מחנה אפרים - א קז

כמעכשיו הוי משום דלישנא הכי קים להו א"כ היכי מייתי משם לההיא דהתקדשי לי במנה וכו' שלא הזכיר שם המקדש שוו ואי ס"ל לרבי אלעזר דכיון דאמר לה במנה ויהיב לה חי נעשה כמאן דאמר לה מעכשו א"כ תו לא היה צריך לאתויי מא' מרב הונא דהאומר ע"מ כאומר מעכשיו דמי ולפום פשטן של וטרא נראה דמאי דמייתי משם אינו אלא למילף דכל האומר ע"מ רכד כאומר ע"ת כאומר מעכשו דמי וה"ה נמי בזה שא"ל הרי את מקודשת לי במנה ויהיב לה דינר דכמאן דאמר לה ע"ת שאתן לך מנה דמי וקי"ל דכל האומר ע"ת כאומר מעכשו דמי. אמנם ראיתי למהרדב"ז סי' י"א שתפס בפשיטות דהאומר ע"ת לאו כאומר מעכשיו וז"ל אבל קושטא דמלתא דע"ת לא הוי כע"מ וכו' יע"ש גם רל ב"י בח"מ סי' ר"ז סי"ד כתב ז"ל ולפ"ז האומר ע"ת אינו כאו' ע"מ יע"ש

סימן טז מי שנתן מתנה לחברו וא"ל קנה לאחר ל' יום ואחר ל' יום חלה הנותן והרי הוא גוסס שאינו יכול לדבר אם זכה המקבל במתנה אם לאו

תשובה בפרק יש נוחלין דף קכ"ז אמרו דלר"מ דאית לי' אדם מקנה דשלב"ל איצטריך יכיר לנכסים שנפלו לו כשהוא לאם דאפי' דאית לי' אדם מקנה דשלב"ל היינו היכא דמצי אח כשיבאו לעולם והגוסס אינו יכול להקנות שאינו יכול לדבר ע"ל א"כ מינה נשמע למקנה לאחר צ' יום ובאותו הוא גוסס און יכול לדבר דלא חלה המתנה. וראיתי בחידושי הרשב"א בפ' מי שאחזו שהביא מהירושלמי דאם נתן לה את גיטה ואמר לה לא יהא גט אלא למחר ולמחר אחזו קורדייקוס פלוגתא דר"י וכו' נראה דחולה צריך בדיקה בשעת נתינת הגט אבל מדברי רבותינו בעלי התוס' נראה שאינם מקפידים אלא בשעת כתיבת הגט ושלא כדברי הירושלמי עכ"ל ולא ידעתי אמאי לא הוקשה לו מההיא דיש נוחלין שהבאתי דמוכח משם שכל שהוא גוסס בשעת חלות המתנה ה"ז לא זכה

