מחנה אפרים - א קנא

כי הפסידם בידים ה"ז חייב וכ"נ מדברי הרמב"ם שכתב מי שהפקידו אצלו מעות של' עניים וכו' ה"ז פטור משום שנאמר לשמור וכו' עד ואפי' באו עליו גנבים והציל לעצמו בממון פדיון שבוים פטור דאין לך פדיון שבוים גדול מזה ע"כ משמע מדבריו דאפי' בהפקיד אצלו דפטור מפשיעה אם אבדם בידים חייב לשלם אי לאו משום דאין פדיון שבוים גדול מזה

סימן יז שאלה ראובן העומד בקושט' שלחו לו פקידי א"י אשר בארץ ויינא מאתים זהובים כדי שישלחם לעניי ק"ק אשכנזים שבא"י וראובן הנז' אחר בהגיעו המעות בידו חזר וכתב לפקידים לפרש בכתבם באר היטב אם המעות הנז' הם למזונות עניים או לפרנסתם שיש שם עניים ערומים מבלי לבוש ואז ישלח המעות הנז' ויכתוב להם שיעשו בפירוש ולא ימים מועטים כמו עשרה ימים ששלח כתב זה להפקידים שמת ראובן ואחר זה השמועה באה לפקידים הנז' כי ראובן מת ולא שלח המעות לעניי א"י כנראה מהכתב אשר שלח ראובן להם. והן עתה בא מורשה מפקידי א"י הנז' לתבוע הפקדון משמעון בן ראובן והשיב שמעון כי אחר שמת אביו משש בכל עזבון אביו ולא מצא הזהובים ולא ידע מה נעשה מהם אשר ע"כ לשאול הגיעו אי מפקינן מיניה או לא

תשובה קודם כל דבר צריך אני לחקור אם זה הנפקד נתחייב בשמירה מעיקרא מכיון דפקדון זה הוי ממון עניים וממון עניים ליתנהו בתורת שמירה כדתניא בפרק החובל לשמור ולא לחלק לעניים. והגם שמפירוש רש"י ז"ל שם נראה דהיינו דוקא בממון שאין לו תובעים וכמו שפי' דהמפקיד לא מצי תבע ליה דכיון דא"ל חלקהו תו לאו דמפקיד נינהו ועניים נמי לא מצו תבעי וכו' ומשמע דכל היכא דאיכא מאן דמצי למתבעיה וכגון דלא א"ל חלקהו או דאיכא גבאי לעניים דמצי תבע ליה הרי זה מתחייב וכ"כ הנ"י ג"כ בפרק הגוזל בתרא. הרואה יראה דלאו כ"ע מודו בהא והא איכא מרבוותא ז"ל דפליגי דסברי דהברייתא מיירי בכל גוונא ואפי' כי נמי מסר בידו לשמירה בלבד הרי זה לא מתחייב דלא קרינן ביה לשמור כיון דהני זוזי עומדים ליחלק וזהו דעת הרשב"א ז"ל כמו שהביאו המפורשים ז"ל וכן נראה מדברי המרדכי דפ' קמא דבתרא שכתב שם דהוקשה לו להר"ש בר אברהם דל"ל לדרשא דלשמור ולא לחלק ותיפוק ליה דהוי ממון שאין לו תובעים ותירץ דהכא נמי הוי כממון שיש לו תובעים דרב יוסף גבאי היה ותובע את אשר הפקידו אם לא משום דלשמור ולא לחלק ע"כ וזהו ודאי כדעת הרשב"א וכמ"ש הרב בס' בני אהרן דאלו לסברת רש"י ע"כ צ"ל דרב יוסף כי אפקדינהו גבי ההוא גברא ע"מ יחלקם יהבינהו דתו לא הוה מצי תבע ליה וכמ"ש הרא"ם ז"ל בסי' נ"ב. והשתא היה נראה דבנ"ד לא מיבעיא אי לית להו לעניים בירושלים גבאי קבוע אלא שהפקידים של עיר ויינא שולחים המעות לירושלים ביד מי שירצו שיחלקם לעניים דאין זה שם גבאי עליו ואע"פ שבכל שנה ושנה רגילים לשלוח ע"י אלא אפי' יש שם לעניים גבאי קבוע שהוא מפקח על עסקי העניים דידו ודאי כידם ומצי הוה תבע ליה לנפקד עכ"ז אם פשע בהם ונאבדו לא מחייב לשלומי לדעת הרשב"א ז"ל וסייעתיה דלאו לשמור קרינן ביה כיון דהני זוזי עדיין עומדים ליחלק. ואי לאו דמסתפינא הייתי אומר דאפי' לדעת רש"י ג"כ הכי הוי ולא מיקרי זה ממון שיש לו תובעים דאע"פ דכל היכא דזוזי איתנהו בעיניה ואין הנפקד רוצה לחלקם כל עיקר מצי הגבאי לכפותו בדין ובהוציאם מידו וכמ"ש הר"ש בר אברהם. מיהו אם הנפקד רוצה לחלקם ע"י אין הגבאי מצי לכפותו בדין להוציאם מידו כיון דאין לו בהם שום זכיה ולגבי בעלים שהפקידו ביד אחר דוקא פי' דמיירי בשא"ל חלקהו משום דאי לאו הכי עדיין ברשותיה קאי וכדידיה דמי דטובת הנאה שלו ויכול ג"כ לאשתמושי בהו משא"כ לגבאי דאין לו בהם כלום. ובזה הוה מתיישב לי דברי המרדכי בפרקין דאע"ג דס"ל כפירוש רש"י משום דהוי ממון שאין לו תובעים עם כל זה מוכח מדבריו שאם הגבאי הפקיד ביד אחר וא"ל שמור לי ה"ז לא מתחייב וכמו שכתב מהרש"ל ולפי מ"ש אתי שפיר

