מחנה אפרים - א קכג

יודע ששלוחו הוא וטעה בכל שהוא המקח קיים והשליח שעיות יפסיד עכ"ד מדברים אלו נראה דאע"פ שידוע עתה על פי עדים בבירור שהוא שליח מ"מ כל שלא הודיעו בעת המכירה המקח קיים והשליח מפסיד אף שהשליח טעה כל שהוא בשוגג ובפרק הרבית בההיא עובדא דיהב זוזי לנדוניא דבי חמוה כתב הר"ן ז"ל וא"ת ומה בכך והלא הוא בסתם קנה ואין למוכר דין ודברים אלא עמו ולמה לא יקבל השליח מי שפרע לאו קושיא היא דמה בידו לעשות דע"כ המוכר חוזר בו וכ"ת יקנה משלו הא לא אמרי' דמעיקרא לאו אדעתא דהכי נחית עכ"ל והרב הב"י בסי' הנ"ל הקשה עליו דהרי התם בגט פשוט לאו אדעתא דהכי נחית לקבולי עלי' אחריות ואפ"ה מחייבינן ליה לקבולי יע"ש ולע"ד לא קשה מידי דהתם כיון דשינה מדעת אמרינן ע"ד דנפשיה קעביד דבודאי אין המשלח יתרצה לקנות שלא באחריות אבל הכא דלא הוי שינוי גמור לאו אדעתא דנפשיה קא עביד שמכוין הוא לעשות שליחותו

איברא דהר"ן ז"ל בפ"ב דקדושין הקשה ההיא דקאמר רב נחמן אבל שווי' שליח המקח בטל מההיא דגט פשוט דהמקח קיים ותירץ דהתם השליח לקח סתם משמע דבההיא דקדושין איירי דוקא במפרש ולפי מה שכתבתי אינו כן וההיא דקדושין איירי בין בסתם בין במפרש וצ"ל דמ"ש הר"ן ז"ל התם השליח לקח סתם לאו למימר דרב נחמן איירי במפרש דוקא אלא דההיא דגט פשוט הוא דקאמר דאיירי דוקא בסתם אבל לא במפרש ואף שהוא דוחק. כללא דמלתא דכל היכא דהשליח לא עבר ע"ד משלחו במזיד אלא שטעה כל שהוא ולא הודיעו למוכר שהוא שליח במחלוקת שנוי בין הראשונים דאיכא מאן דאמר דהמקח בטל ולא מפסיד שליח מידי אף אם הוא באופן שאי אפשר להחזירו למוכר וההפסד הוא למשלח ואיכא מאן דסבר דהמקח קיים והשליח מפסיד. ולפי זה בנ"ד אם נתן השליח המעות למוכר המקח הוא קיים ומפסיד המשלח ואם לא נתן השליח עדיין את המעות המקח הוא בטל. והשתא נשאר לנו להבין בעבר השליח ומכר בפחות שנראה מדברי הרמב"ם בפ"ב שאם לא הודיעו שהוא שליח המקח קיים ויהיה דינו בינו ובין השליח ואמאי הא כיון שעבר על דברי בעל הבית אין כאן שליחות והוי המקח בטל ובשלמא כשעבר ולקח ביותר אמרינן דהמקח קיים משום דאדעתא דנפשיה קא עביד ולעצמו לקחם אבל במוכר כיון שהשליחות בטל נמצא זה מוכר דבר שאינו שלו ונראה מדברי הרמב"ם ז"ל שאין השליחות מתבטל בכך כיון דהשליח צריך לשלם משלו ואין כאן שום פסידא

סימן ג יבאר לן רבינו הא דקיימא לן דכל ששינה השליח מדברי המשלח בטל השליחות אם הוא דוקא בדבר שסתם בני אדם מקפידים עליו או אם אפילו אין סתם ב"א מקפידין עליו

תשובה גרסינן בפרק כל הגט אמתני' דטול לי הימנה חפץ פלו' לא ישלחנו ביד אחר אמרינן עלה אמר ר"ל כאן שנה ר' אין השואל רשאי להשאיל ור"י אמר זמנין דאפי' גיטא לא הו' נעשה כמי שא"ל אל תגרשה אלא בימין וגרשה בשמאל דכ"ע היכא דנפקא לאפיה ויהביה ליה חפץ והדר שקליה מיניה גיטא כ"ע לא פליג' דגיטא מעליא הוי כי פליגי דא"ל שקול מינה חפץ והדר הב לה גיטא ואזל איהו ויהב לה גיטא והדר שקל מינה חפץ ר"י פוסל בו וכ"ש לשלוחו ע"כ סוגיא דשמעתין ופירש רש"י ז"ל דאפילו בששלחו על ידי אחר אינו נפסל אלא בששינה השליח ולא ישלחנה ביד אחר דקתני היינו לכתחלה דשמא ישנה השליח אבל התוספות ז"ל כתבו בשם ריב"א דאם שלחו ביד אחר פסול ואפי' לא שינה דקפיד בעל שאין רצונו שיהא פקדונו ביד אחר. ומדברי הרמב"ם ז"ל נראה שסובר כפירש"י שכתב ואם שלחו ביד אחר ונתן הגט תחילה ואח"כ נתנו החפץ אפי' מיד שליח ראשון אינו גט שהרי עבר ע"ד המשלח בדבר שסתם בני אדם מקפידין עליו שהרי הבעל א"ל טול החפץ תחילה ותן לה הנט והוא נתן ואח"כ נטל עכ"ל. נראה דס"ל ז"ל דאין השליחות בטל אלא כשעבר ע"ד המשלח וג"כ יש קפידא בדבר כגון זה דא"ל טול תחילה ואח"כ תן הגט והוא שינה מדבריו ונתן תחילה ואח"כ נטל וג"כ סתמא יש קפידא בזה השינוי אבל אי סתמא לא הוי קפידא אע"פ ששינה מדיבורו או שיש קפידא כל שלא שינה מדיבורו שא"ל לא נתבטל השליחות ואע"פ דקפיד איניש שלא יהא פקדונו ביד אחר מ"מ כל שלא א"ל את הולך כי שלחו ע"י אחר לא חשיב שעבר ע"ד המשלח

