מחנה אפרים - א קלו

בדף קנ"ח ע"א ד"ה הניחם ע"ג קרקע והפטר כו'. איברא דמדברי הרשב"א שהביא שם סוף דף קנ"ז נראה כסברת הר"ם אלשיך שכתב ז"ל אלא מסתברא דטעמא דמלתא כדאמרן לעיל דאינו בתורת זכיה כלל וכיון שכן כי א"ל תנם לישראל חברך והפטר נהי דישראל ראשון איפטר מיהו ישראל שני לא זכה ליה וזוזי דישראל נינהו ואי בעי הדר ושקיל להו מישראל שני דלדעת שיזכה לעובד כוכבים נתנם וכל שלא זכה מחמת העובד כוכבים אף הוא חוזר ונוטלם עכ"ל וכל זה שכתבנו הוא כשהעובד כוכבים היה רוצה ליתנו לישראל שני בהלואה דאז איכא למימר דאע"פ שאמר לו העובד כוכבים לישראל ראשון תנם לחברך והפטר אפ"ה יכול לחזור וליטלם ממנו משום דלא נתנם לו אלא ע"ד שיזכה לעובד כוכבים וכל שלא זכה מחמת העובד כוכבים אף הוא חוזר ונוטלם כמ"ש הרשב"א ז"ל כאמור אמנם כשהעובד כוכבים היה רוצה ליתנו לאותו ישראל במתנ' או שהיה חייב לו אף הרשב"א ז"ל מודה דזכה הישראל השני דהא לא נתנם על דעת שיזכה לעובד כוכבים אלא שיזכה לעצמו ומטעם זה נרא' עוד דכה"ג אף שלא אמר העובד כוכבים לישראל ראשון כי אם תנם לחברך סתם זכה בהם ישראל שני ואין לישראל ראשון על השני כלום וע"כ לא אמרינן דאפי' דאמר לו העובד כוכבים תנם לחברך דלא זכה בהם ישראל שני ויכול הישראל הראשון ליעלם ממנו אלא כשהעובד כוכבי' היה רוצה להלוותם לישראל שני דאז כיון דלא נתחייב השני לעובד כוכבי' דאין זכיה לעובד כוכבים אם כן גם הראשון לא נפטר מהעובד כוכבים הלכך זוזי ברשות ישראל קיימי דלא נתן לו אלא ע"ד שיפטר מהעובד כוכבים ועדין לא נפטר או אדעתא שיזכה לעובד כוכבים נתנם וכל שלא זכה לעובד כוכבים אף הוא חוזר ונוטלם ממנו אבל כשהעובד כוכבי' אומר לישראל תנם לחברך במתנה או בעד פרעון כל שנתנם ראשון לשני נפטר כיון דעל פי העובד כוכבים נתנם וכונתו עשה והרי זה דומה לישראל שאמר לעובד כוכבי' או עובד כוכבי' שאמר לו לישראל טול מנה זה ותנהו לפלוני דאין לו לעובד כוכבים על השליח עוד שום תביעה וא"ת אף כשאמר לו העובד כוכבים לישראל ראשון תנם לחברך אף שבתורת הלואה היה רוצה ליתנם לשני ולא נתחייב דאין זכיה לעובדי כוכבים אמאי לא נפטר הראשון כיון שעל פי העובד כוכבים נתנם לחברו י"ל דהיינו טעמא משום דהישראל הביאו לעובד כוכבים ומשום הכי כל שלא נתחייב השני לא נפטר הראשון ועדין צ"ע ועיין מ"ש מהר"ב ז"ל בסוגיין דף קנ"ח ע"ב וז"ל וכל שמועתינו זאת אינה אלא בהלואה שלוה עובד כוכבי' מישראל או ישראל מעובד כוכבי' ובהא שייך לומר שליחות ואין שליחות דכיון דאיכא חיוב מלוה כל היכא דליכא למימר שליחות לא מפטר מחובו וקיימי מעות ברשותי' כדמעיקר' אבל בפקדון שהפקיד עובד כוכבי' ביד ישראל או שהפקיד ישראל ביד עובד כוכבים ואמר המפקיד ליתנו לישראל שילוה אותם לו כל שנתנו הנפקד על פיו נפטר ממנו וכו' עכ"ל ומתוך דברים אלו נראה קצת דלא כמ"ש וצריך תלמוד (א"ה כל מ"ש לעיל בענין זה סידרתיו לפי ע"ד כי לא מצאתי בדברי רבינו כי אם רמז דברים)

סימן כג ראובן שעשה שליח לשמעון שילך ויקבל חובו מן העובד כוכבי' וכן עשה שמעון והלך ונתן לו העובד כוכבים בגדים בעד פרעון החוב ובבא שמעון עם הבגדים מצאו לוי ומכרם לו יורנו רבינו נר"ו

