מחנה אפרים - א קכ

מתנה אפילו הכי ירושה הוי דגבי יורש לשון מתנה ולשון ירושה הכל חשיב ירושה וירושה אין לה הפסק וה"ט כיון דמתנת ש"מ אינו קונה אלא לאחר מיתה ה"ז חשובה ירושה. אבל בבריא שנתן במתנת בריא ליורשו לא שייך בזה לומר דהוי ירושה מכיון שנתן לו שיזכה מחיי אביו וירושה אינה אלא לאחר מיתה. וראיתי להרב המגיד ז"ל שכתב בדין הבריא שנתן במתנת בריא דיש לו הפסק דטעמא שכיון שאין הבריא יכול להעביר נחלה בל' ירושה אלא בלשון מתנה ואם היה בלשון ירושה אפילו בראוי ליורשו אינה כלום עכ"ל. ומדבריו אלו למד הרב מוהרי"ט ז"ל דהרמב"ם איירי בבן בין הבנים אבל אם אין שם יורש אלא הוא אפי' בריא במתנת בריא אין לאחריך כלום דכיון דספיקא הוי אמרינן ביה אין לשון מתנה אלא לשון ירושה ואין אחריה הפסק עכ"ד. ולע"ד אין זה נכון וכמ"ש דכל שנתן במתנת בריא מעכשו דודאי דלא חשיב ירושה דירושה אינה אלא לאחר מיתה וכי קא מיבעיא לן אי אמר ר"י בן ברוקא אפי' בבריא היינו בנותן לאחר מיתתו אבל בבריא שנתן במתנת בריא אין זו ירושה אלא מתנה ויש לה הפסק ואפי' ליכא יורש אלא הוא בלבד וליכא למימר ביה נחלה ממשמשת ובאה כדאמרינן בשדה אחוזה דהתם מעיקרא לא זכה בה לגמרי אלא לפירות בלבד ומשום הכי כי מת אביו זוכה בהכל מכח ירושה אבל הכא כבר זכה בה זה מחיים בגוף ופירות דאין לשני אלא מה ששייר ראשון ולפי זה יראה דאם יש לראובן בת יורשת יכול ליתן לה במתנת בריא כל נכסיו גופא מהיום ופירי לאחר מיתה ואחרי' ליורשיו ועיין בתשובות להרשב"א ז"ל במיוחסות סי' מ"ה ותראה כדברי דבמתנ' הבריאים אינה ירושה ומדברי הרשב"א ז"ל שם נראה דאפי' במתנת ש"מ כל שאמר מעכשו ואחריך לפ' אין ירושה זו מופסקת והיינו דרב הונא דאמר בעל יורש משום דס"ל האומר אחריך כאומר מעכשו דמי וכבר כתבתי דזה תלוי בפלוגתא דאי האומר מעכשו לפ' יכול הראשון למכור א"כ בהא נמי אמרי' ירושה אין לה הפסק וכן מוכח מדף קל"ג וכמש"ל כדי דלא תקשי מימרי דרב הונא אהדדי וכ"כ הרשב"א ז"ל בתשובה אחריתי דדברי רב עויא אפי' באומר מעכשו הוא

