מחנה אפרים - א טו

ונשרף אחד מהם חייב לאכול השאר כך נראה מתוך דבריו בשמעתין דשבועה שלא אוכלנה יע"ש והיינו טעמא משום דאכל אחד ואחד נשבע ומשום הכי כתב בתשו' דאם נשבע לפרוע הקרן והרבית דאע"ג דעל הרבית פטור על הקרן מיהא חייב. וכ"ת דהכא שאני דכיון דלא חלה השבועה על הרבית לא חלה ג"כ על הקרן דנדר שהותר מקצתו הותר כולו. כבר הוקשה לו להר"ן ז"ל זה שם בתשו' וכתב דלא אמרינן הכי אלא בכי ההיא דראה אוכלים פירותיו ואמר קונם עליכם ונמצא אביו ביניהם דכשנדר ודאי לא היה דעתו על אביו אבל הכא כשנשבע דעתו היה גם כן על הרבית

ואיברא דלע"ד יש לפקפק בדברי הר"ן אלו דלכאור' איפכא משמע ואיכא למימר דהתם כיון שלא היה מעיקר' דעתו על אביו משום הכי בעינן שיחליף דבריו דאם לא כן לא שייך לומר נדר שהותר מקצתו הותר כולו מכיון דמעיקרא לא היה דעתו על אביו אישתכח כאלו לא היה אביו בכלל הנדר אבל בזה שנשבע לפרוע הקרן והרבית עדיין נימא דכיון דלא חלה השבועה על הרבית לא חלה נמי על הקרן. והר"ן בשמעתין דנדרים פ"ג כתב בשם איכא מאן דאמר דכי אמרינן כולן אסורים דוקא דומיא דמתני' שלא היה יודע שאביו ביניהם יע"ש כמו שכתבתי וע"כ לא חילק הר"ן עליהם בסברא זו אלא במעמיד דבריו אבל כל שאינו מעמיד דבריו נראה דהותר כולו. וראיתי להריטב"א ז"ל שכתב בחי' כמ"ש הר"ן בתשובה דחייב על הקרן וכתב דלא שייך לומר נדר שהותר מקצתו הותר כולו כיון דהוי ממילא לא אמרינן הכי. והיה נראה להביא ראיה דהנשבע לקיים דבר אחד או שנים אע"ג דלא חלה שבועתו אמקצתו משום שהוא משועבד לו מכל מקום אמה שאינו משועבד לו חייל מההיא דשנינו בפרק ב' דנדרים קונם שאני עושה לפיך ר"י בן נורי אומר יפר שמא יגרשנה וכו' אלמא דאף ע"ג שנדרה הויא בכולל בעודה תחתיו ולאחר גירושין ובעודה תחתיו לא חייל כיון דמשועבדת היא לו אפי' הכי אמרינן דיפר משום אחר גירושין ולא אמרינן כיון דלא חל כולו לא חל מקצתו. איבר' דאיכא למדחי דמהתם עדיין ליכא ראיה דהתם מדינ' חייל נדרא אפי' השת' אלא דאלמוה רבנן לשעבודיה דבעל וכי אלמוה היינו כל היכא דקיימא קמיה אבל בנ"ד דמדינא לא חייל נדריה אכוליה אמקצתיה נמי לא חייל. אבל ממקום אחר נראה להביא ראיה דבריש פרק המדיר את אשתו פריך וכיון דמשועבד לה היכי מצי מדיר לה וכ"ת נעשה כאומר לה צאי מעשה ידיך במזונותיך והא תנן קונם שאני עושה לפיך אין צריך להפר מפני שהיא משועבדת לו ואם איתא נימא נעשה כמי שאמרה איני נזונית ואיני עושה והשת' צריך להבין דמאי קשיא ליה ונימא דהתם שאני משום שאסרה לעשות לבעלה כל מלאכה ולאו כל כמינה לומר איני נזונית ואיני עושה ולהפקיע עצמה מאותם שבעה מלאכות שהאשה חייבת לעשות לבעלה והכא כיון דאסרה כל הנאתה על בעלה ועל אותם שבעה מלאכות לא חייל נדרא שאין בידה להפטר מהן אמעש' ידיה נמי לא חל דכיון דלא חל אכול' לא חל אמקצתה אלא מוכח מהכא דמי שנדר מדברים הרבה אע"פ שלא חל נדרו [אכולה[ (אמקצתו) מפני שהוא משועבד לו אמקצתו מיהא חייל. איברא דעדיין איכא למדחי דאין מכל זה ראיה לנ"ד דנדר שאני דאם אסר דברים רבים על חבירו אף ע"פ דאמקצת דברים לא חייל אמאי דמצי לחול חייל מה שאין כן בנשבע לעשות דבר אחד כגון לאכול שנים אלו או להיות שותף עמו שתי שנים דלא נתקיים שבועתו עד שיעש' הכל כמו שנשבע ואם עשה מקצתו לא יצא ידי שבועתו א"כ כי נמי לא מצי חל ק נדריה אכולי' משום שהוא משועבד לאחר י' אישתכח דמשעה שיצאת שבועה מפיו יצאתה לשוא שאינו יכול לקיים מה שנשבע ואישתכ' שבועתו שבוע' שוא כמו שאמרו בירושלמי וכ"כ הרשב"ץ ז"ל בסי' ק' והא דהשבועה חיילא בכולל משום שא"א לשבועה שתחול במקצת ומה שאמרו בירושלמי בנדר שהותר מקצתו הותר כולו משום דכתי' ככל היוצא מפיו (וכו') וכמ"ש הר"ן ז"ל גבי מתני' דפותחין אפשר לומר דאיירי (א"ה ע"כ מצאתי)

