מחנה אפרים - א קיז

וךא בני המקבלים וגם מדברי הרמב"ם גופיה נראה איפכא דאפי' נימא דמייר' בנותן לבן בין הבנים התינח לגבי היתרון שנתן לו על המגיע לחלקו דיכול למעקר ולומר לא לשם ירושה אלא לשם מתנה אבל למה שמגיע לחלקו לאותו השיעור נימא דל איהו ודל מתנה דידיה דירושה ממשמשת ובאה ולא תהא לשני כיון דזכה בשיעור הזה מכח ירושה. ונראה דס"ל להרמב"ם ורשב"ם ז"ל שכל שפירש ואמר שלא לשם ירושה הוא נותן אלא לשם מתנה ואחריו הרי הם לפ' לא אמרינן ירושה ממשמשת ובאה כיון שזיכה אותם לשני ודברי ש"מ ככתובים דמו והרי זכה בהם השני וכן נראה מתשובת הריב"ש סי' קס"ז שכתב ז"ל אמנם אם א' מהבנות מתה באחרונה בזה י"ל שבחלקה שזכתה מכח מתנת האב בצוואתו ולא היתה ראיה ליורשו בזה אין ספק שבאותו שליש זוכה ההקדש במחציתו שהרי אין לומר בזה ירושה אין לה הפסק וכו' ואלו לפי דברי הרב מהרימ"ט כיון שמת הבן בלתי זרע הויא הבת יורשת וירושה ממשמשת ובאה לה הגם דיש לדוחה לדחות מ"מ האמת יורה דרכו זה הוא לדעת הרמב"ם ורשב"ם ז"ל דסוברים דגלוי דעת דלשם מתנה יהיב מהני ויש לה הפסק. אבל דעת הגאונים ז"ל דאפי' כי פירש דלשם מתנה דוקא יהיב כיון דרצה לזכותו בנכסים ה"ז זכה בהם משום ירושה וירושה אין לה הפסק ומ"מ נראה דאפי' לדידהו אם פירש ואמר אני נותן לך נכסים אלו במתנה ואם ימות בלי זרע תתבטל המתנה מעכשיו ויהיו לפ' לא אמרי' בהא ירושה אין לה הפסק וכמ"ש הרא"ש ז"ל בתשובה כלל פ"א סי' א' ז"ל דהיינו דוקא כשהמורי' הוציא המתנה מתחת ידו בלי שום תנאי ולא שייר בה לעצמו כלום אלא שצוה שאחרי מות היורש תשוב לאחר וכסבור ירושה יש לה הפסק ורחמנא אמר אין לה הפסק אבל בנדון זה שייר הנותן לעצמו דכיון שהטיל תנאי במתנתו ולא נתקיים התנאי נתבטלה המתנה מעיקרא ולא יצא המתנה מרשות אביהם מעולם עכ"ל. והא דכתב רשב"ם ז"ל גבי ורחמנא אמר אין לה הפסק דאפי' התנה ואמר אני מורישך ע"מ שיטול האי שני תחתיך הוי מתנה עמש"ב והוי המעש' קיים והתנאי בטל וכו' שאני התם דכיון שזה אומר אני מורישך הרי רוצה שירשנו זה ומה שאומר ע"מ שיטול האי שני אחריך הוי מתנה על מה שכת' בתורה דרחמנא אמר ירושה אין לה הפסק ולא מהני תנאי אבל כשאומר אני נותן לך דבר זה ע"מ שאם ימות בלי זרע שתתבטל המתנה מעיקרא ויהיו לפ' אין זה מעמש"ב כלל דכיון דמת בלא זרע נמצא המתנה בטלה מעיקרא ומכח האב זכה המקבל השני וזה ברור

