מחנה אפרים - א קלח

ראיתי חולקין עליו ולא ס"ל הכי והוא סברת ר"ת דאית ליה דאותו זכות דהוה ליה לאב יכול ליתנו לאחר ושליחותיה דאביו קא עביד ונראה דהרא"ש ס"ל דכל כה"ג לאו שליחותיה דאב קא עביד זה השני אלא הוא מקיים מצוה ולא האב וכמ"ש הרב בעל כנסת הגדולה בהלכות שופר והראיה שאם קדם אחר ומלו שלא מדעת אביו הרי זה מהול ולא דמי לתורם על של חברו דהתם שליחות בעינן ואי לאו הכי לא עשה ולא כלום ובעל הכרי הוא דעושה המצוה ונראה דה"ט דר"ת ז"ל דכיון דאין אדם יכול למול בנו של חברו שלא מדעתו כל שנתנו למולו לאחר שליחותיה דאב קא עביד ודמי לאות' שאמרו בפרק הגוזל קמא מנין לכהן שבא ומקריב בכל עת שירצה וכו' ואם היה זקן או חולה נותנו לאחר ומשמע התם דמדין שליחות הוא אלמא דאע"ג דקי"ל דכהני לאו שלוחי דידן נינהו אלא שלוחי דרחמנא אעפ"כ כיון שזיכה לו תורה במצוה זו יכול לשוויי שליח תחתיו והוא הדין נמי במי שנתן בנו לאחר למולו שליחותיה דראשון קא עביד. איברא דעדין איכא למימר דזה השני לא זכה במצוה זו בדבור האב ולא מיבעיא כשאין האב יודע למולו דכיון דאיהו לא מצי עביד שליח נמי לא מצי משוה אלא אפי' בשיודע למולו נהי דבידו הוא לשוויי שליח למי שירצה מיהו זה השליח עדין לא זכה במצוה זו דמ"ש מהר"ם דלא גרע ממכירי כהונה דאלמא בדבור לחוד זכה הכהן וכו' לפי מה שפי' רש"י והר"ן ז"ל שם בגיטין סוף פרק כל הגט יע"ש אין דמיון עולה יפה. ומה שהביא מההיא דר"י דהין שלך צדק כבר כתבו הרי"ף והרא"ש ז"ל בפרק הזהב דר"י לא מהאי קרא קא"ל דאם כן מתנה מרובה נמי אלא האי קרא לא אתא לכדאביי שלא ידבר אחד בפה ואחד בלב ור"י מן הסברא הוא דקאמר דכל מתנה מועטת כיון דסמכא דעתיה אית ביה משום מחוסרי אמנה ובירוש' אמרו אין אדם יכול לעשות שליח לקבל מתנה שא"ל ליתן משום דאין לו זכות בה ואותיביה מהא דהין שלך צדק ומשני כדאביי אבל התו' ס"ל דההיא דאביי לא אצטריך אלא לרב אבל לר"י כל שלא נשתנה השער אינו יכול לחזור משום הין שלך והא דקאמר דבמתנה מרובה מותר לחזור בו ה"ט משום דלא סמכא דעתיה וגם הנותן לא גמר בכל לבו ליתן וכיון שכן יש לו קצת זכות לזה שנדר לו אביו במצוה זו וכ"כ הטור בשם ב' המאיר ובפ' כל הגט אוקמה רב למתני' דהמלוה מעות את הכהן במכירי כהונה ואלו רב לא ס"ל לדר"י דהין שלך צדק ויכול לחזור וכדכת' הרא"ש ז"ל שם בשם הרי"ף ז"ל

סימן כו ראובן שאמר לשמעון אני ממנה אותך שליח שתגבה מנה מלוי שחייב לי ותזכה בו ליהודה מהו מי אמרי' כיון שעדין לא באו המעות לידו ומחוסר גוביינא הם לא מצי להקנותם לאחר דאין אדם מקנה דבר שלא בא לידו וכיוצא לזה כתב הטור בשם הרמ"ה סי' רמ"ג דאם אמר לעדים כתבו השטר וזכו לפלו' אפי' כתבו לא זכו לו דאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם. איברא דלפי מה שפרש"י בפ"ק דמציעא גבי עדיו בחותמיו זכין לו אין נראה כן ומיהו עדין איכא למימר דהתם שאני משום דהדבר בידם לעשותו עכשיו ע"י קניין וכל שבידו לאו כמחוסר מעשה אבל הכא דאין הדבר בידו עכשיו שליח נמי לא מצי משוי ובהכי אתי שפיר להרמ"ה ההוא דעדיו בחותמיו זכין לו דהתם בידו של זה לגמור הדבר עכשיו על ידי קניין סודר

ואיברא דאם היו הנכסים אצל לוי פקדון מעות בעין הגם דאין דרך קנייה לדמים מ"מ כיון דהדבר איתיה בעולם מצי לעשות שליח כדמוכח מפי' רשב"ם גבי לכשתלד קנה ואף ע"ג דלא מצי עביד השתא מצי לשוויי שליח וזהו דעת הרא"ש ור"ח ז"ל שהביא הטור בסימן ר"י דנראה דכי אמרינן כל מידי דלא מצי עביד לא מצי לשויי שליח היינו היכא דאין הדבר בעולם אבל דעת הרמ"ה אינו כן כמ"ש הטור בסי' ר"י

