מחנה אפרים - א קכה

מדעתו של מפקיד נפטר הנפקד שהרי מדעתו של מפקיד מסרו בידו נשאר לנו להבין לדעת הרמב"ם ז"ל ההיא דפרק השואל דמשמע דאע"פ שא"ל שלח לי ביד עבדך הרי זו פטור משום דעדיין לא יצאתה מרשות המשאיל וה"נ כי א"ל שלח לי על ידי קטן עדיין לא יצא מרשות הבעלים

ונראה לע"ד לחלק דהתם שאני דאיירי במתה מחמת אונס ואין השואל גרמא לזה דאפי' לא היה שולחה היה יארע כזה אבל במלוה שא"ל ללוה שלח לי ביד פ' אע"פ שהוא קטן או עובד כוכבים דלאו בני שליחות נינהו מ"מ כיון שעל פי דיבורו שא"ל שלח לי ע"י נאבדו ה"ז כמי שא"ל שלח ופטור ול"ד לזרוק חובי דאינו נפטר עד שיאמר לו זרוק והפטר דהתם כיון דהלוה יכול לשומרם זרוק ושמור קא"ל אבל בשלח לי ע"י קטן כיון דאין הלוה יכול לשומרם שאינו הולך עמו בדרך כמי שא"ל שלח ופטור חשיב וכיוצא לזו כתב הרא"ש בתשו' המנעלים הביאה הטור בסי' ר"ץ וע' בפרק הרבית דף ע"א ע"ב דאיצטריך לאוקומה בדא"ל הניחם ע"ג קרקע והפטר. ונראה לי עוד ללמוד מדברי הרמב"ם ז"ל דכל ששלחו ע"י בן דעת הרי זה פטור ואפי' לא א"ל שלח לי ביד פ' ולא איצטריך לכשיאמר לו ע"י פ' אלא כדי לפוטרו אפי' בהיה אותו פ' קטן מדכתב בסמוך בדין השולח בנו קטן אצל חנוני ז"ל שלא היה לו לשלח אלא על ידי בן דעת משמע דכל ששלחו ע"י בן דעת נפטר החנוני דה"ק שלח לי ע"י בן דעת וזה סותר מה שדקדק הבכ"מ בפ"א מהל' שלוחין דין ח' ראובן ששלח כתב לשמעון וא"ל מנה שיש לי בידך שלחהו לי ביד לוי דדוקא בשייחד לו שליח אבל סתמא דא"ל שלח לא יע"ש

