מחנה אפרים - א קמג

ומטלטלין לא' מהו ומייתי מעובדא דר"ג דא"ל לר"ע ומ"ע נתון לר"ע כדי שיזכה לעניים ומקומו מושכר לו ודחי שאני ר"ע דכי יד עניים דמי כיון דגבאי הוא ועל פי הדברים האלו איכא לישובי דינו של הריב"ש ז"ל שכתב דכל שבא הרבית ליד אפטרופוס זכו בו עניים ואע"פ שאין שליח לדבר עבירה מ"מ אפטרופוס שאני משום דידו כיד העניים וכ"כ המרדכי בפרק קמא דבתרא גבי מעמד שלשתן יע"ש: הלכות עבדים

סימן א מי שיש לו שפחה ישמעאלית וא"ל זיל מעמדי אי יצאתה לחירות באמירה בלחוד או צריכה גט חירות לכאורה נראה דהאי מלתא תליא בפלוגתא דאיכא בין הראשונים אי שפחות שלנו הם קנויים קנין הגוף דאי הם קנויים קנין הגוף מדינא דמלכותא מחילה לא מהניא בהו וכמ"ש הנ"י בפרק החולץ יע"ש ולפי דעת הרשב"א בתשוב' שכתב דכל עוד שלא הוטבלו לשם עבדות אינם קנויות אלא למעשה ידיו דוקא מחילה מהניא בהו וכמ"ש ה"ה בפרק י"ג מהלכות איסורי ביאה בשם הרמב"ן ז"ל שכל שאין בה קנין הגוף לא צריך גט שחרור מדאמרינן עבד עברי גופו קנוי דאי לא לימא לי' באפי בי תרי זיל וכן הוא דעת חכמי הצרפתים. ולע"ד הי' נראה דע"כ לא אמרו דנלקח במלחמה קנוי קנין הגוף משום דינא דמלכותא אלא בישראל שלקח עבד מיד המלך או מאנשי החיל שלו ששבו אותם במלחמה ונתן להם המלך רשות שכל אחד יזכה במה ששובים דנמצאו אלו ששובים שליחותיה דמלכא קא עבדי שהוא צוה להם כך ומדינא דמלכותא קא זכו בהו קנין הגוף. אבל אם אחר כך חזר אחד מאלו השבאים ומכר עבד אחד לעובד כוכבים אחר יראה דלא זכה ביה הלוקח קנין הגוף דלא שייך השתא לומר דינא דמלכותא דינא דמה איכפת ליה למלך בקנינו של זה השני אם יהיה קנינו קנין גמור או למעשה ידיו דוקא וראיתי להרב בכ"מ בפ"ט מהלכות עבדים שנסתפק אי הא דאמרינן דנלקח במלחמה גופו קנוי היינו דוקא בישראל הקונה בדיני' אלו אבל כותי שלקח כותי אחר בדינים אלו לא קנה גופו דאמרינן בפרק השולח שבאי גופיה מי קני ליה אין קני ליה למעשה ידיו הרי מפורש דאין כותי קונה את הכותי לגופו ואפי' לקחו בשביה וכו' ולע"ד מדברי הרמב"ם יש להוכיח דכל שלקחו בשביה אפי' כותי קונה את הכותי כמ"ש בהדיא ז"ל וכן אם הרשה לכל מי שירצה שילך ויגנוב כו' הרי דיניו דין ולפי זה ע"כ צ"ל דההיא דפרק השולח מיירי בששבאו מעצמו שלא בדינא דמלכותא אבל כל ששבאו בדינא דמלכותא קנה ליה קנין הגוף ומ"מ עדיין יראה דאי חזר זה השבאי ומכרו לעובד כוכבים אחר שאינו יכול להקנותו לו קנין הגוף

