מחנה אפרים - א קמו

רש"י ג"כ ואע"ג דאפטרופוס יכול לשחרר עבדים מדינא היינו על ידי נטילת הכסף מידו של עבד בכי האי גוונא ידו כידם כיון שהוא לזכות היתומים אבל במידי דליכא זכות ליתומים אין יד אפטרופוס כידם וכמ"ש מדברי ש"ך סי' קכ"ו ס"ק פ"א ובכי האי גוונא שכבר הוא הפקר אפי' על ידי קבלת הכסף לא משתחרר וכמו שכתבו התוספות ז"ל בפרק השולח דף ל"ט ע"ב: הלכות שומרים

סימן א אין השומר מתחייב עד שיפקיד אצלו ויאמר שמור לי זה. והכי איתא במכילתא ז"ל לשמור רש"א עד שיפקיד אצלו ויאמר שמור לי אבל אי א"ל עיניך בו פטור ע"כ. מוכח מהכא דאין השומר מתחייב בסתם ואפילו כי מסר בידו עד שיאמר שמור לי זה וכ"כ התוס' בס"פ החובל והרמב"ן בספר המלחמות כתב כמו כן דשמעינן מהא שאם א"ל תפוס לי כלי זה וכיוצא בלשון הזה פטור שאין השומר מתחייב עד שיאמר שמור לי אבל מפקיד סתם ודאי פטור דהיאך יתחייב זה לא אמ"ל לשמור ומרגלא בפומייהו דרבנן דשמור לי קא אמרי עכ"ד. אבל צריך להבין א"כ מאי מדמי תלמודא בפ' האומנין דף פ"א פלוגתא דרבי וחכמים בכנוס שורך לבעיי' דא"ל שמור לי וא"ל הנח סתם ולימא ליה עד כאן לא אמר רבי התם אלא בסתמא שלא א"ל המפקיד שמור לי אבל הכא דא"ל בהדיא שמור לי כי א"ל הנח סתמא כאלו הודה לדבריו הוי. וכ"ת דרבי כללא קא כייל ואמר אינו חייב עד שיקבל עליו לשמור דמשמע דבעי שהשומר גם כן צריך שיקבל עליו בפירוש לשמור סוף סוף עדיין קשה דהלא התוס' סברי לה דהלכתא כחכמים דכנוס שורך חייב ואפילו שהבעלים לא אמרו ליה שמור לי זה ואלו הכא בפרק החובל תפסו במושלם הדרשא דמכילתא

אשר על כן נראה לע"ד לומר דכל היכא דמוכחא מלתא דלשמירה נתכוין המפקיד אע"פ שלא הזכיר לו שמירה אלא שא"ל תפוס זה בידך עד שאבא ממקום פלוני הרי זה כאלו אמר לו שמור לי זה מכיון ששמירתו על הנפקד הוא דאם הוא לא ישמרנו מי ישמרנו וכמו שכתב הרא"ש בתשו' המנעלים והכי אמרו לה בירוש' בפ"ב דשבועות האי דרשא דלשמור ולא לאבד לשמור ולא ליתן במתנה אמר ר"י והוא שאמר ליתן מתנה לכל מי שירצה אבל אמר לפלוני מכיון ששמירתו עליו כמי שהוא עליו ומ"ש הרמב"ן ז"ל דאי א"ל תפוס כלי זה דלא נעשה שומר היינו בדלא אמר לו אלא לשון זה בלחוד ולא אמר לו עד שאלך למקום פלוני דכה"ג אין משמעותו שמסר בידו לשמירה אלא תפוס ומיד אני חוזר ולוקחו מידך קאמר ליה ומה שמסר בידו לא היה אלא כדי להסתכל במקום אחר שהיה צריך ולא להניחו בידו לשמור דבזה אפי' אם ישארו בידו לא נעשה שומר מכיון דכשבאו לידו לא היה אדעתא דשמירה והוי כאותה שכתב הרשב"א ז"ל דאם מסר ראובן מידי ביד שמעון כדי שיזכה בהם לקטן דאי לא היה הקטן שם לא נעשה שמעון שומר דמתחלה לא מסר בידו אלא כדי שיזכה בהם לקטן ולא לשמירה

סימן ב והיכא דהביא ראובן כלי בביתו של שמעון וא"ל שמור לי כלי זה והניחו שם ברשותו ושמעון שתק ולא א"ל מידי יש להסתפק מי נימא כיון דשתק שמעון שתיקה כהודאה דמיא ונעשה שומר. א"ד כל בשתיקה לא מחייב וראיתי להרב ספר בני אהרן שתפס במושלם דשתיקה כהודאה דמיא ויליף לה ממ"ש המרדכי דשומר שמסר לשומר לפני בעל הפקדון ולא מיחה בו דפטור וכמו שמצינו דבשתיקה נפטר הוא הדין דבשתיקה מתחייב. ולע"ד אין נראה כן דהתם שאני דכיון דראה בעל הפקדון וה"ל למחות בו ולא מיחה הורה בדעתו שהוא מרוצה אבל הכא האי דשתק משום דלא איכפת ליה מידי שהרי לא קביל שמירה ומדברי הרב מוהריק"ו שורש קנ"ו נראה דלא אמרינן שתיקה כהודאה הוי כדי לחייבו אם לא היכא דיש צד זכות בדבר ומגופא דשמעתין איכא למידק הכי דקאמר דהנח סתם הוי פלוגתא דר' וחכמים דפליגי בא"ל כנוס שורך לרשותי ומאי מדמה לימא התם שאני משום דלא א"ל שמור אבל הכא דא"ל שמור וזה א"ל הנח כאלו הודה לדבריו דמי דלשון הנח לא גרע מאלו שתק תדע דהא תלמודא מדמי לשון הנח לכנוס שורך וכנוס שורך לא הוי לישנא גריעא כמו שכתבו התוספות בפרק הזהב דף מ"ט והריטב"א שם והתוס' בפרק הפרה דף מ"ז ובהדיא כתב הריטב"א בחידושיו לפ"ק דקדושין לדף ח' ז"ל שהמפקיד אצל חברו ולא קיבל ממנו וזרקו לפניו אינו חייב בו שלא קיבל שמירתו ואפי' לא א"ל כלום כשזרקו לפניו

