מחנה אפרים - א קכז

דדברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעין עיין מש"ל בסוף הלכות שותפין

סימן י במאי דקי"ל דכל מלתא דאיהו לא מצי עביד לא מצי משוי שליח מוכח מדברי התוספות בפ"ב דנזיר דף י"ב ד"ה באשה שאין לה בת וכו' דאף במפרש ואומר לשליח שיקדש לו אשה פ' אחר שיגרשנה בעלה הוי דינא הכי ואף שהרב מהרי"ט ז"ל כתב בח"מ סי' כ"ג דסוגיא לא מוכח הכי ז"ל וקשיא לי דע"כ למאי דס"ד מעיקרא דקאמר כי משוי שליח למלתא דקמא קמיה לאו בשליחות תליא אלא בדעתו של אדם מדפריך מההיא דאם היו פקחין וכו' וכי מסיק דודאי דעת האדם נמי אמלתא דליתי' קמי' אלא דכי משוי שליח במידי דמצי עביד מנא לן דהדר ביה לגמרי ממאי דקאמר דדיינינן בדעתו של אדם ותלינן בשליחותו של שליח דכל מידי דלא מצי עביד השתא לא מצי משוי שליח ואפי' אמר בפירוש שיקדש מה שתהא ראויה לו באותה שעה נימא דהשתא נמי מסתמא אין בדעתו לשווייה שליח אלא אמאי דמצי עביד השתא אבל אי פריש פריש ע"כ עד שמכח זה רצה הרב ז"ל לומר דדבר זה במחלוקת הוא שנוי לע"ד דברי התוספו' הם מוכרחים מתוך הסוגיא דפריך שם ולא ת"ש האומר לאפטרופוס כל נדרים שתדור אשתי מכאן עד שאבא ממקום פ' וכו' יכול יהו מופרים ת"ל וכו' ואי לאו דאמר רחמנא הוא מיפר כו' ומאי פריך שאני התם דפריש ובפריש מהני אלא ע"כ צ"ל דכי קא משני אלא אמלתא דקא מצי עביד משוי שליח במלתא דלא מצי עביד לא משוי שליח היינו דלא מצי משוי ואפי' אי פריש לא מהני (ודוחק לחלק בין מפרש אותו דבר למפרש ואומר בכולל לשליח כל נדרים שתדור אשתי מכאן עד שאבא הפר לה)

סימן יא שאלה מי שרוצה לתקן המעקה ע"י אומן עובד כוכבים אי יברך עליו

תשובה ברפ"ק דמציעא סבירא ליה לרב נחמן דהמגביה מציאה לחבירו לא קנה חברו ואותביה ליה ממתני' דהשוכר את הפועל לעשות עמו מלאכה היום מציאתו לב"ה אלמא דהמגביה מציאה לחברו קנה חברו ומשני שאני פועל דכידו של ב"ה דמי ע"כ. ואיכא למידק בה דמ"ש פועל משליח בעלמא אי משום דיד פועל כיד ב"ה שליח נמי קי"ל שלוחו של אדם כמותו וכב"ה דמי ואפ"ה ס"ל דלא קנה חברו אבל פי' דמלתא הכי הוא דשליח שאני משום דאין אדם יכול לעשות שליח שיזכה לו במקום שחב לאחרים מה שאין כן בפועל דכיון דפועל גופו קנוי לב"ה לגמרי חשיב ידו כיד ב"ה ממש ונמצא שאין דין הפועל והשליח שוים דשליח שרוצה לזכות לחברו היינו היכא דקא מכוין לזכות לחברו אבל אי לא כיון לזכות לחברו לא קנה חברו אפי' למ"ד המגביה מציאה לחברו קנה חברו אבל פועל שנשכר לכל מלאכת בע"ה ואפי' למציאה אפי' אי בשעה שהגביה המציאה לא היה בדעתו להגביה אלא לעצמו הרי הוא של ב"ה כל כמה דלא הדר ביה בהדיא וכן ראיתי זה ימי' בתשובות החדשות להרשב"א ז"ל וה"ט משום דידו כיד ב"ה דמי דשכירות ליומיה ממכר הוא וכמ"ש הריטב"א שם בחי' ודמי לעבד כנעני דאמרינן בפרק השואל אמר לעבדו צא והשאל עם פרתי מהו תיבעי למ"ד שלוחו של אדם אינו כמותו ה"מ שליח אבל עבד יד עבד כיד רבו דמיא ומסיק מסתברא יד עבד כיד רבו דמי ואגב אורחין איכא למילף דאי א"ל לשכירו צא והשאל עם פרתי ה"ז חשיב שאלה בבעלים דיד פועל כיד ב"ה דמי ודכוותה כתב הרב מהרש"ך ז"ל דאפטרופוס של יתומים שתפס בשביל היתומים ה"ז זכה משום דידו כידם כמ"ש ר"ח ז"ל ה"ה נמי לענין שאלה בבעלים דפטור מהאי טעמא. ובפ"א מהלכות תרומות הביא הרב בכ"מ בשם א"ח שכתב בשם הראב"ד דאם קנה מהכותי שבלים לצורך מצוה ומרחן כותי בשביל ישראל חייב בתרומה דשלוחו של אדם כמותו ע"כ והרב ז"ל תמה ע"ז דהא קי"ל דאין שליחות לכותי ולכאורה היה נראה דהראב"ד ז"ל איירי כשמרחן על ידי פועלים כותים דנהי דאין כותי נעשה שליח לישראל מ"מ פועל שאני דידו כיד ב"ה וכאלו מרחן ב"ה דמי והכי משמע מהירושלמי דמסכת פאה אמתני' דקצרוה עובדי כוכבי' ה"ז פטורה משום דקצירך אמר רחמנא ולא קציר כותים אמרו עלה דאם קצרוה פועלים כותים ה"ז חייבת ולפ"ז יש לומר דאם שכר פועל לתקן המעקה ה"ז מברך עליו דחשיב כאלו הוא עצמו עשהו

