מחנה אפרים - א קכט

וליכא למימר דכי האי גוונא עובד כוכבים שליחותיה דישראל קא עביד ונהי דמתחייב ראובן לעובד כוכבים לשלם כיון שעל פי דבורו נתן לשמעון מ"מ לא חשיב שהוא הלוה לשמעון כדי שיוציא מידו של שמעון. ובפ' הרבית גבי עובד כוכבים שלוה מעות ברבית מישראל מצאו ישראל וא"ל תנם לי ואני אעלה לך מותר ואם העמידו אצל ישראל אסור פי' דא"ל ישראל לעובד כוכבים תנם לפלו' ומשמע שם דהאי דאסור אינו אלא משום חומרא דמדינא ליכא איסורא דעובד כוכבים לית ליה שליחות ולא אמרינן ישראל הלוה זכה מיד העובד כוכבים בשביל ישראל חברו וכתבו התוס' ז"ל דה"ט משום דאין העובד כוכבים מפקיר נכסיו כדי שיוכל זה לזכות בשביל ישראל חברו אלא הוא רוצה לזכות נכסיו למלוה עי"ז ואין שליחות לעובד כוכבים. אבל בדברי הרמב"ם ז"ל פ"ה מהלכות מלוה והרב בעל התרומו' שער מ"ו ח"ד שכתבו שם דכי האי גוונא הוי רבית קצוצה נראה דס"ל דהישראל זוכה לחברו מידו של עובד כוכבים. וראיתי בירושלמי פ"ו דדמאי בישראל שאמר לחנוני תן יין לפועלי' ה"ז חושש משום י"נ קאמר עלה ר' זעירא סבר החנוני מזכה להו לפועלים בשביל ב"ה ור' אילא סבר הפועלים זוכים לב"ה וחוזרים וזוכי' לעצמם. מה נפק מביניהון היה החנוני חרש ע"ד דר' זירא אינו חושש שאין שליחות לחרש ע"ד דר' אילא חושש עכ"ל. ולע"ד היה נראה דאפילו רבי זירא לא פליג אר' אילא אלא משום דס"ל דאין דעתם של פועלים לזכות לב"ה ולחזור ולזכות לעצמן ומש"ה קא' בגמ' דילן דאינו אסור אלא משום חומרא דלסברת התוס' שאינו יכול לזכות לחברו כיון דאין העובד כוכבים מפקיר נכסיו קשה עדין דמה בכך שאין העובד כוכבים מפקיר נכסיו כיון שישראל הלוה דעתו לזכות בשביל חברו לא יהא אלא שתפס בע"כ של עובד כוכבים ה"ז זכה לו דע"כ לא אמרינן דתופס לב"ח לא עשה כלום היינו היכא דהוי חב לאחרים אבל כל שאינו חב לאחרים כ"ע מודו דקנה והטור בי"ד סי' קס"ט נראה שסובר כמש"כ שכ' דאם הישראל אומר שבשליחות הראשון מקבלם ה"ז מדינא אסור וכתב הב"י דלאו דוקא שעשהו שליח אלא כיון שדעתו של שליח שני לזכות לראשון זוכה לו ותלמידי הרשב"א כתבו בשם רבם דלעולם אינו אסור אלא משום חומרא דאפי' אמר לי' ישראל המלוה שיזכה בשבילו וקבלם על דעת לזכות למלוה כיון שמיד הכותי הוא זוכה וא"א לומר שהוא מסתלק מהם בעודם בידו הלכך ישראל זה אי אפשר לזכות לישראל חברו עכ"ל הרי אתה רואה דלדעת התוס' וסברת ת"ר שהביאו משם רבם א"א לישראל לזכות לחברו מידו של עובד כוכבים ולדעת הרמב"ם ז"ל ובה"ת והטור כל שדעתו של שליח לזכות בעד חברו זוכה לו ולפ"ז נראה דאם ישראל שלח לחברו שיקח מיד העובד כוכבים בעדו בהקפה מיד שבאו לידו של שליח זכה בהם המשלח ולסברת ת"ר שהביאו משם רבם לא זכה בהם המשלח בפ"ק דגיטין גבי תופס לב"ח במקום שחב לאחרים לא קנה כתבו הרא"ש והר"ן ז"ל דאי אינו חב לאחרים ואית ליה פסידא לב"ח וכגון דהלוה הוא גברא דמפסיד נכסי' הרי זה זכה לו דזכין לאדם שלא בפניו והוי כאלו תפס המלוה בעצמו. מוכח מהכא דכל היכא דניחא ליה למלוה יכולים אחרים לזכות למלוה שלא מדעת הלוה. והא דאמרינן בפ"ק דגיטין גבי הולך מנה לפלו' שאני חייב לו דכ"ע הולך כזכי דמי ומ"ד אם בא לחזור חוזר ה"ט דמתוך שחייב באחריותו אם בא לחזור חוזר ואפילו מאן דפליג עליה ואמר דאינו חוזר היינו משום דס"ל דהולך כזכי דמי הא לאו הכי יכול לחזור ואין השליח יכול לתופסם בשביל המלוה התם שאני משום דאיכא פסיד' ללוה שהשליח רוצה להוליכם בדרך ואיכא למיחש שמא יאבדם בדרך אבל היכא שאינו רוצה להוליכם בדרך אלא מניחם במקום השמור בהא מהני התפיסה ולפי דברים אלו צ"ל דמה שאמרו בפרק הרבית דכי א"ל ישראל לעובד כוכבים תנם לישראל זה דאינו אלא משום חומרא התם שאני משום דאין הישראל השני מכוין לזכות בעד היש' חברו וכי לקחם לעצמו לקחם אבל אם נתכוון הישראל השני לזכות בעד ישראל המלוה ה"ז אסור מן הדין וכ"כ הטור שם וכתב הב"י שם דאפי' זכה לו שלא מדעתו של מלוה

