מחנה אפרים - א קיח

מהכא הרי זה הראשון זכה בנכסים מכי מת המוריש דירושה ממשמשת ובאה לו וכמ"ש מהר"ם באותה תשובה בהתנה ע"מ שאם ימות בלא זרע שתשוב המתנה לבנותיו וכתב ז"ל דזכה היורש בנכסים בלתי תנאי דירושה ממשמשת ובאה לו דשניא ההיא דלא זיכה לבנות מהשתא כי אם לאחר שימות בנו בלי זרע דהכי התנה אם ימות בלי זרע תשוב המתנה לבנותיו ואם כלאחר הוא ומשום הכי כתב דבשעת מיתת האב זכה הבן לגמרי אבל באומר אם ימות בלי זרע יהיו הנכסים מהשתא לפלו' אז כשמת בלא זרע איגלאי מלתא דמעיקרא היו של השני ולא זכה הבן כלל

העולה ממה שכתבנו דבאומר נכסי לך ואחריך מעכשיו לפלו' דעת רבינו יונה והרז"ה והרשב"א ז"ל בתשו' שהראשון יכול למכור וכיון שכן הוי ראוי לגבי בעל מכיון דיכול הראשון להפקיע זכות השני וכמ"ש כל זה הרשב"א בתשו' החדשות סי' ח"י ולפי זה כתב בתשובה הישנות סי' תש"ד דאפי' באומר ואחריך מעכשיו לפלו' ירושה היא ואין לה הפסק אבל מדברי הרמב"ם נראה דבאומר אחריך מעכשיו לפלו' אין הראשון יכול למכור שכיון שאמר לשני מעכשיו לא נתן לראשון כי אם אכילת פירות בלבד ולגבי בעל לא חשיב ראוי וכ"נ מפי' רשב"ם ולפי סברא הלזו כתב הרשב"א בתשו' המיוחסות סי' מ"ה דלא שייך לומר בהא ירושה אין לה הפסק שאין ירושה זו מופסקת מן היורשים שמעכשיו נתן המתנה להם אלא שתלה מתנתו להם בדבר ולומר לכשתמו' הבת יהיו הנכסים נתונים ליורשיו והיינו דר' הונא דמשום דס"ל דכל האומר אחריך כאומר מעכשיו דמי אמר דהוי מוחזק לגבי בעל וכו' וכבר כתבתי בדעת הרמב"ם דס"ל דבאומר אחריך מעכשיו לפלו' דאין הראשון יכול למכור היינו דוקא בשאין הראשון ראוי ליורשו דאז אמרי' דלא נתן לו כי אם פירו' בלבד אבל אם הראשון ראוי ליורשו מסתמא משום ירושה קא"ל שאין אדם רוצה לבטל ירושה של תורה ומאי דקאמר ואחריך מעכשיו לפלו' היינו מה שתשאיר אחריך וכיון שקנה הראשון הגוף שוב ירושה אין לה הפסק. ומיהו כל זה הוא באומר בהאי לישנא נכסי לך ואחריך מעכשיו לפלו' דכיון שזה רוצה שיזכה בהם היורש כל ימי חייו נמצא מאי דקאמר שאחריו יהיו לפלו' הגם דאמר מעכשיו ירושה אין לה הפסק והוי מעמש"ב שרוצה להפסיק הירושה ואעפ"י שהתנה במתנתו ואמר אני נותן לך ואם ימות בלא זרע תשוב המתנה לבנותיו הוי מעמש"ב כמו האומר לאשה הרי את מקודשת ע"מ שאין לך עלי שאר כסות ועונה שזה מתנה שתהיה אשתו בלי שאר וכו' וכמו כן זה מתנה שיזכה בנו בנכסים מבלי שיוכל להורישם ליורשיו

