מחנה אפרים - א קנג

עובד' דשומשומי דאמר רבא כיון דא"ל שקול זוזך ולא שקיל אפי' ש"ח לא הוי והא דאמרי' בפרק האומנין טול את שלך והבא מעות ש"ח היינו משום דמעיקרא היה ש"ש וכשא"ל טול את שלך לא לסלק עצמו לגמרי משמירה קאמר אלא שלא יהיה כש"ש ע"כ לכאורה נראה דזה אתי שפיר לפי מ"ש התוס' פ' המפקיד דף מ"ג ע"א דאסור ללוקח להשתמש במעות ואינו אלא ש"ח אבל לפי ללשון האחר שפי' דמותר הלוקח להשתמש במעות דהא ודאי בההיא עובדא דשומשומי מעיקרא הלוקח ש"ש היה או חייב אפי' באונסין הדרא קושיא לדוכתא ולע"ד נראה לתרץ דהתם באומנין מה שא"ל טול את שלך לא כדי להסתלק עצמו משמירה נתכוון ומה שאמר ליה טול את שלך רצה לומר לו שאינו מעכבו על שכרו אלא יטול את שלו וישתמש בו. אבל בש"ש כל שא"ל טול את שלך הא ודאי רצה לומר לו שאינו רוצה לשמרו ולהכי אפי' ש"ח לא הוי

והשתא אתי שפיר ההיא דפרק הזהב דקאמר כיון דא"ל שקול זוזך לא מיבעיא ש"ש דלא הוי אלא אפי' ש"ח לא הוי ולפי סברת התוס' שכתבו דמעיקרא נמי לא היה ש"ש מהיכא תיתי לומר השתא דלא הוי ש"ש. אבל לדידן אתי שפיר דמעיקרא היה חייב באונסין כמ"ש הרי"ף וכי א"ל שקול זוזך ס"ד אמינא דלהוי עדיין ש"ש כמו שואל אחר זמנו דהוי ש"ש קמ"ל דכל דא"ל טול את שלך הרי הוא כאלו א"ל איני שומרם עוד ומינה נמי דשואל לאחר זמנו אי א"ל טול את שלך אינו ש"ש. וליישב דברי התוספות נראה דבההיא עובדא דשומשומי מכי הדרו בהו ואמ"ל לית לן שומשומי נפטרו מדין שומר שכר ואינם אלא ש"ח וכי חזרו ואמרו ליה טול את שלך לסלוקי עצמם משמירה לגמרי קא"ל מה שאין כן באומנין דהוו ש"ש כי אמרו ליה טול את שלך לא לסלוקי עצמם משמירה אלא לאפטורי נפשייהו מגניבה ואבידה כדין ש"ש וכן נראה מדברי הרב בעל התרומות שער נ' (א"ה לפי האמור נראה דש"ש אפי' שאמר טול את שלך ש"ח מיהא הוי אמנם אם הקדים לו שכרו ואחר שעבר זמן מה א"ל טול את שלך אף שמדברי התוס' נראה דאף בכה"ג ש"ח הוי מדברי רש"י ז"ל בסוגיין דהאומנין דף פ"א גבי מאי דקאמר תלמודא טול את שלך איצטריכא ליה ס"ד אמינא ש"ח נמי לא הוי קמ"ל ע"כ שפי' ז"ל ש"ח לא הוי דאינו שומרו לו עוד קא"ל קמ"ל דאינו תופסו על שכרו הוא דקא"ל יע"ש נראה דכה"ג שכבר נתן לו שכרו אם א"ל אחר זמן טול את שלך אפי' ש"ח לא הוי וכ"נ ממ"ש הריטב"א בחדושיו בפרק הזהב בסוגיא הנז' ליישב קושית התוס' ז"ל י"ל דשאני התם שיש לאומן לקבל שכרו וכיון דכן לא סגיא דלא להוי עליה ש"ח כיון דתפיס ליה אאגריה ואע"ג דא"ל טול את שלך יע"ש וכ"כ ר"י נתיב ל' ח"א משם הרמ"ה יע"ש וגם הנ"י כתב בסוגיין דפרק הזהב דכה"ג אף ש"ח לא הוי)