השאל' נאבד' ויתבאר מתוך התשוב' שהיתה בראובן ושמעון שהיו מסרבים ללוי להיותו שותף עמם בדבר פ' ופ' ונשבע שלא יהא שותף עמם בדבר פ' ופ' אם הוי כב' שבועות

סימן ט תשובה כבר ידוע דהאי מלתא במחלוקת שנוי דהרמב"ם ז"ל בפ"ד מנדרים פסק כר"י דאמר לא לך לא לך שתי נדרים הוו וצריך פתח לכל אחד ואחד אבל, הרא"ש והטור בסי' רכ"ט והר"ן ז"ל פסקו כר"ש דלעולם כללא הוי עד שיאמר שבועה לכל אחד ואחד. איברא דיש להבין בדברי הרמב"ם ז"ל דכפי מה שכתב בפ"ד מהלכות נדרים נראה דס"ל דדוקא באומר לא לך בלא וי"ו הוא דהוי פרטא אבל כל שאמר ולא לך בוי"ו כללא הוי וכמ"ש הבכ"מ שם ואלו ממ"ש בפ"ח מהלכות נדרים (א"ה עיין בפ"ד ופ"ז מהלכות שבועות) נראה דאפי' כי אמר ולא לך בוי"ו פרטא הוי וחייב שתים אשר על כן נראה לע"ד לחלק דבין הרמב"ם דפסק כר"י ובין להרא"ש והטור דפסקו כר"ש כ"ז אינו אלא בדליכא הוכחה וטעם לומר דשתי נדרים הוו דאז להרמז"ל לא חשיב פרטא עד שיאמר לא לך בלא וי"ו ולדעת הרא"ש והטור עד שיאמר קונם בכל אחד ואחד. אבל בדאיכא טעם והוכחה לדבר דלשתי שבועות קא מכוין כגון בשבועות דמחייב שתים על שתי שבועות מה שאין כן בנדרים אפי' אי אמר ולא לך בוי"ו כיון דהוה מצי לומר שבועה שאין לכם בידי או שבועה שאיני נהנה לכם כיון דהיו כולן בפניו ולמה פרטן אמרינן דאינו אלא כדי להתחייב עצמו בשתים והכי אמרינן בפ"ג דשבועו' דף כ"ג דאם היו מסרבים בו וא"ל בא ואכול עמי חטים ושעורים וכוסמין שבועה שאיני אוכל עמך חטים ושעורים וכוסמין חייב על כל אחת ואחת והיינו טעמא מדהוה סגי לומר שבועה שאיני אוכל עמך ולמה חזר ופרטן כדי לחייב עצמו על כל אחת ואחת ומוכח ג"כ שם שאם היו לפניו שני ככרו' ואמר שבועה שלא אוכל זה וזה דחייב על כל אחת ואחת מדהוה סגי לומר שבועה שלא אוכל אלו. (א"ה לא הבנתי בחילוק זה אם לא שכונתו כמ"ש מהרי"ט בח"א סי' ס"ח דף פ"ב דכל שכלל תחלה ואחר כך פרט והיה די בכלל כי הדר פרט יין ושמן ודבש אף ר"ש מידה דחייב על כל אחת ואחת יע"ש ועדיין קשה לע"ד דא"כ מאי קא מקשה תלמודא פ' שבועת הפקדון דף ל"ח לשמואל ממתני' דתן לי פקדון ותשומת יד וכו' וכן מההיא דתן לי חטים ושעורים כו' ונדחק להגיה עד שהקשה כל הכי שביש ואזיל וכו' ואמאי לא תירצו דכה"ג ר"מ מודה דאפי' בוי"ו פרטא הוי כמו שמודה ר"ש וצל"ע)