והשתא יראה דבנ"ד אי ישראל זה שלקח זאת השפחה לקחה מיד העובד כוכבים שלקח מיד הישראל אינה קנויה לו קנין הגוף ומחילה מהניא בה וכמ"ש הרמב"ן ז"ל. אבל לע"ד עם שאיני כדאי יש לי להשיב על עיקר דינו של הרמב"ן דס"ל דכל קנין שאינו אלא למעשה ידיו דמחילה סגי ביה להפקיע קנינו ומאי שנא מעבד עברי הנמכר לישראל שאע"פ שאין לו בו קנין הגוף אלא למעשה ידיו דוקא אפי' הכי לא מהניא ביה מחילה וכדאמרי' בפ' קמא דקדושין ע"ע גופו קנוי והרב שמחל גרעונו אין גרעונו מחול והאי קנין הגוף דעבד עברי בודאי שאינו אלא למעשה ידיו כדמוכח בפרק השואל דפריך שם אמתניתין דהשואל את הפרה ושלחה ביד עבדו וכו' והלא יד עבד כיד רבו ומוקי לה בעבד עברי דלא קני ליה גופיה אלמא דאין ע"ע קנוי קנין הגוף וע"כ צריך לפרש דכי אמרו בפרקא קמא דקדושין עבד עברי גופו קנוי היינו לומר שקנוי קנין הגוף למעשה ידיו לענין דאין גרעונו מחול וכ"כ התוספות שם בפרק השואל וכן מבואר מדברי הרמב"ם ז"ל בפירוש המשנה דמעשר שני גבי מערימין על מעשר שני ויש לי להביא עוד ראיה לזה דאפי' קנין שאינו אלא למעשה ידיו מחילה לא סגי להפקיע קנינו מאותה שהשיב מהר"ם ז"ל על בע"ה שא"ל למלמד זיל מעמדי דלא' פקע שעבודו דגופו קנוי לב"ה וכדרבא דאמר ע"ע גופו קנוי וכו'. הרי בהדיא דאפי' גבי פועל שאינו קנוי לב"ה כי אם למעשה ידיו אינו נפקע שעבודו באמירה בלחוד. וכיוצא לזו כתב הריב"ש ז"ל גבי שוכר את הבית לזמן דאי אמר לבעל הבית מסתלקנא מינה לא פקע שעבודיה והביא ראיה מפ' הרבית דקאמר שם האי משכנתא באתרא דלא מסלקי ואמר מסתלקנא צריך למיקנא מיניה וכיון שהוכחנו מכל הני דאפילו קנין שאינו אלא למעשה ידיו לא מסתלק ממנו בדבור בלבד יראה דה"ה ג"כ בהני שפחות דאפי' תימא שאין לרבם בהם אלא קנין למעשה ידיו לא סגי בהו מחילה וממקומו הוא מוכרח דאמרינן בפרק הגוזל ופריך ליה מהברייתא דקתני גבי עבד עברי הנמכר לעובד כוכבים דאין באין עליו בעקיפין ומשני רבא לטעמיה דאמר עבד עברי גופו קנוי הרי בהדיא דע"ע הנמכר לעובד כוכבים קרי ליה גופו קנוי ומשוה ליה לע"ע הנמכר לישראל ואע"פ שעבד עברי הנמכר לעובד כוכבים אינו קנוי לו אלא למעשה ידיו וכדקתני ולא הם קונים מכם