איברא דממקום אחר אין נראה כן דבפרק י"ג דף קל"ז ע"א אמרו האומר נכסי לך ואחריך לפ' ונתנה במתנת ש"מ אמר אביי דלא קנה מ"ט מש"מ אינו קונה אלא לאחר מיתה וכבר קדמו אחריך ופריך ומי אמר אביי הכי והאמר אביי מש"מ קונה עם גמר מיתה ומשני הדר אביי מההיא מנ"ל מדתנן ה"ז גיטך אם מתי ה"ז גיטך לאחר מיתה אינו גט ופירש רשב"ם ז"ל אלמא אין דעתו של ש"מ ליתן אלא לאחר מיתה לא עם גמר מיתה דאל"כ גט נמי ליהוי עם גמר מיתה ע"כ מוכח משם דאי אמר לה ק זה בגמר מיתתו ה"ז קנה ואע"ג דבאותה שעה לא מצי לאקנויי וההיא דקאמר התם דלר"מ איצטריך יכיר לנכסים שנפלו לו כשהוא גוסס דלא מצי מקני ליה והרי כיון דאית לי' לר"מ אדם מקנה דבר שלא בא לעולם א"כ הוי כאומר משוך פרה זו ולא תקנה אלא לאחר שלשים יום דלדידן קנה לאחר שלשים יום ואפי' הוא גוסס שאינו יכול להקנות עכשו וכל כך הוא לר"מ בדבר שלב"ל כמו לדידן בדבר שבא לעולם. מ"מ כד דייקינן בה לא דמי דהא דקאמר תלמודא דאפי' לר"מ דאית לי' אדם מקנה דבר שלב"ל לאו למימר' דמהשתא יחול הקנין אלא כשיבא לעולם הוא דחל הקנין ומשום הכי במידי דלא מצי להקנותו באותה שעה שיבא לעולם וכגון שהוא גוסס השתא נמי לא מצי מקנה לענין שיקנה כשיבא לעולם כיון דמעולם לא מצי להקנותו קנין גמור לא בתחלה ולא בסוף בשעה שנגמר הקנין. אבל לדידן במשוך פרה זו וקנה לאחר שלשים יום אע"ג דבסוף בשעת גמר הקנין לא מצי להקנותו מיהו בתחלה בידו הי' להקנותו קנין גמור באותה שעה אם הי' רוצה וכה"ג מחלק תלמודא בפרק האומר דקאמר תיפשוט דבעי ר' אושעיא האומר לאשה טול שתי פרוטות ובאחת התקדשי לי עכשיו ובאחת התקדשי לי לאחר שאגרשיך תיפשוט מינה דלא הוו קדושין שהרי לאחר גירושין אין בידו לקדשה ומשני דילמא כי היכי דתפיס קדושין השתא תפיס נמי לאחר זמן ופירש רש"י ז"ל מיגו דאי בעיא לקדושי השתא תפסי בה קידושין תפסי נמי לאחר זמן ואע"ג דלכאורנ נראה דלא נפשטה הבעיא ובדרך דילמא קאמר מ"מ כתב הרשב"א ז"ל דנהי דהכא לא נפשטה אבל ממקום אחר נפשטה מדאמרינן בפרק ב' דנדרים הא לא דמי אלא לאומר לחברו שדה זו שאני מוכר לך לכשאקנה ממך תיקדוש דקדשה וטעמא משום דכיון דבידו להקדישה עכשיו ואף על פי שלע"ד נראה דאין ראייתו של הרשב"א ז"ל מחוורת דשאני התם דבשעת חלות ההקדש הרי היא בידו ומצי לאקדושי באותה שעה משא"כ באומר לאשה שאין בידו בשעת חלות הקדושין לקדשה. מ"מ חזינן דהרמב"ם ז"ל פסק לההיא דר"י דהויא מקודשת ודאי. ועוד דהכא עדיפא מההיא דר' אושעיא וכמו שחילק הר"ן ז"ל דהכא אותו קנין שמקנה לאחר זמן יכול להקנותו מעכשיו משא"כ באשה שאותם קדושין שניים אי אפשר שתחול מעכשיו שכיון שהוא מתפייס בהם קידושין ראשונים אי אפשר לאותן קידושין שניים לחול עכשיו

