מחנה אפרים - א קד

והרמב"ם סברי דירושת הבעל הויא דרבנן ואתי שפיר כדרב כהנא וזה היה נראה לכאורה אבל מה אעשה שהרא"ש והרשב"א והראב"ד פסקו שירושת הבעל הויא מן התורה והכא פסקו דלא כרשב"ג דבארוסה מהני תנאה לסלק הבעל מירושתה

ואיברא דעדיין איכא למימר דבכי האי גוונא דהתנה תנאי גמור מודו כ"ע דמהני תנאה דכיון דקי"ל כר' יהודה דאמר בדבר שבממון תנאו קיים כל שהתנה קודם הנשואין שפיר דמי שהרי ע"מ זה חלו הנשואין ותדע מהמקדש את האשה ע"מ שאין לה עליו שאר וכסות שתנאו קיים לר"י מטעמא דדבר שבממון ניתן למחילה ואע"ג דחיובא דמזונות הוא דבר שלא בא לעולם עדיין מ"מ כיון שנתרצו שניהם בכך נמצא שלא חלו הנשואין אלא ע"מ כן וכ"כ הראב"ד בהשגות בפכ"ג מה' אישות. וע"כ לא אמרו ר"י ור"ח ובעל ההלכות דאין תנאי מועיל לבטל הירושה אלא בגוונא דמתני' דלא איירי בתנאי גמור אלא בלשון סילוק בעלמא וכן כתבו התוס' שם וז"ל בלא רב כהנא למה לא יוכל להסתלק בכותב לה ועודה ארוסה מידי דהוי אשאר וכסות דלר"י תנאו קיים ומתוך כך פיר' דהכא מיירי באומר שלא בדרך תנאי אלא אומר לה דין ודברים אין לי בנכסיך וכו' מבואר מדבריהם שכל שהתנה תנאי גמור שע"מ כן תנשא לו הרי זה שפיר וקיים והיינו דר' יהודא והכא מיירי שלא תלו הנשואין בכך. ולעד"ן שזהו כונת הירושלמי דקאמר שם הלכה כרשב"ג ולא לענין דבריו אלא שבסוף זכה בהם כלומר שאם היו מתנים תנאי גמור הא ודאי תנאו קיים וכר"י דאמר בדבר שבממון תנאו קיים ולפי הטעם שנתן רשב"ג משמע דאפי' בדרך תנאי לא מהני וזהו ולא לענין דבריו אלא דהכא היינו טעמא משום דאין מסתלק מדבר שלא בא לעולם עדיין

והשתא יש לנו לחקור אי דעת הרמב"ן והר"ן ז"ל לפרושי מתני' כמו שפירשו התוס' דאיירי בשלא התנה בדרך תנאי ואעפ"כ חלקו על דברי הפוסקים כרשב"ג ואמרו שכל היכא שמתנה קודם הנשואין אע"פ דהוי דרך סילוק מועיל כיון דעדיין אינו ראוי ליורש' או שמא הם ז"ל מפרשים מתני' כשהתנה תנאי גמור ומשום הכי מועיל הסילוק דכיון דאינו ראוי ליורש' יכול לכונס' ע"ת כך ונפקא מינה בין שני הפירושים דלפירוש הראשון דמתני' איירי בשלא התנה בדרך תנאי אית לן למימר דמ"ש הר"ן ז"ל האוקמתא דמתניתי' בכותב לה ועודה ארוסה זה לשונו ודוקא בכותב לה ועודה ארוסה דשייך קצת אבל קודם לכן שאין לו שייכות בנכסים סילוקו לאו כלום הוא עכ"ל איירי ג"כ כשלא התנה בדרך תנאי אלא שהבעל אומר כן בדרך סילוק ומש"ה כיון שאין לו שייכות בנכסים סילוקו לאו כלום הוא אבל כל שהתנ' בדרך תנאי שע"מ כן תנשא לו אפי' התנה קודם האירוסין הרי זה מועיל שעל מנת כן חלו הנשואין או שמא ס"ל דאפי' התנה בדרך תנאי כיון שהוא קודם האירוסין שאין לו שייכות בנכסים כיון שאין סילוקו סילוק ממילא הוא זוכה בנכסים אחר כך. והרב מוהרימ"ט בח"א סימן מ"ה תפס בפשיטות דע"כ לא אמרו הרשב"א והר"ן ז"ל דקודם אירוסין אינו מועיל אלא דוקא בלשון סילוק בעלמא אבל כל שהתנה תנאי גמור מודו דמהני אף שהוא קודם אירוסין ובהכי יישב תשובת מהר"ם שהובא' במרדכי ובהגהת אשירי ז"ל וששאלת ראובן רוצה לקנות בית ודואג פן יצטרך למוכר' ותעכב אשתו עליו היוכל להתנות עם אשתו בשעת הקניה כו' והשיב דלא מציא למיהדר דאדם מסתלק בטוב מדבר שלא בא לעולם וכו'. ולכאורה האי תשובה נראה שחולק עם הרשב"א והר"ן ז"ל דאף דעדיין לא יש לה שום שייכות בנכסים מהני סילוק' אלא דמהר"ם ז"ל איירי בשהתנה בדרך תנאי ובהכי מודו רשב"א והר"ן ז"ל

