ובירוש' פ' השותפין הביאו האי מתני' דנשאל על הראשון וכו' ואמרו עלה דאתיא כמ"ד לאחר האיסר ברם כמ"ד לאחר הנדר נדר שהותר מקצתו הותר כולו עכ"ל. ונראה לע"ד דה"פ דלמאן דאמר לאחר האיסר כלומר דאין חכם מתיר אלא אם כן חל הנדר מ"ה קתני נשאל על הראשון ואח"כ נשאל על השני שאין חכם מתיר הנדר עד שיחול ולמדנו מזה דאף על פי שהוא נדר אחד לא אמרינן הותר מקצתו הותר כולו כל כמה דלא חל האיסור וכ"ש לפי מה. ש"ל דכל היכא דאיכא הוכחה דנתכוון לשתי שבועות חשיב כאלו הזכיר שתי שבועות והכא נמי כשאמר שאיני נהנה לפלוני ולמי שאשאל עליו ע"כ לשתי שבועות נתכוין דאל"כ למאי הלכתא הוצרך לומר ולמי שאשאל עליו כיון דבהיתר הראשונה הותרה השניה והרשב"א כתב בתשובה והרא"ש ג"כ על מי שנשבע שלא לעשות דבר אחד בלא התר' דה"ז כמו נדר בתוך נדר וצריך שיתירו לו תחל' מה שאמר בלא התרה ואח"כ יתירו לו הראשונה ומיהו מוכח מדברי הריב"ש בתשו' סימן תמ"ג דאם אמר אני נשבע ע"ז ע"מ שלא יהא התרה דסגי בהתרה אחת וה"ט דע"מ תנאה משמע ולא שבועה אחרת. ותשובות מהר"ם ז"ל הביא שנסתפק ריב"א על מי שנדר שבכל פעם שיעשה נדר שיתן פשוט א' לצדקה מה תקנה יש לו כי אין להתיר לו עד שיתחייב בפשוט וא"כ בכל פ' ופעם יצטרך שאלה לחכם או שמא י"ל הותר הראשון הותרו כולו ולכאורה נראה דלפי מ"ש דאפי' בנדר אחד לא אמרינן כיון דהותר המקצת שחל הות' נמי המקצת שלא חל א"כ, הכא נמי יצטרך שאלה בכל פעם ופעם. איך שיהיה בנ"ד אפשר שכ"ע יודו דהוי כב' שבועות. (א"ה ע"כ מצאתי ואף זה היה כתו' מעט כאן ומעט כאן וסדרתי' לע"ד וה' יכפר לי אם שגיתי)

סימן י השאלה נאבדה ומתוך התשובה נרא' שהיתה במי שנשבע לשרת לבע"ה שנה אחת ועכשיו פייסו המשרת לבעל הבית שיפטרנו וכן עשה ואמ"ל לך לשלום אם צריך התרת חכם

