מחנה אפרים - א קל

שלקח כמו שפירש רש"י ז"ל וא"כ בנ"ד אף דאין שליחות וזכיה לעובד כוכבים קנה העובד כוכבים כדאמרן

איברא דצ"ל לפ"ז הא דכתבו התוס' רפ"ק דקדושין דף ג' שר"ת היה שולח הרשאה ביד עובד כוכבים והיה מקנה לו בק"ס אמנם צריך ליזהר שיהא הסודר של עובד כוכבים ולא מיד העדים דאין שליחות וזכיה לעובדי כוכבים יע"ש. ולפי מ"ש דאין אנו צריכין כאן לדין זכיה אלא בקבלת הסודר ה"ז מקנה אותו לעובד כוכבים א"כ אין צריך ליזהר בזה וראיתי להרמב"ם ז"ל בתשו' שכתב דבעינן כליו של קונה דוקא וכשהסודר הוא של אחרים ה"ט דקני משום דאלו אחרים מזכים הסודר לקונה ע"י המקנה ע"כ. ולפ"ז אתי שפיר. והא דכתב הטור בח"מ סי' ק"ץ ז"ל וכן אם אדם אחר אמר למוכר כסף השדה קח לך ממני ומכור שדך לפלו' ואותו פ' עשהו שליח אלא שהנותן נתן הכסף משלו או אפי' לא עשהו שליח ואמר הוא למוכר שדך קנויה לי בכסף שנתן לך פ' קנה ע"כ וכתב הב"י זה נלמד מדין קדושין ומשום הכי צריך שיאמר הקונה שדך קנוי' לי כשם דלגבי קדושין צריך שיאמר התקדשי לי עכ"ד. דבריו תמוהי' לע"ד דאמאי אצטריך שעשהו שליח אפי' כי לא עשהו נמי ה"ז קונה דקי"ל זכין לאדם שלא בפניו ועוד דמדין עבד כנעני שמעי' לה וגבי עבד כנעני קי"ל בכסף ע"י אחרים אפי' שלא מדעתו של עבד וצ"ע. וכל זה שכ' הוא אם הודיעו השליח למוכר שהוא לצורך העובד כוכבים דהמוכר מקצהו לאחרים בקבלת הדמים ממילא ואין אנו צריכים לשליחות וזכיה ומעות קונות לו וכן נראה מסוגיין דפרק הגוזל קמא דף ק"ב גבי ההוא דהנותן מעות לשלוחו ליקח חטים ולקח שעורים דאם פחתו פחתו לו ואם הותירו הותירו לבעל וכו' ופריך עלה מי הודיעו לבעל החטים שיקנה לבעל המעות ובשלמא כי לא שינה שליחותי' קא עביד אבל היכא דשינה דלא הוי שלוחו היאך קנה בעל המעות וכתבו המפרשים ז"ל דליתא להאי פירכא דהשליח מכוין לזכות לבעל המעות ואע"פ שלא הודיעו למוכר יע"ש ילפינן מכאן דכל שאין זה שלוחו כדי שיקנה המשלח צריך שיודיענו למוכר או שהשליח מכוין לזכות וא"כ ה"ה בנ"ד כל שהודיעו למוכר אף דאין שליחות וזכיה לעובד כוכבים קנה כדאמרן לעיל וכאשר נראה מסוגיא הנז' שהרי בני מערבא לא אחיכו עליה דר"י אלא משום שלא הודיעו למוכר הא הודיעו הוה זוכה בעל המעות אע"פ שאין זה שלוחו וה"ט משום דמעות קונות לו וכ"ש בנ"ד שהוא קרקע ואין שייך בו זכיה וע"י שקיבל המוכר המעות מקנהו ממילא ללוקח. אמנם כשלא הודיעו השליח למוכר שהוא לצורך העובד כוכבים אתאנו לחוכא דבני מערבא דמי הודיעו למוכר שיקנה אותו לעובד כוכבי' וליכא למימר הכא השליח זוכה אותו לעובד כוכבי' שליחות וזכי' לעובד כוכבי' ונר' לע"ד דאם הישראל נתן מעותיו של עובד כוכבים מעותיו קונות לו ומוכר אע"פ שלא ידע שהוא שליח דעתו להקנות לבעל המעות וכן נראה מדברי הרמב"ם ז"ל בהלכות מכירה בפ"ז שכתב דאם זקף השליח המעות לעצמו אפ"ה קנה המשלח אלמא דאף על גב דביטל שליחותו ואינו רוצה לזכות למשלח אפ"ה המקח של משלח וה"ט משום דדעת מוכר להקנות לבעל המעות וכן נראה מתוך דברי הר"ן ז"ל בפ"ג דקדושין גבי ההיא עובדא דרבה בר בר חנה שהקשו מהתוספתא יע"ש ומאי ק"ל התם שאני משום דסתמא קנאה למשלח אבל הכא רב לעצמו קנאה ובודאי שהיה נאמן אצל רבה בר בר חנה וכן מוכח מדברי הר"ן עצמו בפ' האיש מקדש שכתב דאם עשהו שליח לקנות לו קרקע מיוחד לאו כל כמיניה לומר לעצמי לקחתי דשארית ישראל לא יעשו עולה ולפי זה צ"ל דנאמן היה רב אצל רבה בר בר חנה אלא ודאי דכל שקנאו במעות משלח אף שלעצמו קנאה לא קנה דדעת מוכר להקנות לבעל המעות ולקמן בעהי"ת נאריך עוד. ואף לדעת הרשב"א והרא"ש ז"ל שכתבו דה"ט דקנה המשלח אף שלא הודיעו למוכר הוא מפני שהשליח מכוין לזכות לבעל המעות יודו בנ"ד וע"כ לא אמרו דלא קנה בעל המעות אלא כשזקפם השליח לעצמו דנעשה עליהם גזלן וקנאם בשינוי. אבל כל שאין דעת השליח להקנותו לעצמו אז קנה בעל המעות דדעתו של מוכר להקנות לבעל המעות כל שאין דעתו של שליח לקנות לעצמו וכן יש לדקדק מתוך דברי הרשב"א ז"ל בתשו' החדשות סי' ש שכתב ז"ל הצ"ל וי"ל דשאני אחר דבכל כי הא לא אמרי' הודיעו לבעל החטים לפי שדעתו של מוכר אינו אלא למי שקונה ממנו או למי שהמעות שלו יעויין שם