סימן ו מי שמינה שליח לקדש לו אשה אי מצי השליח למנות שליח תחתיו

לכאורה היה נראה דיכול למנות שליח וכן מוכח בפשיטות מדברי רשב"ץ בתשו' שהביא הב"י בא"ה סי' קמ"א שכתב להכריח דשליח קבלה יכול למנות שליח דלא גרע זו מאשה שאמרה התקבלי בלי קידושי מיד פלו' וכשם שהיא יכולה למנות שליח ושליח שליח מדרשא דושלח ושלחה כדאיתא בפ"ב דקדושין ה"נ יכולה למנות שליח קבלה לקבל גיטה והשליח שליח דכלהו מחד דרשא נפקי עכ"ד. ומהם איכא למילף בנ"ד דהאיש שמינה שליח לקדש לו אשה דיכול השליח למנות שליח. אבל יש לדון בדברי הרב דאי בעיקר קרא דשליחות דמיירי בגרושין ס"ל לחולקים דלא מיירי בשליח קבלה משום דמילי לא מימסרן לשליח א"כ קדושין נמי דיליף מגירושין נימא נמי דאין שליח קבלה יכול למנות שליח מה"ט גופיה וכן מצאתי בתוס' רי"ד שם בפ"ב דקדושין ומ"ש הרשב"ץ דגדולי האחרונים חלקו על הרמ"ה ז"ל וכתבו דלא אמרי' מילי נינהו ומילי לא מימסרן לשליח אלא כגון שא"ל לחתום בגט שאינו יכול לומר לאחר לחתום אבל למנות השליח שליח אחר לא אמרינן הכי דבריו באו סתומים. ולכאורה נראה שר"ל דדוקא לו לחתום בגט הוא דחשיב מילי אבל כשאומר לו לקבל ה לא חשיב מילי. לע"ד אנ"כ דכיון דהבעל או האשה שמינו אותו שליח לא מסרו בידיה חפצא אלא מילי אין כח ביד השליח למוסרם לאחר וכמ"ש הר"ן והרמב"ן והרא"ה ז"ל שם בפרק התקבל בהדיא שאין שליח קבלה עושה שליח משום דמילי נינהו אלא באומרת אמרו ומינתו היא שליח שלא בפניו ומדבריהם אלו מוכח דס"ל כדעת הרמ"ה דאם הרשה לשליח קבלה שימנה שליח לא מהני משום דמילי קא מימסרן ליה ואינו יכול למוסרם לאחר ולא מהני אלא באומרת אמרו לפ' שאני ממנה אותו שליח דהשתא איהי קא ממנה אותו שליח וכ"נ דעת הר"מ שכתב פ"ה מה' זכיה ששליח מתנה הרי הוא כשליח הגט שאם אמר אמרו לפ' ולפ' שיכתבו שטר מתנה ויתנו לפ' אינו מועיל ואפי' הרמב"ן ז"ל שחולק עליו שם וכתב דה"ד בגט משום דבעינן לשמה לא פליג אלא באומר אמרו לפלו' ולפ' דכל כה"ג הבעלים הוא דקא משווי שליח לאלו וזה הראשון מעשה קוף הוא דקא עביד ואפי' לפי מה שנראה מדברי הטור בח"מ סי' רמ"ד דלדעת הרמב"ן אפילו סתמא שאמר אמרו לסופר ולעדים מהני היינו משום דס"ל דכל שאמר אמרו לסופר שלא מסר להם לעשות שום דבר הרי הוא כאלו אמר אמרו להם משמי שיכתבו ויתנו דנמצא שהוא ממנה אותם שלוחים אבל כשממנה שליח ואומר אני נותן לך רשות שתמנה שליח אינו מועיל דאין כח ביד השליח למנות שליח כיון דעיקר השליח אינו אלא מילי

ואיברא דמדברי הטור בא"ה סי' קמ"א נראה דחולק ע"ז שכתב ע"ד הרמ"ה שאם הרשהו האשה לשויי שליח דלא מהני משום דמילי לא מימסרן לשליח דאין נראה לו כן דלא אמרינן הכי אלא כשמסר לו דבר לעשותו דאינו יכול למוסרו לאחר אבל בשאומר לו בהדיא לאמר לאחר לחותמו כדאמרינן באומר אמרו לפלו' ופ' שיחתמו צא הוו מילי ע"כ ור"ל דגבי גט דפסול בכה"ג לאו משום דמילי הוי אלא משום דבעינן שמיעת קולו לענין כתיבה וכמ"ש הרא"ש שם בפרק האומר, הן אמת דמדברי הרא"ש ז"ל ליכא ראיה דאפי' הרא"ש לא קאמר אלא כשממנה שליח שלא בפניו אבל באומר לשליח שהוא ימנה שליח תחתיו אפשר דמודה דלא מהני וכיוצא לזו חילק הרא"ש ז"ל שם בפ"ב גבי שולח גט ע"י עובד כוכבים יע"ש ובהכי אתי לי שפיר הא דקאמר בשמעתין דאי כתובו הוא הא כתב הגט נעשה כמי שאמר להם אמרו ומודה ר"י באומר אמרו ופירש רש"י ז"ל נעשה כאומר אמרו מדלא קפיד אכתב הגט. ולכאורה איכא לאקשויי א"כ כי אמר לג' תנו לבד נימא גם כן הכי דנעשה כאומר אמרו ואמאי פליג ר"י דאין לומר דבסתמא קפיד הבעל אכתיבה דידהו דוקא א"כ אמאי איצטריך למינקט מטעמא דמילי לא מימסרן לשליח אלא נראה לע"ד דהאומר לג' תנו כיון דס"ל דעשאן ב"ד הרי הוא כאלו א"ל שהם ישוו שליח ולהכי אינו מועיל אבל באומר בהדיא אמרו לפ' ופ' או אפי' סתמא אמרו לסופר ולעדים איהו הוא דקא משוה שלוחם שלא בפניו. ומ"מ נראה מדברי כולם דכל שלא אמר לשליח קבלה שישוה שליח אינו יכול למנות שליח משום דהוו מילי. וה"ה באיש הממנה שליח לקדש אשה וכ"כ מרדכי בפ' האיש מקדש משם הרב מדרויש דשליח קידושין מילי קא חשיב ואפי' מסר בידו טבעת ול"ד לשליח הגט דיכול למנות שליח כיון דמסר בידו הגט דהתם השליח יכול לגרשה בע"כ ולכך לא חשיב מילי דידו כיד הבעל אבל שליח קידושין אם לא תאבה האשה אינה מתקדשת הלכך ה"ל מילי וכ"כ בתוספות רי"ד

