מחנה אפרים - א קכב
Machaneh Ephraim part 1 122 · מחנה אפרים - א · free full Hebrew text
Open in the reader →בכדי סכום הדמים שהותיר אבל בכדי סכום הבגדים שאפילו אם לא היה משנה השליח משליחותיה הוה אתי האי פחתא כי שינה נמי קיימי ברשותיה דמשלח ואע"פ שיש חולקים בזה ע' בתשו' הר"ן סי' ע"ג דף קנ"ט ע"א מ"מ מצי למימר המוחזק קי"ל כסברת הני רבוותא ז"ל
ועוד ראיתי לה"ה הפוסק נר"ו טעמא אחרינא לזכות לשליח דאין זה חשיב שעבר על דעת המשלח אלא שליחותיה עבד והוסיף ע"ד ודימה לה לאומר לשלוחו זבין לי ליתכא ואזל וזבן כורא דקי"ל דמוסיף ע"ד וליתכא מיהא קני וה"ה בנ"ד וגם בזה לע"ד עדיין איכא לדחויי ולומר דע"כ לא אמרינן דמוסיף ע"ד וליתכא מיהא קני ה"ד בא"ל זבין לי ליתכא דאע"ג דאזל וזבן כורא לא עקר שליחותיה דמסתמא אין המשלח מקפיד על מה שהוסיף כיון דלא מטי ליה שום פסידא שהרי אין הלוקח יכול לקנות יותר מליתכא משא"כ כי פריש וא"ל הזהר שלא תזבין יותר מליתכא כי אזל וזבן יותר ה"ז מעביר על דעתו הוי כיון דהקפיד המשלח בכך שלא יעשה כן שלא היה צריך להקפיד כיון דהקפיד קפידתו קפידא ובטל שליחותיה וכיוצא לזה כתב ה"ה בפ"ט מהלכות גירושין בדין אמר ליה לשליח טול ממנה חפץ והב לה גיטה יע"ש. אלא שעדיין יראה דבנ"ד כיון דדרך הסוחרים בכך שמשתתפים דמים עם הסחורה כדי למצוא חליפיו איכא למימר דזה שא"ל המשלח שלא ישתף דמים על הסחורה לאו למימרא שאם יעשה כן שיתבטל שליחותיה לגמרי אלא אצטריך לומר לו כן דאי לאו הכי הי' השליח מוסיף דמים דאורחייהו דתגרי בכך ואי הוה מטי אח"כ שום פסידא הוה מטי למשלח ואפי' במה שלקח כנגד הדמים ולהכי גילה לו דעתו שאם יוסיף דמים עם הבגדים כל מה שהוא כנגד הדמים שיהיה לשליח אבל לא שיתבטל שליחותיה לגמרי דאין טעם להקפיד בכך. ומנא תימרא דלא דייקינן בלישניה דמשלח ממש כל היכא דאיכא למיתלי טעמא לקפידתו ולא יותר מההיא שאמרינן בפרק אלמנה פשיטא זיל זבין לאחד ולא לשנים הא קא"ל ולא לשנים ופירש רש"י ז"ל מכרו בטל אם מכרו לשנים דגלי דעתיה דקפיד באפושי שטרא עכ"ל. משמע מדבריו דאם מכרו לשנים בשטר אחד מכרו קיים ואף על פי שא"ל ולא לשנים ול"ד לאומר אל תגרשנה אלא בימין וגרשה בשמאל דאינה מגורשת כיון ששינה ואע"פ שאין טעם לקפידא דהכא שאני דאיכא למיתלי ולו' דמה שא"ל ולא ב' היינו בב' שטרות דאיכא צד לאקפודי וכל כמה דאיכא למתלי לקפידא בטעמא תלינן בה ולא יותר. ובמקום אחר הארכתי בזה והוכחתי לה מדברי הרשב"א וכעת איני יכול להאריך. ולפי זה עלה לנו דהדין עם השליח לכפות למשלח שיקבל הסחורה שלקח בעד חליפי הבגדים והשאר