ובאומר ואחריך מעכשו לפלוני אם יכול הראשון למכור כתב הרב המגיד דדעת הרמב"ם ז"ל דאינו יכול למכור מדכתב דהיכא דאמר נכסי לסבתאי ולכשתמות הסבתא יהא לבתי הבעל יורשה וזהו כפירוש רב אלפס ז"ל דמאי דקאמר רבא מסתברא טעמייהו דבני מערבא דאי קדים סבתא וזבין זביניה זביני משום דהאומר אחריך לאו כאומר מעכשו דמי אמאי זביני' זביני'. אבל ק"ל ע"ז דהרמב"ם ז"ל כתב בבריא שנתן במתנת בריא דאין לשני אלא מה ששייר ראשון ומתנת בריא לא משכחת לה אלא בדיהיב מעכשו גם לשני דאם לא כן אין השני יכול לקנות לאחר מיתת הנותן דאין שטר לאחר מיתה. ולע"ד נראה דהרמב"ם ז"ל סובר דאפי' באומר ואחריך מעכשו לפ' יכול הראשון למכור דכל האומר ואחריך לפ' מה שתשאיר אחריך מעכשו יהיה לפלו' קאמר כדקאמר לה אליבא דר"ל דאית ליה בעלמא קנין פירות לאו כקנין הגוף דמי אחריך שאני דמשמע מה שתשאיר אחריך ורב הונא דהוה ס"ל דהאומר אחריך לא נתן לראשון כי אם קנין פירות ולזה מייתי רבא דאינו כן מדקדמ' סבתא וזבנה זביניה זביני אלמא קנין הגוף אית ליה לראשון ופי' אחריך מה שתשאיר אחריך והלכך אפי' היכא דאמר ואחריך מעכשו לפ' נהי דלא מיקרי ראוי שהרי מעכשו זכתה הבת מ"מ אם מכרה הסבתא זביניה זביני דה"ק מה שתשאיר אחריך מעכשיו יהיו לבתי

וראיתי להבנ"מ ז"ל בדף קל"ג שכתב דמדברי הר"מ ז"ל שסתם וכתב הבריא שנתן מתנת בריא ואחריך לפ' דאין לשני אלא מה ששייר ראשון משמע דאיירי אפי' בהקנה לה בקנין סודר דקני מעכשו הדין כן ואפשר דס"ל כסברת הרא"ה ז"ל דדוקא בשפי' ואמ"ל מעכשו הוא דאינו יכול למכור מטעמא דלישנא יתירה לטפויי אתא עכ"ל, ואני אומר דזה מוכרח בדברי הרמב"ם ז"ל שכתב דאין לשני אלא מה ששייר ראשון בין שהיה ראוי ליורשו וכו' וע"כ מיירי כשמת הנותן כבר ואשמועי' במתנת בריא אפי' בראוי ליורשו לא אמרינן ירושה אין לה הפסק ואפי' אם מת הנותן אבל אם הנותן עדין קיים הא ודאי פשיטא דאין כאן ירושה

סימן מא כתב הרב מהריב"ל בח"ב סי' ל"ה על מי שנתן בהיותו בריא נכסיו למי שראוי ליורשו מהיום ולאחר מיתה ואחריו למי שאינו ראוי ליורשו אי אמרינן בזה ירושה אין לה הפסק והביא ראי' מההיא שכתב הרשב"א ז"ל דאפי' באומר אחריך מעכשו לפ' אמרינן ירושה אין לה הפסק דהא רב הונא סבר דכל האומר אחריך כאומר מעכשו וכו' וכתב הרב הא קמן דלא הורישו אלא הפירות לחוד ואפי' הכי חשבינן להו לפירות ירושה ואמרינן ירושה אין לה הפסק ה"ה נמי בנ"ד עכ"ד. וק"ל דהיאך פירש דבאומר אחריך לא הורישו אלא הפירות לחוד וז"א דבפרק יש נוחלין דף קל"ז פריך לר"ל דאמר קנין פירות לאו כקנין הגוף דמי מההיא דנכסי לך ואחריך לפלו' וכו' מת ראשון קנה שני מת שני בחיי ראשון יחזרו ליורשי ראשון וא"א וכו' ליורשי נותן מבעי ליה אמ"ל כבר תרגמה ר' הושעיא בבבל אחריך שאני ופירש רשב"ם ז"ל דמשמע דגוף ופירות נתן לראשון ולפי סברת מהריב"ל ז"ל קשה לקצת הפוסקים והרשב"א בכלל דסברי דהאומר אחריך כאומר מעכשו דמי דהא הכא משמע דגם לראשון נתן גוף ופירות דהכי פירש ר' הושעיא והרב ב"י ז"ל הביא לשון הר"ן ז"ל שכתב דברי הרשב"א ז"ל וכתב ז"ל ונ"ל דהיינו דוקא למאן דאית ליה דאם מכר הראשון הוי אפי' באומר מעכשו הוא ואם אין לראשון אלא פירות היכי מצי מכר ועיין במהר"ם אלשיך סי' נ"ח שתפס בפשיטות דכמתנת בריא דיינין ליה

