מחנה אפרים - א קה

אבל לע"ד ל"ד דכי אמרו יד עבד כיד רבו ויד אשה כיד בעלה כבר פסקו כל הראשונים ז"ל והריטב"א עצמו ג"כ דלאו בחד גוונא הוא דיד עבד כיד רבו הוא לגמרי וזוכ' הרב בין בגוף בין בפירות יד אשה כיד בעלה הוא לענין פירות דוקא אבל הגוף הוא לאשה א"כ באומר לאשה נשואה נכסי לך ואחריך לפלוני הבעל זוכה בפירות כל ימי חייה ואחר מותה אינו יורש' דכבר חלה מתנת המקבל השני מכח הנותן בחייה לא נוכל לעשותו כלוקח דהכי פי' הנותן אחריך ליקני בעל לא ליקני והוי כאומר נכסי לך ואחריך לפלוני ואם תמכור לאדם פלוני האחריך ויצא מידו דודאי אם מכר לאחרים מה שמכר מכר ואין האחריך מוציא מידו אבל אם מכר לאותו פלוני האחריך מוציא מידו ומשום הכי הכא האחריך מוציא מיד הבעל ולא שייכא הא עם ההיא דיד אשה כיד בעלה ועוד דהא דבעל בנכסי אשתו לוקח הוי לאו מילתא פסיקתא היא דהיינו דוקא היכא דליכא פסידא לאחריני אבל היכא דאיכא פסידא לאחריני הוי כיורש כדאמרי' ס"פ יש נוחלין והכא אף אם נאמר דיד אשה כיד בעלה היינו לפירות אבל שיקנה הגוף לא קני והוי כיורש כיון דאיכא פסידא למקבל השני והכי כתב הר"ן ז"ל כם על הא דאביי דבאומר לפנוייה אמרי' דבעל לוקח הוי ואין ואחריך במקום בעל דטעמא דלא אמרי' דליהוי הבעל כיורש ויקנה האחריך כיון דאיכא פסידא דשני הוי משום כיון דאשה לאינסובי קיימא ולא קאמר הנותן אחריך ליקני ודאי דאחריך שלא במקום בעל קאמר וכו' אבל באומר לנשואה דהוי כאומר בפי' אחריך ליקני בעל לא ליקני אז הוי כיורש משום דפסיד' דמקבל השני באופן שדברי הריטב"א הללו צל"ע

ובעיקר דין זה באומר לאשה נכסים אלו נתוני' לך ע"מ שלא ירשם הבעל אי מהני התנאי להפקיע ירושת הבעל ראיתי להרמב"ן בחי' לבתרא לדף נ"א ע"ב גבי קבל מן האשה יחזיר לאשה דמוכח מדבריו דמהני שכתב שהאשה נאמנת לומר במתנה נתנו לי והבעל אוכל פירות אבל אם אמרה אחר נתנם לי ע"מ שאין לבעלי רשות בהם אינה נאמנת והבעל אוכל פירות שכל שביד האשה בחזקת הבעל הוא לאכול פירות ותדע שאילו היתה נאמנת היאך אמרו אבל אם אמרו בשעת מיתה של פלוני הם יעשו פירוש לפירושן ויחזיר לבעל ליהמנה במיגו דאי בעי אמרה אחר נתנם לי ע"מ שאין לבעלי רשות בהם בחיי ובמותי ועוד שאם יכולה לומר כן יורשים יטענו אין הבעל יורש והואיל והללו באין לירש יחלוקו וכו' הרי דאם התנה הנותן על מנת שאין לבעליך רשות בהם בחייך ובמותיך מהני תנאה ולאו מטעמא דבטלה דא"כ היתה חוזרת אל הנותן. ומדברי הרמב"ן אלו מוכח דשאר יורשיה יורשים אותה שכן כתב ועוד יורשיה יטענו והואיל והללו באין לירש יחלוקו הרי דאם התנה כן מהני תנאה שלא