יהיה לו לבדו. ועוד איכא טעמא אחרינא לזכות לשליח ממה שבא כתוב בשאלה שהשליח בראייתו שאם לא ישתף מעות עם הבגדים כדי לעשות חליפין לא ימכרו לעולם ואזלי לאיבוד ככה"ג יראה דה"ז השליח כל מה שעשה הוא כדי להשיב אבידה ואיכא למימר ג"כ שאם היו הבעלים יודעים בזה לא הוו קפדי לומר שלא ישתף מעות עם הבגדים וכיוצא לזו כתב מהרד"ך בתשו' וכעת אין ספרו בידי להעתיק את דבריו. כללא דמלתא אמינא כי דעתי נוטה לזכות לשליח וכמ"ש ה"ה הפוסק נר"ו הנלע"ד כתבתי
סימן ב שאלה ראובן שעשה שליח לשמעון שיקנה לו קרקע פלוני והלך השליח ולקחו ולא הודיעו השליח למוכר שהוא שליח וטעה כל שהוא ואח"כ נתברר בעדים שהוא שליח בירור גמור אם המקח בטל ואם יש חילוק בין אם המעות עדיין ביד השליח להיכא שכבר נתנם והם ביד מוכר יודיענו מורינו
תשובה לכאורה נראה דכל שלא הודיעו המקח קיים כמבואר בדברי הרמב"ם בפ"א ובפ"ב מהלכות שלוחין אמנם כד דייקינן שפיר נראה דהיינו טעמא דכל שלא הודיעו דהמקח קיים הוא מפני דכיון דלא א"ל שקונה אותו לפ' לעצמו קנאו כמ"ש הרא"ש והטור בסי' קפ"ב יע"ש. ולפי זה נראה לי דע"כ לא אמר הרמב"ם ז"ל דכל שלא הודיעו המקח קיים אלא כששינה השליח שינוי גמור במזיד אבל אם טעה ונראה שהוא בשוגג המקח בטל ותדע שכן הוא שהרי הרמב"ם ז"ל בריש פ"א כתב דבפחות משתות המקח חוזר ומשמע דבסתם איירי וראיה מדכתב סמוך לזה נתן מעות לשלוחו ולקח שלא באחריות כו' דאיירי בסתם שלא הודיעו שהוא שליח אלא ודאי דההיא כיון דהוי שינוי גמור שאין אדם לוקח שדה שלא באחריות המקח קיים ומפסיד השליח אבל הכא כיון דלא הוי שינוי גמור דעבידי אינשי דטעו בכל שהוא הוי שוגג והמקח בטל ואין השליח מפסיד כלום אף שלא הודיעו שהוא שליח וכן משמע מסוגיין דנדרים דף צ"ו דפריך ממתני' דהכהנים שפיגלו במקדש מזידין חייבים שוגגין פטורים אלא שפיגולן פיגול אא"ב שלוחי דשמיא הוו היינו שפיגולן פיגול אלא אי אמרת שלוחי דידן הוו אמאי פיגולן פיגול לימא ליה לתקוני שדרתיך ולא לעוותי ע"כ ואלו ארישא דמזידין לא פריך מידי ופירש הר"ן ז"ל דה"ט דכל שמפגל במזיד אינו עושה שליחותו אלא אדעתא דנפשיה קעביד אבל בשוגג אי שלוחי דידן נינהו אמאי פיגולן פיגול הא כיון דשוגג הוא לאו אדעתא דנפשיה קא עביד שמתכוין הוא לעשות שליחותו ולימא ליה לתקוני שדרתיך ולא לעוותי ע"כ ומדבריהם אלו יש ללמוד דכל שהשליח מכוין לעשות שליחותו וטעה בכל שהוא דהמקח בטל איירי אפי' כשלא פירש שהוא שליח אלא קנה בסתם ואפ"ה כל שידענו שהוא שליח המקח בטל ואין לו למשלח על השליח שום טענה ואפי' הלכו הבעלים או שקנה מעובד כוכבים