מחנה אפרים - א קלט

שנתעסקו במכירת הבשר והרויחו הרי הוא לאמצע ומ"ש בב"י דאם לקחו שור לחרישה וטבחוהו שנוטל כל אחד לפי מעותיו ולא יקח בעל המנה במה שנשתבחה הבשר ומשם יש ללמוד דסחורה הראויה ליחלק חולקין לפי מעות לענ"ד מדברי הרי"ף אין נר' כן שהרי כתב הרי"ף ז"ל שנמלכו עליו לחלוק באבריו ובהא פליגי דרבא ס"ל דאף אם נזדמן להם ומכרוהו חי הואיל ואם טבחוהו וחלקוהו באבריו היה זה נוטל שליש לפי מעותיו וזה שני שלישים ע"כ הרי דהרי"ף לא כתב אלא כשהסכימו לחלוק באבריו אז הוא דאמרינן חולקין לפי מעותיו אבל אם לא הסכימו לחלוק באבריו אלא שרוצים למכור הבשר ולחלוק ודאי שהיה הריוח לאמצע ומדברי הרמב"ם ז"ל אתה למד כן שכ' ואפי' לקחו שור לטביחה שאלו טבחוהו היה כל אחד נוטל מבשרו לפי מעותיו כו' משמע דדוקא לקחו לטביחה הוא דאמרינן שאם טבחוהו חולקין הבשר לפי מעותיו אבל לקחו לחרישה וטבחוהו אין חולקין הבשר לפי מעותיו אלא א"כ הסכימו לטביחה ושבח אח"כ וטבחוהו ומעתה יש ללמוד שאם לקחו סחורה ביניהם לשאת ולתת יחד אע"פ שהיא ראויה לחלוק לא מיבעיא כשנשאו ונתנו בה והרויחו שהריוח לאמצע כיון דעדיין לא חלקו השותפות והשותפות עומדת שכל דבר של שותפות על זמן שלא חלקו הריוח לאמצע אלא אפילו אם באים לחלוק הסחורה אינם חולקים לפי מעות זולת היכא שלקחו פרקמטיא לחלקה ולא להרויח ביחד דאז דומה ללקחו שור לטביחה דחולקין לפי מעות ומתוך דברי הרי"ף והרמב"ם ז"ל נראה דאפילו אם קבעו זמן לשותפות ונמשך אח"כ כל זמן שלא חלקו הריוח לאמצע וכ"כ הרי"ף ז"ל דטעמא דרב המנונא דאע"פ שנמלכו לחלוק מיהו כל זמן שלא חלקו הריוח לאמצע דכל שלא חלקו עדיין השותפות קיימת ולפי מ"ש דלדעת הרי"ף והרמב"ם כל שלקחו דבר בשותפות להרויח בה כשבאים לחלוק אינם חולקין לפי דמים אלא לפי הריוח אתי שפיר דלא לאפושי במחלוקת שכן הוא לפי פרש"י ז"ל דרב המנונא איירי אפילו בטבחוהו ואע"פ כן חולקים לאמצע

והיכא שלקחו סחורה לחלקה ביניהם ונמלכו ומכרוה נראה דהריוח לפי מעות ולא דמי ללקחו שור לטביחה ומכרוהו חי דהריוח לאמצע דשור שאני שאינו ראוי ליחלק כל זמן שהוא חי מה שאין כן בסחורה שהיא ראויה ליחלק וכחלוק דמי ועוד דשור שאני דהריוח שבא בעודו חי מעותיו של זה גם כן גרמו והשתא אתי שפיר ההיא דהניח להם אביהם פרה ועבד זה משתמש שני ימים בפי' משום דאדעתא דידהו לא נשתתפו והרי שור לטביחה ג"כ דאדעתא דהכי לא נשתתפו ואפ"ה חולקים לאמצע אם מכרוהו חי אלא צריך לחלק דהיכא דנשתתפו להרויח הא ודאי אפי' ראוי לחלק הריוח לאמצע וכשלא נשתתפו להרויח כגון דשור לטביחה ומכרוהו חי חולקים לאמצע שאם לא היו מעותיו של זה לא היה זה הריוח שהרי אם טבחוהו לא היה זה הריוח משא"כ בסחורה הראויה לחלק ולקחוה ג"כ לחלקה אע"פ שמכרוה קודם שחלקו דלא שייך כל הני טעמא הריוח לפי דמים וההיא דבכור ופשוט שהניח להם אביהם פרה ועבד התם ה"ט משום דמן השמים הקנו לו ולפי זה מ"ש הטור בשם הרמ"ה דאם קבעו זמן לחלוקתו ועלה ריוח אחר זמן החלוקה נוטלין לפי המעות איירי בסחורה הראויה לחלק אבל סחורה שאינה ראויה לחלק לעולם הריוח לאמצע וע' בירושלמי בפרק שור שנגח ד' וה'

