מחנה אפרים - א קי

בעלמא כל המתנה ע"מ שתתני לי לא בעינן נתינה ממש אלא כל שזה רוצה ליתן ולקיים תנאו סגי וכן נראה מדברי הר"מ הנרבוני שהביא הטור בא"ה סי' ל"ח ובירושלמי פ' מי שאחזו גבי אבדה איצטליתו אוקמוה בנאבד בפשיעה אבל נאבד באונס אין העכבה ממנה וכי התנה ע"מ שתתן לי איצטלתי ר"ל ע"מ שלא תעכב ומאן דפליג שם ה"ד בגט וכטעמא דאמרן. ומנא אמינא לה מההיא דכאומר לאשה הרי את מקודשת לי ע"מ שאתן לך ק"ק זוז דאיפליגי בה ר"י ורב הונא דר' הונא אמר והוא יתן מקיים תנאה ואזיל ור"י לכשיתן ואמרו עלה מאי בינייהו שפשט' ידה וקבלה קדושין מאחר לר' הונא לא הוו קידושין משום דתנאה הוי ואם איתא דבעלמא נתינה בע"כ לא שמה נתינה כי נמי הוי תנאה הא יכולה היא לחזור בה ולומר אי אפשי לקבל וכי פשטה ידה וקיבלה קדושין מאחר ה"ז חזרה בה. וכ"ת כיון דנתרצית אח"כ וקיבלה חלו הקידושין למפרע דכל תנאי שהוא תלוי במעשה כל זמן שיתקיים הרי זו מקודשת ואע"פ שהוא צווח תחילה ואמר איני רוצה אבל אה"נ דאם היא לא תתרצה לקבל כיון דבנתינה בע"כ לא שמה נתינה לא תהיה מקודשת. זה אינו דבפ"ק דקדושין דף ח' ע"א אמרו משמיה דר"א האומר לאשה הרי את מקודשת לי במנה ונתן לה דינר הרי זו מקודשת וישלים כיון דאמר לה במנ' ויהיב לה דינר כמאן דא"ל ע"מ דמי ואמר רב הונא כל האומר ע"מ כאומר מעכשיו דמי ופריך עלה מהברייתא דתניא התקדשי לי במנה והיה מונה והולך ורצה אחד מהם לחזור הרשות בידו ואם איתא מאי קושיא נהי דהרשות בידה לחזור כל כמה דלא קיבלה דנתינה בע"כ לא שמה נתינה מ"מ כל שנתרצית היא וקבלה הרי זו מקודשת למפרע