ועוד היה נראה טעם אחר לומר דיכול לברך עליו ואע"פ שהעובד כוכבים עשהו ואין שליחות לעובד כוכבים ה"ד במידי דבעי שליחות כגון תרומה וכיוצא אבל במידי דלא בעי שליחות ובלאו הכי יכול חברו לעשותו ומה שעשה עשוי כגון נ"ד דאי תיקן מעקה של חברו שלא מדעתו ה"ז שפיר כי נמי עשהו עובד כוכבים חשיב כאלו עשהו ישראל וכיוצא לזה כתב הרשב"א ז"ל דטבילת כלים כיון דאי הטבילו ישראל שלא מדעתו מה שעשה עשוי טבילת עובד כוכבים נמי מהני ואפשר לומר שזהו טעמו של הראב"ד ז"ל שכתב דשלוחו של אדם כמותו. איברא דהאי טעמא לחודי' לא סגי אלא לומר שיועיל טבילת כלים ע"י עובדי כוכבים כיון דלא בעינן שליחות וכמו שכתב הרשב"א ז"ל אבל שיהא חשיב מה שעשה העובד כוכבים כאלו עשהו הוא בעצמו כדי שיברך עליו דהא אפילו אם עשהו חברו לא חשיב כאלו עשהו הוא בעצמו כדי שיתחייב הוא לברך עליו כמ"ש הרב בכנסת הגדולה משם רבותיו ז"ל דעשיית מעקה וכיוצא דלא בעינן שליחות אין ב"ה מברך עליו אלא האומן המתקן אותו מברך דכיון דלא בעינן שליחות בכה"ג אינו חשוב עושה המצוה אלא המתקן אותו יע"ש בה' שופר ור"ה ודלא כבפ"ח שכ' דאם הטביל ע"י עובד כוכבים שיברך עליו אבל בנ"ד נראה לי שיברך הב"ה אם עשהו ע"י אומן פועל יום מהטעם הראשון ולפי מ"ש הבפ"ח נראה דכי אימעיט עובד כוכבים משליחות ה"ד במידי דצריך שליח דא"א לעשותו שלא מדעת ב"ה אבל מידי דיכול לעשותו שלא מדעת ב"ה והרי הוא עשוי כסוכה ומעקה הרי זה נעשה שלוחו

סימן יב שאלה ראובן שאמר לשמעון לך ולוה לי מנה מעובד כוכבים פ' וכשהלך שמעון וא"ל לעובד כוכבים השיב לו העובד כוכבים איני מכיר כי אם אותך ובכן נתן לו המנה והביאו לראובן אחר זמן תובע שמעון מראובן המנה באומרו שכבר נתפרע העובד כוכבים ממנו וראובן טוען הבא ראי' שפרעת לעובד כוכבים ואפרע לך והעובד כוכבים מת מהו הדין

תשובה כתב הטור בי"ד וז"ל ישראל שאומר לחברו לוה לי מעות מהעובד כוכבים אם לא נתן לו משכון אסור שהעובד כוכבים אין לו עסק אלא עם הישראל שהלוה לו והוא חוזר ומלוה לישראל ששלחו ע"כ. וכן כתבו גדולי הראשונים ששליח זה הוי כלוה מעובד כוכבים וחוזר ומלוה לישראל עיין בס' בעל התרומות דף רל"ז וא"כ דהשליח הוי כאלו לוה מעובד כוכבים וחוזר ומלוה לישראל נראה דהשליח יכול לתבוע מראובן שהרי ממנו לוה ולא מיבעיא כשטוען שפרע לעובד כוכבים אלא אפי' כי לא פרע יכול לתובעו כי ממנו לוה. אמנם צריך להבין דהטור ז"ל בח"מ סי' קפ"ג הביא תשובה למהר"ם ז"ל בראובן ששלח לשמעון שיקנה לו בגד מעובד כוכבים בהקפ' וכשהגיע זמן הפרעון נתן ראובן המעות לשמעון כדי שיוליכם לעובד כוכבים ונמצא שהמוכר שכחם צריך שמעון להחזירם לראובן ע"כ. והשתא קשה דלפי מ"ש בי"ד דהשליח חשיב לוה והוא חוזר ומלוה לישראל א"כ כי שכחם העובד כוכבים אמאי צריך שמעון להחזירם למשלח. ואין לומר דנהי דלענין רבית חשיב השליח לוה מן העובד כוכבים כיון דלו הלוהו וכי נתנם למשלח חברו הרי הוא כאלו הלום לו מ"מ השליח כי קבלם מיד העובד כוכבים לא נתכוון לזכות לעצמו כי אם למשלח וכל כמה דלא תבעם העובד כוכבים אין לשליח על המשלח שום תביע' דהמשלח לא נשתעבד לשליח אלא כשיתבעם העובד כוכבים ויתפרע ממנו ודמי למאי דקי"ל בדין ערב קבלן שכתב הטור בהל' ערבות דכל זמן שלא פרע הערב והקבלן למלוה אינו יכול הערב לתבוע ללוה דאין לערב והקבלן אצל הלוה שום ממון כי אם שחייב הלוה לסלק למלוה מעל הערב. הא ליתא דנראה דכל זה הוי בערב קבלן דוקא אבל בנשא ונתן ביד אי נמי בערב שלוף דוץ נראה דיכול הערב לתבוע ללוה כל עת שירצה תדע שהרי כתב הטור בח"מ סי' קכ"ט בהא דאמר דאם הקבלן נשא ונתן ביד דאין למלוה על