וראיתי להריב"ש ז"ל בסי' ר"א שכתב שכל שהפעולו' חלוקות לגמרי אע"פ שלא הוציא מפיו אלא שבועה אחת הרי הן שתי שבועו' וצריך פתח לכל אחד וא' והביא ראיה לזה מההיא דשבועה שלא אוכל ושלא אשת' דחייב שתי שבועות דאלמא דאע"פ שאין הענין מחולקים מכל מקום חלוק הפעול' מחלק' ואע"פ שהם דומות קצת וכ"ש כשהן פעולו' מחולקו' לגמרי עכ"ל. ולע"ד לא הבנתי כונתו דההיא דשלא אוכל ושלא אשתה דחייב שתים לאו משום דחלוק הפעולה מחלקת אלא טעמ' הוי כמו שכתבנו דלא הי' לו להזכיר שתיה דבלאו הכי שתיה בכלל אכילה ולמה הזכירו אינו אלא כדי לחלקו בב' שבועות ולהתחייב עצמו ב'. וגבי שבועה דאינה חלה ע"ד המצוה כי אם בכולל כמו שכתבו הפוסקים כתב הריב"ש ז"ל בסי' קנ"ט וז"ל לא מצינו כולל אלא כשהפעולה אחת כגון ההיא דשלא אוכל מצה אבל כשהפעולות חלוקות כגון אם אמר שלא אוכל מצה בליל פסח ושלא אעלה לגג אין לומר בזה מיגו דחיילא על עליית הגג חיילא נמי על אכילת מצה כיון שהפעולות חלוקות אע"פ שכללן כולם בשבועה אחת הרי הן כאלו שתי שבועות וכאילו הזכיר שבוע' בכל פעולה ופעולה עכ"ל ורוא' אני מבין ריסי עיניו של הרב ז"ל דלשיטתי' קא אזיל דכת' בסי' רצ"א דכל שהפעולות חלוקות הרי הן שתי שבועות. וראיתי בתשו' להרשב"א ז"ל שחילק כמו שחילק הריב"ש. אבל אני בע"ד כבר כתבתי לעיל דאיני מכיר ראייתו של הריב"ש ז"ל במה שרצה ללמוד הכי ומצאתי בתשובה להרמב"ן סי' רמ"ד שכתב דאם נידו הקהל על מי שיעבור ע"ד שלא ישתתפו עמו ולא יקברו את מתו ושלא ימולו לו א