סימן מב והיכא דאמר ואחריך ליורשי איכא פלוגתא בין הראשונים דמקצתם סברי דלא נתן לראשון כי אם פירות בלבד דכל דלגבי יורשיו בעין יפה שייר וזהו דעת הרי"ף ז"ל דגריס בעובדא דסבתא ובתראה לירתאי ולזה הסכים הר"ן והב"י ז"ל אבל רשב"ם והטור ז"ל גרסי בההיא עובדא ובתראה לירתאי נראה שהם מחלקים בין משייר לעצמו למשייר ליורשיו וכ"נ מדברי התוס' בפ' מי שמת דף קמ"ח וכתב הרב בכ"מ דף קצ"ב ע"א בשם אחד מן הגדולים דאפי' לסברא הלזו היכא דאמר ואחריך לי או ליורשי אפי' רשב"ם מודה דכי היכי דלגבי עצמו שייר בעין יפה ה"נ שייר לגבי יורשיו כיון שהכל בדבור אחד נאמרו והביא ראיה מאותה שכתב הרשב"א דאם אמר ושיירתי אני לי ולפ' דירה כיון דלגביה שייר גוף לדירה אפי' לאחר גם כן שייר והרב בנ"מ נחלק ע"ז יע"ש ואני בע"ד לא הבנתי דבריהם דכיון שאמר ואחריך לי או ליורשי לא נתן לזה המקבל כי אם פירות בלבד ושייר הגוף לעצמו וכיון שכן כי מת המקבל מדינא יחזרו ליורשי נותן כדאמרי' בפרק יש נוחלין דף קל"ו גבי פלוגתא דר"י ור"ל אי קנין פירות לאו כקנין הגוף דמי כי מת ראשון יחזרו ליורשי נותן מבעי ליה

סימן מג גרסינן בפ' מי שמת ההוא דשדר פיסקי דשיראי לבתיה א"ר אמי הראוי לבנים לבני' הראוי לבנות לבנות וכתב הר"מ ז"ל בפ"ו מה' אלו ואם יש בו דבר הראוי לבנים ולבנות יתנו אותו לזכרים ע"כ ולכאורה נראה שהרמ"ה חולק ע"ז שהביא הטור בסי' רמ"ז בשמו דאם יש בו דברים הראוי לבנים ולבנות יתנו לשניהם ע"כ אבל לפי זה יש לתמוה על הטור שהביא דברי שניהם כאילו אינם חולקים והיה נראה ליישב דמ"ש הר"מ ז"ל דיתנו אותו לזכרים היינו דוקא באומר לבני דאין הבנות בכלל הלשון אלא דמשום אומדנא נותנין להן דברים שאינם ראוים לבנים אבל הרמ"ה איירי בשלח ואמר אלו לבני ביתי דאז בנותיו בכלל הלשון וכמ"ש הרא"ש ז"ל בתשו' הביאה הטור בסמוך ולהכי כתב דאם יש דברים הראוים לאלו כמו לאלו דיתנו לשניהם וראיתי להבל"מ שדחה חילוק זה וכתב שאין לחלק בזה וכמדומה שלא ראה תשו' הרא"ש שאילו היה רואה אותה לא היה כותב דשניהם שוים ועוד נ"ל לומר דהר"מ ז"ל איירי בשיש שם דבר אחד וראוי לבן כמו לבת דאז נותנין אותו לבן משום דדעתו קרוב' יותר אצל בנו והרמ"ה איירי בשיש שם שני דברים וראוים לזה כמו לזה. ואיתא בירושלמי עלה דהאי