דלא מצי תבע לעובד כוכבים לא מחייב השליח לשלם כיון דשוגג היה וכ"נ מדברי הנמוקי יוסף בפרק איזהו נשך וז"ל והיכא דלא התנה השליח כשער הגבוה לאו שינוי גמור הוא ומעשיו בטלים אבל היכא ששינה ממש בשליחותו שליח משלם והמעש' קיים עכ"ד. וגדולה מזאת כתב המרדכי בפ"ב דקדושין בשם ריב"ן דאפילו לא ידע שהוא שלוחו ואח"כ נודע בעדים שהיה שלוחו המקח בטל יע"ש. העולה מכל מ"ש דכל שטעה השליח בשוגג אף שלא הודיעו למוכר המקח בטל ואין לו לשליח להפסיד כלום וכ"כ בהגהות מרדכי פ"ק דמציעא בשם אבי"ה וז"ל וא"ת בפרק האיש מקדש האומר לשלוחו צא וכו' וכן בדיני ממונות וכו' אמאי לא משלמי השלוחים משום לתקוני שדרתיך וי"ל כיון דאיכא תרי היו סבורים להיות עדים וע"כ לא פרעי בסהדי עכ"ל. הרי מבואר דכל שטעה השליח בדעתו בשוגג אינו חייב לשלם ובפ"ד מהלכות פקדון כתב הרמב"ם ז"ל דהשמש פטור מפני שדימה שהוא מראה מקום ואינו מקפיד ועל פי זה אין צריך למ"ש התוס' שם לחלק בין מין א' לב' מינים יע"ש הן אמת כי לכאורה איכא לאקשויי מההיא דכהנים שפיגלו דקאמר בפרק הניזקין דלמאן דאמר היזק שאינו ניכר שמיה היזק הא דשוגגים פטורים הוי מפני תיקון העולם וי"ל דהתם כיון דהיה לו ללמוד ולא למד הוי קרוב למזיד אי נמי דהתם כיון שהזיק בגוף הדבר קי"ל דאדם מועד לעולם אפילו שוגג והא דאמרינן בפרק המקבל זבן בק"ק ושוה ק' סבור לומר מצי א"ל לתקוני שדרתיך ופירש הר"ן בקידושין דהיינו לומר שישלם השליח התם נמי פושע הוא דלא עביד איניש למיטעי כל כך ועל פי האמור לעיל באו בדקדוק דברי הרמב"ם ז"ל ריש פ"א מהלכות שלוחין שכתב ז"ל שליח שעבר על דברי משלחו לא עשה כלום וכן אם טעה בכל שהוא בין בקרקע בין במטלטלי חוזר עכ"ל דבשעבר השליח כתב הרמב"ם ז"ל לא עשה כלום ובטעה השליח כתב דחוזר וה"ט משום דכשעבר על דברי משלחו אם הודיע שהוא שליח המקח בטל ואם לא הודיע שהוא שליח הדין עם השליח אבל בטעה השליח אם יש עדים שהוא שליח חוזר המקח ואי ליכא עדים מה שעשה עשוי ואין השליח מפסיד כיון דלא נתכוון לעבור ע"ד משלחו
איברא דלכאורה נראה דדבר זה במחלוקת שנוי ומדברי הכ"מ פ"א מהלכות שלוחין נראה דס"ל בדעת הרמב"ם ז"ל דאף כשטעה השליח בכל שהוא אם לא הודיעו המקח קיים והשליח מפסיד וכן הבין הראב"ד ז"ל בדעת הרמב"ם ז"ל ואף לדבריו נראה דכל שהמשלח רוצה המקח קיים והשליח מפסיד ואף מדברי הר"ן פ"ב דקדושין משמע דס"ל דכל שלא הודיעו אף שטעה בכל שהוא המקח קיים והשליח מפסיד וכ"נ שהוא סברת הי"מ שהביא המרדכי שם ז"ל לתקוני שדרתיך ולא לעוותי י"מ שהי' גלוי ללוקח ולמוכר בשעת המכירה שהי' שליח אבל אם אינו