אמנם מדברי מהר"ם ז"ל שהביא המרדכי באותה תשובה משמע לכאורה הפך מזה שנדון שלו היה שנתן המתנה לבנו ע"מ שאם ימות בלא זרע שתשוב הנחלה לבנותיו וכתב דתנאו בטל משום דירושה אין לה הפסק הרי דאפי' בתולה המתנה בתנאי אפ' אמרינן ירושה היא ואין לה הפסק מ"מ כד דייקת שפיר אינו סותר לדברינו דמהר"ם לא איירי במתנה וכפל דבריו לומר שאם לא יהיה לו זרע שתתבטל המתנה מעיקרא ואע"ג דאמר ע"מ שאם לא יהי' לו זרע שתשוב המתנה לבנותיו מ"מ אין במשמעות דבריו שתתבטל המתנה מעיקרא ואף שכשנתן אמר הריני נותן ע"מ שיהיה לה זרע ומשמע דאם לא יהיה לה זרע אינו נותן לו כלום לא אמרי' מכלל הן אתה שומע לאו כיון דהוי מתנה עמש"ב וכמ"ש הרמב"ן ז"ל בחידושיו לבתר' דף קכ"ח גבי האומר לאשה הר' את מקודשת לי ע"מ שאין ליך עלי שאר כסות ועונה דהקשה דע"כ בדכפליה לתנאיה איירי ואמאי מקודשת הרי פירש ואמר דאם יהיה לה שאר כסות לא תהיה מקודשת וכן הקשה אמתניתין דהריני נזיר על מנת שאהא שותה יין דהרי הוא נזיר ואסו' אמאי בשלמא לרבנן דסברי בעלמא דלא בעינן תנאי כפול מצינן למימר דה"נ בדלא כפליה וכיון דהוי מתנה עמש"ב לא אמרינן מכלל הן אתה שומע לאו אלא אמרינן ה"ק הריני נזיר על מנת שאהא שותה יין אם אפשר ואם לאו הריני נזיר סתם משמע דלרבנן אם היה כופל דבריו לא היה חל עליו נזירות הכא נמי כיון שזה אמר לבנו הריני נותן לך נכסי ע"מ שיהיה לו זרע ולשון מתנה ליורש הוי ירושה וכמו שביאר מהר"ם ז"ל עצמו אין במשמע לשון זה שאם לא יהיה לו זרע תתבטל המתנה ומה שאמר ואם לא יהיה לו זרע תשוב הנחלה לבנותיו לא אמר כלום בלשון זה של תשוב שירושה אין לה הפסק ואין לומר כיון דזה ראוי ליורשו כי נמי התנה ואמר מ"מ דל מתנתא מהכא ירוש' ממשמשת ובאה וכיון שזה החזיק בנכסים שוב ירושה אין לה הפסק דכיון שזה התנה ואמר ע"מ שאם ימות בלא זרע הרי הם נתונים מעכשיו לפ' מכי מת בלי זרע איגלאי מלתא למפרע שזכה השני מעיקרא וכמו שכתבנו למעלה

ואם לחשך אדם לומר א"כ הא דכתב הרמב"ם בפרק י"ב מהלכות זכי' וז"ל אבל הבריא שנתן מתנת בריא ואמר נכסי לך ואחריך לפלוני דבריו קיימים וכו' והא ודאי מיירי באומר ואחריך לפ' מעכשיו דאל"כ היאך זכה השני ואם כן מה אירייא בריא אפי' ש"מ גם כן כל שאמר מעכשיו מהני אלא ודאי משמע דבש"מ אפי' כי אמר מעכשיו לפ' אחריך לא אמר כלום כל שהראשון ראוי ליורשו וכ"כ הרב מהרימ"ט באותה תשובה בדעת הרמב"ם ז"ל ונתן טוב טעם ודעת לסברא הלזו יע"ש וכן איכא לאוכוחי מסוגיא דאמר רב הונא ש"מ שאמר נכסי לך אם ראוי ליורשו נוטלן משום ירושה ואם לאו נוטלן משום מתנה ואמרינן למאי הלכתא ומסיק לדרב אחא בר עויא דאמר נכסי לך ואחריך לפ' וראשון ראוי ליורשו אין לשני במקום ראשון כלום שירושה אין לה הפסק והרי רב הונא ס"ל דכל האומר אחריך כאומר מעכשיו דמי באותה סוגיא דנכסי לסבתא ואפילו הכי קאמר דאין לשני במקום ראשון כלום דירושה