מחנה אפרים - א קו

לחברו ע"מ שלא ירשנו בנו אין תנאו קיים

סימן יב ובנותן מתנה לאשה ע"מ שאין לבעלה רשות בה הא מילתא במחלוקת שנוייה דאיכא מאן דס"ל דתנאו קיים דהילכתא כשמואל בדיני כ"כ הנגיד בשם רב עמרם גאון ולזה הסכימו הרמ"ה והרמב"ן והריטב"א והריב"ש בסי' רט"ו כתב שכן עיקר וכן הוא סברת תוספות רי"ד שם בקידושין והמבואר מדבריהם הוא דהגם דבסתמא יד אשה כיד בעלה מיהו כל שהתנה הנותן ע"מ שאין לבעלה רשות בה תנאו קיים דתנאי ממון הוא וזכתה האשה בלא בעלה וסוגיין בעלמא הכי אזלא דבפ' בן סורר ומורה מוקי לההיא דאינו חייב עד שיגנוב מאביו ואמו דמיירי כשנתנו לה מתנה ע"מ שאין לבעלה רשות בה דלפי סברת רב דס"ל דאין יד לאשה בלא בעלה עד שיאמר לה מה שתלבשי או מה שאת נושאת ונותנת לתוך פיך כיון דאין אשה זוכה בהם עד שתתן לתוך פיה א"כ כי גנב זה ואכל אישתכח דלאו זכתה בהם אמו מעיקרא. וראיתי להר"ן בפ"ק דקידושין שכן הוא דעת הרי"ף ז"ל ולפי' זה יראה דאפילו בנותן לבתו יורשת מתנה ע"מ שאין לבעלה רשות בה זכתה האשה בהם זכיה גמורה בלא רשות בעלה וכ"נ מדברי הריב"ש ז"ל. (א"ה לא הבנתי זה ועיין בטור ח"מ סי' קי"א ס"ה גבי ראובן שנתן קרקע לבנו והתנה כו' ולא היה לו בן אחר כו' ועיין בחי' הריטב"א לקדושין לדף כ"ג ובתשו' החדשות להרשב"א סי' ק"מ דס"ל דע"מ זה לא הוי כשאר תנאי דעלמא אלא סילוק רשות הבעל דלפ"ז אפשר שכתב רבינו ז"ל כן

והגם דרבים חולקים על זה וסברי דהלכה כרב דאין יד לאשה בלא בעלה ואין התנאי מועיל עד שיאמר לה מה שאת נושאת ונותנת לתוך פיך שהאשה עצמה לא זכתה בהם לגמרי אלא לאותו דבר ולפי דבריהם בבת יורשה לא יועיל התנאי לאחר מיתת אבי' וכמ"ש הרשב"א בתשובות המיוחסות סי' ק"ו מ"מ כיון דהוי הדבר מחלוקת אין הבעל יכול להוציא מיד האשה מכיון דאין לבעל זכות בנכסי אשתו כי אם לפירות והגוף הוא שלה והיא גופיה מתקנתא ולא אתי ספק תקנה דפירות ומוציא מיד האשה דאיהי ודאית והוא ספק

