מחנה אפרים - א קח

דהרשב"א דכיון דפי' לו במתנה שיטול כאחד מבניו הרי זה כמי שא"ל שהמתנה הוי במה שישאר אחריו וכל כה"ג הרשות ביד הנותן למכור גוף הקרקע ולאכול את הדמים וכיון שכן כי מכר קרקע לעצמו הוא דמכר. משא"כ בזה שנותן מתנה מהיום מטלטלין או מעות שלא נשאר לו בגוף המתנה כלום כי אם בפירות כי לקח בהם קרקע נמצא שבדמי מקבל המתנה לקח ואדעתא דהכי הוא דזבן ושליחותי' דמקבל מתנה הוא דעביד דאדעתא דהכי יהיב המעות במתנה או כדי ליקח בהם קרקע ולאכול את הפירות וכ"ש באומר לחבירו אני מקנה לך נכסים וכל מה שאקנה מהם מכיון שהקנה לו גוף הנכסים כי מכרן אותם נכסים ולקח באותם דמים נכסים אחרים הרי הם של מקבל מתנה שכיון שהתנה עמו כן כי מכרם ולקח אחרים שליחותיה דמקבל מתנה קא עביד ובמעותיו קנאם ואע"ג שלא פי' וע' בס' פר"ח מ"א ח"ב סימן א' ומהרי"ט בח"א סי' קכ"ח

סימן יח הנותן מתנה לחבירו לשלשים יום ונאבד בפשיעה אי חייב לשלומי אי לא. וראיתי לרשב"ם ז"ל בפרק יש נוחלין דף קל"ז שכתב גבי שור זה נתון לך ע"מ שתחזירהו לי דאם נאבד ה"ז פטור דלא שואל הוי ואף לא שומר להתחייב בגניבה ואבידה ולא נתחייב אלא בפשיעה עכ"ל. ונראה דהא דחייב בפשיעה ואע"ג דלא הוי שומר עליה היינו מפני שחייב להחזירה ואם לא החזירה נמצא שלא היה המתנה מעולם וכ"כ הר"ן ז"ל בפ"ק דקדושין יע"ש. ויש לדקדק בדבריו דלפ"ז כי נגנב או נאבד נמי ליחייב מטעם זה שהרי חייב להחזירה. וכ"ת היינו טעמא דפטור בגניבה ואבידה משום דהוי אנוס זה אינו דע"כ לא סגי האי טעמא דאנוס אלא במי שמתחייב מדעתו דאמרינן אדעתא דאירע ליה אונס לא נתחייב אבל בנותן מתנה לחברו ע"ת שיתן לו ק"ק זוז או שיבא אצלו ונאנס ולא קיים תנאו הא ודאי נתבטלה המתנה דאדעתא דהכי לא נתן לו וכ"כ הר"ן בפ' האומר דקדושין גבי מקדש את האשה ואירע לו אונס יע"ש ונראה שמפני כך כתב הרא"ש בפ' לולב הגזול דמתנה ע"מ להחזיר חייב אפי' באונסין שהרי חייב להחזירה ואם לא החזירה נתבטלה המתנה ונעשה גזלן למפרע