ונחזור לנ"ד דלכאורה היה נראה דאם ממון זה לא הוה מיקץ קייץ לעניים אלו דהיינו שאין חלקו של כל אחד ואחד היה מבורר כמו שפרש"י ז"ל והטור וה"ה ג"כ לדעת הרמב"ם ז"ל דה"ז לא הוה מתקרי לשמור דעניים עצמן עדיין לא זכו בה מכיון דיכולים להרבות לזה ולמעט לזה או שלא ליתן לזה כל עיקר דכל כה"ג דעת המתנדבים היה שלא יזכו בהם העניים עד שיבא לידם וכמ"ש מהריק"ו בשורש ו' ואפי' למ"ש מרן בכ"מ דיותר נ"ל לדעת ר' דאפי' אי לא קייץ להו חייב ומ"ש והרי הוא קצוץ להם היינו שהוא מיוחד לגמרי להו שאין הגבאי רשאי לשנותן לעניים אחרים. הנה בנ"ד ג"כ כפי הנראה היה להם רשות לגבאים לשנותם ואפי' לדבר הרשות דהכי כתבו לו לנפקד מעיקרא שאם כבר הגיע מעות לעניים ממקום אחר ישארו אלו המעות בידו לעת הצורך או לפרנסת עניים דלהבא או ליפרע מהם לב"ח. אלא שעדיין י"ל דכפי זה נמצא שעדיין אלו המעות לא יצאו מרשות אנשי הקהל והרי הן ככל שאר נכסי הקהל שפורעים מהם חובותיהם ונותנין לעניים ולכל מה שירצו שאם הפקידום אצל אחר ופשע בהן הרי זה חייב לשלם דכל אנשי הקהל בעלי' איקרו כמ"ש הר"ן בפ' בני העיר