וראיתי בתשובות החדשות להרשב"א סי' שכ"ז שכתב שמי שאמר לחברו הריני מקנה לך אלף זהובים עם פטירתך קנה שכל שהוא קיים ואפי' גוסס יש לו זכיה לזכות ולזכות והא דאמרי' בפ' יש נוחלין דאצטריך קרא דיכיר לנכסים שנפלו לו כשהוא גוסס ומשמע דבשעה שהוא גוסס אין לו יד לזכות ולא לזכות הא ליתא דהגוסס זוכה ודאי ומההיא גופא תשמענה שאם לא כן אף כשהכירו לאחרים ונאמן לא יטול בהם שהרי אין הבכור נוטל בראוי כבמוחזק אלא דהתם ה"ק דכיון דבשעה שהכיר לא נפלו לו הנכסים עדיין אפי' ר"מ מודה שלא קנה דכי אמר ר"מ ה"מ בנכסים שנפלו לו לאחר מכאן בשעה שיש לו כח לדבר וליתנם לאחרים אבל בגוסס אינו יכול לדבר ואין בו כח ליתן עכ"ל. ואיכא למידק בה טובא דהיכי פסיק מילתא פסיקתא ואמר דהמקנה לה עם פטירתה דקנתה ולא חילק דהיינו דוקא כשהיה הקונה שפוי בדעתו בשעת פטירתו אבל אם לא הי' שפוי בדעתו ה"ז אין לו יד לקנות דמה שאמרו הגוסס הרי הוא כחי לכל דבריו היינו דוקא כשהיה יכול לדבר באותה שעה כמ"ש התוספות אבל אם אינו יכול לדבר ואינו שפוי בדעתו לא ועוד דכל האומר קנה עם פטירתו היינו רגע אחת קודם שיצא נשמתו ומסתמא באותה שעה אינו יכול לדבר ואינו בדעתו כדי לזכות ולא דמי לההיא דאמרו בנכסים שנפלו לו כשהוא גוסס שיש לו זכיה ואע"פ שאיירי בגוסס שאינו יכול לדבר דהתם הוי ירושה דממילא ואף שוטה זוכה בה ולפי מה שכתבו התוס' בפרק מי שאחזו דחולה שצוה לכתוב גט צריך לבודקו בין כתיבה לנתינה נראה דכל שאין החולה עומד בדעתו לשוטה מדמינן לי' וא"כ זה, שא"ל עם פטירתו יקנה הא איכא למיחש שמא בעת פטירתו אינו שפוי בדעתו ולאו בר קנייה הוא ולא דמי לאומר קנה זה עם גמר פטירתו של המקנה דההיא אף על פי שבאותה שעה אינו יכול לזכות לאחרים אין בכך כלום שהרי כבר א"ל קודם שיקנה אותם מה שאין כן לגבי קונה בעינן שבשעת חלות הקניה יהיה לו יד לקנות (א"ה ע' במרדכי ר"פ מי שאחזו)

סימן יז אם אמר אדם לחברו אני מקנה לך נכסים אלו וכל מה שאקנה מהם גופא מהיום ופירי לאחר מיתה ומכרן הנותן ולקח מהם נכסים אחרים אם חל קניינו באותם הנכסים מי אמרינן אין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם או דילמא כיון דהקנה לו אותם נכסים מעיקרא שהיו בעין ונעשו של מקבל מתנה כי חוזר הנותן ולקח בהם נכסים אחרים נמצא, שבמעותיו של מקבל מתנה לקח מה שלקח ושליחותיה קא עביד ואפי' כי לקח בסתם הוי הכי דדעת המוכר לאקנויי לבעל המעות כל שאין השליח נתכוון לגוזלם ולקנות לעצמו וכמש"ל וכ"כ הרשב"א בח"ב סי' שס"ט וכן נראה מדברי הנ"י בסוף פי"נ שכתב בשם הריטב"א ורבו שכל שנתן נכסיו מהיום ולאחר מיתה ויש שם מטלטלין או חובות צריך למכרם ולקנות בדמיהם קרקע והוא אוכל פירות ע"כ. נראה מדבריו דלוקח בהם קרקע והרי הוא של מקבל מתנה והיינו טעמא כמ"ש ברם דברי הרשב"א ז"ל בתשו' בח"ב סימן ל"ו נראה לכאורה דלא סבירא לי' הכי שכתב שם דאם נתן לחתנו חלק שיזכה בו כאחד מבניו והקנה לו בנכסים גופא מהיום ולאחר מיתה שאם מכר מהם קרקעות ולקח באותם דמים אחרים לפי שאלו נכסים שלא היו בעולם אבל החילוק מבואר דשאני נדון