וכל זה ניחא בעשה העובד כוכבים שליח לקנות או להשכיר לו קרקע וכמו שאמרנו שאף על פי שאין הישראל נעשה שליח של עובד כוכבים מעותיו של משלח קונות לו והמוכר ג"כ דעתו לזכות לבעל המעות וישראל מעשה קוף הוא דקעביד והוי כההיא דתנן במסכת מעילה שילח ביד חש"ו אם עשו שליחותו בע"ה מעל ופריך עלה והא לאו בני שליחות נינהו ואמר ר"י דהוי כאותה ששנינו נתנה על הקוף וכו'. אבל אם עשאו שליח הישראל לעובד כוכבים או העובד כוכבים לישראל כדי שיקנה לו מטלטלין בהא צריך למידע דידוע שיש מחלוקת בזה דלס' הרמב"ם ז"ל עובד כוכבים מישראל וישראל מעובד כוכבים קונה בין בכסף בין במשיכה ודעת רש"י ז"ל דישראל מעובד כוכבים בכסף ולא במשיכה אבל דעת ר"ת דישראל מעובד כוכבים לא קני בכסף אלא במשיכה ולפי סברת הרמב"ם ורש"י דעובד כוכבים מישראל וישראל מעובד כוכבים קונה בכסף אם כן בנדון זה ג"כ נהי דלית ליה שליחות לעובד כוכבים מ"מ מעותיו של עובד כוכבים או של ישראל קונות לו וכמו שכתבתי לעיל אבל לדעת ר"ת וסיעתיה דאין ישראל קונה מעובד כוכבים בכסף אם כן הכא נמי כיון שאין שליחות לעובד כוכבים לא קנה המשלח ולקמן בע"ה יתבאר אם קנאם השליח או לא