ראובן שהיה לו פקדון ביד שמעון והקנהו לו לוי בקנין סודר נ"ל דאין שמעון נעשה שומר של לוי עד שיקבל עליו לשומרו ללוי הקונה אותו וכן נראה מפירוש רשב"ם ז"ל בפרק הספינה גבי ההיא דברשות המופקדים אצלו עד שיקבל עליו יע"ש

סימן כא והיכא דהפקיד מידי אצל חברו ואחר זמן א"ל הנפקד טול את שלך כי אין רצוני לשמרו יותר וא"ל המפקיד יהא בידך ואם תאבד הרי אתה פטור מה דינו אם נאבד אח"כ. וראיתי בהגה' אשירי בפ' הפועלים גבי מתני' דמתנה ש"ח להיות פטור משבועה והשואל להיות פטור מלשלם דמיירי כשהתנה כן קודם שמשך ולהכי לא הוי כמתנה על מה שכתוב בתורה דלא שעבד נפשיה להיות בתורת השומרים עכ"ד. ולכאורה איכא לאקשויי דנראה דע"כ לא אמרו האי טעמא אלא אליבא דר"מ דאית ליה מתנה עמש"ב אפי' בדבר שבממון תנאו בטל אבל לדידן דקי"ל כר"י דבדבר שבממון תנאו קיים איכא למימר דאפי' כי התנה אח"כ תנאו קיים וכן נראה מדברי הסמ"ע בסי' ש"ד. אבל מדברי ר"י שהביא המרדכי בפרק החובל נראה דס"ל כאותה הגה' שהשיב על ראובן שהלוה לשמעון ד' ליטרין ואח"ז א"ל ראובן לשמעון אותם ד' ליטרין יהיו בידך למחצית שכר ובכן נתעסק שמעון ונאנסו דשמעון חייב כאשר בתחילה כי אין המעשה משתנה בחליפות דברים וראיה מהא דתנן קרע את כסותי חייב ואוקמוה בדאתא לידיה בתורת שמירה אלמא היכא דאתא לידיה בתורת שמירה אע"ג דהדר ביה וא"ל לקרוע לאו כלום היא ובתורת שמירה קאי ועוד ראיה מהא דתנן מתנה ש"ח להיות פטור משבועה ואמרינן שם ואמאי מתנה עמש"ב הוא ומסקינן לעולם ר"מ היא ושאני הכא דמעיקרא לא שיעבד נפשיה משמע הא שעבד נפשיה לא מצי מתנה עכ"ל

הן אמת דאיכא למידק בדבריו דאיהו יהיב טעמא דאין השומר נפטר משום דאין המעשה משתנה בחליפות דברים ואילו מהראיה דמייתי מפ' הפועלים נראה דהיינו טעמא משום דהוי מתנה עמש"ב. ולכן היה נראה לומר דכל שהתנה בלשון תנאי וכמתני' אף כי התנה אחר שנשתעבד תנאו קיים ותדע דהא באומר קרע את כסותי דחייב כיון שבא לידו בתורת שמירה ואפי' הכי אם התנה ואמר ליה ע"מ לפטור ה"ז פטור דכל תנאי שבממון תנאו קיים והרי זה התנה עמו שאעפ"י שהוא שומר עליו שיהיה פטור משבועה ולר"מ לא מהני תנאו אחר שנשתעבד כבר שכיון שהוא שומר עליו עדיין ולא נסתלק שמירתו אע"פ שגילה דעתו שאינו רוצה להיות כשאר השומרים אין המעשה משתנה בחליפות דברים ועדיין הוי שומר עליו וכיון שכן ה"ז מעמש"ב שמתנה עמו שאע"פ שהוא שומר יהא פטור מדינו