אין לה הפסק הגם דאמר אחריך מעכשיו לפ' וליכא לאקשויי כיון דאמר ואחריך מעכשיו לפלוני לא נתן לראשון כי אם פירות בלבד וכדא"ר הונא בעובדא דסבתא והגוף הוא של שני לגמרי והיאך אנו מבטלים מתנתא משום דירושה אין לה הפסק הא הגוף לא היה שלו מעולם כי אם של שני דאיכא למימר דכיון דראוי ליורשו מסתמא גופא נמי מניח לו בירושה וכ"ת כי נמי אינו ראוי ליורשו ואחריך כאו' מעכשיו דמי נימא דגם לראשון נתן לו גוף ופירות ושניהם זכו בנכסים מהשתא לא ס"ל לרב הונא דהאומר אחריך מה שתשאר אחריך קא"ל וכיון דלא נתן לראשון אלא לזמן ימי חייו אין זה כי אם קנין פירות והיינו דקאמר כל האומר אחריך כאומר מעכשיו דמי שהרי אין לראשון בהם כי אם קנין פירות ומהשתא הואי הגוף של שני ועל זה פליג רבא וקאמר מסתבר טעמייהו דבני מערבא דכל האומר נכסי לך ואחריך לפלו' גוף נמי מקנה לראשון ומאי דקאמר ואחריך לפלו' היינו מה שתשאיר אחריך תדע מדקדמה סבתא וזבנא זביניה זבינא ולפי זה איכא למימר דע"כ לא ס"ל לרב הונא דלא נתן לראשון כי אם פירות בלבד אלא כשנתן לאחר אבל כשנתן לראוי ליורשו גוף נמי נתן לו ואחריך דקאמר מה שתשאיר אחריך קאמר וכיון דירוש' אין לה הפסק אין לב' במקום ראשון כלום. אבל הה"נ דאי אמר בפירוש למי שראוי ליורשי נכסי לך ואחריך מעכשיו לפ' או ירושה יש לה הפסק אבל מדברי הרמב"ם נראה דש"מ שאמר למי שראוי ליורשו נכסי לך הגם שאמר ואחריך מעכשיו לפ' אפי' הכי ירושה אין לה הפסק ונראה דס"ל להרמב"ם דכיון שהראשון ראוי ליורשו הגם דאמר ואחריך מעכשיו גוף נמי מניח לו ויורד ומוכר ואחריך דקאמר מה שתשאיר אחריך קאמר יהיו מעכשיו לפ' ומאי דס"ל לר' הונא באחריך לחוד בראוי ליורשו. ס"ל להרמב"ם אפי' באומר מעכשיו בפירוש דכיון דראוי ליורשו משום ירושה קאמר וגוף נמי מניח לו ואף על גב דבאומר אחריך מעכשיו אין הראשון יכול למכור וכמ"ש ה"ה בדעת הרמב"ם ז"ל היינו כשאין הראשון ראוי ליורשו דכיון דאמר אחריך מעכשיו לפ' אמרי' לא נתן לראשון כי אם פירות בלבד אבל אם הוא ראוי ליורשו מסתמא משום ירושה קא"ל וגוף נמי קא יהיב ליה ואחריך דקאמר מה שתשאיר אחריך קא' וכיון דירושה אין לה הפסק לא זכה השני כלל ומ"מ איכא למימר דכל זה הוי בסתמא שאמר נכסי לך ואחריך מעכשיו לפ' דכיון דראשון ראוי ליורשו אמרי' ירושה אין לה הפסק הגם דאמר לשני מעכשיו כמו שכתבנו דכבר חלה עליו ירושה של תורה. אבל באומר נכסי לך אם יניח זרע ואם לא יניח זרע מתנה זו תבטל והנכסים יהיו לפ' מהשתא ודאי דלא שייך הכא ירושה אין לה הפסק דכיון דמת בלא זרע איגלאי מלתא למפרע שלא זכה בנכסים כלל ומעיקרא היו של השני ואין לומר דל מתנתא