איברא דראיתי להר"ן בפ"ג דשבועות שחילק בין היכא דהתנה המקבל להיכא שהתנה הנותן דבהתנה המקבל הוא דאמרינן דנתינה בע"כ לא שמה נתינה ולפ"ז איכא לדחויי דהכא הנותן התנה ונתינה בע"כ שמה נתינה אבל על כל זה קשה דנמצא דברי הר"ן סותרי' אלו את אלו שהוא כתב בפ' מי שאחזו דהאומר לאשה הרי את מקודשת לי ע"מ שאתן לך ק"ק זוז דהוי זה ספק אי נתינה בע"כ שמה נתינה אי לא. ואין צריך לומר לאותו תירוץ שכתב בפ"ג דשבועות דלא אמרו לא שמה נתינה אלא בגטין וכמ"ש לעיל משום דלצעורה קא מכוין וכן נראה לי עיקר דבעלמא אע"פ שהתנה המקבל כל שזה רוצה ליתן הרי נתקיים התנאי ואע"פ שזה אינו רוצה לקבל וכי תימא א"כ במתני' דנדרים דהאומר קונם וכו' אם אי אתה נותן לי כור א' יכול לומר הריני כאלו התקבלתי. ואמאי בעי למימר הריני כאלו התקבלתי כיון שרוצה לתת לו סגי כבר הקשו לה בירושלמי ואמרו דמתני' איירי בדלא בעי למיתן ליה ומש"ה צריך לומר הריני כאלו התקבלתי וראיתי להתוס' אמתני' דרשב"ג אומר כל עכבה שאינ' ממנה ה"ז גט שהקשה הר"ר אלחנן ז"ל א"כ אמאי אמר רבא לעיל דנתינה בע"כ לא שמה נתינה ועוד מ"ש מת הבן ממחולין לך דבעי למימר דאפי' לרשב"ג אינה מגורשת ותירצו דכל שאין הדבר תלוי בידו כי מתני' הוא דקאמר רשב"ג דלהרוחה התנה אבל בע"מ שתתני לי שהדבר תלוי בידו לקבלה דעתו הי' מתחלה לקבלם ובדוקא התנה ולבסוף כשאינו רוצה לקבלם לא נתקיים תנאו וכ"כ הרשב"א ז"ל. ומתוך דבריו ניכר דרשב"ג ג"כ אית ליה לטעמא דלצעורה ומיהו היינו דוקא בדבר שתלוי בידו וכדאמרן אבל בדבר שאינו תלוי בידו ס"ל לרשב"ג דאפי' בגיטין לאו דוקא התנה ולפי זה יראה דבמתנה כיון דלא שייך לומר לצעורא קא מכיון כל שזה רוצה ליתן נתקיים התנאי וע' בחי' הרשב"א בפ' מי שאחזו לדף ע"ד אבל מתשובות הרשב"א שהביא מרן הבית יוסף סי' ר"ז נראה דגבי תנאים דעלמא מספקא לן אי נתינה בעל כרחו שמה נתינה וצריך לומר דלא אמרינן לרוחא התנה ולא איצטריך אלא היכא דאין הדבר תלוי בידו אבל בעל מנת שתתני לי מתחלה דעתו היה לקבלם וכל שלא קבלם לא נתקיים התנאי ואע"ג דלא לצעורא נתכוין

סימן כב והיכא דמת הנותן קודם שהספיק ליקח מק"ק זוז ראיתי להרשב"א ז"ל בתשו' הביאה מרן בסימן ר"ז שכתב דנתבטלה המתנה דלא סגי כשיתן ליורשיו דלי ולא ליורשי קאמר ולפי מ"ש לעיל דבמתנה להרוחא קא מכוין כי מת נמי ולא הספיק ליקח המעות מה בכך הרי אין העכבה ממנו ואין צריך ליתן ליורשים כלום. והא דפליגי חכמים עם רשב"ג בלי ולא ליורשי ורשב"ג סבר לי וליורשי קאמר דמשמע מטעמא דרשב"ג משום דיכול ליתן ליורשיו ולא אמרינן דאפי' תימא דרשב"ג אית ליה לי ולא ליורשי מ"מ הרי זה פטור כיון שאין העכבה ממנו היינו דוקא בגטין וכמש"ל דכיון דבידו הדבר תלוי בדוקא התנה ולצעורא קא מכוין אבל במתנה דאמרינן דלהרוחא התנה כל שמת ואין העכבה ממנו ה"ז פטור מליתן כלל (א"ה ע' בס' ב"ה להב"י ז"ל דף ס"ב ע"ב ונראה דלפי מה שסיים משם הריטב"א מטעם אונס אף במתנה י"ל כן אמנם לפ"ט זה מספקא לי אם צריך ליתן ליורשים) והא דאמרו בירושלמי אף בקידושין כן הרי את מקודשת ע"מ שאתן ליך ק"ק זוז ומת רשב"ג אומר אביו ואחיו נותנים לה התם לא שייך לומר לטעמא שאין העכבה ממנו ואגב אורחין אפשר ללמוד מהירושלמי דהיכא דמת המקבל ולא הספיק ליתן דהמתנה בטלה דע"מ שיתן הוא בדוקא התנה ולא יורשיו ודלא כמ"ש הרשב"א הביאה הב"י בסי' הנז' ז"ל נחלקו רשב"ג וחכמים אלא משום דאיהו צריך להו ובדוקא אתני אבל כי מת הנותן בניו נותנים לו שלא היתה הקפיד' שיתן אלא שינתנו לו

