מחנה אפרים - א קכח

הלוה כלום אלא על הערב ואם אין נכסי' לקבלן גובה מהלוה מדר' נתן אלמא משמע דבנשא ונתן ביד נשתעבד הלוה מיד לערב כמלוה גמורה ועיין בס' גדולי תרומה דף קנ"ד לשון המתחיל וכתב רבינו יעקב וכו' יע"ש ובערב שלוף דוץ ג"כ כתב הנ"י בשם הרשב"א והר"ן ז"ל כיון דעיקר אסמכתי' של עובד כוכבים על הערב הוא נמצא שממונו של עובד כוכבים על הערב נתרבה וממונו של ערב על הלוה נתרבה שהוא חייב לפורעו מה שא"כ בערב קבלן דכשהעובד כוכבים נפרע מן הערב הוא שחל שעבודו על הלוה הן אמת דראיתי למוהר"ם בתשובות הארוכות סי' תתי"ו שכתב דאף בנשא ונתן ביד אין לקבלן אצל הלוה כלום כל זמן שלא פרע וכי מת העובד כוכבים זכה המשלח בהם ע"כ כנראה דמהר"ם קאי בשיטת הר"ם מנרבונה שהביא בעל התרומות דשרי לישראל להיות שליח וללוות מהעובד כוכבים מעות ברבית לצורך חברו דאינו לא לוה ולא מלוה אלא שלוחו של ישראל וזכה בהם השליח מיד לצורך חברו וישראל המשלח הוא הלוה ולא השליח ושוב ראיתי למהר"ם בסי' שצ"א שכתב כן בהדיא. ועלה לנו מכל זה דבנ"ד אם לא נתן הלוה המעות עדין לשליח כי מת העובד כוכבים זכה בהם המשלח דהמוציא מחברו עליו הראיה אבל אם כבר נתנם לשליח אינו יכול להוציא' מידו מספק ואם נאבדו מיד השליח קודם שהספיק ליתנם לעובד כוכבים הרי הדבר במחלוקת שנוי דלדעת מהר"ם ההפסד הוא למשלח ולדעת החולקים הוי לשליח שהוא הלוה

לע"ד הגם שאיני כדאי נראה דבנ"ד כיון שלא רצה העובד כוכבים להלוות כי אם לשליח א"כ אין לו לעובד כוכבים על המשלח כלום וכיון שכן חל שיעבודו של השליח על הלוה מיד דאל"כ על מי חל השעבוד וכמ"ש הרשב"א והר"ן והוא עצמו מ"ש ר"ת דערב שנשא ונתן ביד נתחייב הלוה לערב מיד ולהכי מוציאין ממנו מדר' נתן ויש ליישב מ"ש הטור בסימן קפ"ג שלא יהיה סותר לזה דיש לחלק בין שולח שליח שיקנה לו בגד בהקפה והלך וקנאו בסתם כיון דשלוחו של אדם כמותו מיד שלקח השליח תחייב המשלח לבעל הבגד בדמי הבגד ולהכי כי שכח העובד כוכבים קאמר מהר"ם דהשליח מחזיר הדמים למשלח ואין לו בהם כלום דאינו אלא שלוחו של משלח אבל בישראל שבקש מהעובד כוכבים שום דבר והעובד כוכבים לא רצה להקיף לו עד שבא שמעון וא"ל תן לו ונתן העובד כוכבים ביד שמעון ואמר שאינו מכיר כי אם את שמעון כיון שאין לעובד כוכבים עסק עם ראובן שהרי לא רצה שיתחייב לו ראובן הרי שמעון נתחייב לעובד כוכבים וראובן נתחייב מיד לשמעון כשלקחו מידו

איברא דאעיקרא דמלתא צריך למידע בשולח לחברו שילוה לו מעות שאמרו דיד שליח כיד משלחו וכי לקחם השליח מיד זכה בהם המשלח מיד המלוה דנראה דיש חולקים על זה שהרי הב"י הביא בסימן קפ"ג שכתב בעל העיטור בשלישות ממון לראש ישיבה ראובן דא"ל לשמעון אית זבינתא בדוך פלן זיל זבנה ביני ובינך ואזל וזבנה שמעון וא"ל ראובן פלוג לי וא"ל לא פליגנא לך אי דיהב ליה ראובן לשמעון זוזי למיזבן ליה חייב לתת לו מנתי' ואי לא שקיל שמעון זוזי והשתא קא מהדר ביה מודיעין ליה עונשא דקא עבר אמאי דכתיב הין צדק וכו' ע"כ. הנראה מדבריו דאף על גב דכי זבן היה אדעתא דראובן גם כן אלא דהשתא הוא דקא מהדר ביה לא מחייבינן ליה לשמעון כיון דלא שקיל זוזי לא אמרינן כיון דאמר לו זבנה ביני ובינך שליחא שוייה וכמו שכתב הרמ"ה ז"ל משום דאמרינן מי הודיעו לבעל החטים שיקנה חטים למשלח ואע"ג דלא קי"ל כנהרדעי בהא היינו משום דהתם בזוזי דמשלח זבן וכמ"ש ריצב"א הביאו בחידושי הר' בצלאל פ"ק דמציעא ודעת המוכר לאקנויי לבעל המעות. אלא דהרמ"ה ס"ל דכי א"ל זיל זבין לי האי זבינתא אע"ג דיהיב שמעון דמים משלו קנייה ראובן דכמאן דאוזפינהו דמי שהרי בשליחות ראובן נתנם שמעון למוכר והוי כאילו נתנם ראובן וכדאמרינן בפ' המדיר ופרנס לאו שליחותיה קא עביד וכיון שכן חשיב ראובן שהוא בעל המעות שהרי בשליחותו נתנם למוכר. אבל כי זבן שמעון בהקפה היאך קניי' ראובן המשלח דמי הודיעו למוכר שיקנה חיטים לראובן דמ"ש הרא"ש דידו כיד המשלח נראה דכל כה"ג לא מצי עביד איניש שליח קבלה כדאמרו בירוש' דמעשר שני פ"ד וכי אדם עושה שליח לקבל מתנה כלומר בלא דעת הנותן דאם עשה שליח לקבל מראובן מה שנדר לו לתת במתנה וכשהלך השליח לראובן א"ל הילך לפניך דהאי לישנא לא הוי שהוא המזכהו לו לא זכה בהם לוי עד שיאמר לו ראובן הנותן לשמעון השליח זכי בזה בעד לוי או תנהו לו למאן דס"ל דתן כזכי דמי וכמו כן איכא למימר בא"ל לחברו זיל זבין האי מידי או לוה לי מעות והלך השליח ולקח בהקפה דלא זכה בהם המשלח ואע"ג דהשליח נתכוון לזכות בהם למשלח דאין אדם יכול לעשות שליח קבלה ללות לו מעות שיזכה לו בהם שיודיענו למלוה ויקנה אותם למשלח הא לאו הכי לא דאין זה חשיב שלוחו דהלא זכי' מדין שליחות קא אתי דאנן סהדי דחשיב כאילו עשהו שליח וכיון דאפי' כי עשהו שליח קבלה לא מהני כמ"ש בירוש' דאין אדם יכול למנות שליח קבלה אלא בגט וכיוצא שזיכתה לה תורה בגט והיא עושה שליח לקבל דבר שהוא שלה מעתה בעשה שליח ללות לו מעות או למיזבן ליה מידי בהקפה אין שליח קבלה מועיל כל שלא נתן לו מעות ביד דלא זיכה לו תורה בכך לעשות שליח קבלה וכיון שכן אין חברו ג"כ יכול לזכות לו ממון חברו אם לא שיזכהו המוכר למשלח