תשובה שר צבא ה' עתה באתי כמצותך אשר צויתני וקודם כל דברי אציע פה את הרשום בכתב לי מזה ימים ושנים באשה אחת שנתנ' רשות לבעלה כדי לישא אשה אחרת עליה שהיו רוצים להתיר לו בזה בלא התרת חכם ואני הצעיר הייתי חוכך להצריכו התרת חכם מתוך דברי הרשב"א ז"ל שכתב דמתני' דקתני ה"ז יכול להתיר נדרו שלא ע"פ חכם שיאמר לו הריני כאלו התקבלתי אינו אלא בקיום מעשה דשייך לומר הריני כאלו התקבלתי והחזרתיך דאפוכי מטרת למה לי אבל בביטול מעש' לא שייך לומר הכי הרי הוא כאלו לא הלכת. הן אמת דמשמעתין דפרק המדיר משמע דאפילו בתנאי דהוי בשב' ואל תעשה שייך מחילה דקאמר התם המקדש על תנאי וכנסה סתם רב אמר צריכה גט ושמואל אמר אינה צריכה גט ואמר אביי לא תימא טעמי' דרב כיון שכנסה סתם אחולי אחלי' לתנאיה אלא טעמא דרב לפי שאין עושה בעילתו בעילת זנות ע"כ מוכח מהכא דאפי' במידי דהוי בשב ואל תעשה שייך ביה מחילה וכ"כ הר"ן ז"ל וכתב דהטע' הוא משום דכל תנאי שהוא מתנה להנאתו אין דעתו שיתקיי' בדווקא אלא אם הוא יקפיד וזו היא דעת הראב"ד גם כן וכן פירשו התוס' יע"ש. ואף שראיתי להרשב"א ז"ל שם דאזיל לשיטתי' ומפרשה לשמעתין באופן אחר כמ"ש הר"ן הרואה יראה שמלבד שכל המפרשים לא פירשו כדבריו גם סוגיין דשמעתין לפי גירסת ספרינו לא אזלא כותיה מדקאמר בתר הכי משמיה דעולא המקדש על תנאי ובעל ד"ה צריכה גט כלומר ופלוגתא דרב ושמואל כשלא בעל ולפי זה אי אפשר לפרשה לשמעתין אם לא כדברי הר"ן והתוס' והיה נראה לכאורה למילף מהא דטעמא דמתני' דנדרים דבאומר לו הריני כאלו התקבלתי דשרי לאו משום דמחילה חשיב' כקבלה עד שנאמר דבמידי דהוי בשב ואל תעשה לא שייך לומר הכי אלא טעמא הוי כמ"ש הר"ן ז"ל בנדרים דף כ"ד ע"א דאיכא מאן דפליג על הרשב"א וכתב דאפילו במידי דהוי בשב ואל תעשה יכול לומר כן שאותו תנאי עצמו לא אמרו מתחלה אלא להשלים רצונו שהיה רוצה שלא ילך ועכשיו כיון שאינו חושש אם ילך כבר נשלם רצונו יע"ש. אבל עדיין איכא למדחי ולומר דההיא דפרק המדיר היינו טעמא דמהניא המחילה ואף דהוי בשב ואל תעשה משום שאותו תנאי שהתנה אינו אלא דיבור בעלמא ואתי דיבור ומבטל דיבור ובכן נשאר המעשה קיים וכמ"ש הרא"ש ז"ל בתשוב' מה שאין כן בנדרים דלא שייך לומר הכי דאדרבה אם יבטל התנאי ישאר הנדר במקומו וליכא היתרא אלא היכא דשייך לומר הריני כאלו התקבלתי דהך מחילה הויא קיום התנאי וכאלו נתנן לידו דמי וכן פירש הר"ן ז"ל בפרק מי שאחזו אבעיין דמחולין לך דמי הויא הך מחילה קיום התנאי כאלו נתנן לידו ואע"ג דבנדרים כל שאומר לו הריני כאלו התקבלתי שרי דאלמא מחילה כקבלה גט שאני משום דלצעורה מכוין עכ"ד

איברא דלישנא תלמודא שם דמשני התם משום הרווחה התנה והא לא איצטריך לא משמע הכי דמחילה חשיבא כקבלה וכאילו נתנם לידו דמי דאם כן הוי סגי ליה בהאי לישנא בלחוד דגט שאני משום דלצעורה נתכוין אבל מדאצטריך לומר גם כן התם משום הרווחה הוא והא לא איצטריך משמע דעיקר טעמא הוי משום דמעיקרא כי התנה לא היה בדעתו אלא אם יצטרך וירצה ומה שאומר לו הריני כאלו התקבלתי הכי פירו' כבר אני השתא מרווח כאלו התקבלתי וכן נראה מדברי הרשב"א ז"ל שם בחידושיו שפירש דבעיין דמחולין לא מתכווני לקיומי תנאה וליהוי גיטא משום נתינה קמייתא דלאו בקפידא אתני בהד א