ואבא היום לעיקר השאלה אי טענינן ליה ליורש נאנסו איברא ודאי דנאנסו לא שייכא הכא מכיון דהני זוזי מונחים ועומדים היו באוגאר"ה וכמו שהודה היורש ג"כ וידוע הוא שאין יד האנס שולטת במקום הזה ואפי' אי הוה שליט בהו מידע הוו ידעי אינשי כיון דשכיחי שם רבים. ואי איכא למיטען להו אינו אלא שמא החאנג"י עצמו בנשף בערב יום שלח ידו בהם כמו שכבר אירע פעם אחר ואף דהוי זה מלתא דלא שכיח הא איכא מרבוותא ז"ל דסברי דטענינן ליורשים ואפי' מלתא דלא שכיחא ואין לומר דהכא אם איתא דנגנבו קלא ה"ל למלתא כדאמרינן בפרק האומנין גבי ד' מאות דני דחמרא דתקף קלא אית להו כלומר שהיה צועק ומודיע צערו לרבים וה"נ הכא היה לו לצעוק ולחזור אחר הגנב דהכא כיון דהני זוזי פקדון היו בידו ומונחים בקרן זוית אימור נגנבו ולא הרגיש בהם או שמא בימי חליו היה כשנגנבו דלא אפשר ליה למידע זו היא טענת היורש, אלא שנראה לע"ד דאין זו היה פוטרתו לאבוהון מידי חיובא דמסתברא דמעיקרא נעשה ש"ש עלייהו אי משום פרוטה דרב יוסף ואפי' אי פרוטה דרב יוסף לא שייכא הכא כ"כ ודוקא באבידה הוא דקאמר וכמ"ש התוס' משום דכל שעתא ושעתא צריך להטפל בה לנערה ולשוטחה מ"מ הא הוה ליה הנאה אחריתי דהוה מצי לאשתמושי בהו ואע"ג דמעות עניים מכי מטו ליד גבאי אסור לאשתמושי בהו דחיישינן לפשיעותא או לשמא ירד מנכסיו ולא יהיה לו מה לפרוע וכמ"ש הנ"י הכא לא חשיבי עדיין דמטו ליד גבאי מכיון דלא הוו המעות מיוחדים לעניים בדוקא אלא לפרוע ג"כ לבע"ח וכיון שכן שפיר הוה מצי לאשתמושי בהו ונעשה ש"ש עלייהו. וכ"ת כיון דהניחם באוגאר"ה אם נגנבו משם ה"ז לא מתחייב מכיון דיודע המפקיד שאין הנפקד רגיל לשמור שום דבר כי אם בענין זה והנפקד גם כן אדעתא דהכי קבל עליו לשמור להניחו באוגאר"ה ולבא ללון בביתו וכיוצא לזו כתב הרב מהרשד"ם שאין חילוק בין ש"ש לש"ח והביא ראיה מדברי מהרי"ח ז"ל שהביא בהגהת אשירי דאם שמר כספים בחדר סגור ובתיבה ה"ז פטור כיון דיודע המפקיד שאין הנפקד רגיל לשמור כי אם בענין זה אדעתא דהכא הפקיד אצלו וכ"כ הרב בע' בני אהרן ג"כ בסי' ק"א. וה"נ בנ"ד אם נגנבו בלילה כאמור לא הוה מתחייב הנפקד דמאי ה"ל למיעבד לאו מלתא היא דהכא לא שמר זה שמירה מעולה דלא סגי ליה במה שהניחם באוגאר"ה דהיה צריך ג"כ להניחם בתיבה סגורה וכ"ש זה שהיה ש"ש דהוה בעי לנטורי נטירותא מעליותא וכל דלא עביד הכי הוה חייב לשלומי הנראה לע"ד כתבתי

סימן יח שומר חנם ושומר שכר שקבלו לשמור מידי לזמן ידוע אם יכולים לחזור תוך הזמן משמירתן ראיתי לה"ה ז"ל בפ"ז מהלכות שאלה שכתב דאינו יכול לחזור תוך זמנו וכן כתב הרב בעל התרומות בשער נ' משם הראב"ד ז"ל ונראה מדבריו שם דלא פסיקא ליה מלתא יע"ש. ולע"ד היה