איברא דמ"ש שאפי' באונסין חייב כיון שקיבל להחזירו ואם לא החזירו נתבטלה המתנה זה אינו נראה לע"ד דהא ודאי לא התנה זה ע"מ להחזירו אלא היכא דבידו להחזירו אבל כל שאין בידו להחזירו כגון שנאנסה הבהמה או מתה שאין בידו של זה להציל כי הא ודאי לא מהני תנאה ואפי' התנה בפירוש שהרי אין בידו של זה לקיים וכל תנאי שאין בידו לקיימו תנאי בטל ומעשה קיים ולפי זה אפשר לומר דפטור ג"כ מגניבה ואבידה שהרי אינו בידו (א"ה נ"ל שכתב מורי הרב זצ"ל כן מפני שמדברי הרא"ש ז"ל נראה דאף אם נאנס ורוצה להחזיר דמיו לא הוי חזרה ונתבטלה המתנה לפחות גבי אתרוג וכן נראה מדברי הטור בא"ח סי' תרנ"ח יע"ש ליישב קושי' אדוני אבי הרב ז"ל נראה דכל כה"ג אפשר דאינו נכנס בסוג תנאי שאי אפשר לקיימו כיון דאם לא היה אפשר לקיימו וכן נראה לי מתוך תשוב' מהר"ם בר ברוך קובץ קטן סי' ל"א וז"ל הצ"ל אבל אין לדמות דבר זה כלל למילתה דר"י בן תימא שכל תנאי שאי אפשר לקיימו בסופו וכו' דהתם איירי בתנאי שבשעת התנאי הי' יודע שאי אפשר לקיים התנאי כגון ע"מ שתעלי לרקיע וכו' אבל הכא בשעת התנאי הי' אפשר להתקיים יע"ש ג"כ בסוף דבריו). ומ"מ למדנו שלא נתחייב זה אפי' בפשיעה אלא מפני שקיבל להחזיר אבל בנדון דידן שלא קיבל להחזיר היה נראה דפטור אפי' מפשיעה שהרי מקבל מתנה הוא וכי לא החזיר נמי לא נתבטלה המתנה אמנם מדברי התוס' בפרק השואל דף צ"ו ע"ב לא משמע הכי גבי בעל לוקח הוי שכתבו בשם ר"י דלוקח בהמה לל' יום ה"ז חייב בפשיעה ואע"ג דלא הוי שומר שהרי בתורת מקח בא לידו וה"ט כמ"ש הרמב"ן ז"ל במלחמות פ' שור שנגח ד' וה' שאין לך תופס דבר לעצמו שאינו לא ש"ח וכו'. וכד דייקנא לה נראה דלא פליגי דלוקח בהמה לשלשים יום שאין לו בגוף הפרה אלא קנין פירות הוא דאית ליה בגויה ט"ה מתחייב על גוף הפרה לשלם אם נאבדה בפשיעתו לא כן במתנה ע"מ להחזיר שגוף הפרה הרי היא קנוייה למקבל עד תום זמנו וראי' שהרי כתבו המפרשים שצריך המקבל לחזור ולהקנותה לנותן. מ"ה הי' פטור אפי' מפשיעה שהרי גוף הפרה של מקבל היא אילולי משום שקיבל עליו להחזיר וכמ"ש הר"ן ולפ"ז בנדון דידן שנתן לו מתנה לשלשים יום שאין לו בה אלא בפירות ואין הגוף שלו לא מיבעיא דחייב בפשיעה וכמ"ש התוס' אלא אפי' בגניבה ואבידה איכא למימר דלחייב דהואיל ונהנה מהני ולא דמי ללוקח בהמה לל' יום דאינו חייב כי אם בפשיעה דהתם בדמים לקחה אבל הכא שבחנם באה לידו חייב בגניבה ואבידה מטעם דהואיל ונהנה וכדאמרן וכ"נ מדברי הרא"ש ז"ל בפ' לולב הגזול יע"ש

