מחנה אפרים - א קנט

שלו ועיין במרדכי פרק הגוזל קמא שכתב ז"ל שאם היה חייב ראובן לשמעון זקוק ושלח לו על ידי שלוחו ונאבד אין שמעון יכול להשביע לשליח ע"כ. והא דאמרינן בפרק המפקיד גבי עובדא דאשלמינהו לאמיה שתשתבע אמיה דאותבינהו בקרטליתא התם שאני דכל המפקיד ע"ד אשתו ובניו הוא מפקיד וחשיב כאלו הפקידם אצלם כ"כ מהר"ם אלשיך אבל מדברי מהר"ם ז"ל בתשובה סי' ט"ז נראה דאפילו בלאו הכי הרי זה משביעה מטעמא דר' נתן יע"ש ולכאורה היה נראה דס"ל כר"ת שאין השומר שמסר ליד אשתו ובניו נפטר לגמרי אבל לסברת הרי"ף והרמב"ם ז"ל מכי אותבינהו לגבי אמיה יצא זה מידי שמירה לגמרי תו לא שייך לומר מדר' נתן אבל ראיתי למהר"ם ז"ל בתשו' דאיהו קאי בשיטת הרי"ף וצ"י, ומ"מ נראה דכל זה הוי כשיכול לחזור על הראשון ומטעם זה הוא דכתב המרדכי בפרק הגוזל קמא דאין יכול להשביע לשליח דכיון דההפסד לראובן שהרי שמעון חוזר עליו אין שמעון יכול להשביע לשליח אבל כל היכא דאינו יכול לחזור על הראשון כגון דא"ל זכי במנה זה לפ' מתנה הרי זה מכי קביל עליה אדע' להיות שומר למקבל המתנה קביל

ולעיקר הדין בשומר שמסר לשומר רובא דרבוותא ס"ל דשומר שני נתחייב לבעלים ואף על פי שהבעלים לא הפקידו בידו וה"ט משום דשומר ראשון כי מסרו לשני שליחותיה דבעליו קא עביד וכמו שכתבו גבי עובדא דתורא דלא הוי ליה ככי ושני יע"ש ולפ"ז יראה דאם השומר הראשון היה עובד כוכבים דלא שייך לומר השתא שליחותי דבעלים קא עביד ועוד דאפשר דהעובד כוכבים מעיקרא לא נעשה שומר לישראל משום דרעהו כתיב וכי היכי דאימעיט ישראל משמירה בנכסי עובד כוכבים כמו כן עובד כוכבים בנכסי ישראל ואפי' תימא דעובד כוכבים מיה' מתחייב בשמירת נכסי ישראל מידי דהוה אנזקין מיהו כי חזר העובד כוכבים והפקידם לישראל הגם דהן נכסי ישראל מ"מ כי אתו ליד זה הישראל מכח עובד כוכבים אתי בידיה שהרי מיד עובד כוכבים קיבלם וראיתי להתוס' בפרק הרבית דף ע"א שכתבו משם ר"ת ז"ל דשולח ישראל הלוה משכונו ע"י העובד כוכבים והמלוה יקבל המשכון מיד העובד כוכבים עד והלוה הוא מסולק מן המשכון שהרי אם אבד אין לו דין ודברים עם המלוה שהרי לא קבלו אלא מיד העובד כוכבים

סימן לד מי ששאל מידי מחבירו ואחר כך החזירה לביתו ומסרה ליד אשתו מהו מי הויא חזרה ונפטר השואל מאונסין ואם ת"ל דעדיין לא נפטר כיון דהמשאיל לא ידע חזרתו אם הודיעו למשאיל וא"ל הריני מחזירו ליד אשתך ושתק השואל מהו