ונראה דהיכא דהתנו ע"מ שתתן לפ' ק"ק זוז ומת המקבל אפי' הרשב"א ז"ל יודה דלרווח' כיוון וכיון שמת הא לא איצטריך וכ"כ המרדכי בפ' מי שאחזו יע"ש. וראיתי להרשב"א ז"ל הביאם הב"י בסי' הנז' שאם התנה ע"מ שתתן לי דינר בכל שנה ושנה ומת א"צ ליתן ליורשיו אחריו אבל כל מה שנתחייב מכל השנים שעברו בחיי אביהם אם מת האב ולא קיבל בחייו נותן לבניו עכ"ל. וצריך להבין דלפי מה שכתב לעיל בשמו דאיהו בדוקא התנה משום דאיהו צריך להו א"כ הכא בנד"ז שלא נתן לאב בחייו בשנים שעברו ה"ז לא קיים תנאו דלי ולא ליורשי קאמר וי"ל בין היכא שהתנה ליתן דבר קצוב הוא דאמר דלי בדוקא קאמר משום דהוה צריך להו משא"כ במתנה שיתן בכל שנה ושנה דלא שייך לומר הכי ומאי דקאמר לי היינו לומר דלא יצטרך ליתן כי אם לו. וראיתי למהרי"ט בח"מ סי' מ' שחילק כדברי בין גטין דאיכא למימר לצעורא קא מכוין הוא דפליגי אי אמרינן לי ולא ליורשי אבל בעלמא כיון דלהרוחא התנה לו וליורשיו קאמר עכ"ד וע' במהרי"ט בי"ד סי' ה' וכן מוכח מהירושלמי בפ' מי שאחזו דטעמא דרבנן דפליגי על רשב"ג משום תנאי גטין הוא כלומר משום דלצעורא קא מכוין וכפי' הרשב"א ז"ל בחי' יע"ש ולע"ד אינו כן דאי איכא למימר להרוחא התנו כל שמת ה"ז א"צ ליתן ליורשיו כלל דלהרוחה התנה והא לא איצטריך וכמ"ש בשם המרדכי בפרק מי שאחזו

עוד ראיתי להרב הנז' ז"ל שם באותו סימן שרצה ללמוד דבר חדש דעד כאן לא אמרי' לו ולא ליורשיו קאמר אלא בתנאי אבל מי שנתחייב לתת כל כך לחברו בכל שנה אם מת יירשו בניו אחריו אותו זכות ולא אמרי' לו ולא ליורשיו קאמר וכן אם מת המתחייב יורשיו חייבים ליתן תדע מדפרק הנושא גבי פסק לה על מנת שאזון את בתך חמש שנים דאותו חיוב חל על יורשיו דקתני מתו בנותיהן ניזונות וכו' והיא ניזונת ממשעבדי שהיא כב"ח עד כאן. ותמהני עליו איך אישפמיטיה מה שכתב הרא"ש ז"ל שם והוא מהירושלמי ז"ל ואע"פ שהיא כב"ח מתה אינו משלם ליורשיה והריטב"א ז"ל בחידושיו לגיטין הביא דבריו בספר בני אהרן סי' צ"ד כתב וז"ל דמי שמתחייב לחברו לתת לו כל כך בכל שנה ושנה לו ולא ליורשיו קאמר

איברא דנראה לי לחלק בין דבר שהוא קצוב כגון שנתחייב לתת לו מנה בכל שנה עד חמש שנים לו וליורשיו משמע ואף על גב דכי האי גוונא בתנאה דלו ולא ליורשיו קאמר לרבנן דפליגי ארשב"ג כמ"ש הר"ן ז"ל שהביא הב"י סי' ר"ט וכן הם דברי הרשב"א בתשובותיו בחיובא אינו כן דכיון דאמר לו ליתן לו מנה עד חמש שנים הרי זה כמי שנתחייב לחברו לתת לו חמש