סימן יג ולענין הנותן מתנה לבתו וא"ל הרי המעות נתונים ליך ע"מ שאין לבעליך רשות בהם אלא מה שאת נותנת לתוך פיך דאז מהני התנאי אליבא דכ"ע ואפי' אליבא דר"מ דאמר אין קנין לאשה בלא בעלה הכא מודה משום דהיא גופה לא קנתה לנכסים אלא בשעה שנותנת לתוך פיה ואין הבעל יכול ליהנות מאלו הנכסים וגזל הוא בידו דהיא גופה לא קנתה אותם עד שיתן לתוך פיה וכמו כן אי א"ל ע"מ שתלבשי בהם אין בידה לשנותם לדבר אחר דא"כ הוי גזל בידה והוי כאומר לעני שיקח בו חלוק ואע"ג דלא קי"ל כר"מ בההיא דכל המעביר ע"ד ב"ה נקרא גזלן היינו דוקא כשלא התנה בלשון תנאי אבל כל שא"ל ע"מ תנאי גמור הוי ואינה יכולה לשנות וכ"ש באומר לה ע"מ שתתן לתוך פיך שלא קנתה אותם קודם שיתן לתוך פיה ועדין ברשות אבי' קיימי ולפי זה יצא לנו דאם מתה הבת אין הבעל יורש' וכ"כ ה"ב התרומות וכ"ז אליבא דרב דאין התנאי מהני עד שיאמר לה מה שאת נושאת ונותנת לתוך פיך והשתא יש לתמוה על הרא"ש דהוא פסק דאין קנין לאשה בלא בעלה וצריך שיאמר לה הנותן ע"מ מה שאת נושאת ונותנת לתוך פיך ואילו בפרק חזקת כתב דאם מתה בעלה יורשה יע"ש אבל אליבא דשמואל דס"ל דיש קניין לאשה בלא בעלה וכל שהתנה ע"מ שאין לבעליך רשות בהם קנאתם היא בלא רשות בעל יכול בעל ליהנות ממנה אח"כ מדעת אשתו דמשל אשתו הוא נהנה וכמו כן נראה דאם מתה ירשנה דלדידה קא ירית וזהו דעת רשב"ם והרמב"ן ז"ל. (א"ה כן מצאתי ונ"ל שכונת רבינו ז"ל ממ"ש רשב"ם ז"ל בפרק חזקת דף נ"א ע"ב ז"ל יחזיר לבעלה שאפי' אם נותן לה ממון ע"מ שאין לבעלה רשות בה מכיון שמתה יורשה דממה נפשך עכשיו הרי היא של בעלה עכ"ל וכן כתב הרא"ש שם יע"ש ולא הבנתי אמאי לא תמה על רשב"ם ג"כ דלפי דבריו אמאי יחזיר לבעלה דאפשר דאבי' נתנו לה ע"מ שאין לבעליך רשות בהם אלא מה שאת נותנת לתוך פיך דכה"ג ליכא מאן דפליג דלא קנתה היא גופא עד שתתן לתוך פיה ולע"ד נראה דלא קשיא דאם נאמר כן הוא הפך החזקה דחזקה כל מה שהיא תחת ידה הוא שלה ולא הרגישו ז"ל אלא דאפשר דנתנו לה ע"מ שאין לבעלה רשות בהם דאם אמרי' הכי לא הוי היפך חזקה זו וע"ז אמרו דאפ"ה כשמתה הוא לבעלה)

סימן יד מי שנתן לחברו מתנה ע"מ שלא יעשה דבר פלו' ואח"כ נתרצו ביניהם שיעשה אותו דבר שהתנ' שלא לעשותו אה מחילתו מחילה לענין שתהא המתנה קיימת למפרע