איברא דהטור ז"ל בי"ד סי' קנ"ב גבי עובד כוככים שלקח יין מישראל נראה דאית ליה כסברת ר"ת ז"ל דעובד כוכבים לא קני בכסף אלא במשיכה דלעמיתך בכסף ולעובד כוכבים במשיכה ולפי זה ישראל מעובד כוכבים לא קני מטלטלין בכסף וכן מבואר בתוס' בפרק הזהב דלר"י ברייתא דנתנה לבלן ה"ז מעל ודוקא בלן הא שאר מטלטלין עד שימשוך איירי בעובד כוכבי' כי היכי דלא תיקשי לר"י אבל צ"ע דהטור בעצמו כתב בה' יין נסך גבי ישראל שאמר לפועליו צאו ושתו דאם הקדים לו דינר ה"ז אסור דמשעה שנתן הדינר לעובד כוכבים נקנה לו היין לישראל וכ"כ בח"מ סי' קצ"ד ונראה דס"ל להטור דאע"ג דאין העובד כוכבים קונה מישראל אלא במשיכה ישראל מעובד כוכבים קונה בכסף וברייתא דבלן דפרק הזהב לר"י ג"כ איירי בישראל וה"ט דלא מעל מכיון שהפקיעו חכמי' קנין של כסף וכה"ג אשכחן גבי אתנן בפ"ב דע"ז דלא הוי אתנן מכיון דתיקנו חכמי' משיכה יע"ש ועוד כיון דחזינן דעובדי כוכבים קונים ומקנים בכסף אפי' לא תהוי אלא מנהגא בעלמא ישראל נמי קונה מיניה בכסף והוי כי ההיא דסיטמיתא וכ"כ בתשו' הרמב"ן ז"ל סי' רכ"ה

סימן טז עובד כוכבים דא"ל לישראל למיזבן ליה מידי ואזל וזבן לי' וכעת לא מצא לעובד כוכבים והפקידו ביד חברו ומת העובד כוכבים והנפקד רוצה לזכות בפקדון באומרו כי ממונו של עובד כוכבים הוא והמפקיד אומר כיון דאין שליחות לעובד כוכבים עדין לא זכה בו העובד כוכבי' והוי דידיה

איברא דעובד כוכבים דשלחו לישראל לא זכה במקחו דאין שליחות לעובד כוכבים מיהו לא ידענא אי זכה בו השליח כיון דלא נתכוון לזכות בו כשהיה בידו אלא דעתי' היה לקנותו לעובד כוכבים וראיתי שהתוס' בפרק הגוזל דף ק"ב ע"ב ד"ה מי הודיעו לבעל החטים כו' נסתפקו בזה ומתוך דבריהם נראה שיותר נוטה לומר שלא קנה לא זה ולא זה. (א"ה לע"ד נראה מתוך דברי הרא"ש ז"ל בפרק גט פשוט גבי ההיא עובדא דמייתי תלמודא התם בההיא איתתא דיהבה זוזי לההוא גברא למזבן ארעא אזל זבן לה שלא באחריות יע"ש דכל שלא קנאו המשלח קנאו השליח ודו"ק). אבל מתוך דברי הריב"ש ז"ל בתשו' סי' ת"א ז"ל ולקנות חמץ לצורך העובד כוכבים במעותיו של עובד כוכבים איסור גמור הוא שהרי לכל הפחות דילמא אתי למיכל מיני' ולא עוד אלא שהוא עובר עליו בבל יראה לפי שכשהוא קונה אותו בשביל העובד כוכבים אין העובד כוכבים בעל המעות קונה אותו שהרי