מחנה אפרים - א קמ

ליכא למימר שמגרע מפדיונו וחוזר אינו יכול לחזור בו. אבל לסברת הריטב"א דס"ל דאף בפועל אם קנו מידו אינו יכול לחזור בו ודאי צ"ע מ"ש מע"ע דמצי לחזור בו עיין במהרי"ק שורש קפ"ב סוף דף רט"ו ובמהרי"ט ז"ל בח"מ ס"ס ק"ח ובח"א סימן ק"מ ובמהרא"ש סי' קי"ג

סימן ג כתב מהר"ם ז"ל על יהודים שבכל מלכות שהורגלו לתת מס בשותפות ועכשיו נתן המלך קצת מהמלכות לבנו ואינו לוקח מס מהיהודים הדרים בעיירות בנו ועתה תובעין הקהל מס מאותם היהודים שיתנו עמהם כמשפט הראשון והשיב דפטורים דשותף חולק שלא מדעת חברו במקום פסידא ודבר פשוט הוא כי לא נשתתפו אלא כשהיו משועבדים למלך בעודם שלו ודרים תחתיו אבל יצאו מתחת ידו אדעתא דהכי לא נשתתפו ע"כ וראיתי להבש"ג בפרק המקבל הקשה על זה דלמאי איצטריך מהר"ם לתת טעם כי אדעתא דהכי לא נשתתפו ולמה לא סגי האי טעמא דשותף חולק שלא מדעת חברו במקום פסידא יע"ש ולא ידעתי מאי קשיא לי' דהא דשותף חולק שלא מדעת חברו במקום פסידא היינו טעמא דאמרינן דעתייהו דאדעתא דהכי לא נשתתפו מתחלה כמ"ש הוא בעצמו בריש בתרא דלאו בכל מקום אמרי' שותף חולק שלא מדעת חברו במקום פסידא כי אם היכא דאיכא אומדנא דאדעתא דהכי לא נשתתפו מתחלה יע"ש

וראיתי להרא"ש ז"ל בסי' ק"מ שכתב דההיא דאמרינן פרק הגוזל שיירא שהיתה הולכת במדבר ועמד א' והציל כו' ואם אמר לעצמי אני מציל הציל לעצמו וכתבו הפוסקים דבשותפין אע"ג דאין יכול להציל אם לא אמר לעצמי אני מציל הציל לאמצע היינו כשהציל סחורה או חפץ שהוא בשותפות עם חברו אבל אם הציל דבר אחר פשיט' שזכה בה המציל עד וא"כ בנ"ד שלא נתן התוגר סחורות מהשותפות אלא המעות פשיטא דהציל לעצמו אם בידו לבדו נתנו לו המעות שהרי במעות אין אנו יכולים לומר שהיו מעות השותפות עצמן ונראה מדבריו דקאי אמ"ש תחלה דאף אם נודה ונאמר שמה שנתנו לבן הנהרג היה בעבור מה שגנבו מהשותפות אפ"ה כיון דמה שנתנו לו הוי מעות כיון דבמעות אין אנו יכולים לומר שהיו מעות השותפות עצמן כלומר המעות שגנבו פטורים כ"נ מפשט דבריו וא"כ הוא קשה דהא המרדכי והבש"ג ז"ל כתבו משם מהר"ם על שנים שהיה להם חוב אחד בשותפות על עובד כוכבים אחד והחוב מקולקל ביותר וצריך ליתן הוצאה הא' רוצה והשני אינו רוצה יכול לחלק שלא מדעת חברו ויאמר לעצמי אני מציל והרי התם בחוב איירי וא"ה איצטריך לכשיאמר לעצמי אני מציל וכן כתב עוד הבש"ג שם משם מהר"ם דראובן ושמעון שהיו דרים תחת שר א' ויצא ראובן משם והי' להם חוב אחד בשותפות על עובד כוכבים וכעס השר על ראובן ואמר לשמעון את חלקך אסייע שיפרעו לך אם אמר שמעון לעצמי אני מציל הציל לעצמו דכל כה"ג במקום איבוד שותף חולק יע"ש וצ"ע ויש ליישב דבריו ודו"ק: (השאל' נאבדה ומתוך התשובה יתבאר)

סימן ד תשובה אף כי אנכי היום גולה ממקומי לא מצאתי מנוח לכף רגלי גם כי ספרי אינם אתי והדיבר אין בי עכ"ז לא נתתי מעצור לרוחי לבלתי סור מן המצוה. ואען ואומר דנראה דבנ"ד אם פורש בשטר השותפות שלא נשתתפו אלא במה שירויחו בעסק הידוע תו לאו כל כמיניה דראובן לומר לשותפו שמעון מה שנתתי לך ריוח מעסק אחר שהרוחתי בטעות הי' כי הייתי סבור שמחמת השותפות שיש לי עמך חל עלי חובה להביא לאמצע גם מה שהרוחתי בעסק אחר שהרי אין הדעת טועה בכך ואמרי' מידע ידע אלא שמתנה בקש לתת לו כדאמרינן בכמה דוכתי וחד מינייהו בפ' הספינה גבי מתני' דמכר את הצמד לא מכר את הבקר ופריך עלה נהי דאין הדמים מודיעים מ"מ ביטול מקח ליהוי ומשני שם בלישנא בתרא כי אמרי' אונאה וביטול מקח הני מילי בכדי שהדעת טועה אבל בכדי שאין הדעת טועה לא אימור מתנה הוא דיהיב ליה ולא מצי טעין טעיתי במקחי. ואע"ג דכת מן הגאונים לא ס"ל הכי ופסקו שם כשינויא קמא דמאי אין הדמים ראיה כדי לקיים כל המקח אבל ביטול מקח מיהא הוי ומשמע לפי זה דאפי' בכדי שאין הדעת טועה מצי לומר טעיתי. ולכאורה היה נראה דמסתייע האי סברא מדאמרינן בפ"ק דמציעא גבי הכיר בה שאינה שלו ולקחה דמעות יש לו ולא אמרינן מידע ידע ולשום מתנה נתכוון כדאמרי' גבי מקדש אחותו אדם יודע שאין קדושין תופסין בה וגמר ונתן לשם מתנה משום דלא עבידי אינשי למיהב מתנה לנוכראה. אבל כד דייקינן בה ליכא ראיה דהתם שאני דאיכא למיתלי ולומר דלשום פקדון נתכוון והא דלא א"ל לשום פקדון סבר לא מקבל מיניה אבל כל היכא דליכא למיתלי בפקדון אלא שטוען טעיתי בדעתי לא מהימן דאנן סהדי דשקורי משקר שאין הדעת טועה בכך וע"כ צ"ל לשום מתנה נתכוון וכן פסקו כל גדולי האחרונים נ"נ ותפסו עיקר כשינוייא בתרא דאפילו ביטול מקח לא הוי