סימן ז כתב מהרי"ט ז"ל בח"א סי' קכ"ז דמי שעשה שליח שיקדיש בשבילו לא עשה כלום דהוו מילי ומילי לא מימסרן לשליח ע"כ. ולא הבנתי זה דמ"ש מילי לא מימסרן היינו לומר דלא מימסרן לשליח שיחזור וימסרם לשליח אחר אבל כל שאומר לשלוחו להקדיש או לאסור או להתיר שבועה מה מסירה שייך כאן דשלוחו של אדם כמותו ומ"ש דתרומה שאני דמחשבת תרומה חשיבא מעשה כו' הלא גבי הקדש נמי מחשבה חשיבה כמעשה וכמ"ש התוס' בפ"ג דשבועות יע"ש וראיתי בהר"ן פ"ק דפסחים שכתב דאיכא מ"ד דאין יכול לעשות שליח לבטל חמצו. ונראה דטעמא משום דאין אדם יכול להפקיר מה שאינו שלו משמע דכה"ג לא אמרי' שלוחו של אדם כמותו ולע"ד נראה כסברת החולקים וראיה דבפ"ק דתמורה איבעיא לן אי מקדיש עושה תמורה או מתכפר עושה תמור' ואמרו שם אי מקדיש עושה תמור' אם כן מצינו תמורה בצבור וכגון שאמרו לאחד צא והקדיש לנו וכן נראה מדברי הרמב"ם בפ"ה מה' בכורות וגבי הפרת הבעל בעי אי בעל מצי משוי שליח ע' פ"ב דנזיר דף י"ב ע"ב. והייתי ר"ל דאף למ"ד דגבי ביטול חמץ לא מצי משוי שליח היינו משום דהפקר לא חשיב מעשה ומשום הכי שרי לעשותו בשבת משא"כ בהקדש. (א"ה אפשר ליישב סוגיין דתמורה לדעת מהרי"ט ז"ל דאיירי שאמר לשליח שיקדיש לו שורו של שליח)

סימן ח גרסינן בפרק כל הגט מתנה הרי היא כגט דמילי לא מימסרן לשליח וצ"ל במאי עסקינן אי באומר אמרו לסופר ויכתוב ולעדים ויחתמו הא אמרי' בפ' התקבל דבאומר אמרו מודה ר"י והכי ס"ל לשמואל והרמב"ם בהלכות זכיה פירש לה באומר אמרו והרמב"ן ז"ל חולק עליו ואמר באומר אמרו דפסול לאו משום מילי נינהו ותדע דהא שמואל אית