וראיתי להריטב"א במס' קידושין שהקשה גבי הא דאמרינן ע"ע גופו קנוי דהיכי קאמר דגופו קנוי והלא אית ליה יד לכל דבר בלא רבו ותירץ דלענין אפקועי שעבודיה ה"נ דבדיבור בלבד סגי ומה שצריך גט שחרור היינו כדי להפקיע קנין האיסור שבו שהיה מותר בשפחה כנענית דשני קנינים אית ליה לרבו עליו עכ"ל והנה המעיין ירא' דאיהו ז"ל לשיטתיה אזיל דס"ל דכל ע"ע שרי בשפחה כנענית ועפ"ז אתייא ליה שפיר מה שתירץ אבל לפי מ"ש הרמב"ם ז"ל בפ"ג דמוכר עצמו אסור בשפחה כנענית ואפ"ה צריך גט שחרור ע"כ צריך לומר כמ"ש דאפי' להפקיע קנין מעשה ידיו בעי גט וכ"נ מדברי הריטב"א עצמו שהביא הנימו' יוסף בפרק החולץ שכתב דאע"פ שאין ע"ע נוהג בזמן הזה היינו כדי להתירו בשפחה כנענית אבל מ"מ גופו קנוי לענין שעבודו ולא סגי ליה במחילה. וכ"ת א"כ מאי קא מבעייא להו בפרק החולץ בהני דיהבי זוזי לכרגא דא דאינשי ומשתעבדי בהו כי נפקי צריכי גיטא אי לא ופי' המפרשים דהוה מספקא ליה אי דינא דמלכותא דינא ואע"ג דבעלמא אינם קנויים קנין הגוף הכא מיהא קני או דילמא הכא נמי לא קנו להו קנין הגוף משמע מיהא דכל שאינם קנויים קנין הגוף כי נפקי לא צריכי גיטא דחירותא כסברת הרמב"ן שהבאתי. אבל לע"ד לק"מ דההיא מיירי להיכא דאתו לגיורי אח"כ וכמ"ש התוס' והרא"ש שם והא קא מיבעי' ליה לכי מתגיירי אח"כ אי בעי גט שחרור דאי אינם קנויים קנין הגוף אלא למעשה ידיו אע"פ שאותו קנין לא פקע בדיבור בעלמא מכל מקום לכי מתגיירי מיהא פקע דהקדש ושחרור מפקיעין מידי שעבוד או דילמא דינא דמלכותא דינא והרי הם קנויים קנין גמור ואין הקדש מפקיע קניינו ועד בשחק נאמן לי שאחר שכתבתי זה מצאתי בתשובת הראב"ד ז"ל קצת ממה שכתבתי והביאה בספר תמים דעים

סימן ב מי שהיה לו שפחה ישמעאלית והפקירה ואח"כ הלכה ונתגיירה אם צריכה גט שחרור להנשא לישראל למ"ד דהני שפחות הם קנויים קנין הגוף בהא מילתא ראיתי להרב בעל פני משה בח"א סי' ך' שהביא משם הרב מר זקני ז"ל שהי' אומר דכל שהפקירה בעודה ישמעאלית תו אינה צריכה גט והוא ז"ל חולק עליו דעדיין צריכה גט כדי לאפקועי איסורא והביא ראיה לזה מההיא דאמרו בפרק החולץ חזי מר הני דיהבי זוזי אכרגא דאינשי כי נפקי צריכי גיטא אי לא ומסיק שם דצריכי גיטא וכתבו התוס' והרא"ש ז"ל דנ"מ שאם יתגיירו אח"כ מותרים בבת ישראל אלמא דאע"ג דהוו נפקו בעודם עובדי כוכבים אפ"ה כי מתגיירים אח"כ צריכי גיטא אלו דברי הרב ולע"ד חזי לי כסברת הרב מר זקני וטעמא דכל שהיא ישמעאלית ועדיין לא טבלה לשם עבדות לא חל עליה איסור שפחה ודין ישמעאלית יש לה וכמו שנראה מדברי הר"מ ז"ל בפ' ט"ו מהלכות איסורי ביאה שכתב דעובד כוכבים שבא על השפחה כותית הולד הולך אחר הזכר וכתב ה"ה ז"ל הטעם דאין קפידא בשפחות ועבדות בעודן בגיותן וכיון שכן דעודנה בגיותה לא חלה עליה עדיין איסור שפחה א"כ כי הפקיר' בישמעאלים דפקע שעבודה תו לא נשאר אצל רבה איסור