סימן כז והיכא דעשה שליח לגבות מב"ח והלך השליח ותפס מהלוה ואית ליה ב"ח אחרים בהא מילתא איכא פלוגתא בין רש"י ז"ל והתוס' דרש"י ס"ל דכי אמרינן תופס לב"ח במקום שחב לאחרים לא קנה היינו בשתפס מעצמו ולא עשהו שליח דאי עשהו שליח הא קי"ל דשלוחו של אדם כמותו ומ"ש מפועל המגביה מציאה לב"ה דזכה ב"ה ואפי' לרב נחמן דאית ליה המגביה מציאה לחברו לא קנה חברו משום דיד פועל כיד ב"ה. והתוס' ז"ל הקשו ע"ז מההיא דיימר בר חשו דפ' הכותב דא"ל לשלוחו זיל ותפסיה לארבא ומסיק דהוי תופס לב"ח אלמא דאפי' בעשאו שליח לא מהני תפיסתו. ולע"ד נראה דלא קשה מידי דהתם בפרק הכותב לא איירי בתפיס' ממון כי אם בתפיסת מטלטלין ובתפיסת מטלטלין כי תפיס מלוה גופיה לא זכה בהם זכייה גמורה כי אם למשכון בעלמא משא"כ בתפיס זוזי דזכה בהם זכייה גמורה ונפקא מינה דאי איתניסו אותם מעות איתניסו למלוה ואי תפס מטלטלין אי איתניסו איתניסו ללוה ואין לו בהם אלא תפיסה בעלמא לבטחון חובה וכיון שכן בתפס זוזי דאי עביד מלוה גופיה זכה בהם זכייה גמורה שלוחי' ג"כ יכול לזכות לו אבל בתפס מטלטלין דאי תפס מלוה גופיה לא זכה בגופן כי אם לתפיסה בעלמא להא מילתא לא מהני שליחות כיון דאין כאן זכייה אלא תפיסה בעלמא ומטעם זה ג"כ ס"ל לרב נחמן המגבי' מציאה לחבירו דלא קנה חברו ואפי' עשהו שליח דא"ל זכי לי משום דשליחות בכה"ג לא מהני כיון שלא היה למשלח שום זכות באותו ממון מקודם וכדאמרי' בירושלמי שהבאתי לעיל דאין עושה שליח לקבל מתנה כיון דלא היה לו שום זכות בה מקודם: מה' שליש לא מצאתי כי אם דבר זה שכתב בימי חרפו

סימן כח שליש נאמן אפי' היכא דליכא מיגו כ"כ התוס' בפ' התקבל והרשב"א והר"ן שם והטור סי' נ"ה והיינו טעמא משום דמעיקרא הוה ליה מיגו והאמינו וראיתי למהרש"ח בביאורו לטור כתב דמלשון הנמוקי יוסף ספ"ק דמציעא נראה דאע"ג דליכא מיגו כלל נאמן יע"ש ותמהני דבפירוש כתב הנ"י בפרק זה בורר ז"ל פי' דלא מיירי דאין עליו עדים כלל דא"כ אפי' מלוה מודה דאיהו עשהו שליש לאו מידי הוא דאחספא בעלמא הימניה אלא לומר שאין עדים מצויים לקיימו ואע"ג דליכא מיגו דאי נמי מהדר לי' ללוה לא מהני ליה מידי מ"מ הא הימניה מעיקרא בשעתא דאפקידו גביה דאי מהדר ליה ללוה בההיא שעתא הוה מקיים ליה והן הם דברי הר"ן והנ"י בפ"ק דמציעא שכתב ואם אין עליו עדים פי' לא שאין בו עדים כלל דא"כ וכו' אלא שאין בו עידי קיום יע"ש. והיכא דאיכא הכחשה ביניהם שאחד מהם אומר שלא השלישו בידו אלא שנתנו בידו לפקדון נראה ג"כ דנאמן השליש אפי' בלא מיגו מאותה סוגייא דפ' התקבל דהא התם איירי כשאחד מהם אומר שבפקדון אתא לידיה ולא בתורת שליש ואפ"ה כתבו שם התוס' דנאמן מיגו וכ"כ ב' התרומות שער נ"ב ח"ג סי' ח' ששאל להרמב"ן והשיב לו דנאמן אפי' היכא דליכא מיגו כגון דאיתחזק שטרא בב"ד ודלא כמהרי"ט ח"א סי' צ' אח"כ ראיתי בש"ך בסי' הנז' השיג על הרב דמסתם הטור וב' התרומות נראה דאין לחלק יע"ש ולא ראה דבפירוש כתב הרב ב' התרומות הפך מהרי"ט. (א"ה נראה דהש"ך ה"ט דלא נסתייע מדברי הרמב"ן הנז' משום דהוא ז"ל בסוף דבריו הבין דהרמב"ן איירי כשהוא טוען לא היית שליש משנינו אלא אני לבדי הפקדתי אצלך על תנאי זה ולא נתקיים התנאי וכעין מה שפי' סוגיין דפ' התקבל): הלכות שותפות

סימן א בדיני השותפות אם נשתתפו זה במנה וזה בק"ק ולקחו פרקמטיא ונשאו ונתנו בה והרויחו נראה דהשכר לאמצע כך נראה מדברי הרמב"ם ז"ל והרב בעל כ"מ בפ"ד מהלכות שלוחין אבל בב"י סימן קע"ו כתב איפכא ודקדק כן מק"ו דלקחו שור לחרישה וטבחוהו יע"ש ואינה ראיה דטבחוהו שאני שהרי חלקו השותפות אבל כל זמן שהם שותפין חולקים לאמצע ואה"נ שאם כשטבחוהו לא חלקו לאבריו אלא