ולפי מה שכתבתי עלה לנו דכל שנתן במתנה לזמן ופי' וא"ל גוף ופירות הרי זה פטור אפי' מפשיעה ברם הא מילתא מספקא לי כיון שנתן לו גוף ופירות נראה דהוייא מתנה לעולם וכ"כ הר"ן ז"ל בפרק בתרא דגיטין גבי האומר לאשה היום מגורשת ממני דכיון דפסקה פסקה יע"ש. אמנם מדברי הרמב"ם ז"ל פ' כ"ג מה' מכירה אין נראה כן שכן כתב המוכר גוף הקרקע לזמן קצוב הרי זה מכירה ובסוף תחזור לבעליה. והר"ן ז"ל בעצמו כתב בפ"ג דנדרים דף כ"ט ז"ל דוקא בהקדש הוא דאמרינן דקדושה לא פקעה בכדי אבל דיני ממונות בזכיה דממונא פקעה בכדי וכדאמרי' נכסי לך ואחריך לפלוני אין לשני אלא מה ששייר ראשון ומה ששייר ראשון פקעה בכדי וזה נוטה לדעת הרמב"ם ז"ל שהרי האומר נכסי לך גוף ופירות נתן וגבי הפקר נמי אשכחן כה"ג באומר הרי זה הפקר לשבוע כמבואר בפ"ד דנדרים. ואחר שהוכחנו זה צריכין אנו לידע בהיכא דנתן לו גוף ופירות לזמן כיון דהויא מתנה גמורה אם כן אם מכרו הנותן לאחר או שאכלו או אבדו אין לראשון כלום שהרי כתב הטור בחה"מ סי' רמ"ח גבי האומר נכסי לך ואחריך לפלוני שאם מכרו הראשון אין לב' כלום שכתב הר' יונה ז"ל לאו משום דא"ל אחריך דמשמע מה שתשאר אחריך אם לא מכר אלא משום דנכסי לך לשון מתנה גמורה משמע יע"ש והרמב"ם ג"כ כתב גבי נור דגוף הקרקע לזמן קצוב הרי זה בונה והורס וכו' ולפי זה יראה דה"ט נמי אם מכרו לאחר שאין לראשון כלום

אמנם מדברי רשב"ם ז"ל בשמעתין נראה דהא דמכרו ראשון מכור משום דא"ל אחריך כלומר מה שתשייר אחריך ודייק לזה מאי דמשני תלמודא אליבא דריש לקיש דאית ליה קנין פירות לאו כקנין הגוף דמי דאומר אחריך שאני ולפי סברת ה"ר יונה מעיקרא לק"מ לר"ל דנכסי לך מתנה גמורה משמע, איברא דלקמן בפרקין בההיא עובדא דרב בבי דאקנייה ההיא אתתא ניהליה כל ימי חייו אזל איהו אקנייה לבנו פירש רשב"ם ז"ל דלא א"ל אחריך לפ' אלא סתם נתן לו כל ימי חייו ואפ"ה משמע דזביני זבניה אי לאו שאמרו דכל לגבי נפשיה לא יהיב ליה אלא פירות א"כ בנדון דידן שפירש ואמ"ל גוף ופירות נתון לך לזמן פ' אם מכרו ה"ז מכור ולפי ס' ר"י דאית לי' דהא דמכרן מכור לאו משום דא"ל מה שתשאר אחריך אלא כיון דקנאה קנין גמור יכול למכרו צריך להבין ההיא דהאומר לאשה נשואה נכסי לך ואחריך לפ' דלא קנה הבעל משום דא"ל אחריך ליקני בעל לא ניקני והא כיון דקנה זה קנין גמור כי אמ"ל לא ליקני בעל מאי הוי בידו של אשה להקנותו לבעל כיון דהוי קנין גמור שלה אלא מוכח דהא דמצי למכור משום שהנותן נתן לו רשות שכן אמ"ל אחריך מה שמשאר אחריך ואפשר לומר לדעת ר"י דכל שנותן קנין גמור מסתמא אדעתא דהכי יהיב שיוכל למכור. ומשמע מתוך דברי רשב"ם ז"ל דהא דפטור במתנה על מנת להחזיר מגניבה ואבידה ה"ד כשנגנב תוך זמן המתנה אבל לאחר זמן המתנה הרי זה חייב בגניבה דהואיל ונהנה מהני והכי אמרו בפרק האומנין גב' לוקח כלים מבית האומן. ובפשע בה בתוך זמנו שכתב שנתחייב בה מפני שצריך להחזיר ואם לא החזיר תבטל המתנה נראה דהא דחייב בה היינו כד' שלא תבטל המתנה ולהחזיר הפירות אבל אם הוא רוצה לבטל