תשובה ראיתי מ"ש הרשב"א בתשובה הביאה הב"י ז"ל בסי' ש"מ דהשואל שהחזיר ליד אשתו ובניו דלא הוי חזרה והביא ראיה ממתני' דהשואל את הפרה והחזירה ע"י בנו אפילו סמוכים על שולחנו וכו' אלמא דחזרה ע"י אשתו של משאיל לא הויא חזרה דשואל חזרה לדעת המשאיל קא צריך וכדר"א דאמר הכל צריכים דעת עכ"ל ומתוך מ"ש דטעמא דמתני' הוי דבעינן חזרה לדעת בעלים יש ללמוד לנ"ד דאע"ג דא"ל השואל למשאיל הריני מחזירו ליד אשתך כיון דהמשאיל לא א"ל הן עדיין ברשותיה דשואל קיימא וכן כתב רש"י בפירוש דמתני' ז"ל או שאמר לו השואל הריני משלחה וא"ל המשאיל שלח ושלחה ומתה פטור ע"כ וכ"כ הטור בסי' הנז'. הן אמת דאלמלא דברי הרשב"א ז"ל הייתי רוצה לומר דדוקא לבנו הוא דקא תני מתני' דלא הויא חזרה כל שלא א"ל המשאיל לשולחה על ידו משום דאין ידו כיד אביו ואפי' הוא סמוך על שלחנו כמ"ש הר"ן בפ"ק דמציעא ולהכי אפי' כי מסרן ליד בנו של משאיל אכתי לא כלייא שאל' וברשותי' דשואל קיימא עד דאתיא ליד בעלים אבל כי החזירה ליד אשתו של משאיל דקי"ל יד אשה כיד בעלה כאלו החזיר ליד בעלים דמי ואי משום דבעינן חזרה לדעת בעלים הרי כבר א"ל השואל הריני מחזירה ליד אשתך וגבי בנו הוא דקתני דאע"פ שא"ל הריני מחזירה על יד בנך כל שלא א"ל המשאיל שלח ועושה אותו שלוחו עדיין ברשותי' דשואל קיימא

והיה נ"ל דהרשב"א בשיטת ר"ת ז"ל קאי דס"ל דכל שסמוך על, שולחנו ידו כיד אביו ואפי' הוא גדול וכן כתב הרשב"א בחידושיו לגיטין בפרק התקבל ולפי שיטה זאת שפיר קא יליף מבנו לאשתו דכיון דליד בנו לא הוי חזר' ואע"פ שידו כיד אביו ה"ה ליד אשתו ולהכי פירש דטעמא דמתני' הוי משום דצריך חזרה לדעת בעלים ולא סגי בחזרה לביתו ע"י אשתו ובניו אבל לפ"ז איכא לאקשויי דממתני' משמע דאע"פ שהודיעו למשאיל ואמר לו הריני מחזירה ע"י בנך עדיין ברשותיה דשואל קיימא עד שיאמר לו המשאיל הן שלח הא לאו הכי לא כאמור לעיל ואמאי הא כבר הודיעו לבעלים שהוא מחזירה לביתו ואיכא דעת בעלים וכ"ת דבעינן חזרה לדעת בעלים ממש שיתרצו הבעלים שיחזירנה לביתו הא לאו הכי שלא גילו דעתם דניחא להו בהכי לא חשיב חזרה לדעת בעלים ז"א דהא רש"י ז"ל פי' בפרק אלו מציאות דף ל"א גבי הא דכל צריכים דעת דה"ט דאם לא הודיעו חייבים באחריותה דכיון דלא ידע שהושבה לא נזהר בה ולא מאכילה ע"כ משמע דכל שהודיע לבעלים שהחזירה סגי ואפי' בע"כ של בעלים וכ"כ הנ"י בשמעתין דהשואל משם הרא"ה ז"ל שאף השואל השוו חכמים מדותיהם ואינו יכול לחזור בו דאע"ג דודאי אם רצה להחזיר לרשות הבעלים מחזיר שאינו מחויב לשמור בע"כ מיהו אם חזר ונאנס בשעה שמחזירה חייב ולא אמרי' דלהוי כהחזירה לאחר ימי שאלתה כיון שחזר בו עכ"ל מבואר מדבריו דכל שהחזירו לרשותו של משאיל ואפי' בע"כ ה"ז נפטר ובסוגיין דפרק האומנין דף פ"א פירש רש"י ז"ל דכשהחזירה תוך ימי שאלתה חייב משום דאכתי לא כלייא שאלה עד דאתא ליד בעלים ולאחר ימי שאלתה פטור ואפי' בביתו של שואל מתה משכלו הימים אינו שואל עליה דמדידעו בעלים שכלו ימי השאלה כלתה השאלה, ונראה מדבריו דטעמא דהחזירה ליד בנו דלא הוי חזרה היינו משום דאכתי לא כלייא שאלה עד דאתא ליד בעלים דיד בנו לא הוי כיד אביו אבל משום הודעה לא חשש שהרי מתני' איירי אפי' בהודיעו. ונראה דבנ"ד כיון שלא היתה השאלה לזמן אלא סתמא לכן אם כבר הודיע למשאיל שאינה צריכה לו עוד שכבר נשלמה מלאכתן סגי וכ"ש כשמסרה ג"כ ליד אשתו