סימן יד במאי דקי"ל דאין שליחות לעובד כוכבי' ה"ד מה"ת אבל מדרבנן יש להו שליחות לחומרא כ"כ התוס' בפ' הרבית בשם ר"י ושר"ת חולק וס"ל דאין להם שליחו' כלל וצ"ל לסברת ר"ת הא דאיתא בפ"ב דע"ז דף ע"א אומר אדם מלטני מן העוצר אבל אל יאמר לו עול תחתי לעוצר ופירש רש"י ז"ל עול תחתי משמע היה במקומי ושליחותי' קא עביד ע"כ והא אין שליחות לעובד כוכבים איברא דראיתי להרמב"ן ז"ל דמוקי לה בשהקדים ליה דינר משום דהוקשה לו מההיא דריש פרקין דמוקי לההוא דאסור לומר לפועליו צאו ושתו דאיירי דוקא בשהקדים לו דינר הא לאו הכי שרי ולפ"ז הוה אתי שפיר דלא תיקשי לסברת ר"ת מה שהקשינו מההיא דעול תחתי דההיא לאו משום שליחות הוא אלא כיון שהקדים לו דינר קנה לו לישראל מעותיו היין אבל עדין קשה דר"ת אית ליה דאין מעות קונות בעובדי כוכבים וכ"ת גם לחולקים על ר"ת קשה אמאי הוצרכו לאוקומי ההיא דעול תחתי בשהקדים לו דינר מאחר דס"ל דיש שליחות לעובדי כוכבים לחומרא כמבואר בה"ה פ"ה מהלכות מלוה ואמאי הוצרך תלמודא שם בע"ז דף ס"ג ע"ב לאוקומי ההיא דחנוני בשהקדים לו דינר דאפשר לומר דהוצרכו לאוקומי הכי משום דאיהו לא קאמר דליתיב להו איסורא וכ"כ התוס' בריש פרק המדיר את אשתו יעמיד לה פרנס ופריך תלמודא ופרנס לאו שליחותיה קאי עביד וכו' דהקשו התוס' מההוא דצאו ושתו ואני פורע דשרי כי לא הקדים לו דינר אפי' באומר לחנוני תן לפועלי ותירצו דהתם ליכא למיסר משום שליחות דלא קא"ל דליתוב להו איסרא הלכך לאו שליחותיה עביד אי יהיב להו יין נסך יע"ש וכן י"ל גבי ההיא דעול תחתי

וראיתי בירושלמי דדמאי גבי צאו ושתו ואני פורע דר' אילא אמר החנוני זוכה לפועלים בשליחות ב"ה ור' זירא אמר הפועלים זוכים לב"ה ואחר כך זוכים לעצמם היה החנוני חרש ע"ד דר' אילא אינו חושש כלומר משום דאין שליחות לחרש ע"כ והשתא צריך להבין דהא קתני חנוני עובד כוכבים מדחושש לי"נ ובשלמא לסברת האומרי' דיש שליחות לעובד כוכבים לחומרא אתי שפיר אבל לסברת ר"ת קשה דנראה מהירושלמי דיש שליחות לעובד כוכבים לחומרא ואפשר לומר ע"צ הדוחק דאיירי בהקדים לו דינר כדאוקי בתלמוד דידן ומה שאיצטריך לומר החנוני זוכה לב"ה היינו בחנוני ישראל דאין מעות קונות

אם העובד כוכבים נעשה שליח לחברו נראה מהירושלמי פ"ו דדמאי ופ"א מה' תרומות דליכא מאן דסבר דיכול העובד כוכבים לעשות שליח לחברו אבל בגמרא דילן נראה קצת דנעשה דאמרינן בע"ז פר"י דף ג"ן דכי עבדו ישראל את העגל גלו דעתייהו דניחא להו בע"ז וכי אתי עובד כוכבים שליחותי' דישראל עבדו ואין להקשות דאין שליח לד"ע דבעובד כוכבים לא אמרינן הכי כדאיתא במדרש. (א"ה עיין בת"כ סי' רצ"ט)

סימן טו עובד כוכבים ששלח לישראל שישכיר לו בית מישראל ועשה השליח את שליחותו ונתן המעות למשכיר כדי שיקנה המשכיר ביתו לעובד כוכבים. ולכאורה היה נראה דלא קנה העובד כוכבים מאחר דקי"ל דאין שליחות וזכיה לעובדי כוכבים אבל כד דייקינן נראה דלא צריך בזה שליחות וזכי' כיון דאין ישראל זוכה במידי לעובד כוכבים אלא מעשה קוף הוא דעביד דנותן המעות למשכיר וממילא זכי העובד כוכבים. ואמינא לה מההיא דאמר רבא פ"ק דקדושין דף ז' הילך מנה והתקדשי לפ' מקודשת מדין עבד כנעני ואמר רבא בתר הכי וכן לענין ממונא ע"כ וגבי עבד כנעני קאמר רבא בפרקין לקמן דף כ"ג דאפי' ר"מ דס"ל חוב הוא לעבד שיצא לחירות עם כל זה קונה עצמו בכסף ע"י אחרים אפי' שלא מדעתו דקבלת רבו גרמא לו. ופירש רש"י ז"ל דאין אחרים הללו חבין לו אלא קבלת רבו והרב אין נעשה שליח אלא לצורך עצמו ומקנהו מאליו ע"כ.. שמעינן מינה דכל שזה נותן הכסף למוכר כדי שיקנה לאחרים קנו אותם אחרים ולא משום שליחות וזכיה אלא כל דקביל מוכר המעות ממילא מקנהו לאחרים ע"י כסף