כללא דמילתא דנראה לע"ד דאין אדם יכול לזכות בעד חברו במקח שבא לידו אלא בלוקח הדבר בממון חברו וא"נ בממון שלו דכמאן דאוזפינהו דמי וחשיב קונה בממון המשלח ונמצא דזה זוכה לחברו בממון חברו דמעות קונות אבל היכא דזכה לחברו במקח שלקח בהקפה כל שלא הודיעו למוכר היאך קונה חברו דמי הודיעו למוכר שיקנה מקחו לזה ואף אם עושהו זה שליח לזה שיזכה בעדו אין אדם יכול לעשות שליח לזכות לו בממון חברו שלא מדעת בעלים וזהו היא דעת ריצב"א שהבאתי לעיל שכתב דאף כי נתכוון לזכות במקח בעד חברו לא זכה חברו דמי הודיעו למוכר ועיין בחי' ה"ר בצלאל פ"ק דמציעא דף נ"ו ע"א וכ"נ שהוא דעת הרמ"ה שכתב דהא דכי א"ל זבין לי האי מידי זכה חברו היינו משום דכי א"ל זבין לי שליח שוייה וכמאן דאוזפינהו דמי וזה נראה שהוא דעת הרמב"ם ז"ל בפ"י מה' מעשר שכתב עם הארץ שנתן מעה לחברו לקנות לו ירק והחליף את המעה חייב לעשר ואע"ג דהחבר כי לקח נתכוון לזכות לעם הארץ משום דמי הודיעו למוכר שיקנה לעם הארץ וזה נראה דעת אותה תשובה שהבאתי לעיל משם ראש ישיבה. ועיין מ"ש בסמוך

סימן יג ישראל שהיה נושה מנה אצל העובדי כוכבים וא"ל הישראל לעובד כוכבים מנה שאתה חייב לי תנהו לישראל פלו' ונתן לו וכן ישראל שא"ל לעובד כוכבים תן מנה לשמעון ואני אתן לך ונתן העובד כוכבים לשמעון ומת העובד כוכבים וראובן תובע משמעון שכיון שעל פי דבורו נתן לו העובד כוכבים עובדי כוכבים כי יהיב לדידיה קא יהיב והוא חזר והלום לשמעון ושמעון משיב אני לא לקחתי אלא מיד העובד כוכבים ואתה נעשית ערב בעדי וכיון שאתה לא פרעת שום דבר לעובד כוכבים אין לך עלי כלום

תשובה אם לא היה ראובן כי אם ערב בלחוד מילתא דפשיטא היא דלית ליה על שמעון כלום. אבל בנדון זה שא"ל ראובן לעובד כוכבים תן מנה לשמעון ואני אתן לך בלא שאלת שמעון כי האי גוונא שליחות דישראל ראובן קא עביד עובד כוכבים וכן מבואר מדברי הטור בהל' ערבות דערבות וקבלנות היינו כשתבע הלוה מן המלוה שילוהו ונכנס זה ערב או קבלן אבל אם לא דבר הלוה עם המלוה שילונו אלא ראובן אמר ללוי המלוה הלוה מעות לשמעון ואני פורע אין ללוי על שמעון כלום אלא בשליחות ראובן נתנם לו יע"ש וכיון שכן בנ"ד שראובן לא ערב בלבד היה לעובד כוכבים אלא חשיב שהוא לוה מן העובד כוכבים ויהיב אח"כ לשמעון א"כ השתא יכול ראובן לתבוע המעות משמעון ואע"פ שהוא לא פרע לעובד כוכבים כלום. וכ"ת והא כיון דאין שליחות לעובד כוכבים אפי' כי א"ל ראובן לעובד כוכבים תן לשמעון ואני אתן לך עדין לא זכה ראובן באותם דמים