והשתא יליף שפיר ר"י דאין המעשה משתנה בחליפות דברים מדחשיב ליה לר"מ מתנה עמש"ב דאם איתא שהשומר יכול לסלוקי נפשיה משמירתו א"כ לא חשיב מתנה עמש"ב דכיון דהתנה שאינו רוצה לשעבד עצמו יותר ה"ז נפטר שלא חייבתו תורה לשומר במקום שאינו משעבד עצמו וכמ"ש התוס' ז"ל בפרק אע"פ אלא ודאי צ"ל דאין השומר מסתלק נפשיה מן השמירה בדברים אחר שנתחייב בשמירתו ולהכי לא מהני תנאו דהוי מתנה עמש"ב. אבל לדידן דקי"ל דבדבר שבממון תנאו קיים אעפ"י שלא נסתלק שמירתו של שומר עד שיחזיר ליד הבעלים אפ"ה פטור השומר משום שהרי התנה עמו שיהא פטור וכל תנאי שבממון קיים כאילו קנו מידו וכמ"ש הסמ"ע

איברא דעדיין איכא למימר דכל שכבר קיבל עליו הנפקד שמירתו אפי' כי התנו אח"כ ע"מ לפטור דלא מהני תנאו ואעפ"י שהוא דבר שבממון משום דמי ידע המפקיד שיאבד כדי דנימחול וכמ"ש התוס' ז"ל בר"פ הכותב ועוד דאין אדם יכול למחול דבר שלא בא לעולם והכא נמי כיון שלא נסתלק השמיר' בחליפות דברים ועדיין בשמירתו קאי כי התנה וא"ל ע"מ שיהא פטור ה"ז כמי שא"ל שאם יאבד ויהא חייב לו שהוא מוחל לו התשלומין שיתחייב לו והוי מוחל דבר שלא בא לעולם ואפי' לר"י לא מהני התנאי זולת כשהתנה עמו מעיקרא שאינו מקבל עליו חיוב שמירה כשאר השומרים והוי כההיא דע"מ שאין לך עלי שאר וכסות שמתנה עמה שאינו מקבל עליו חיוב שאר וכסות וכן נר' להוכיח מלישנא דתלמודא דמסיק לעולם ר"מ היא ושאני הכא דלא שיעבד נפשי' מעיקר' דמשמע דפשיט' ליה דמתני' לא מצי מיירי אלא בהשתנ' עמו מעיקרא ואפילו אליבא דר"י דאל"כ הכי ה"ל למימר לעולם ר"מ הוא והכא במאי עסקינן בשלא שעבד נפשיה מעיקרא כיון דעד השתא דהוה מוקי לה כר"י הוה מיירי בכל גוונא ואפילו כי התנה אח"כ אלא מוכח כמ"ש דאפילו כי הוה מוקי לה כר"י דוקא לא מצי מיירי אלא בשהתנה עמו כן מעיקרא אבל תנאי שאח"כ לא מהני אלא שעדיין יקשה עלינו מתני' דקרע את כסותי דאם אמ"ל ע"מ לפטור מהני דאלמא דמהני התנאי ואפילו לאחר שקיבל שמירתו

וראיתי להרב בשלטי הגבורים בפרק המפקיד שכתב דהמרדכי לא מיירי אלא כשלא פירש לו שמוחל לו על חיוב שמירתו אבל אם פירש ואמ"ל שמוחל לו על חיוב שמירתו אז ודאי פטור עכ"ל נראה דס"ל דכל כה"ג לא חשיב מוחל דבר שב"ל שאינו מוחל לו דמי התשלומין שיתחייב לו אלא החיוב המוטל עליו מהשתא לשומרם הוא דקא מחיל ליה. ולפי זה יש ליישב דשאני בין היכא, דהתנה הנפקד להיכא דהתנה המפקיד דכי התנה המפקיד וא"ל על מנת לפטור הרי זה כמוחל לו על חיוב שמירתו