סימן ב השותפין שרצה אחד מהם לחלוק תוך הזמן כתב הרמב"ם דאינו יכול לחלוק ולכאורה היה נראה דהתוס' חולקים ע"ז שכתבו בפ' המקבל דהמקבל עיסקא יכול לחזור תוך הזמן דפועל יכול לחזור בו אפי' בחצי היום ע"כ וראיתי להרב בס' בני אהרן סי' ל"ט שרצה לחלק ולומר דע"כ לא אמרו התוס' הכי אלא במקבל עסקא מחברו ואין מתעסק אלא האחד ודמי לפועל אבל שני שותפין ששניהם מתעסקים בשותפות לא שייך לומר דדמי לפועלים והביא ראיה לזה ממ"ש התוס' בפרק אלו מציאות גבי זיל אייתי תלת דפלגת קמייהו דמיירי שהגיע זמן המכר וגם עבר זמן השותפות יע"ש. ולע"ד אינו כן דבהדיא הביא הב"י בריש ה' שותפין דשותפין יכולין לחזור כל זמן שירצו כמו פועל דחוזר בחצי היום ומיהו נראה לע"ד דכל זה אינו אלא שיוכל לחזור ולומר לא אטרח עוד בעדך אבל מ"מ אי נשתתפו במעות שניהם נהי דיכול לומר איני רוצה לטרוח שאינו עבד שיעשה בע"כ מ"מ ממון השותפות קנויה לשניהם להרויח בה עד זמן שגבלו ביניהם וזהו שכתב הרמב"ם דאינם יכולים לחלוק תוך הזמן משום דכל אחד זכה בממון השותפות להשתמש בה ולהרויח. ומ"ש הנ"י בפרק המקבל דאם הוא לא משתעבד נכסוהי ג"כ לא משתעבדי דנכסוהי דאיניש לא משתעבדי אלא מדין ערבות ע"כ לע"ד אינו כן דהכא לאו מחמתיה משתעבדי כדי דנימא הכי אלא משום דכל א' הקנה ממונו לחברו כדי להשתמש בה כמי שהקנה דקל לפירות. ומשום הכי כתבו התוספות דאי פלג השותף תוך הזמן שלא מדעת חברו לא עשה כלום ואם הותיר העיסקא הרי הוא לאמצע