ואיברא שדברי הרשב"א בסי' תתק"ס מוכחי דאפי' התנה תנאי גמור כיון שהוא קודם אירוסין לא מהני דהרשב"א השוה מתנה קודם האירוסין למתנה אחר הנשואין וכמו שאחר הנישואין לא מהני תנאה בשום ענין נראה דהכי לא מהני קודם האירוסין אמנם מדברי התוס' הנז"ל משמע שכל שהתנה בדרך תנאי אין אנו צריכים לסילוק דה"ז דומה למקדש את האשה ע"מ שאין לה עליו שאר וכסות והא התם אין לה שום שייכות בנכסי' ואפ"ה מועיל התנאי ולדברי הרשב"א והר"ן איכא למימר דהתם שהבעל רוצה לפטור עצמו מחיוב מזונות הרי זה מועיל דכל שנתרצה האשה ולית ביה משום מעמש"ב בדין הוא שיועיל התנאי נמצא שזה לא חל חיובא דמזונות עליה אבל הכא כיון שאין הסילוק מועיל ממילא הבעל זוכה בנכסים אחר כך איברא דלפי זה צריך להבין לשון הירושלמי במאי דקאמר הלכה כרשב"ג ולא מפני שמעמש"ב דבדבר שבממון תנאו קיים אלא הכא היינו טעמא משום שעדיין לא זכה בה ואם איתא דמתני' איירי אפי' במתנה תנאי גמור עם האשה אם כן שפיר איצטריך לרשב"ג לומר משום שמתנה על משכ"ב דנהי דאית ליה לרשב"ג כר"י דבדבר שבממון תנאו קיים הכא כיון שאין סילוקו סילוק הוי מתנה על מה שכתוב בתורה דכה"ג תנן בפרק יש נוחלין האומר איש פ' בני לא ירש עם אחיו לא אמר כלום מפני שמתנה עמש"ב ופריך בגמרא לימא מתני' דלא כר"י דאי ר"י האמר בדבר שבממון תנאו קיים ומשני התם ידעה וקא מחלה הכא מי קא מחיל ופירשו המפרשים דאפילו מחל ג"כ לא מהני דאין אדם מסתלק מירושת אביו והשתא קשה למאי איצטריך לומר במתניתין מפני שמתנה עמש"ב דדל מהכא האי טעמא תיפוק ליה דאין הבן יכול להסתלק מירושת אביו ולפי מאי דקתני מתני' דהוי מטעם מתנה עמש"ב איכא למיטעי ולומר שכל שנתרצה הבן דאז לית ביה משום מתנה על מה ש"ב הרי זה דבריו קיימים ותירוץ דבר זה למדנו אותו מדברי ה"ה בפ' י"ב מהלכות אישות דאי לאו טעמא דמתנה עמש"ב יכול היה האב לומר שלא ירשנו כיון שהוא המוריש אלא מפני שמתנה עמש"ב דכתיב לחוקת משפט אין דבריו קיימין והיא גופא נימא הכא במתני' ג"כ דאפ' תימא דרשב"ג ס"ל כר"י דבממון תנאו קיים אבל הכא כיון שאין סילוקו סילוק הוי מעמש"ב אלא ע"כ צריכים אנו לפרש שהירושלמי גם כן מפרש מתני' דלא איירי כשהתנה בדרך תנאי אלא שהבעל מעצמו סילק עצמו מירושתו שלא בדרך תנאי ולזה קאמר הלכה כרשב"ג משום דאין סילוקו סילוק אבל משום מתנה עמש"ב ליכא והלכך היכא שהאשה התנית עם הבעל בשעת הקידושין ע"מ שלא ירשנה תנאו קיים ועיין מש"ל בעהי"ת