סימן לה נסתפקתי בכל מקום שאמרו חכמים דהמפקיד אצל חבירו וראה שהם אבודין מוכרם בב"ד מפני שהוא כמשיב אבידה אם עבר המפקיד ולא מכרן ונתקלקלו אי חייב הנפקד לשלומי מי אמרינן כיון דהפסד זה אתי ממילא בלי שום פשיעת הנפקד הרי הוא פטור ואף על פי שהיה מוטל עליו לתקוני כדי שלא יבא זה ההפסד מ"מ אין זה בכלל חיוב שמירתו שלא קבל עליו אלא פשיעה דאתי מחמתיה אבל פסידא דאתי ממילא לא קביל אלא שחכמים הצריכוהו לעשות להם תיקון משום דדמי לרוא' אבידת חברו או שרואה נכסי חברו שהולכים ליאבד דחייב להצילם ולהחזיר אבידה ומיהו אם עבר ולא הציל נהי דלא קיים מצות השבת אבידה מ"מ לא מתחייב לשלם. או דילמא זיל לאידך גיסא ונימא כיון דקבל עליה הנפקד שמירה הרי זה חייב בכל מידי דיש בידו להציל ופשע ולא הציל ואפי' במידי דאתי ממילא ע"ד שאמרו בפרק השוכר את הפועלים רועה שהיה יכול לקדם ברועים ובמקלות ולא קדם חייב הכי נמי הכא כי לא קדם ותיקן חייב משום דישנה בכלל חיוב שמירתו

וראיתי להתוס' בפרק אלו מציאות דף ל' שכתבו דהברייתא דקתני וכלי נחשת משתמש אפי' בחמין וכו' אפי' לצרכו מותר כיון שעל ידי אותו תשמיש אינו יכול לבא לידי קלקול ותדע דאי דוקא לצורך הכלי מאי פריך פקדון מאי עבידתיה גביה כיון שהוא שומר יש לו לעיין עליו שלא יתקלקל עכ"ד משמע לכאורה דס"ל דהשומר ישנו בכלל שמירתו לעיוני שלא יתקלקל דבר השמור בידו ולכאורה יש להקשות לפי זה מאי דקתני במתני' דפירות אבודים דה"ז מוכרם מפני שהוא כמשיב אבידה דמשמע שחיובו של נפקד אינו אלא משום השבת אבידה וכמו שכתב הרמב"ם ז"ל בפ"א מהלכות שאלה שזה חובה עליו משום השבת אבידה ותיפוק ליה דזה חייב בכל הני מפני שהוא שומר וקיבל עליו כל מיני שמירה ולזה היה אפשר ליישב דמאי דאיצטריך