סימן ג והיה נראה לומר דכל זה מיירי בשלא משך השומר אלא שהמפקיד הניחו ברשותו של נפקד אבל אם משכו הנפקד בידו אחר שאמ"ל שמור לי זה אז אליבא דכ"ע כאלו קביל שמירה בהדיא דמי וכן נראה מדברי ר' ירוחם כנ"ל שכתב ז"ל שומר שמשך חייב מיד ואם א"ל שמור לי זה וא"ל הנח לפני נעשה שומר מיד דכל השומרים חייבים כשקיבלו עליהם לשמור בלי שום משיכה עכ"ד. ולכאורה איכא לאקשויי דתחלה כתב שומר שמשך דמשמע דבעי משיכה ולבסוף כתב דכל שקבל עליו לשמור חייב בלי שום משיכה אבל לפי מ"ש אתי שפיר ומשך דנקט ברישא לאשמועינן דכל שמשכו בידו כאלו קביל עליו לשמור בהדיא דמי אבל כי לא משכו אלא שהניחו המפקיד שם ברשותו אז צריך שיקבל עליו הנפקד עליו לשומרו ויאמר לו הנח לפני האמנם מפירוש רש"י בפרק משילין דף מ' ע"א לכאורה אין נראה כן שהרי גבי ההיא דמשני תלמודא בשייחד להם קרן זוית פי' רש"י דאושלי ביתא הוא ורב איירי דמשכן וקביל עליו שמירה משמע דאליבא דרבי אפי' כי משך השומר עדיין לא מתחייב עד שיקבל עליו שמירה. והייתי ר"ל דמ"ש רש"י דמשכן וקביל שמירה לאו למימרא דקביל שמירה בפירוש אלא כל שמשכן בידו אחר שאמ"ל שמור לי זה הרי הוא כאלו קביל שמירה בפירוש. והשתא מתיישב מאי דהוה קשה דאמאי איצטריך לאוקמוה למתני' בשייחד להם קרן זויות ומאי אירייא ייחד לימא דמיירי בסתמא שלא קבל עליו שמירה בהדיא אם לא שנאמר דכל שמשכו הנפקד ה"ז כאלו קביל שמירה בהדיא ולפי דרכנו למדנו שאם אמר לו בעת שמשך מיד המפקיד בזויות זו אני מניח אותו אין זה קביל שמירה כי אם ביתא הוא דאושיל ליה. אבל צריך להבין לפי זה הא דתנן בפרק המפקיד דף מ' המפקיד חבית אצל חברו ולא יחדו הבעלים מקום וטלטלה ונשברה אם משהניחה נשברה פטור יחדו הבעלים מקום ה"ז חייב ופרש"י ז"ל יחדו הבעלים מקום בבי' שומ' לומר זויו' זו השאילני ע"כ. וצריך להבין הא כיון שייחדו הבעלים מקום ברשותא דבעלים קיימא והכי אמרינן בפ' משילין אמתניתין דמי שהיו פירותיו אצל חברו ואם עירב הוא פירותיו כמוהו מקשה ואי אמרת כרגלי מי שהפקיד אצלו כי עירב הוא מאי הוי ומוקי לה בשייחד לו קרן זויות ופי' רש"י ז"ל דאושלי ביתא הוא הלכך ברשות המפקיד הם ע"כ וא"כ מאי קאמר ר"י מאן דמתרגם לי חבית אליבא דחד תנא וכו' לוקמה כולה כר"י ורישא היינו טעמא משום דיד שומר כיד הבעלים וסיפא היינו טעמא כיון שייחדו הבעלים מקום ברשותא דבעלים קיימא ומשום הכי אפי' הניחה במקומה חייב וכדאמר רב זביד בפרק הגוזל בתרא דף קי"ח ע"ב דכל שאינו ברשותו לא מיקרי השבה. אלא משמע דמתני' דקתני יחדו הבעלים מקום חייב משום חיוב' דשמירה קא אתי וכן נראה מדברי הרמ"ה שכתב דבייחד לו מקום חייב הנפקד בשמירתו והביאו הטור בסי' רצ"ב וכן נמי יש לדקדק ממה שכתב הרמב"ם בהלכות י"ט וז"ל וכן מי שהיו פירותיו מופקדים בעיר אחרת ועירבו בני אותה העיר לבא אצלו לא יביאו לו מפירותיו שפירותיו כמוהו בד"א בשייחד להן קרן זויות אע"פ שהן ביד אלו שעירבו עכ"ד ויש לדקדק בדבריו במ"ש אע"פ שהן ביד אלו שעירבו הא כיון דיחדו הבעלים קרן זויות ברשותא דבעלים קיימי אלא משמע דס"ל דכל המפקיד אצל חברו אע"פ שהנפקד ייחד לו קרן זויות ואמר לו הניחם כאן יש לו דין שומר וחייב הגם דאושלי ביתא הוא והיינו טעמא משום דהוי כמקבל אחריות על פירות חברו ברשות חברו וכמ"ש התוספות בפ"ק דפסחים גבי ייחד לו בית ולפי זה יצא סתיר' למה שכתבתי דאם יחד לו זויות אינו נעשה שומר,