סימן יא האב שנתן מתנה לבתו ע"מ שלא ירשנה בעלה כתב הרד"ך ז"ל בבית כ"ח דמהני התנאי ואין הבעל יורשה דהוי כמתנה ע"מ להחזיר לזמן פלוני ומהאי טעמא אמר אביי סוף פ' מי שהי' נשוי נכסי לך ואחריך לפלוני ומכרם ומתה הבעל מוציא מיד הלקוחות ואחריך מיד הבעל ומשמע משם דהיכא דהתנה בהדיא ע"מ שלא ירש הבעל בין שאמר לנשואה בין לשאינה נשואה מהני התנאי ואחריך מוציא מיד הבעל ואע"ג דהתם מוקמי' דוקא בנשואה היינו משום דאיירי מסתמא וכיון דהוי נשואה הוי כאומר אחריך ליקני בעל לא ליקני אבל אי פי' בהדיא אפי' לפנויה מהני וה"ט משום מתנה ע"מ להחזיר לזמן פלו' ובהכי אתי שפיר מאי דקאמר אביי אפי' אליבא דרשב"ג דריש פ' הכותב דס"ל אם מתה ירשנה משום דהוי מתנה עמש"ב דהכא שאני משום דהוי מתנה ע"מ להחזיר ומשום הכי אחריך מוציא מיד הבעל ומה"ט אתי שפיר נמי שלא יחלוק אביי אהא דאמרינן פ"ק דקדושין דאין יד לאשה בלא בעלה ואלו נתן מתנה לאשה ע"מ שאין לבעלה רשות בה אפ"ה קנה הבעל והכא אמר דמשום דהוי כאילו אמר אחריך ליקני בעל לא ליקני מהני תנאה ואחריך מוציא מיד הבעל דהכא שאני דהוי מתנה ע"מ להחזיר לזמן פ' אלו דברי הגאון זלה"ה ולע"ד אינם נראים לי דהאומר נכסי לך ואחריך לפלו' הוו שניהם מקבלי מתנה מהנותן לראשון נתן בתחלה ואחר מותו נתן לשני ולהכי אמר אביי אחריך מוציא מיד הבעל שהנותן לא נתן לה כי אם לשני חייה ואחר מותה חלה מתנת הב' מכח הנותן ולהכי מוציא מיד הבעל אבל האומר ע"מ שלא ירש הבעל ולא פי' למי יהיו אחרי מותה שיורשי ממון זה יורשים אותו מכחה ומה שאינו יורש הבעל שהוא הראוי לירש את אשתו הוא משום שהתנה הנותן שלא ירש הבעל הוי מעמש"ב ואפשר דלא מהני ומה שהכריח לומר דהאומר אחריך הוי כמתנה ע"מ להחזיר כדי שלא יחלוק אביי אהאי דאמרינן יד אשה כיד בעלה ראיתי להריטב"א ז"ל בחי' לכתובות מכ"י שרצה להכריח מכאן דאין הלכה כמ"ד יד אשה כיד בעלה.