איברא דקשה לזה ממ"ש הרמב"ם בה' עירובין דאי א"ל ב"ה ערב לי בתמרים וערב לו בגרוגרות אין עירובו עירוב מפני שעבר ע"ד ב"ה. והא התם סתם ב"א אין מקפידין על זה וכדמשמע שם בגמ' ואפ"ה בטל שליחותו ויש לחלק דהתם שאני דשינה בגוף השליחות שא"ל בתמרים וערב בגרוגרות ואף על גב דסתם בני אדם אין מקפידין על זה זה הב"ה הקפיד מכיון דהזכיר לו תמרים שלא היה צריך להזכיר לו גילה דעתו שהוא קפיד אבל הכא שלא שינה בגוף השליחות שא"ל טול ממנה החפץ והב לה גיטה וזה נתן לה גיטה והדר שקל החפץ אי סתם בני אדם לא הוו קפדי על זה אין זה חשיב ששינה מדעת הבעל דלא קפיד זה אם יתן הגט קודם והוי כי אותה שכתב הרמב"ם ז"ל בה' תרומות פ"ד דאי אמר ליה כנוס גורני ותרום יע"ש. ועל מה שנראה מדברי הר"מ ז"ל דכל שלא עבר על דברי המשלח כגון דא"ל תן לה הגט וטול ממנה החפץ דאפי' נתן הגט תחילה ה"ז גט ואפי' שלחו ביד אחר ואע"ג דסתם בני אדם מקפידין על זה שאינם רוצים שיהא פקדונו ביד אחר ולכאורה קשה מההוא דפ' הכותב דאמרי' התם בין א"ל הב זוזי ושקול שטרא מצי א"ל לתקוני שדרתיך ולא לעוותי דמשמע שאעפ"י שלא עבר ע"ד המשלח אפי' הכי כיון דסתם בני אדם קפדי ע"ז ה"ז עבר על שליחותו והתוס' ז"ל תירצו דשאני התם שפרעון המעות תלוין בשטר ובהזכרת לקיחת השטר גלי דעתיה שירא שלא יאמר סיטראי נינהו יע"ש אבל עדיין קשה דהא קי"ל דשליח שטעה בכל שהוא המקח בטל משום דא"ל לתקוני שדרתיך ולא לעוותי והא התם דלא עבר על דברי המשלח וג"כ לא שייך לומר כי ההיא דסיטראי ואפ"ה אמרינן לתקוני שדרתיך וכו' והרב המגיד נתן טעם לחלק ביניהם דהכא גבי גט כל שהבעל לא הקפיד אין לשליח להקפיד דמה יועיל לה קבלת הגט אם לא יתן החפץ והרי אינה מגורשת בקבלתו אא"כ נתנו החפץ אלו דבריו ואינם נראים כן בדעת הר"מ ז"ל וכמו שהוא הרגיש בזה בסוף דבריו ועוד קשה במ"ש דליכא קפידא בזה כיון דאינה מגורשת בקבלתו אלא א"כ נתנו החפץ ואיברא שכן נראה מדברי הר"מ ז"ל אבל קשה דאפי' לא נתנה אמאי לא יהא גט כיון דלא תלה הגט בנתינת החפץ אשר על כן נראה לי בע"ד ליישב שכל השולח שליח חשיב כמי שפי' שאם יצא עוות מתחת ידו שאינו שלוחו ולהכי כי לא שינה מדברי הב"ה ונתן הגט תחילה והדר שקיל ממנה החפץ ה"ז גט דאין כאן שום עיוות אבל אי לא שקל החפץ כלל הרי יש כאן עוות ונתבטל השליחות ומ"ה כתב דאפי' שלחה ע"י שליח לא נתבטל השליחות כל היכא דליכא עיוות כיון דלא עבר ע"ד המשלח ואע"פ שסתם בני אדם קפדי ע"ז כל כמה דלא עבר ע"ד המשלח וג"כ לא נעשה שום עוות בשליחות משום קפידא זו בלבד לא נתבטל השליחות כיון דסוף סוף לא נעשה שום עיוות לא מצי א"ל אדעתא דהכי לא שלחתיך ועיין במהר"י קולון שורש כ"ז שכתב דשומר שמסר לשומר נתבטל השליחות יע"ש וכבר הארכתי בזה במקום אחר. והרי"ף ז"ל בפ' המפקיד גבי שומר שמסר לשומר דפטור דאע"ג דלא ניחא ליה לב"ה שיהא פקדונו ביד אחר היינו לכתחילה אבל בדיעבד פטור ושמעינן מינה דלא קי"ל כר"מ דאמר כל המעביר ע"ד ב"ה נקרא גזלן עכ"ד ולכאורה נראה מדבריו אלו דהאי טעמא דאין רצוני שיהא פקדוני ביד אחר הויא קפידא גמורה ונקרא מעביר ע"ד ב"ה דאל"כ היכי יליף מהכא למעביר ע"ד ב"ה. אבל כד דייקינן בה נראה דליכא משם ראיה דההיא דמעביר ע"ד ב"ה נקרא גזלן דקאמר ר"מ איירי אפי' היכא דליכא קפידא גמורה ולא מצי טעין אדעתא דהכי לא יהבי לך והכי