ירש הבעל ושאר יורשיה יורשים אותה. וכן כתב הרב נתן בר מאיר בס' התרומות סוף שער ששי ז"ל אבל אם נאמין אותה במה שטוענת שנתנו לה ע"מ שאין לבעלה רשות בהם דלא קנה יתהון בעל דהילכת' כשמואל בפ"ב דנדרים דלא קנה לא לפירות ולא לירושה אלא יורשיה יורשים אותה באלו הנכסים ע"כ וכן הביא ג"כ בשער זה סוף ח"ג משם הרמב"ן ז"ל שאם נתן מתנה לאיש ע"מ שאין לב"ח רשות בהם או שנתן לאשה ע"מ שאין ליורשים רשות בהם תנאו קיים והכי מוכח בפרק יש נוחלין גבי איש פ' לא ירש עם אחיו וכו' ע"כ. ולכאורה צריך להבין מאי מייתי מיש נוחלין דאדרבה משם מוכח דאין תנאי בירוש' משום דהוי מתנה על מ"ש ונראה דהכי מייתי דמהתם משמע דתנאי בירוש' הוי דבר שבממון ונהי דהתם לא מהני היינו משום שהוא בן בנכסי אביו שהוא ראוי ליורשו ואין יכול לסלק ירושתו ממנו דלא מחיל אבל בנותן מתנה ומתנה הכי ע"מ שלא ירשנה בעלה שממון זה לא היה הבעל ראוי לירש תנאו קיים דתנאי ממון היא וכמו שיכול להתנות ע"מ שאין לבעליך רשות בהם בחייה כמו כן יכול להתנות שלא ירשנה וכ"כ ר"י במשרים נכ"ג ח"ג בבעל שנתן מתנה לאשתו שאם אמר שאם מתה יהיו ליורשיה מהני תנאו. אבל לע"ד יש לדון על ראייתו מפרק יש נוחלין דהתם באיש פ' לא ירש עם אחיו אי לאו משום דהוי מתנה עמש"ב כל שהיה מסלק לזה מירושתו שאר אחיו היו יורשין אותו. אבל הכא בנותן לאשה ע"מ שלא ירשנה בעלה כי נמי אין כאן משום מתנה עמש"ב מ"מ כיון דאין אחר ראוי ליורשה כל שהיא נשואה סוף סוף ירושה קמי בעל נופלת שהרי כולם כזרים אצלה. וכיוצא לזו כתב הרשב"א בתשובה הביאה הב"י בה' נחלות סי' רפ"א וכ"כ התוס' פ' חזקת דף מ"ט ע"ב ד"ה כדרב כהנא יע"ש. ומה"ט כתבו ר"ח ור"י בפ' הכותב דהלכה כרשב"ג דאמר אם מתה ירשנה ואע"פ דלית כאן משום מתנה עמש"ב דדבר שבממון הוא מ"מ כיון דאין כאן יורש אחר הרי הירושה נפלה קמיה וכ"כ לה המרדכי שם ונראה שזה היא כוונת הירושלמי דקאמר שם הלכה כרשב"ג דאמר אם מתה ירשנה ולא לענין דבריו דאמר מפני שהוא מתנה עמש"ב דהתם בתנאי הגוף והכא תנאי ממון אלא מפני שלבסוף הוא יורשה דלכאורה איכא לאקשויי דאם כוונת הירושלמי היא כמו שהביא הר"ן דכיון דאין הדבר ברשותו אינו יכול לסלק עצמו מירושתה כשם שאין אדם יכול לסלק עצמו מירושת אביו א"כ מאי הוא דקאמר הלכה כרשב"ג ולא משום שהוא מתנה עמש"ב והא כה"ג שנינו בפ' יש נוחלין איש פ' בני לא ירשני לא אמר כלום שהוא מתנה על מה שכ"ב ופריך עלה לימא מתני' דלא כר"י דאמר בדבר שבממון תנאו קיים ומשני התם ידע וקא מחיל הכא מי קא מחיל פי' רוב המפרשים דאפי' ידע ומחיל לא מהני דאין אדם יכול לסלק