ולע"ד זכורני שאני הייתי מייתי ראיה לזה מסוגיין דפ' המפקיד גבי מתני' דרי"א אפי' המוכר שמן מזוקק לחברו כל השנה כולה ה"ז מקבל עליו לוג ומחצה שמרים למאה ומוכח שם בשמעתין דחכמים דפליגי אר"י לשיטתייהו אזלי שאמרו אין הדמים ראיה משום דכיון דידע אימור לשם מתנה יהיב ליה יע"ש וה"ה בנ"ד. אבל אם בנ"ד לא פורש הדבר יפה בתחלת השותפות ויש מקום לתלות ולומר שראובן טעה בדעתו וסבור היה שלכל מילי היו שותפים אלא שעיקר השותפות הקבוע להם לשאת ולתת בו הזכירו ובו נכללים כל שאר רווחים אם יזדמן להם שכן דרך כל השותפים שמייחדים להם עסק ידוע כדי לשאת ולתת בו ואף ע"פ כן מתנים ביניהם שכל מה שירויחו ואפילו מציאה בשוק יהיה לאמצע ולזה טעה ראובן דסבור היה דזה מן הדין ואפי' כי לא התנו כאלו התנו דמי ולהכי הבי' ג"כ הוא לאמצע מה שהרויח באותו עסק כל כי האי גוונא נראה לע"ד דשמעינן ליה לראובן בטענתו כיון דאפשר לאצדודי ולומר שראובן טעה בדעתו ותדע דאמרינן בפרק הרבית האי מאן דאוזיף פשיטי מחבריה ואשכח בהו טופיינא אם בכדי שאין הדעת טועה הוא אימור מתנה הוא דיהיב ליה ונראה מדברי הטור בסי' רל"ג דאפ"ה אי אתא מאריה דזוזא וטעין לא לשם מתנה נתכוונתי אלא שטעיתי בחשבוני מהימן וכ"כ ר"י ובעל התרומות בהדיא הרי דאפי' במידי דהוי בכדי שאין הדעת טועה ובסתמא הוי מתנה אפ"ה כי אתי מריה וטעין לא כי אלא שטעיתי שמעינן ליה. ואע"פ שהמרדכי חלוק שם על זה וס"ל דכיון דהוי בכדי שאין הדעת טועה לא מהימנינן ליה לומר שטעה וכתב שהתוס' הביאו ראי' לזה מההיא דמכר את הצמד לא מכר את הבקר ואפי' ביטול מקח לא מצי טעין כיון דהוי בכדי שאין הדעת טועה לא מהימנינן ליה לומר שטעה לע"ד נראה דהטור ודעמיה מפליגי בינייהו דדווקא התם גבי צמד הוא דלא מהימנינן ליה משום דאנן סהדי דשקורי משקר שאין שום אדם טועה בכך לתת כל כך דמים בשביל הצמד אבל באשכח טופיינא אף על גב דהוי בכדי שאין הדעת טועה מ"מ אפשר לאדם שיטעה בכך ואמרינן זמנין דמעיין בעסקיו הוה וטעה בחשבונו ובהכי מתיישבא לי הא דלא בעי תלמודא שם בפרק הספינה לומר ואי אינש תקיפא הוא דלא יהיב מתנה מאי כדבעי לה גבי ההיא דאשכח טופיינא דדוקא התם הוא דבעי לה משום דאיכא צד לומר דשמא טעה ויהיב ואיכא למימר דאפי' המרדכי לא קאמר דלא שמעינן ליה לומר שטעה אלא שם דטעין טעיתי בכדי שאין הדעת טועה בו אבל היכא דטעין טעיתי במידי דאפשר לדעת לטעות בו מהימנינן ליה במה שאומר שטעה דלאו כולהו אינשי דינא גמירי וכמו שכתב מהריק"ו בשורש ך'

והנה זה ימים ראיתי בתשובה להרב מהריב"ל בח"ל שהשיב על שותף שבא לידו טעות עובד כוכבים ונתן חלק ממנו לשותפו וכתב הרב ז"ל דאע"פ שלא היה מחוייב השותף מעיקרא לחלוק עם חברו בהאי רווחא דלא קי"ל בזה כסברת ר"ת מיהו אי כבר יהב ליה לא מצי להוציא מידו דמסתמא מידע ידע וגמיר