תשובה הא מלתא איתיה בפרק הרבית דגרסינן שם עובד כוכבים שלוה מעות מישראל ובקש להחזירם לו מצאו ישראל אחר וא"ל תנם לי ואני אעלה לך כדרך שאתה מעלה לו כו' עד ואם העמידו אצל ישראל אסור משום חומרא ע"כ והקשו התוספות עלה דאמאי לא אסו' מדינא שהרי נעשה ישראל שני שלוחו של ראשון לקבל חובו מיד העובד כוכבים ותירצו דאין קבלה מן העובד כוכבים זוכה לישראל חברו מכיון דאין העובד כוכבים מפקיר נכסיו אלא בא לזכות מעותיו למלוה ע"י זה הלוה ואין לו כח לזכות שא"כ היה ישראל המקבל שלוחו לזכות במעותיו ואין שליחות לעובדי כוכבים ע"כ. ולכאורה נראה מדבריהם דאפי' כי עשה המלוה שליח לישראל חברו כדי שיקבל חובו מיד העובד כוכבים אין קבלתו זוכה לישראל המשלחו דהא הכא כי א"ל ישראל לעובד כוכבים תנם לזה הרי המלוה עשאו שליח לישראל שיקבלם בעדו כמ"ש התוספות בפרק הגוזל קמא גבי שליח שעשאו בעדים דכל שא"ל פה אל פה שלח לי ע"י פ' עשאו שליח וראי' ממתניתין דהשואל את הפרה. ואפ"ה הכא גבי עובד כוכבים לא מהני דא"א לישראל לזכות לחברו בממונו של עובד כוכבים אם לא יעשנו שליח וכמ"ש נ"י פ"ק דמציעא בשם הר"ן ז"ל דא"א לזכות לחברו מתורת שליחות אלא אם כן נעשה שלוחו של בעל הממון יע"ש. וכבר ראיתי להרשב"א ז"ל בחדושיו לשמעתין שכת' בהדיא דאפי' כי עשאו שליח לישראל שיקבל חובו מיד העובד כוכבים אין קבלתו זוכה לו וכ"כ מהר"ם הביאו הב"י בח"מ משם ר' ירוחם סי' ק"ה. אבל מדברי הטור ביו"ד סי' קס"ט אנ"כ שהרי כתב דאפי' לר"ת ז"ל אם ישראל השני אומר שבשליחות הראשון מקבלם אסור דשליח של ישראל הוא ע"כ וכן מסתברא שהרי כל שהישראל עשאו שליח לקבל בעדו תו אין אנו צריכים לשליחותו של עובד כוכבים וכמ"ש התוספות פ"ק דקדושין גבי ההיא דעבד מהו שיעשה שליח לקבל גיטו וכו' דנ"מ היכא דפירש לו האדון לישראל שאינו נותנו לו בתורת זיכוי אלא בתורת שליחות העבד וכגון דהשליח אמר עבדך עשאני שליח לקבל את גיטו וא"ל האדון הילך וכ"כ הריטב"א שם ומ"ש הר"ן שהבאתי דא"א לזכות לחברו מתורת שליחות אלא אם כן נעש' שלוחו של בעל הממון ה"ד במתנה דאין אדם עושה שליח לקבל מתנה מחברו כדאיתא בירושלמי דמ"ש אבל לענין חוב אינו כן דודאי שפיר משוה שליח ושליחו כידו ובח"מ הביא הב"י משם הרא"ש והר"ן ז"ל דתופס לבע"ח במקום שאין חב לאחרים מן הדין זכה דזכין לו שלא מדעתו ומפשט דברי הטור בי"ד שהבאתי נראה דאפי' לא שוויה ישראל המלוה שליח זכה לו דזכין לאדם שלא בפניו וכ"כ הב"י שם

איברא דאיכא למידק דהא כיון דמיירי שם בשהישר' הראשון א"ל תנם לו מכי א"ל הכי הרי עשאו שליח לישראל לקבלם בעדו וא"כ כי נמי לא אמר השליח הכי הרי הוא שלוחו של ישראל כמו שהוכחתי לעיל דכל שאמ"ל פה אל פה שלח ע"י פ' הרי עשאו שליח אלא דאפ"ה לא מצי לזכות כיון דאין העובד כוכבים עושה שליח וכמ"ש התוס'. לכן נראה לע"ד דע"כ לא אמרינן עשאו שליח אלא היכא דאמ"ל הוא מעצמו שלח לי חובי ע"י פ' אבל הכא דא"ל לעובד כוכבים תנם לו בהלואה לאו שליח שוייה ואף על גב דישראל שני כי קבלם מהעובד כוכבים ע"ד ישראל קבלם וכאלו קבלם בעדו מ"מ כל כמה דלא עשאו שליח בהדיא אין זה יכול לזכות בהם שלא מדע' העובד כוכבים שהרי אם לא ירצה העובד כוכבים לתתם הרשות בידו

סימן כד ראובן שאמר לעובד כוכבים אמור לישראל פלו' שילוה לי מעות ואתה תתן לו דינר ברבית בכל חדש וחדש ובסוף הזמן אני אפרע לך כל הריבית שתתן בעדי מהו מי נימא כיון דאין שליחות לעובד כוכבים כי יהיב עובד כוכבים רבית לישראל לאו משל ישראל קא יהיב דישראל כי שקיל מעובד כוכבים קא שקיל או דילמא כיון דהישראל נתחייב לעובד כוכבי' לפרוע לו כל הרבית שנותן העובד כוכבי' בעדו אישתכח מישראל שקיל רביתא דכי יהיב עובד כוכבים כאלו יהיב הישראל דמי וכן משמע מההיא דאמרי' בפ"ב דע"ז דף ע"א דאסור לומר לעובד כוכבים עול תחתי לעצור משום דכי יהיב עובד כוכבים יין נסך כאלו יהיב הישראל דמי כמו שפירש רש"י דשליחותיה דישראל קא עביד עובד כוכבים. איברא דראיתי למקצת המפרשים ז"ל שפירשו לה בשהקדים לו דינר דמיד נקנה לו היין לישראל משום דאי לאו הכי לא חשיב כאלו הישראל יהיב יין נסך ואע"פ שהישראל ודאי נשתעבד לעובד כוכבים בדמי היין שנתן על פיו כדמוכ' שם בשמעתין בריש פרקין דאוקי לה לההיא דקתני אבל אסור לו' לפועליו צאו ושתו דאיירי בשהקדים לו דינר לחנוני הא לאו הכי שרי ואע"פ שהב"ה נשתעבד לחנוני יע"ש אבל איכא לאקשויי אשמעתין שם כיון דהבעל הבית נשתעבד לחנוני הרי החנוני