אבל כל שמתנה ואומר נכסי נתונים לך בתנאי שתניח זרע ואם לא יניח זרע יתבטל מתנה זו ויהיו הנכסים מעכשיו לפלו' אין זה מעמש"ב שכשמת בלא זרע איגלאי מלתא למפרע שלא זכה בהם הראשון כלל ומעיקרא היו של השני א"כ בנ"ד אם נעשה התנאי כפול כאמור תנאו קיים ולא הוי מעמש"ב שכשמת הבן בלי זרע נמצא שלא זכה מעולם בנכסים אבל אם אין כתוב בשטר המתנה רק ע"מ שיניח זרע ואם לא תשוב המתנה לבניו ולבנותיו אין במשמע לשון זה שאם לא יהיה לו זרע תתבטל המתנה מעיקרא כמו שכתבתי בתשוב' מהר"ם ז"ל הנז"ל והוי מעמש"ב ולא אמרינן בזה מכלל הן אתה שומע לאו כמ"ש הרמב"ן ז"ל בפרק יש נוחלין הגם דאמר בלשון על מנת דהוי כמעכשיו מ"מ בענין זה דהוי מעמש"ב בעינן שיכפול התנאי בפירוש דהא הרמב"ן על מתני' דנזיר קאי דאמר הריני נזיר ע"מ שאהא שותה יין ומטמא למתים דהרי זה נזיר ואסור בכולם ועל הא קאמר הרמב"ן דלרבנן טעמא הוי משום דלא כפלי' לתנאי' ולא אמרי' בזה שהוא מעמש"ב מכלל הן אתה שומע לאו ואין לדחות דהרמב"ן ז"ל אזיל לשיטתי' דגם בע"מ בעינן משפטי התנאים כמ"ש ה"ה בשמו בפ"ו מה' אישות שהניח הדבר בצ"ע ור' ירוחם בס' חוה נכ"ד ח"א כתב בשם הרמב"ן ז"ל שאף בע"מ בעינן משפטי התנאים אבל למאן דס"ל דבע"מ לא בעינן משפטי התנאים גם בזה לענין מעמש"ב נימא דבאומר ע"מ הוי כאלו כפל בפירוש ואע"ג דאפי' נימא הכי מ"מ מידי ספקא לא נפקא שזה מחלוקת שקול בין הראשונים נוחי עדן וא"כ הבאים מכח הבן הם מוחזקים שהבן היה מוחזק בנכסים יאמרו ק"ל כמ"ד דאף בע"מ בעינן משפטי התנאים ולא אמרינן מכלל הן אתה שומע לאו וא"כ הכא דהוי מתנה על מש"ב הגם דאמר ע"מ לא הוי כאלו כפל בפירוש והתנאי בטל מ"מ נראה דלא צריכינן להאי דאפי' להרמב"ם דס"ל דהאומר ע"מ לא בעי משפטי התנאים היינו דוקא בשאר תנאים דלא הוו מעמש"ב דטעמא דמשפטי התנאים הוי לחזק הענין ובע"מ לא בעי כיון דמהשתא חייל בתנאה חייל כמ"ש הר"ן בפרק מי שאחזו בשם הראב"ד ז"ל גבי הרי זה גיטך ע"מ שהנייר שלי יע"ש אבל בדבר שמה שאנו מצריכין כפל התנאי הוא משום דהוי מעמש"ב אז בעינן כפל בפירוש ולא סגי באמרו ע"מ וראי' לזה שהרי ר' מאיר גם בע"מ מצריך כפל התנאי כדאמרינן פרק מי שאחזו דף ע"ו ת"ר הרי זה גיטך ע"מ שתשמשי את אבא שתי שנים אע"פ שלא נתקיים. התנאי הרי זה גט לפי שלא אמר לה אם תשמשי ואם לא תשמשי וכו' ומאי דס"ל לר"מ בכל תנאי' דעלמא ס"ל לרבנן לפי דברי הרמב"ן בתנאי שהוא מעמש"ב הרי מפורש דגם בעל מנת בדבר שהוא מעמש"ב בעינן כפל בפי' ופשוט הוא מן הסברא ג"כ שהרי כל מה שכתב הרמב"ן ז"ל הוא משום דכיון דהוי מעמש"ב אם לא כפל אמרינן זה רוצה להיות נזיר ולשתות יין אם אפשר ואם לא אפשר הרי הוא נזיר לגמרי אבל בשכפל ואמר ואם היה אסור ביין איני נזיר אמרי' הרי לא קבל זה נזירות אלא ע"מ שיהיה מותר ביין ולענין זה מה יושיענו מה שאמר בלשון ע"מ אם לא כפל ומה שהארכתי בזה הגם שהוא פשוט לפי שכתבתי למעלה בתשו' של מהר"ם שהביא המרדכי פי"נ דטעמא דמהר"ם שבטל תנאי המתנה הוא משום דהיה התנאי בלשון אם דכלאחר דמי והשתא לפי זה הגם דהיה בלשון ע"מ דהוי כמעכשיו מ"מ לא סגי בהכי רק בעינן שיכפול בפירוש ויאמר ואם ימות הבן בלי זרע תתבטל המתנה ויהיו הנכסים מעכשיו לפ' ואז התנאי קיים