ומעתה יכולים אנו לומר דליכא פלוגתא בין הרמב"ם ז"ל והתו' דלדברי כולם שותפין יכולין לחזור ולומר איני רוצה לטרוח שאינו כעבד אבל אינן יכולים לחלוק השותפות וכמ"ש. אבל מדברי הראב"ד ז"ל בהשגות נראה דשותפין ששניהם מתעסקין לא חשיבי כפועלים כדי שיוכלו לחזור בהם שכתב בפ"ד מה' שלוחין ז"ל ורבותי הורו שאדם יכול להקנות עצמו לחברו בקנין כדין העבדים ומדאיצטריך לקנין נראה דהיינו כדי שלא יוכלו לחזור בהם דאי כל זמן שלא חזרו לא הי' צריך לקנין דאפי' בדבורא בלבד לא גרע ממגביה מציאה לחברו דקנה חברו וכ"כ מהרי"ק בשורש קפ"ב והכריח כן מתשו' אחרת להראב"ד יע"ש. והשתא נראה דלא ס"ל דשותפין דמו לפועלים דאם כן קנו מידם אמאי אינם יכולים לחזור תוך הזמן כמו פועל שחוזר בחצי היום ואפי' קנו מידו וכמ"ש הריב"ש בסי' תע"ו יע"ש וכ"כ הרשב"א בספר תולדות אדם סי' ע"ב ז"ל הצ"ל ואם נתכוין בקנין זו כדי שלא תוכל לחזור בה תוך הזמן זה אינו דבין בקנין בין בשכירות יכולה היא לחזור בה וכו' יע"ש. (א"ה וכן נראה מדברי הרשב"א בספר תולדות אדם סי' פ"ז ואף בשותפין יע"ש וצ"ע מ"ש הב"י בריש הלכות שותפין שדעת הרשב"א כדעת הראב"ד וע' סי' ס' בב"י סי"א מ"ש הרמב"ן והרשב"א וצ"ע)

הן אמת דהריטב"א ז"ל כתב בחידושיו שאם קנו מידו של פועל אינו יכול לחזור בו וכ"כ הנ"י בפרק הספינה גבי השוכר את הפועל לעשות עמו בגורן יע"ש ולפי זה אפ"ל דהראב"ד ג"כ ס"ל דשותפים דמו לפועלים ומיהו כל שהקנה את עצמו ס"ל דאינו יכול לחזור בו והשתא אתי שפיר מה שהקשו על דברי הריטב"א ז"ל דהיכי כתב דכל שקנו מידו של פועל אינו יכול לחזור והלא כל פועל משעה שהתחיל במלאכתו נגמר קנין השכירות ואפ"ה חוזר בחצי היום דאיכא לפלוגי ולומר בין היכא שהקנה את עצמו דאז גופו קנוי לב"ה כמו ע"ע ומש"ה לא מצי לחזור בו בלא כסף ובלא מחיר מה שאין כן היכא דלא הקנה את עצמו דנהי דהתחלת מלאכה עביד קנין אינו אלא ששעבד עצמו למלאכת חברו אבל לא הקנה את עצמו כדי שלא יוכל לחזור בו. שוב ראיתי דברי הריטב"א בחידו' שם בפרק האומנין ונראה דלא ס"ל דהתחלת מלאכה עביד קנין בפועל ומשום הכי הוא דמצי לחזור בו בחצי היום אבל כל שקנו מידו לא מצי לחזור בו אבל עדיין צריך להבין דאפי' כי קנו מידו אמאי לא יוכל לחזור בו ומ"ש מע"ע דאע"ג דגופו קנוי מצי לחזור בו ועוד דבהדיא מוכח בירושלמי פ' האומנין דפועל גופו קנוי והא דמצי לחזור בו משום גזרת הכתוב הוא דקאמר התם רב אמר אין ישראל קונים זה את זה משום דכתיב כי לי בני ישראל עבדים ולא עבדים לעבדים אמר ר' יוחנן בע"ע היא מתנייא ע"ד דרב בין פועל בין ב"ה יכול לחזור בו ע"ד דר"י פועל יכול לחזור בו ולא ב"ה. ונ"ל דה"פ דר"י סבר דפועל גופו קנוי כמו ע"ע וקרא דכי לי בני ישראל בע"ע מיתנייא ואתא לומר דע"ע יכול לחזור בו ולמדנו מהכא דפועל גופו קנוי ואפ"ה מצי לחזור בו ולהראב"ד ז"ל לק"מ דאף שכתב דאם הקנה את עצמו ה"ז קנוי ואינו יכול לחזור בו אפשר דס"ל דהא דפועל יכול לחזור ואע"ג דהתחלת מלאכה עביד קנין היינו בפועל שהשכיר עצמו בשכר דה"ז מגרע משכרו וחוזר כמו ע"ע דמגרע מפדיונו ויוצא אבל אם הקנה עצמו לחברו בלא שכר דאז