תשובה בהא מילתא פליגי בה הרמב"ם ז"ל עם הרשב"א דהר"מ ז"ל כתב בפ"ז מה' אישות שהמקדש ע"ת ואחר כך כנס סתם או בעל צריכה גט אע"פ דלא נתקיים התנאי דשמא ביטל התנאי ויליף לה מדאמרינן בכתובו' בפרק המדיר לא תימא טעמי' דרב כיון שכנס' סתם אחולי אחלי' לתנאי' משמע דאם מחל התנאי נתקיימו הקידושין למפרע אבל הרשב"א ז"ל חולק ואומר דדוקא בתנאים של ממון הוא שיכול למחול מטעם הריני כאילו התקבלתי וכאילו נתקיים התנאי דמי אבל בתנאים כאלו שהם בשב ואל תעשה לא שייך לומר בהם הריני כאילו התקבלתי והר"ן כתב שאין לחלק בהכי אלא כל שעיקר התנאי היה להנאתו אין דעתו שיתקיים אלא אם הוא מקפיד אבל כל שאינו מקפיד שיהא המעשה קיים וחזר הר"ן והקשה ע"ד הרמב"ם ממתני' דע"מ שאני כהן ונמצא לוי דקתני שם אע"פ שאמרה בלבי היה להתקדש לו אעפ"כ אינה מקודשת וכו' ולע"ד נראה דלא דמי דחילוק יש בין מתנה ע"מ שאין עליך נדרים או עלי למתנה ע"מ שאני כהן דהאומר ע"מ שאין עליך נדרים דעתו הוא אם יקפיד בנדרים כיון דאיכא נדרים דקפיד ואיכא דלא קפיד והרי הוא תלוי עד שידע ויקפיד וכמ"ש התוס' בדף ע"ד מה שאין כן באומר על מנת שאני כהן דליכא למימר הכי כל שהקפידו השתא ונמצא שקר נתבטלו הקדושין מיד ולסברת הרשב"א איכא לאקשויי בה לכאורה דאפי' לפי מ"ש דבתנאי שהוא בשב ואל תעשה לא מהני מחילה משום דלא שייך לומר הריני כאלו התקבלתי מכל מקום ביטול התנאי אמאי לא יועיל דהא אפילו לגבי גט דמחיל' לא מהני משום דלצעורה מכוין ביטול התנאי מיהא מועיל וכמ"ש הרמב"ם ז"ל בפ"ח מה' גירושין וכ"כ הרשב"א ג"כ בחי' בפרק מי שאחזו דאם חזר וא"ל ליהוי גיט' בלא שום תנאי מגורשת. ונראה דהתם הא דמהני הביטול היינו באומר לה ליהוי גיטא בלי שום תנאי דבל' זה מתגרשת מהשתא מכאן ולהבא דהוי כאלו נטלתו ממנה וחזר וא"ל ליהוי גיטא וכן נראה מדברי הרשב"א שם. אבל מדברי הרא"ש בתשו' כלל מ"ו יראה שהבין דברי הר"מ ז"ל כפשטן דמ"ש עד שיבטל התנאי היינו לומר שיבטל לחוד ואצ"ל השתא ליהוי גיטא אלא כיון שביטל התנאי נתקיים הגט למפרע וה"ט שיש חילוק בין אומר לה מחולין לך דלא מהני משום דלשון זה משמע שרוצה בתנאי אלא שמוחל לה ומחיל' לא מהניא בגט כיון דלצעורה קא מכוין אבל כשרוצה לבטל התנאי מעיקרא אפי' גבי גט מועיל דאתי דיבור ומבטל דיבור כמ"ש הרא"ש

סימן טו האומר הריני נותן לך על תנאי שתעשה לי דבר פ' אי הוי כאומר ע"מ ומעכשיו

תשובה לכאורה היה נראה להביא כדמות ראי' דהאומר ע"ת הוי כאומר מעכשיו מדאמר בפרק מי שאחזו דף ע"ד אמתני' דהרי זה גיטך ע"מ שתתן לי ק"ק זוז רב הונא אמר והיא תתן רב יהודה אמר לכשתתן רב הונא אמר והיא תתן תנאה הוא מקיים תנאה ואזיל ע"כ והשתא אם האומר ע"ת לאו כאומר מעכשיו דמי מאי קאמר והיא תתן תנאה הוא וכו' והלא כי ממי הוי תנאה כל האומר ע"מ לאו כאומר מעכשיו דמי ואי משום דאיירי בעל מנת דקים ליה דהוי כאומר מעכשיו הכי הוה לי' לרב הונא למימר בהדיא והיא תתן משום דע"מ כמעכשיו דמי ובפ"ק דקדושין נמי אמרו אמר ר' אלעזר האומר לאשה התקדשי לי במנה ויהיב לה דינר מקודשת וישלים מ"ט כיון דאמר לה במנה ויהיב לה דינר כמאן דאמר לה ע"מ דמי ואמר רב הונא כל האומר ע"מ כאומר מעכשיו דמי ע"כ והשתא איכא לאקשויי דאי באומר ע"מ דהוי