סימן מ גרסינן בפרק יש נוחלין דף קכ"ה ההוא דאמר נכסי לסבתא ובתראה לירתי הוה ליה ברתא דהות נסיבא שכיבא בחיי בעלה ובחיי סבתא בתר דשכיבא סבתא אתא בעלה קא תבע אמר רב הונא לירתאי ואפי' לירתי ירתאי ורב ענן אמר לירתאי ולא לירתי ירתאי שלחו מתם הלכתא כותי' דרב ענן דבעל לא ירית ולאו מטעמי' דאלו ר' ענן סבר אע"ג דהוה ליה ברא לברתי' לא ירית ולא היא דאלו הוה ליה ברא לברתי' ודאי ירית ובעל היינו טעמא דלא ירית משום דהוה ליה ראוי מכלל דרב הונא סבר בעל נוטל בראוי א"ר אלעזר כל האומר אחריך כאומר מעכשיו דמי ופירש רשב"ם ז"ל ורב ענן אמר לירתי וכו' ה"ק ובתראה לירתאי לאותם יורשים שיהיו לי בעולם בשעה שתמות הזקנה אני נותן את נכסי כגון אם היתה בתו קיימת או אחיו דכל אלו אני קורא בהם ירתאה שמכחו הוא בא ליורש אבל לא בן בתו שמכח בתו הוא בא ליורש עכ"ד

וראיתי למהרי"ל ז"ל שהק' דה"ק דאחיו מכחו הוא יורש והלא אין הדבר כן דאחין ג"כ אינם יורשים מכח האח אלא מכח אביהן דהיכא שמת בלא זרע חזרה ירושה לאביו בקבר ואח"כ בני אביו דהיינו אחיו יורשין זכות אביהם וכמו שפירש הוא ז"ל גבי מתני' דאב קודם לכל יוצאי ירכו עכ"ד ולע"ד לא קשה מידי דע"כ לא איצטריכו להאי טעמא אלא היכא דאבי אביו קיים כיון דהוא קודם לכל יוצאי ירכו צריכים אנו לטעם דאחין יורשין זכות אביהן אבל אם כבר מת הרי ליכא שום יורש כי אם האחים לבד ומכחו הוא דקא ירתי. ולכאורה נראה מדברי רשב"ם ז"ל דכשאמר אחריך ליורשי ליורשיו שהיו בשעת המתנה נתכוון ובאותה שעה ברא דברתא לא היו יורשיו ומשום הכי קאמר רב ענן שאלו הוה לי' ברא לא ירית ולפי זה יש לתמוה על מהרח"ש ז"ל שכתב בסי' כ"ח שראובן שנתחייב מעכשיו שאם ימות שמעון בחייו לתת ליורשו סך מה שמעולם לא נתחייב אלא ליורשי שמעון הנמצאים אחר מותו לא לעומדים אחר מותו בקבר עכ"ד ומסוגיא דידן מוכח איפכא כמו שכתבתי וכבר ראיתי בס' נ"מ דף קצ"ב ע"ג גמגם על זה יע"ש ולע"ד נראה דנדון מהרח"ש שאני דקאמר שאם ימות שמעון בחייו לתת ליורשיו סך מה דהרי פיר' דבריו דליורש אחר מיתתו קאמר מה שאין כן בההיא עובדא דסבתא דקאמר ובתרא' לירתי ודאי דאי הוה שכיבא סבתא בחיי הנותן ובחיי הבן הוו