עצמו מירושת אביו ואפ"ה קתני מתני' משום שהוא מתנה על מש"ב משום דאי לאו הכי כיון דהמוריש שהוא מוריש אותו התנה עמו כן שלא יירשנו הוא אלא הוא מורישם לשאר בניו היה תנאי קיים כשאר תנאי ממון וכמ"ש ה"ה בפי"ב מה' אישות יע"ש. אלא דהירושלמי ס"ל דהתם במתני' אצטריך לטעמא דמפני שהוא מתנה עמש"ב משום דאי לאו הכי כל שסילק לזה הבן הרי יש לו בנים אחרים כדי ליורשו אלא דגזירת הכתוב הוא שלא יוכל לסלקו לבן כיון שכבר הוא ראוי ליורשו אבל הכא שהתנה עם האשה שלא ירשנה היה מועיל התנאי כיון שעדין אינו ראוי ליורשה דאין כאן משום מתנה על מש"ב אלא שלבסוף הוא זוכה בה דאין לה יורש אחר זולת הבעל ואע"ג דתלמודא דידן סבר רב כהנא דמועיל תנאי של בעל שלא ירשנה היינו משום דס"ל דירושת הבעל מדבריהם ולהכי כי מסתלק בעל מירושתה משום דכל האומר א"א בתקנת חכמים שומעין לו הרי יורשיה ממשפחת בית אביה ראויים ליורשה ד"ת זהו דעת ר"ת ור"י ואפי' לדעת שאר המפרשי' דס"ל דמילתי' דרב כהנא הלכה היא ואפי' למ"ד דירושת הבעל ד"ת משום דנחלה הבאה לאדם ממקום אחר אדם מתנה עליה שלא ירשנה איכא למימר דהיינו דוקא כה"ג שהתנה קודם הנישואין דנמצא שזה לא זכה בה באשה מעיקרא לענין ירושתה אלא נשארה הירושה למשפחת בית אביה אבל לאחר הנשואין שכבר זכה בה באשה לענין ירושתה כי נמי נתנו לה מתנה הוא או אחרים ע"מ שלא ירשנה נהי דהוי תנאי ממון מ"מ אין לאשה יורש אחר זולת הבעל והרי הירוש' נפלה קמיה דמאן לירות אמו בר קשא דמתא לירות שכולם כ"רים אצלה. וראיתי להרשב"א בתשו' המיוחסת סי' מ"ה שכתב ז"ל ובאומר ע"מ שלא ירשנה בעלה כבר ידעת שהנותן ע"מ שלא ירשנה בעלה במחלוקת שנוייה בנדרים וקידושין וכו' נראה מדבריו דתנאי שלא ירשנה בעלה שוה לתנאי דע"מ שאין לבעליך רשות בהם דלמאן דפסק שם דמועיל הכי נמי הכא ולמאן דס"ל שם דאינו מועיל משום דאין יד לאשה בלא בעלה כמו כן הכא בנותן לאשה ע"מ שלא ירשנה בעלה אין תנאו מועיל וכבר כתבתי דלע"ד לא דמי דאפי' תימא דבחייה יועיל התנאי משום דיד לאשה בלא בעלה לאחר מותה אי אפשר לומר שהרי על כל פנים בעלה יורשה מכיון שאין לה יורש אחר שירשנה וזה נראה שהוא דעת הרמ"ה שהגם שהוא פסק כשמואל דע"מ שאין לבעליך רשות בהם אין הבעל אוכל פירות עם כל זה כתב הטור בשמו בסי' פ"ה שאם נתן לה מתנה לאשתו ע"מ שלא ירשנה בעלה יורשה וליישב דעת הרמב"ן ז"ל צ"ל דכיון דתנאי שלא ירשנה תנאי ממון הוא כל שנסתלק הבעל מירושתה מצינו לה לאשה יורשים אחרים ממשפחת בית אביה שיורשים אותה כמו שיורשים אותה בנכסי ראוי ובנכסים שאינם ידועים הכי נמי הכא ולפי זה בנותן מתנה